היום (ה') יצאה לאור המהדורה החמישית של ה-DSM, הוא ספר האבחנות הפסיכיאטריות של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית (APA). המהדורה החדשה שונה משמעותית מקודמתה, שיצאה לאור בשנת 2000, ולהבדלים צפויות להיות השלכות משפטיות, כלכליות וחברתיות.
אחד השינויים הבולטים במהדורה החדשה הוא שהפרעות אישיות לא יקוטלגו עוד בנפרד, אלא ייכללו באותו ציר יחד עם הפרעות פסיכיאטריות כלליות. המשמעות של שינוי זה, בין השאר, היא שפושעים שעד היום אובחנו כסובלים מהפרעת אישיות, יוכלו לנסות לבקש במשפטם הגנה פסיכיאטרית מפני העבירות שביצעו. בעניין זה אמר פרופסור משה קוטלר, יו"ר איגוד הפסיכיאטרים הישראלי: "אני אישית אינני שמח על ההחלטה לבטל את ההפרעה הרב־צירית. החשש מפניות לבתי המשפט להקלות בעונש בעקבות השינוי הוא בהחלט מציאותי, וכן החשש מגידול כולל במספר החולים הפסיכיאטריים. אמנם יש אנשים עם הפרעות אישיות קשות ביותר שיכולים להיחשב כחולים, אולם מרבית האנשים עם הפרעת אישיות אינם חולים. הם חיים עם מגבלות תפקודיות ובדפוסי אישיות נוקשים ולא גמישים. לרוב הם מתקשים להסתגל למצבים חדשים ונוטים להיקלע לעימותים עם הסביבה, אך אינם חולים, ולמרביתם יש אחריות מלאה על מעשיהם".
שינויים נוספים במהדורה החדשה כוללים איבחון של הפרעות קשב וריכוז בילדות על־סמך סימנים המופיעים עד גיל 12, ולא רק עד גיל 7; הכללה של תסמונת אספרגר ושל הפרעה דיסאינטגרטיבית ברצף האוטיסטי; והגדרות נפרדות להתמכרות לקנאביס, אלכוהול, טבק, וסמים שונים.
המהדורה החדשה זכתה לביקורת מצד אנשי מקצוע רבים, ביניהם בכירים במכון הלאומי לבריאות הנפש בארצות־הברית, אשר איימו כי יזנחו את הספר ויחלו להשתמש בשיטת אבחון חילופית. מנגד, בכירים אחרים במכון ואיגוד הפסיכיאטרים האמריקאי פרסמו הבהרה משותפת, לפיה הספר "מייצג את המידע הטוב ביותר העדכני והזמין לאבחון קליני של הפרעות פסיכיאטריות".
|
קישורים
|