|
||||
|
||||
בתקופה שטיילתי בנפאל, המדריך של "לונלי פלנט" הקדיש פסקה לבעיית התרמילאים שמשאירים רושם רע בגסט-האוסים, וציין במיוחד שישראלים עלולים לגלות שהם לא רצויים בגלל ניסיון בעלי-הבית עם קודמיהם. קשה לדעת באמת מה הסיבות לציון-לשבח מיוחד זה, אבל ברור למדי שיש לתרמילאים הישראלים שם תרבות טיול שונה מזו של האוסטרלים, האירופאים והקנדים (אמריקאים כמעט ואינם בנמצא). חבורות רעשניות וסַבָּל-חובה הם פחות או יותר המצאה ישראלית. |
|
||||
|
||||
גילוי נאות: מעולם לא הייתי בנפאל. סַבָּל-חובה הוא פחות או יותר המצאה ישראלית? מה עשו השרפה לפני הקמת מדינת ישראל? עם מי הילארי (אדמונד, לא קלינטון) טיפס על האוורסט? |
|
||||
|
||||
כשמטפסים על האוורסט, סבל הוא אלמנט מועיל מאוד עד חיוני. מעט מאוד תרמילאים (ישראלים או אחרים) עושים זאת. מקובל לעשות טיול רגלי שאורך בין שבוע לשלושה שבועות, והוא לא קל אבל הסבל באמת לא חיוני בד"כ. איכשהו נוצרה מסורת שישראלים לוקחים סבל (כי ככה חברים שלהם עשו); האחרים לוקחים סבל רק אם הם קשישים או נכים (כן, יש), אחרת זה לא עולה על דעתם. הרבה יותר נעים לטייל לבד. ראוי להדגיש שלמרות הקושי הפיזי, המסלולים שם נוחים ומפנקים: יש מספיק בקתות בדרך כך שלא צריך לסחוב אוהל ואוכל אם עושים את אחד המסלולים הרגילים (והיפים עד דמעות). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |