האם אתם מתייחסים לאזהרות משרד החוץ לגבי טיולים בחו"ל? | 1898 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
האם אתם מתייחסים לאזהרות משרד החוץ לגבי טיולים בחו"ל? | 1898 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
תוצאות הסקר הזה חשובות מאוד. הם יצביעו עד כמה חשוב לנו לקבל את השרות החשוב הזה שעולה לנו מליונים. |
|
||||
|
||||
אתה יכול לפרט בקשר למיליונים? אני חושב שכל תקציב משרד החוץ הוא כמה מיליונים, אבל הוא כולל עוד כמה מטרות חוץ מאזהרות כאלו. אני לא יודע במה כרוך השירות הספציפי הזה, אבל הייתי מנחש שלא יותר מקבלת החלטה של פונקציונר כלשהו שממילא יש לו תפקידים אחרים, ושחרור הודעה לתקשורת על-ידי דובר שממילא קיים. |
|
||||
|
||||
ההתראות יצאו על ידי המועצה לביטחון לאומי, לא משרד החוץ. מה חשבת, שזו מדינה מסודרת כאן? |
|
||||
|
||||
"לא, אני לא נוסע וגם לא עומד לנסוע כי אני סטודנט ואין לי כסף אפילו לשכור דירה עם שותפים ואני לא הייתי אף-פעם בחו"ל ואני נורא נורא נורא נורא רוצה לנסוע!!!!!" (דמיינו הכל בקול בכייני) |
|
||||
|
||||
או, יופי, בדיוק האופציה שחיפשתי (רק מה- שכחת ''נורא'' אחד). |
|
||||
|
||||
צרת רבים וכל זה... אני איתך. אולי נקים קבוצת תמיכה? |
|
||||
|
||||
איןלי ספק שאתה בחור חכם אם בחרת קודם ללמוד ולשים את עצמך במקום טוב יותר. העולם באמת יפה ואני מאחלת לך שעוד תטייל. אפשא כמעט בכל שלב בחיים. בחופשה שבין שנות הלימודים - ולו רק לטעום. בין שתי עבודות אחרי הלימודים כשקצת מתבססים. סדר עדיפויות נכון, יעד לא יקר... וכן גם בשלב יותר מתקדם בחיים. החיים לא נגמרים בגיל 28. אני בטח כבר יכולה להיות אמא שלך ובקיץ האחרון ממשתי חלום ישן והייתי בהודו - 40 יום בלבד ואין לי ספק שעוד אחזור לשם... קיץ קודם הייתי חודשיים באוסטרליה ואפילו טיפסתי על האולרו (אייריס רוק). העולם יפה בהצלחה ! חיה |
|
||||
|
||||
מי שנוסע לבד או עם עוד אדם או שניים, ולא צורח בעברית מקצה הרחוב ועד קצהו באמצע איסלמבאד, יכול לנסוע לכל מקום. הבעיה היא לגבי ישראלים שנוסעים בקבוצות, או אלה שמתלהקים לאותם מקומות בחו"ל, אותן ערים, חופים, אכסניות ומסעדות. קבוצות כאלה של ישראלים מהוות מטרה נוחה מאוד למתנכלים ומפגעים. חוץ מהבעיה הזאת, יש גם את בעית ההתנהגות של הישראלים, במיוחד כשהם בקבוצות גדולות, ובמיוחד התרמילאים שזה עתה השתחררו מהצבא ומוציאים את כל הלחצים שהצטברו, על מארחיהם בחו"ל. היתה השבוע ב"הארץ" כתבה על מישהי שחקרה את היחסים בין ישראלים והודים, באותם כמה מקומות שבהם מתרכזים הישראלים. ולפחות לפיה, ההודים ממש לא סובלים את הישראלים והתנהגותם הגסה, קולנית ואדנותית. רוב בעלי העסקים המקומיים עדיין שותקים בהכנעה, בגלל הצורך להתפרנס, אך יש כבר גם כאלה שתולים "אין כניסה לישראלים" בפתח העסק שלהם. ההתאספות של מאות ישראלים במקום קטן אחד היא לא רק כר פורה להתנהגות שמוציאה שם רע לכל העם, בעולם שבו גם ככה אין לנו מספיק ידידים; ההתאספות הזאת היא לדעתי גם ההפך הגמור של מה שטיול בחו"ל אמור, ויכול להיות- לצאת קצת מהוויה הישראלית, שממנה יש לנו די והותר בארץ, לטעום קצת מתרבויות אחרות, לראות איך אנשים אחרים חיים, לבקר מקומות שעוד לא השתנו בגלל עודף תיירות למקום. לפתח תובנות מכל זה, ולהתחדש. לא חבל לפספס ככה את ההזדמנות? |
|
||||
|
||||
הנה הכתבה: "האנרגיות השליליות של התרמילאים מישראל סותמות להודים את כל הצ'אקרות"- |
|
||||
|
||||
"הביקור הראשון נמשך חודשיים וחצי ובמשך זמן זה מעוז שהתה בחברת תרמילאים, התגוררה באכסניות שבהן הם מתגוררים, אכלה אתם באותן מסעדות, בילתה אתם בבתי התה, השתתפה אתם בשיעורי רייקי, מדיטציה ויוגה, יצאה אתם למסעות בהרים וגם צפתה במסיבות הטראנס רוויות הסמים שלהם." איזו פסקה מלאה התנשאות! כאילו התרמילאים הם גזע אחר. אולי תוכלו לעזור לי למצוא דרך להבדיל בין אזרח מן השורה (אחרי שחרור, או לחילופין במהלך כתיבת הדוקטורט) שיוצא לטיול בהודו, לבין התרמילאים המכוערים מהכתבה? |
|
||||
|
||||
גש אל הישראלי מושא הבדיקה ורחרח את הבל פיו. ריח של גראס? תרמילאי ריח רענן של משחת שיניים בטעם מנטה? אנתרופולוג |
|
||||
|
||||
רגישות מופרזת. קראתי היטב ולא מצאתי התנשאות, מצאתי ביקורת מנומקת (ולא בלתי מוצדקת). מתארים מתודולוגיה של תצפית משתתף. אף אחד לא התייחס לתרמילאים כגזע שונה: הם פשוט האוכלוסיה הנחקרת. זה לא מחקר השוואתי בין תרמילאים לישראלים, זה מחקר המצביע על תופעה חברתית בקרב קבוצה מסויימת. אפשר היה לכתוב מחקר דומה על תיירים ישראלים בטורקיה כשזה היה אופנתי; אני לא בטוחה שהמסקנות היו נעימות יותר. הבכיינות אינה, איפוא, במקומה. לא כדאי להתלונן על התנשאות בכל פעם שחוקרים במדעי החברה עושים תצפיות. ואם תרשה לי, לא כדאי, בכל פעם שלא נעים להסתכל בראי, לצעוק "התנשאות". |
|
||||
|
||||
אם אי-פעם אסע לטייל בהודו, אהפך בין-רגע ל"תרמילאי". הרי סביר שאלך לאותם מקומות שאליהם התרמילאים בכתבה הולכים (כנראה שאלה המקומות השווים, לא?) ובגלל תקציבי הדל כנראה שאשן עימם באותן האכסניות. אולי אף אצא לאיזה "טרק" אחד או שניים, ואז רק חדי העין (ובעלי חוש הריח המפותח, כפי שהעיר ע' ראש השב"כ) יוכלו להבחין ביני לבין התרמילאים מהכתבה. ובכלל, מה זאת אומרת "היא אכלה איתם באותן המסעדות"? מה, היא נאלצה לוותר בגלל המחקר שלה על מסעדות הגורמה של הודו? פליז. אני מקנא בחוקרת על הדרך המקורית שהיא מצאה לטייל בהודו בכל המקומות השווים בלי להחשב "תרמילאית". היא אפילו "חוייבה" לחזור לשם עוד פעמיים אחר-כך בשביל להשלים את המחקר. יצאה גדולה. בקיצור, מהכתבה נוצר הרושם כאילו לתרמילאים יש את המסעדות שלהם, האכסניות שלהם ו"האנשים ההגונים" הולכים למקומות אחרים. כביכול החוקרת הקריבה את אורח חייה המכובד וחייתה חיי הפקר לצורך קדשי המחקר המדעי. מעבר לכך שזו התנשאות על אורח החיים התרמילאי (שלא תמיד כולל בתוכו סמים וניצול של המקומיים), זה גם, תסלחי לי, בולשיט. |
|
||||
|
||||
צר לי, קראתי שוב. צריך מיקרוסקופ אלקטרונים כדי להבין ממה בדיוק נעלבת כל כך, ופינצטה כדי לצוד את הרמזים הדקיקים שעשויים היו לעורר תגובה כל כך נזעמת. אולי כדאי שלא תכלול ספרות סוציולוגית בחומר הקריאה שלך. |
|
||||
|
||||
תגובה קצת יותר מפורטת: 1. "היא אכלה איתם באותן המסעדות". מה העניין? מנסים להגיד, שחלק מתצפית המשתתף כללה השתתפות בפעילויות החברתיות של הקבוצה, אין כאן שום התנשאות. אתה קורא לתוך המשפט כוונה שאינה מצויה בו. 2. מה זאת אומרת "חוייבה"? זה מחקר מדעי. כשאוספים נתונים תמיד טוב לחזור שוב לשדה המחקר ולבדוק אם לא טועים. לא נטען שהיא סבלה או שזה היה תירוץ. האם רק מדענים שסובלים במהלך המחקר שלהם נחשבים בעיניך? מה הקשר ל"לצאת גדולה"? לחזור לשדה המחקר הוא דבר בסיסי באיסוף נתונים אחראי. כשאספתי נתונים בבית הדין הצבאי ביפו, אכלתי חומוס בחאג' בהפסקות הדיונים. נהניתי מהחומוס. ישבו לידי קצינים שהיו נחקרים שלי. אז מה, "יצאתי גדולה"? לא, עשיתי את העבודה שלי כמו שצריך. 3. מהכתבה לא נוצר שום רושם שמבחין בין תרמילאים לאנשים הגונים. זוהי פרשנות שלך. כאמור, זה אינו מחקר השוואתי. זה מחקר שבודק את היחס של תרבות התרמילאים לתרבות ההודית הסובבת אותם. 4. ביקורת אינה התנשאות. מותר לחשוב שאנשים מתנהגים לא בסדר בלי שזה ייחשב התנשאות. שוב, אתה קורא לתוך הכתוב פרשנות שאינה קיימת בו. 5. יכול מאוד להיות שלא כל התרמילאים מנצלים מקומיים. האם החוקרת טענה שכולם מנצלים? לא יודעת. לא נראה לי. לא קראתי את המחקר, וגם אתה לא. ושוב, אתה קורא את המילה "כולם" למקום שבו היא לא נמצאת. 6. הייתי נזהרת מאוד מלקרוא לעבודה מדעית של מישהו "בולשיט" בלי לקרוא אותה כמו שצריך. איסוף נתונים לעבודה אתנוגרפית הוא עבודה קשה ומפרכת. יש לי חברים שעושים מחקר אתנוגרפי. מי שעושה את זה כמו שצריך, נוקט מיליון אמצעי זהירות. במיוחד עכשיו, כשאתנוגרפיה כל כך השתנתה מאז ימי האנתרופולוגיה המסורתית. חוץ מזה, כתבה בעיתון על מחקר אינה מחקר. ואם תסלח לי אתה, להגיד על עבודה של מישהו "בולשיט" על סמך כתבה עיתונאית, זה בולשיט. שאלתי את עצמי שתי שאלות: למה הכתבה כל כך הרגיזה אותך (כשנראה לי שמבחינה אובייקטיבית יש לזה בסיס קלוש מאוד), ולמה התגובה שלך כל כך הרגיזה אותי. לשאלה הראשונה אין לי תשובה. ייתכן שהיית תרמילאי, ואולי אתה נהגת הרבה כבוד בתרבויות שבהן ביקרת, ולא היית רוצה שכתבה כזו תיצור סטיגמה על כל התרמילאים ותזיק להם. זה חשש ממשי, אבל בכל זאת, לדעתי, חשוב להצביע על ההיבטים המכוערים של התופעה, כמו גם על ההיבטים היפים שלה. עוד דברים שהייתי רוצה ללמוד עליהם עוד הם המעורבות של תיירים בצריכה תעשיית המין והניצול התאילנדית, הגם שלא כולם כאלה. לשאלה השניה יש לי תשובה. אני לא מכירה את החוקרת הזו ולא קראתי את המחקר. אבל אני מוקפת אנשים שעושים מחקר במדעי החברה, והייתי רוצה שאנשים יכבדו את העשייה המחקרית כעיסוק מקצועי ויעריכו את הזהירות והמאמץ הכרוכים בהסקת מסקנות וניסוח קפדני שלהם, ולא יהפכו עבודה איכותית ל"איש קש" במחי קולמוס ותוך היטפלות לרמזים שאינם שם. מאוד מכעיס אותי אנטי-אינטלקטואליזם שמאשים מחקר, באשר הוא, בהתנשאות. אני לא אומרת שאתה אנטי-אינטלקטואל, אבל העובדה שמה שכתבת היה לא מבוסס, וכנראה נסמך על חוויות אישיות שאינן אשמתה של החוקרת, הדאיג אותי. זה מה שרציתי להגיד. כל טוב ונסיעה טובה. |
|
||||
|
||||
קודם כל דיסקליימר: אין לי קובלנות על המחקר האנתרופולוגי. למעשה, את צודקת - לא קראתי את המחקר של מעוז ואני לא יכול להעביר עליו ביקורת. את הפיסקה שציטטתי כתב העיתונאי, ולא החוקרת, ומה שהפריע לי היתה דרך הצגת הדברים בפיסקה זו. מהניסיון המועט שיש לי מכתבות עיתונאיות שנעשו על מחקרים המוכרים לי מקרוב אני בהחלט יכול להאמין שפסקה זו לא משקפת את אופן הניסוח של המחקר המקורי. טענת הבולשיט כוונה נגד הרושם שנוצר ע"י העיתונאי כאילו החוקרת הקריבה את אורח חייה למען המחקר. בנוסף, לא כל מחקר אנתרופולוגי מעורר בי תגובה דומה. ממש השבוע קראתי את הספר של ברברה אנרייך ("איך לא לחיות באמריקה") שמתאר אף הוא מחקר אנתרופולוגי פעיל (בקהילת הפועלים באמריקה), והוא כלל לא עורר בי רוגז דומה. מה הפריע לי בפסקה? אני אנסה לזרוק כל מיני פירושים אפשריים כי אני לא בטוח שאני יודע לנסח זאת במדוייק. מבחינה אישית יש לי הרבה במשתותף עם החוקרת - אני בן 25, קרוב לגילה של החוקרת בעת שהחלה במחקרה, וגם אני ממש לפני עבודת המחקר שלי בתואר שני (כן, כן, אני מדען). לא הייתי תרמילאי ואפילו לא עשיתי את הטיול המסורתי אחרי הצבא. אבל, לו הייתי נוסע להודו לטיול, היה לו מן הסתם אופי תרמילאי. הייתי ישן באכסניות עם תרמילאים ואוכל במסעדות עם תרמילאים. לכן אני לא מבין את כוונת המשפט "[במהלך הביקור מעוז] התגוררה באכסניות שבהן הם מתגוררים, אכלה איתם באותן מסעדות". (הדגש הוא על המילה "באותן" לא על המילה "איתם"). מה, אם היא היתה מטיילת בהודו בלי לעשות מחקר היא לא היתה גרה במקומות האלו? או שאולי היא פשוט לא היתה נוסעת להודו? עוד לפני שהחלטתי אם לנסוע להודו או לא היא כבר מבדילה את עצמה ממני. במה בדיוק אנחנו שונים? המשך המשפט מזכיר באותה הנשימה את "מסיבות הטראנס רוויות הסמים שלהם". זוהי סטיגמה. כאן נוצר קשר בלתי-מעורער בין טיול להודו למסיבות (רוויות!) סמים. אין עוד אבחנה בין מסעדות ואכסניות שמאפיינות אורח חיים תרמילאי לשימוש מופלג בסמים. השפה שנבחרה פה נועדה (לדעתי) ליצור אנטאגוניזים אצל אותם הקוראים שממילא מרגישים ניכור קל כלפי אלו היוצאים בהמוניהם אל המזרח. (ואולי העיתונאי מרגיש כך בעצמו). ואולי, כמוך, גם אני מוקף באנשים שאני רוצה שיכבדו אותם. אנשים שטיילו בהודו, ויחד עם זאת שמרו על יחס הוגן למקומיים ולא השתתפו במסיבות סמים המוניות. לא הייתי רוצה שבמחי קולמוס יכתימו את שמם באמצעות הכללות גסות כפי שמדגימה הפסקה המדוברת. הכותבת תיארה תופעה שלילית שמאפיינת חלק מסויים מהנוסעים להודו, ולדעתי היא (או העיתונאי) משליכה ממנה על כלל התרמילאים שעשויים להיות גם אנשים כמוך וכמוני. ולבסוף, אם יורשה לי, בכל זאת ביקורת עניינית: אני לא חושב שהחוקרת מודעת להיקף השימוש בסמים במדינת ישראל, ולכן התגובה שלה לשימוש הגלוי שנעשה בהם בהודו (שם אין צורך לעשן במחתרת) קצת מוגזמת. יכול להיות שהתגליות במחקר היו פחות "מזעזעות" אם היתה בו (ואולי יש בו) התייחסות לשימוש בסמים שעושים התרמילאים בכתבה בעת שהם בישראל. |
|
||||
|
||||
ניסיתי לקרוא את הספר של דריה מעוז "הודו תאהב אותי" כספר טיסה (רעייתי הביאה אותו ונפשה נקעה ממנו במהרה). נשברתי ממש מהר. זה הולך כך: "היא נרכנה לעברו והעבירה לו ג'וינט. "עוד פוף אחד ואתה מסודר," לחשה באוזנו. הוא הביט בה בהכרת טובה. השכטה הזאת באמת תסדר לו את הראש, תביא לו את המנצ'יס למנה שישבה מולו. לא היה לו חשק לחזור לגסט האוס שלו, עם הקירות הטחובים, הסדינים המסריחים ודלי המים בחצר. בבוקר קם בתחושה מה - זה מג'ויפת כשראה את הבגדים שלו מוטלים על הרצפה השחורה מלכלוך, וכל הגוף שלו גירד באטרף מעקיצות פשפשים. "נראה לי מתאים לישון היום אצל אלונה," חשב. "אולי התחת שלה קצת גדול, ולא בא לי עליה בטירוף, אבל יש לה מקלחת טובה בחדר ושירותים נורמליים, שאפשר לחרבן בהם בשקט." המחשבה על הסדינים הנקיים של אלונה, ואולי איזה צ'אי בבוקר למיטה, העלתה חיוך על פניו. כשהסתכל סביבו ראה שכולם מחייכים. הוא תהה אם גם הם מסודרים ללילה, או שהם פשוט מאושרים." אתה יכול לקרוא את הפרק הראשון מהספר כאן. |
|
||||
|
||||
אני בדיוק קוראת עכשיו את הספר של ברברה ארנרייך, שאגב קוראים לו "כלכלה בגרוש- איך (לא) להסתדר באמריקה". אני חושבת שזה ספר חשוב ומעניין, אבל משהו מציק לי קצת בסגנון הכתיבה שלה, שהוא עממי מעט. מה דעתך? (אולי הבעיה היא אצלי- אני קוראת יותר מדי מחקרים שכתובים בשפה אקדמית...) |
|
||||
|
||||
אני מניח שהיא כיוונה את הספר לקהל הרחב ולכן סגנון הכתיבה שלה נראה לך עממי (באופן כללי אני לא קורא מחקרים אנתרופולוגיים כך שאני לא יכול להשוות). בכל מקרה, לא חשתי אצלה התנשאות או "זלזול באינטיליגנציה" של הקוראים. מה שלא בטוח שהבנתי הוא מהי מטרת הספר. האם הוא בא לתאר "מלמטה" את ההשלכות של המדיניות הכלכלית בממשל קלינטון (תוכנית "מרווחה לעבודה")? אם כן, אז בהתנסויות האישיות של הכותבת אין התייחסות ישירה למדיניות זו. סיפורי הפועלים שלה מתארים חיים קשים, ניצול וכו', ולכאורה היו יכולים להיות שייכים לכל תקופה שהיא ולאו דווקא לזו של קלינטון [הממ.. לא מדוייק לגמרי, תיכף ארחיב]. ההתייחסות למדיניות זו באה לידי ביטוי רק ע"י הערות השוליים שמביאות נתונים סטטיסטיים ששמים את התנסויות הכותבת בקונטקסט רחב יותר. הערות אלו הן כמו הבלונים שקופצים לפעמים בקליפים, והקשר שלהן לעלילה המרכזית הוא די רופף. בכלל, איך ההתנסויות של אדם אחד בתקופה מסויימת יכולות לתת פרספקטיבה על ההשלכות של מדיניות כלכלית? אולי אם החוקרת היתה עושה מחקר דומה בתקופתו של בוש (האב) ומתארת את ההבדלים ניתן היה להסיק מסקנות מעניינות, אבל כפי שהדברים מוצגים בספר זה פשוט תיאור חייהם של אנשים קשי-יום. אולי המטרה של הספר היא יותר פשוטה. לענות על השאלה "האם אפשר לגמור את החודש" ע"י עבודה בעבודות שלא דורשות הכשרה מיוחדת. ועל השאלה הזו הספר עונה באופן די ברור. החיים באמריקה מאוד קשים, אפילו בתקופה של שגשוג כלכלי. עם זאת הספר הזה לא יכל באמת להיכתב בכל תקופה. למשל, החברות הגדולות שנותנות שירותי ניקוי במחיר מינימום (לצרכן זה עולה 25 דולר. המנקה מקבלת 6.5 דולר) זו המצאה יחסית חדשה. האופן שבו מחנכים את המנקות לנקות בצורה השטחית ביותר (מה שחשוב זה "שידעו שמישהו ניקה" ולא הניקיון עצמו) נראה כמו חלק מתרבות הרייטינג העכשווית. אסור להן, למשל, למלא יותר מחצי דלי מים בשביל ניקוי הרצפה (מזכיר לי גם את תקופת הצבא שבה היינו "מורחים" שכבה של מים על הרצפה כדי שהרצפה תראה כאילו שטפו אותה). |
|
||||
|
||||
זו אתנוגרפיה איכותנית. המטרה של המחקר היא לא להביא השוואה בין מספר מקרים, אלא לחקור לעומק תרבות (או תת-תרבות) בנקודת זמן אחת ולתאר אותה באופן מעמיק ככל האפשר. את העבודה ההשוואתית יעשה כבר מישהו אחר, שיבקש לעשות מחקר השוואתי ע"י ניתוח של מספר אתנוגרפיות ממקומות/זמנים שונים. יש בזה מן ההגיון, אם כי לי אישית יש סלידה מרבים מהמחקרים הללו. |
|
||||
|
||||
לא הייתי בהודו, אבל בדרום אמריקה יש בפרוש מסעדות ואכסניות שהן של ישראלים בלבד. אין סלקטורים בכניסה, אבל התפריטים בעברית וכוללים מאכלים ישראלים, באכסניות מדברים עברית ולמעשה, מבחינת הגיל וההתנהגות, זה נראה המשך ישיר של הטיול השנתי. באופן אישי, אני נמנעתי לאורך כל הטיול מלינה במקומות האלו (ולא חסרים מקומות לינה באיכות זהה ובמחיר זהה - איפה ששאר מטיילי העולם הולכים לישון) ובאופן עקרוני העדפתי לאכול את האוכל המקומי כחלק מהחוויה של הטיול. יש לציין, שרוב המטיילים בדרום אמריקה שפגשתי באו באמת לטייל ולפגוש תרבות אחרת ולא לרבוץ ולצרוך סמים (שקיימים בדרום אמריקה, אבל למעט קולומביה וסן-פדרו בדרום אקוואדור, מהווים סיכון גבוה למשתמש) ולא נתקלתי בניצול לרעה של המקומיים או ביחס משפיל כלפיהם. |
|
||||
|
||||
אולי זו רגישות יתר שלך, כמו שהדר אמרה. ואולי מעוז היא אדם לא נחמד, כמו שאתה טוען. אבל כדאי לזכור שהמובאה שלך היא לא דיבור ישיר מפיה, אלא מה שכתבו /עליה/. לא ברור עד כמה זה מושפע מניסוחיה שלה. בכל מקרה, דריה מעוז היא לא הנקודה כאן, מבחינתי. אבל אם כבר העלית את זה... לא יכולתי שלא לשים לב שכתוב שהיא /אכלה/ איתם במסעדות, /בילתה/ איתם בבבתי התה, וכו'. אבל רק /צפתה/ במסיבות הסמים. וזה הצחיק אותי, הזהירות הזאת בניסוח. סתאם. |
|
||||
|
||||
ועוד דוגמא, מאותו אזור1: העיירה בצפון הודו, שבה מגיח נהר הגנגס הקדוש מהרי ההימלאיה ומתחיל את מסעו אל המישורים, נחשבת למרכז רוחני ולאחד המקומות הקדושים ביותר לדת ההינדו. מיליוני הודים מגיעים אליה בכל שנה כדי לטהר את עצמם במי הנהר. במקום אשראמים ומקדשים רבים, סאדואים (קדושים הודים), נזירים וכוהני דת המקיימים טקסי דת ותפילות. כל זה לא ממש מעניין את אנשי חב"ד שמסתובבים ברישיקש ומדביקים על קירות האשראמים, בין מקדשים מרכזיים ודוכנים המוכרים פריטי דת, פוסטרים של הרבי מלובביץ'. אבל מה שבאמת הצחיק אותי הוא דברי ראש העיר ירושלים2: "הזכייה הזאת שמה על המפה את העיר שלנו" |
|
||||
|
||||
2 הערות: א) אני חושב שאי אפשר להתייחס ברצינות לאזהרות משרד החוץ. יש להם 3 קטגוריות של מדינות עם אזהרה, ו-3 הקבוצות כוללות כמעט את כל המדינות שישראלים מטיילים בהן. נראה שכרגיל מרוב כסת"ח ("מה יגידו אם יהיה פיגוע במדינה שלא הזהרנו") כל המטרה הוחמצה (ולא צריך את משרד החוץ כדי לדעת שאפגניסטן ועירק הן מדינות מאוד מסוכנות). ב) נראה שמתפתח טרנד של הכאה על החזה הקולקטיבי של המטייל הישראלי. במטוסים מקרינים תשדיר עם דידי הררי על התנהגות ברברית של מטיילים ישראלים (שכחתי היכן). מתוארת שם זריקת צואה (חיתולים?) בלובי. לי נראה שהמדובר בהתנהגות של חולי נפש ולא במשהו המאפיין את התייר הישראלי העצבני. סה"כ לא נראה לי שהתייר הישראלי כל כך חריג (התייר הלטינו-אמריקאי רעשני יותר והצעירים האנגלים משתוללים יותר מתרמילאי צה"ל לשעבר). נראה לי גם שלא חסרות סיבות שבתי מלון לא יתלהבו מתיירים ישראליים. סיבות שאינן דוקא מנהגי פרוק הברזים של האורחים מישראל (למשל פחד מפיגועים, אנטישמיות, ואפילו עוינות כלפי ערבים (לא לכולם ברור שהישראלים אינם ערבים)). |
|
||||
|
||||
בתקופה שטיילתי בנפאל, המדריך של "לונלי פלנט" הקדיש פסקה לבעיית התרמילאים שמשאירים רושם רע בגסט-האוסים, וציין במיוחד שישראלים עלולים לגלות שהם לא רצויים בגלל ניסיון בעלי-הבית עם קודמיהם. קשה לדעת באמת מה הסיבות לציון-לשבח מיוחד זה, אבל ברור למדי שיש לתרמילאים הישראלים שם תרבות טיול שונה מזו של האוסטרלים, האירופאים והקנדים (אמריקאים כמעט ואינם בנמצא). חבורות רעשניות וסַבָּל-חובה הם פחות או יותר המצאה ישראלית. |
|
||||
|
||||
גילוי נאות: מעולם לא הייתי בנפאל. סַבָּל-חובה הוא פחות או יותר המצאה ישראלית? מה עשו השרפה לפני הקמת מדינת ישראל? עם מי הילארי (אדמונד, לא קלינטון) טיפס על האוורסט? |
|
||||
|
||||
כשמטפסים על האוורסט, סבל הוא אלמנט מועיל מאוד עד חיוני. מעט מאוד תרמילאים (ישראלים או אחרים) עושים זאת. מקובל לעשות טיול רגלי שאורך בין שבוע לשלושה שבועות, והוא לא קל אבל הסבל באמת לא חיוני בד"כ. איכשהו נוצרה מסורת שישראלים לוקחים סבל (כי ככה חברים שלהם עשו); האחרים לוקחים סבל רק אם הם קשישים או נכים (כן, יש), אחרת זה לא עולה על דעתם. הרבה יותר נעים לטייל לבד. ראוי להדגיש שלמרות הקושי הפיזי, המסלולים שם נוחים ומפנקים: יש מספיק בקתות בדרך כך שלא צריך לסחוב אוהל ואוכל אם עושים את אחד המסלולים הרגילים (והיפים עד דמעות). |
|
||||
|
||||
האזהרות האחרונות שפורסמו, לפני הפסח, וכללו בין היתר את סיני ואת טורקיה, לא באו ממשרד החוץ, כי אם ממשרד ראש הממשלה(1), מהגוף הממונה על הלוחמה בטרור. משרד החוץ הסתייג מהאזהרה (בעיקר בקשר לטורקיה). ___ (1)אאל"ט, אולי ממשרד הבטחון, אבל בוודאות לא ממשרד החוץ |
|
||||
|
||||
ונפשתי במקום בטוח: ירושלים. המקומיים מאוד אדיבים ורובם אינם שונאי ישראלים. המחירים קצת יותר זולים מאשר אצלנו. מומלץ! |
|
||||
|
||||
קריאה אלטרנטיבית: "איני חי בישראל: אני מתייחס ברצינות לאזהרות משרד החוץ בארצי." |
|
||||
|
||||
אני מתכנן לטוס להופעה של גטרו טול בבודפסט ב24 למאי השנה ב30 במאי הם בטורקיה תהיתי אולי להרים קפיצה גם לשם אבל כשהודעתי להורים שלי שאני מתכנן גיחה קלה לטורקיה הם התחילו אם ההזהרות של מישרד החוץ וכל זה מכיואן שמר אנדרסון אמור להגיע לישראל באוקטובר כנירא שהוא ינגן אם הפילהרמונית הישראלית כמו שהוא עשה אם התיזמורת של ברלין אז ויתרתי אבל ניזכרתי שהם היו אמורים להופיע ביריחו ליפני כמה שנים וכבר אז המצב שם לא ממש היה בטוח אבל עוד ישראלים היו מגיעים לשם אני חושב לשם או לשטחים היתי מגיע במיקרה כזה אם או בלי מישרד החוץ אם כבר למות אז עדיף במופע טוב או בדרך חזרה ממנו לפחות לא בדרך אליו האם שמתם פעם לב להנחיות וטיר מחול שמגיע לפה לגבי מאכל משקה וחו אני שנים רוצה לינסוע לסינאי לא יצא לי מישום מה החברים שלי לא מהטיפוסים של בואו ניסע לסינאי ניזרק במקום כל שהוא אני חושב שהם יותר בקטע של גידי יש קונסרת של מוסיקת אבנגארד אולי תבוא איתי או בקטע של גידי אני נוסע לפסטיבל פולק רוק באנגליה או לאיזה כנס הנליין וטולקין בצפון סיציליה אבל אם היתה לי האפשרות אפילו עכשיו לינסוע לסינאי היתי נוסע אזהרות או לו לא שיש שם מילחמה כרגע טוב אני מתחיל לארוז האמת אני טס ב20 במאי אני רק חושש שאם מר אנדרסון יראה אותי שוב צוחר מהשורה הראשוןה הוא ימכור אותי בעצמו לחיזבלה או לגוף טרור כל שהוא ולא יסתפק בלהפסיק את המופע ולישאול אותי אם אני זקוק לרופא |
|
||||
|
||||
הפעם לא צריך לארוז, החלילן שעומד על רגל אחת בא לארץ: החלילן גם עונה לשאלה הבאה: "כיצד חשת כאשר חבר הלהקה לשעבר דייוויד פאלמר שינה את מינו השנה?" |
|
||||
|
||||
הדבר הכי עצוב שכתב הארץ ידידי וחברי מיתקופת גלי צהל שגי בינון תיחכר אותי במשך שעות וכתבתי לו את כל השאלות לראיון הזה והוא אמר שישתדל לתת קרדית מה שלא קרה אבל לא נורא אגב ביום חמישי הבא 26 לחודש בין 12 ל 3 בבוקר אני מגיש 3 שעות של גטרו טול ברדיו עצצה הדרך 90 אפ אם אני יודע שאפשר לישמוע גם דרך הנט |
|
||||
|
||||
אמנם לא היתה אזהרה רשמית, אבל מותר לי להרגיש גיבור? |
|
||||
|
||||
גיבור כי נסעת לספרד, או גיבור כי חזרת לארץ? (דיון 1868) |
|
||||
|
||||
עם כל הכבוד למשרד החוץ או לחילופין למועצה לביטחון לאומי, אני מאמין שבמצב שמדינת ישראל נמצאת כיום לאנשים אין יותר מידי מפלט מלבד לנסוע לחו"ל., אחרי שכל בילוי שגרתי שהיה נפוץ בימים עברו הפך היום לתוכנית קרב מורכבת ומפורטת ( סע בקו 4, תחליף ישר אחרי שתי תחנות לקו 6 כדי לא לעבור איפה שהיה פיגוע, וכמובן אל תשכח לשים אפוד מגן וקסדה, והכי חשוב רק אל תשכח לקנות הפעם קוטג'...). אז באמת יסלח לי משרד החוץ עם את חופשתי אקח באיזה מקום שכוח אל, לפחות שם אוכל להתפוצץ בשקט. |
|
||||
|
||||
"לפחות 30 הרוגים ו-110 פצועים בפיצוץ ב"הילטון" טאבה; נמשך חילוץ הלכודים" |
|
||||
|
||||
אולי מישהו מהאיילים יכול לעזור לי? רכשנו קבוצת חברים כרטיסים לגיאורגיה בטיסת צ'רטר לשבוע הבא העלות לכל אחד 2,500 ש"ח. יצא לנו החשק לטוס לשם. איך רואים את הכסף או חלקו בחזרה? מספר תגובות מבודחות וצפויות יתקבלו בברכה אך בבקשה גם ברצינות. |
|
||||
|
||||
שחקו "צ'יקן" מול שאר הנוסעים: אל תעשו כלום וחכו שכולם יבטלו ואז הטיסה תתבטל ביוזמת חברת השכר וכספכם יוחזר לכם במלואו (ותוכלו אפילו למחות על כך). |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |