 |
ברוכים הבאים לחגיגות עשירית היובל לאייל הקורא. טוב, לא ממש חגיגות – אבל יש לוגו חגיגי (תודה מיץ!), ומאמר יום־הולדת. בשביל אתר רציני וכבד ראש, מדובר בפרטייה רצינית.
|
|
| טור אישי • דובי קננגיסר • יום א', 12/9/2004, 19:52 |
|
| |
חמש שנים הן פרק זמן מאוד ארוך באינטרנט. תחשבו מה היה פה לפני חמש שנים, או יותר נכון, מה לא היה: לא היה Ynet, לא היה גוגל (טוב, היה, אבל בבטא), לא היה וויקיפדיה, לא היה טוקבק (אבל מצד שני, גם לא היו טוקבקיסטים – אין טוב בלי רע), לא היה אינטרנט מהיר...
גם אני עצמי עברתי דרך ארוכה מאז אותה השקה חרישית בספטמבר 1999 (שיטת הפרסום שלנו דאז הסתמכה בעיקר על רשימת ה-ICQ שלי): כשהאייל הקורא פקח את עיניו הביקורתיות לראשונה, אני עוד הייתי חייל בשרות סדיר. מאז הספקתי כבר לעשות תואר וחצי, לעבוד במגוון עבודות ולעבור דירה ארבע פעמים.
האייל הקורא עצמו גם הוא עשה דרך ארוכה. היינו רק שלושה אנשים כשהקמנו את האייל – טל כהן, ערן טרומר ועבדכם הנאמן. היו הבטחות מחברים לעזור, אבל את העבודה עצמה עשינו שלושתנו. בחודש הראשון לקיומו של האייל הצלחנו לפרסם מאמר כל יום, מה שלא הסתדר טוב עם העובדה שהיציאות שלי היו נתונות לחסדיו של הרס"ר. אחר־כך כבר הורדנו הילוך והסתפקנו במאמר ליומיים, וגם משם כבר הספקנו לרדת לקצב של שלושה־ארבעה ימים בין מאמרים – ולפעמים אף יותר מכך. בזמנו לא דחינו כמעט אף מאמר, כיום אנחנו מרשים לעצמנו להיות הרבה יותר בררנים. טקסטים רבים שנשלחים אלינו אינם מתקבלים, ובמקרים רבים אחרים אנחנו עושים להם מקצה שיפורים נרחב לפני הפרסום. אנחנו, כמובן, זה חברי המערכת, אנשים שהתנדבו לסייע במלאכה הבלתי־נגמרת של עריכת האייל: ערן בילינסקי ושמעון גלבץ, שני אנשים שאני מופתע כל פעם מחדש להזכר שלא מתמיד הם היו חלק מהאייל, ירדן ניר־בוכבינדר שנטל על עצמו כמה מהטקסטים הקשים יותר לעריכה, בנוסף לעריכת מדור הטריוויה, ואיילת בועזסון שנענתה לאתגר לאחר ויכוח נמרץ עימי באחד הדיונים.
אבל למרות הסיוע הרב, או אולי בגללו, הרשיתי לעצמי במשך תקופות ארוכות להשתמט מעבודת העריכה וניהול המערכת. מטבעי אני נוטה לדחות דברים לרגע האחרון. רוב המאמרים שהתפרסמו באייל בשנותיו הראשונות נערכו באופן זה, ופעמים רבות נאלצו חברי מערכת לעשות הגהה למאמרים שערכתי בדחיפות יתרה. למעשה, בשנה האחרונה כמעט ולא תפקדתי כעורך (פרט לפרצי אנרגיה לא מוסברים פה ושם), והעבודה כולה נעשתה בידי יתר חברי המערכת.
אפשר לקרוא לזה עייפות החומר, אפשר לקרוא לזה עצלנות גרידא. אבל לכולנו היה ברור שכך אי אפשר להמשיך לאורך זמן. זו הסיבה שלרגל יום ההולדת החמישי של האייל הקורא, החלטנו לשנות את מבנה המערכת: מעתה אין עוד עורך ראשי. כולנו עורכים־שותפים. לאור זאת, אל תאמרו עוד "שלחתי מייל לצ'יף". מהיום, אימרו: "שלחתי דואל למערכת".
כמו כן אנחנו שמחים להודיע על הצטרפותה של אביבה משמרי (המוכרת לרובכם כברקת) לשורות המערכת. יחד, נמשיך לשאוף להגיש לכם את כתב העת המקוון המוביל בישראל.
שלמי תודות
אבל לא רק צוות העורכים הפך את האייל למה שהוא. אינספור מילות תודה מגיעות גם למגוון האנשים שתרמו מזמנם וכתבו עבורנו מאמרים, וכפליים מכך לאותם כותבים שהוסיפו וכתבו לנו שוב ושוב. את שמותיהם של הכותבים הקבועים שלנו תוכלו למצוא בעמוד המערכת.
אבל רגע! יש עוד ציבור אחד שמגיעה לו תודה על תרומתו המכרעת להפיכת האייל לאתר שכולנו אוהבים: אתם, הקוראים והמגיבים. בשנתו הראשונה של האייל התפרסמו כ-9,500 תגובות. בשנה האחרונה התפרסמו כ-75,000. מגוון הנושאים שנדונו באייל חורג בהרבה ממגוון הנושאים שנידונו במאמרים לבדם. האייל הפך עבורי, ועבור רבים אחרים, למקור בלתי־נדלה למידע, לרעיונות ולדעות, והאינטלקט הקולקטיבי של קהילת האייל הקורא כבר הוכיח את עצמו פעמים רבות כבעל כוח שאין לזלזל בו.
האייל הנקרא
מזה זמן רב אני וחברים אחרים במערכת משתעשעים ברעיון של ליקוט מאמרים וקטעי־דיון מעניינים ומאירי־עיניים במיוחד: משהו שיהיה כיף לעיין בו מדי פעם כדי להזכר בדיונים המעניינים ביותר באייל, וגם משהו שיחשוף קוראים חדשים לסגנון הדיון ולמגוון הנושאים של האייל.
מדובר בעבודה קשה לאין שיעור: אפשר לטבוע בקלות בכמות המלל שהתפרסמה באייל במהלך עשירית היובל הזו. לכן אנחנו פונים אליכם בבקשה להציע לנו טקסטים: אם הוספתם דיון מסוים לרשימת המועדפים שלכם, אם יש תגובה ששבתם וקראתם, אם יש מאמר שמצאתם חשוב או מעניין במיוחד וראוי לפרסום נוסף וחשיפה יותר רחבה מאשר באתר בלבד – אנא פרסמו כאן תגובות עם קישורים, וצרפו נימוקים לבחירתכם, כדי שנוכל לשקול אם לצרף גם אותם ללקט. בעיקר אנו מעוניינים בפתילים שמצליחים להפוך בנושא מסוים מכל הכיוונים, להציג עמדות מגוונות בקשר אליו ולאתר נקודות בעיתיות וכשלים נפוצים. גם פתילים הומוריסטיים טובים במיוחד יתקבלו בברכה, אך אין טעם להזכיר כל בדיחה וכל הפגנת שנינות.
אגב, לא מדובר ב"הצבעה" או בתחרות־פופולריות, ולכן אין טעם לכלול קישור לאותו דיון או מאמר יותר מפעם אחת. כמו כן, כדי שיהיה "חסם עליון" למשימה, אנא הגבילו את הצעותיכם לדיונים ולמאמרים שפורסמו לפני מאמר זה.
זהו, חמש שנים עברו להן. נתראה שוב בחגיגות העשור.
קריאה מהנה,
דובי קננגיסר,
לא עוד עורך ראשי
|
קישורים
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש