 |
בשיתוף עם 
אני חייבת לשתף אתכם בהתלבטות: האם לפתוח את תיאור התוכנית בתיאור החלק העיקרי של השיחה, דיון מרתק (עבורי) ברציונליות, ביקורתיות, ביקורת עצמי ודיאלוג, או לפעול על פי שיקולי רייטינג, ולהדגיש את החלק הפרובוקטיבי על מגבלת תפיסת האדם במדעי הטבע ועל עוצמת הקול הרציונלי והביקורתי בתלמוד, שכמעט ונזרק החוצה לאחר מכן?
הפשרה: נפתח בכך שפרופ' מנחם פיש, כמו שהוא מבקש ממני להעיד עליו, הוא איש חובש כיפה ועטור זקן, שבו פגשתי בפעם הראשונה כשהרצה בכנס "מ.ח.ר: מדע, חופש, רציונל" שאורגן על ידי העמותה לקידום האתאיזם בישראל.
מה הוא עשה שם? בתחילת הראיון פרופ' פיש אומר שהוא בא כי הזמינו אותו, וכי הוא רצה להבהיר כמה מושגים. אבל אולי יותר טוב להקשיב לתשובה השניה שהוא נותן בהמשך הראיון, בזמן שהוא מדבר על החשיבות של המפגש והדיאלוג כדרך היחידה להעביר ביקורת רציונלית על אמות המידה שבהן אנחנו שופטים את העולם.
מנחם פיש הוא פרופסור להיסטוריה ופילוסופיה של המדע באוניברסיטת תל־אביב.
|
|
| האזינו • דפנה שיזף • יום ה', 21/2/2013, 10:00 |
|
| |
לשמיעת התוכנית. אורך התוכנית 57 דקות.
תקציר מאת המערכת:
ספקנות, ביקורתיות ורציונליות
פרופ' מנחם פיש מבקש, קודם כול, להבחין בין ספקנות, ביקורתיות ורציונליות. הטלת ספק היא רק העלאת האפשרות שמשהו אינו כשורה. אין בה משום הבעת עמדה כלשהי.
ביקורת, לעומת זאת, היא ניסיון להוכיח שמשהו אינו כשורה, ולייחס למבוקר אחריות לכך. ביקורת היא פעולה של נקיטת עמדה בדיון, והעמדת טיעון התומך בעמדה הזו. ביקורת גם דורשת שיפוט נורמטיבי: להעביר ביקורת משמעותה לטעון שמשהו אינו ראוי, וזה דורש אמת מידה (נורמה) של ראויות. לכן, לא ניתן להעביר ביקורת מבלי להסכים, קודם כול, מהן אמות המידה שלפיהן יש לבקר.
פעולה רציונלית היא פעולה מטועמת (מלשון טעם), פעולה שנעשית for a reason. היא לא נובעת מדחפים או מרגשות, אלא יש לה סיבה מושכלת. פעולה רציונליות כרוכה תמיד בביקורתיות – זיהוי שמשהו אינו כשורה, והחלטה שאני האדם המתאים לתקן אותו. כלומר, פעולה רציונלית, ממש כמו ביקורת, דורשת אמות מידה נורמטיביות של ראויות.
המילכוד של אמות המידה הנורמטיביות
הבעיה מתחילה כשאנו מבחינים בכך שאמות המידה לראויות בכל התחומים, כולל מדע, אינן קבועות. הן שונות בין אנשים שונים ומשתנות, לפעמים בצורה דרמטית, לאורך הזמן והתפתחות התחום. אם כך, כיצד ניתן להפעיל ביקורת רציונלית על אמות המידה של הראויות עצמן? אם ביקורת רציונלית מסתמכת מעצם הגדרתה על על אמות מידה נורמטיביות, כיצד היא יכולה לבקר את אמות המידה האלה? ולפי אילו אמות מידה תבחן אותן?
במדע, שינוי המסגרת הנורמטיבית היא מה שפילוסוף המדע תומאס קון קרא לו "מהפיכה מדעית". פרופ' פיש מציע שיש רק שתי אפשרויות לפתור את הבעיה: אפשרות אחת היא לטעון שלמעשה אין מהפיכות מדעיות. לעולם אין באמת שינוי במסגרת הנורמות הבסיסית, כלומר המדע של ימינו דומה לזה של היוונים הקדמונים באמות המידה הבסיסיות שעל פיו הוא שופט ראויות של טיעונים ותורות מדעיות. פרופ' פיש טוען שזו טענה לא סבירה, מכיוון שבכל מהפיכה מדעית, למשל במעבר מפיסיקה קלאסית לתורת היחסות, אנו יכולים לראות שמתחלפות גם ההגדרות של מושגים בסיסיים כמו "עובדה" או "הסבר", שעל פיהן שופטים תורות מדעיות. האפשרות האחרת היחידה, כאמור, היא לקבל את זה ששינויים במסגרת הנורמטיבית, במדע ובכלל, אינם רציונליים. קון, למשל, דימה אותם להמרות דת או לשינויי גשטאלט.
המילכוד של הביקורת העצמית
כיצד, אם כן, יכולה המערכת הנורמטיבית להתחלף? המערכת הנורמטיבית היא, הרי, "יציקת אישיות". היא חלק מהותי מההגדרה העצמית שלנו, בהיותה הדרך בה אנו שופטים את עצמנו ואחרים. קשה מאוד להחליף אותה.
הדרך היחידה שבכל זאת יש לנו להפעיל ביקורת על אמות המידה של עצמנו היא מתוך דיאלוג ידידותי עם מישהו שאנו סומכים על תום־הלב שלו, ושיכול לתת "דיוקן נורמטיבי" של עצמנו כפי שאנו נראים בעיניו. זה מאפשר ליצור מרחק ביקורתי מעצמנו וכך להעביר על עצמנו ביקורת. פרופ' פיש מציע שדיאלוג כזה, בין אנשים שמחויבים לו למרות שהם מחזיקים באמות מידה נורמטיביות שונות (במידה רבה או מועטה) היא אמצעי קריטי ביכולת שלנו להתפתח רעיונית ונורמטיבית, הן מבחינה אישית והן כארגונים או כמוסדות חברתיים. בכך גם עוסק ספרו "המבט מבפנים" (יחד עם פרופ' בנבג'י).
מדע, דת וביקורתיות
בעקבות כל אלה, פרופ' פיש מבקר את הזיהוי שמקובל, לעתים, בקהילות הספקנית והאתאיסטית, בין דת לאי־רציונליות, או בין דת לקבלה חסרת־ביקורת של סמכות רעיונית. דווקא ביהדות התלמודית יש גישה שקרובה מאוד לחשיבה הספקנית והביקורתית. זאת גישה שמזהה דתיות עם קריאת תיגר, עם נקיטת עמדה עימותית, ביקורתית, כלפי כל מקורות הסמכות של הדת באופן שיטתי, כולל האל בעצמו, וכולל כפירה בשלמות המוסרית של האל ומקורות הדת. גישה זו מתבטאת לעתים קרובות בתלמוד בויכוחים מרים, שלא תמיד מגיעים להכרעה בטקסט עצמו.
מנגד, פרופ' פיש גם רומז לביקורת על זיהוי חסר־סייגים בין תמונת העולם של מדעי הטבע לבין רציונליות. במדעי הטבע מקובלת גישה מכאניסטית; לכן, תפישת מדעי הטבע מחפשת הסברים מכאניסטיים ורדוקציוניסטיים גם לתופעות אנושיות שאנו מכירים היטב. עלינו לזכור שמדעי הטבע אינם מוכיחים שמקור כל ההתנהגות האנושית הוא תופעות פיסיקליות כמו דחפים חשמליים וכימיים; הם מניחים זאת, כנקודת מוצא שנובעת מאמות המידה הנורמטיביות שעל פיהן מקובל לבקר תורות במדעי הטבע. התוצאה היא תורות מדעיות שעומדות יפה בקריטריונים המקובלים בתחומים מדעיים מסוימים, אבל אינן מותירות דבר שאנו יכולים לזהות כאנושי.
הופיעו בפרק
אודות "הכוורת"
"הכוורת" היא תוכנית ראיונות חודשית שעוסקת ברעיונות. בכל תוכנית דפנה שיזף נפגשת עם איש או אישה בעלי ידע, דעות, הבנה ועניין בתחום מסוים, ומבקשת מהם לקחת אותה לביקור בעולמם.
"הכוורת" משודרת באינטרנט בפורמט פודקאסט. אפשר להאזין לתוכנית בכל עת באמצעות המחשב, נגן mp3 או טלפון סלולרי.
|
קישורים
לשמיעת התוכנית - כדי להוריד למחשב כקובץ mp3 (בכרום יש ללחוץ בכפתור הימני ולבחור "שמור קישור"/"Save link as")
הכוורת - אתר התוכנית, כולל תוכניות קודמות
פודקאסט - הסבר באתר "הכוורת"
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש