בתשובה ליוני לזרסון, 11/04/04 3:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ניסיתי לקרוא את הספר של דריה מעוז "הודו תאהב אותי" כספר טיסה (רעייתי הביאה אותו ונפשה נקעה ממנו במהרה). נשברתי ממש מהר. זה הולך כך: "היא נרכנה לעברו והעבירה לו ג'וינט. "עוד פוף אחד ואתה מסודר," לחשה באוזנו. הוא הביט בה בהכרת טובה. השכטה הזאת באמת תסדר לו את הראש, תביא לו את המנצ'יס למנה שישבה מולו. לא היה לו חשק לחזור לגסט האוס שלו, עם הקירות הטחובים, הסדינים המסריחים ודלי המים בחצר. בבוקר קם בתחושה מה - זה מג'ויפת כשראה את הבגדים שלו מוטלים על הרצפה השחורה מלכלוך, וכל הגוף שלו גירד באטרף מעקיצות פשפשים. "נראה לי מתאים לישון היום אצל אלונה," חשב. "אולי התחת שלה קצת גדול, ולא בא לי עליה בטירוף, אבל יש לה מקלחת טובה בחדר ושירותים נורמליים, שאפשר לחרבן בהם בשקט." המחשבה על הסדינים הנקיים של אלונה, ואולי איזה צ'אי בבוקר למיטה, העלתה חיוך על פניו. כשהסתכל סביבו ראה שכולם מחייכים. הוא תהה אם גם הם מסודרים ללילה, או שהם פשוט מאושרים." אתה יכול לקרוא את הפרק הראשון מהספר כאן. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |