עב"מים (ראשי תיבות של "עצמים בלתי מזוהים") הם על פי ההגדרה עצמים מעופפים שעפים באוויר ואינם ניתנים לזיהוי ככלי טייס "קונבנציונלי" כלשהו.
תופעת העב"מים (המכונים גם "צלחות מעופפות" על שם צורתם הידועה ביותר) קיימת מזה עשרות שנים. מתופעה אזוטרית, הראויה לאזכור רק במדורי קוריוזים בעיתונות, ובכתבי עת של כמה "משוגעים לדבר" בודדים בשולי החברה, היא הפכה לתת־תרבות שלמה, שבה עוסקים מאות חוקרים רציניים וחובבניים, ושלה מאות אלפי מאמינים. סקרים מראים שאחוז גדול ביותר של האוכלוסיה מאמינים כי עצמים אלה קיימים, ובאים מעולמות אחרים. בנוסף לכך, יש לה השפעה גדולה מאוד על התרבות הפופולארית: בסרטים כמו "מפגשים מהסוג השלישי" ו"אי.טי.", בסדרות טלוויזיה כמו "תיקים באפלה" ו"סטאר גייט", ולאחרונה בסדרה "מפגשים" של שפילברג, שמתארת את ההיסטוריה של התופעה לאורך עשרות שנים (לפחות כפי שתוארה בתרבות הפופולארית של חובבי העב"מים).
בסוף המאה ה-19 היו תצפיות המוניות של "ספינות אוויר" מסתוריות שהיום מכנים אותן "עב"מים". אך האיש שיכול להיחשב למייסד חקר העב"מים (ותופעות מסתוריות בכלל) היה אדם צנוע ונחבא אל הכלים בשם צ'ארלס פוֹרְט, שפעל בראשית המאה העשרים. פורט סרק במשך עשרות שנים עיתונים ישנים מכל הסוגים, וחיפש ידיעות מוזרות שתיארו תופעות מנוגדות לכל הידוע והמוכר, ואירועים מוזרים שהמדע של תקופתו לא יכול היה להציע להם הסבר, או שהכחיש את קיומם. בין השאר מצא פורט ידיעות שונות על עצמים נעים בשמים שלא היה להם כל הסבר מדעי. פורט הציע שמקור עצמים אלה הוא ביצורים מהחלל החיצון. הוא הרחיק לכת מעבר לכך והציע (לא ברור עד כמה ברצינות) שהמין האנושי הוא מקדמת דנא "רכושו" של גזע זר מהחלל החיצון שאנו איננו מודעים לו כלל ושמדי פעם מבקר אותנו כדי לבדוק מה קורה עם "רכושו". את הרכוש מנהלים בדרך כלל "משגיחים" אנושיים מטעם הגזע הזר. הרעיון לא היה מקורי לפורט: הסופר ה. ג'. וולס תיאר כבר ב- 1897, בספרו "מלחמת העולמות", פלישה של גזע זר ממאדים לכדור הארץ. אולם איש לפני פורט לא טרח להביא כביסוס לטענות חצי־רציניות אלה את שפע הנתונים שהוא ליקט מעיתונים שונים. ספריו של פורט (שבהם המציא בין השאר את המונח "טלפורטציה") זכו לקהל של מעריצים שעדיין קיים. עדיין קיימת גם "האגודה הפורטיאנית" שמטרתה לחקור תופעות מוזרות שהמדע מתעלם מהם או אינו יכול להסבירם.
לראשונה זכו העב"מים לפרסום עולמי ב-1947, כאשר איש העסקים קנט ארנולד צפה בתשעה עצמים מעופפים דמויי "סיגרים". ריימונד פאלמר, העיתונאי ועורך מגזיני המד"ב, נתן לעצמים אלה את השם "צלחות מעופפות" (למרות שבתיאור המקורי של ארנולד הם כלל לא נראו כך), וזה הפך לשמם הידוע במשך שנים רבות עד שהוחלף ב"עב"מים" בעל האופי המדעי יותר. אותו פאלמר נהג מזה שנים לפרסם במגזינים שאותם ערך סיפורים, שהוצגו כאמיתיים, של ריצ'ארד שֵייבר. זה סיפר על מגעיו עם גזע תת־קרקעי בשם "דֶרוֹס", צאצאים מנוונים של תרבות מדעית גדולה שהתקיימה בכדור הארץ בעבר הרחוק והושמדה. אותם דרוס עוקבים כעת ממחבואיהם התת־קרקעיים אחרי בני האדם, ומהווים איום קבוע עליהם. פאלמר ייחס את ה"עב"מים" שעליהם סיפר ארנולד ל"דרוס", ולחילופין לחייזרים מהחלל החיצון. הוא הפך לגורם מרכזי בהפצת הרעיון שמקור העצמים הבלתי מזוהים הוא בתרבויות מפותחות שמחוץ לכדור הארץ.
(איור: Visual Redemption)
התצפית של ארנולד לא היתה הראשונה מסוגה כלל וכלל, אלא רק הראשונה שזכתה לפרסום בין לאומי. היא הביאה לגל של ידיעות על תצפיות נוספות בעצמים "דמויי צלחות" בשנות הארבעים והחמישים, תחילה בארה"ב ולאחר מכן בשאר העולם החופשי.
מסוף שנות הארבעים החלו להישמע תיאוריות שונות בדבר מהותם של העב"מים האלה. מדענים כמו האסטרונום דונלד מנצל הציעו שמדובר במגוון של תופעות טבע "רגילות" – עננים בעלי צורה מיוחדת, כוכב הלכת ונוס בזמנים שהוא בהיר במיוחד, ותופעות טבע שונות, נדירות אך לא "בלתי טבעיות".
אחרים העדיפו הסברים מסוג שונה לחלוטין. היו שהציעו שמדובר בכלים סודיים של הממשלה האמריקנית או של הסובייטים. נפוצו אף שמועות כי הנאצים פיתחו כלי טייס סודיים דמויי "צלחת" בזמן מלחמת העולם השניה, וכעת שרידיהם משתמשים בהם מבסיסים סודיים באנטרקטיקה. היו שהציעו שהעב"מים הם לא אחרים מאשר מלאכים... אך מהר מאוד הסברו של ריימונד פאלמר הפך להיות דומיננטי: שמדובר בכלי טיס של יצורים מכוכב אחר, שחוקרים את עולמנו. להסבר זה יש מאז וריאציות שונות, למשל שאין המדובר בהכרח בכוכב אחר אלא בממדים אחרים, או בעולם שבמעמקי כוכב הלכת שלנו (כפי שטען פאלמר בתחילה), או בקרקעית הים. הציעו גם שמדובר בנוסעים בזמן מהעתיד או מהעבר הרחוק, מיבשת אטלנטיס הקדומה והמפותחת. בכל מקרה, ההנחה הייתה שאלו תרבויות עליונות בהרבה משלנו.
עולם המדע נשאר ספקן ביותר לגבי הסברים אלה, וכמוהו גם הצבא האמריקני. זה ניהל חקירות מפורטות ביותר בניסיון להסביר את העצמים הבלתי מזוהים, במסגרת פרוייקטים כמו "הספר הכחול" שהחל ב-1947 ונמשך עד 1952. מחקר זה כלל מערכת גדולה של איסוף נתונים, והתבסס על צוות חוקרים שהיה מפוזר ברוב בסיסיו של חיל האוויר האמריקני. במהלך הפרוייקט נשמעו עדויות של אנשים רבים (מכל שכבות החברה) שראו עב"מים, ונאספו נתונים על יותר מעשרת אלפים מקרים. הדו"ח הסופי של הפרוייקט לא שלל את האפשרות שאכן יש חלליות חייזריות שמבקרות את כדור הארץ, אבל המשקל שניתן לאפשרות זאת היה מועט, שכן לא נמצאה כל הוכחה לכך. לרובם המכריע של המקרים נמצא הסבר "ארצי". ההנחה של החוקרים הייתה שאלו תופעות שבדרך כלל כן אפשר להסבירן כתופעות אטמוספריות שונות או טעויות בזיהוי, וכי רק במספר קטן יחסית של מקרים – כמה מאות – מדובר באמת בתופעות שאי אפשר להסבירן. עדיין אין זה אומר, כמובן, שמקורן בחלליות חייזריות דווקא. הם סווגו כ"מקרים לא מפוענחים".
ב-1966, לאחר גל גדול של דיווחים על עב"מים ובעקבות לחץ ציבורי חזק, מינה הממשל ועדה חדשה, בראשות ד"ר אדוארד קוֹנדוֹן, לבדיקת הנושא. מסקנת חברי הועדה, לאחר שנתיים של מחקר, הייתה כי אין מדובר בחלליות זרות או בכלל בתופעה חשובה באמת, וכי אין כל טעם להמשיך לחקור אותה. בכך סגרה הועדה את הנושא מבחינת הממשל האמריקני.
מחקר מקיף דומה נערך החל מ-1977 בידי סוכנות החלל הצרפתית CNES. הועדה חקרה כ-3000 דיווחים על עב"מים ומצאה כמאה מתוכם שדרשו בדיקה יסודית נוספת. בניגוד לועדת קונדון לא הצליחה הועדה הצרפתית להגיע למסקנה חד־משמעית בנושא, ולא המליצה על הפסקת המחקר. ידוע שמחקרים דומים נערכו בתחומי ברית המועצות; הסובייטים כמובן השאירו מחקרים אלה בחזקת סוד כמוס.
כל זה לא שינה הרבה לציבור הרחב, שהמשיך להאמין יותר ויותר בתופעת העב"מים. זה לא שינה גם לחוקרי העב"מים המקצועיים, שהפכו את בדיקתם למפעל חיים. כמה מהם היו אנשים רציניים בכל קנה מידה: האסטרונום אלן היינק האמין שאם יש אחוז קטן של תופעות שאי אפשר להסבירם בשום צורה קונבנציונלית אזי יש להתמודד עימם במלוא הרצינות, ולא להתעלם מהם במשיכת כתפיים כפי שעשתה ועדת קונדון. אלן היינק הפך לחוקר העב"מים המפורסם ביותר בעולם והקים מרכז לחקר עב"מים.
מתקשרים
בשנות החמישים הופיעו אנשים שונים שטענו שהם נמצאים בקשר ישיר עם החייזרים שבעב"מים. ג'ורג' אדמסקי מארה"ב, למשל, טען שהחייזרים נמצאים איתו בקשר קבוע ואף לקחו אותו למסעות בירח ובכוכבי הלכת (כולם מיושבים) וכי הם העבירו לו מסרים על הצורך בשלום עולמי. בדיעבד התברר שכל סיפוריו התבססו על סיפור מדע בדיוני שאותו ניסה למכור ללא הצלחה בסוף שנות ה-40. פרסומו של אדמסקי היה כה רב שספרו אף תורגם לעברית בשנות החמישים, בשם "הצלחות המעופפות נחתו".
מתקשר אחר, ג'ורג' קינג מאנגליה, יצר את דת "אֶתֶריוּס" המבוססת על אמונה בחייזרים שבעב"מים. הוא היה הראשון מבין רבים שיצרו אמונות כאלה.
אדמסקי, ידידו ג'ורג' האנט ויליאמסון ואחרים היו בעלי קשרים לקבוצות ימניות קיצוניות, אנטישמיות ואף נאציות. ב-1950 כתב ויליאם דאדלי פֶּלי את אחד הספרים הראשונים על תקשור עם יצורים מהחלל החיצון, Star Guests, ובו טען בפירוט שמוצא האדם מהחלל – מהתמזגות של יצורים מפותחים מכוכב סיריוס עם קופי האדם שעימם קיימו יחסי מין. דמויות תנ"כיות שונות היו לדבריו שליחים של האינטליגנציות העליונות, ומטרתם היתה לתקן את שחיתותם של בני האדם שנבעה מהתחזקות המורשת הקופית באדם. אותו פלי היה גם מעריץ של היטלר, הנהיג קבוצה נאצית בארה"ב בשנות השלושים והארבעים, ונאסר בתקופת המלחמה כ"סיכון בטחוני". התפיסות הגזעניות שלו ושל רבים מממשיכיו הוטמעו היטב בתיאוריות שלהם.
רוב המתקשרים באותה התקופה הציגו את החייזרים כיצורים שמעוניינים רק בטובת האנושות, ושהעבירו אליה ללא הרף הזהרות מפני הסכנה בכוח הגרעיני (אם כי משום מה שום מידע חשוב שלא היה ידוע כבר למין האנושי או אף למתקשרים עצמם). ההזהרות של החייזרים שיקפו את הפחדים של הציבור האמריקני בשנות החמישים מפני מלחמה גרעינית מתקרבת.
אך בעשור הבא השתנה מאוד הטון של סיפורי המפגשים עם העב"מים והחייזרים השונים למיניהם.
חטופים
בראשית שנות השישים התפרסם סיפורם של בני הזוג ברני ובטי היל. על־פי הסיפור הם נתקלו בעב"ם, ואיבדו זיכרון באשר למה שקרה במשך כמה שעות אחר־כך. פסיכולוג הוציא מהם, על־ידי היפנוזה, סיפור שלם כיצד נחטפו בידי חייזרים משונים לתוך עב"ם, ושם עברו ניסויים שונים. סיפור זה התפרסם מאז, שימש כבסיס לספר רב־מכר, והוסרט לטלוויזיה. אבל הפסיכולוג שטיפל בזוג וקיבל מהם את הסיפור לא השתכנע כלל באמינותו – לדעתו מדובר היה בחלום משותף של בני הזוג. יצורים הדומים בדיוק לתיאורם הופיעו בטלוויזיה, בפרק בסדרת המד"ב "הגבולות החיצוניים", 12 יום לפני האירוע של הזוג. פרטים אחרים בסיפורם נמצאים בסרט מד"ב ידוע משנות החמישים בשם "הפולשים ממאדים". האם יתכן שבני הזוג ראו את הסרטים האלה והם נשארו בזכרונם?
ב-1975 הפכה הפרשה לסרט טלוויזיה בכיכובו של ג'יימס ארל ג'ונס. סרט זה החדיר לתודעתם של מיליוני בני־אדם את הרעיון לפיו החייזרים הם יצורים קטנים ואפורים בעלי ראש גדול, שמתהלכים בינינו וחוטפים אנשים על מנת לבצע בהם ניסויים שונים. דמותם של היצורים האלה, שהפכו מאז למאפיין קבוע של סיפורי העב"מים, אינה חדשה כלל – ניתן למצוא אותה בסיפורי מד"ב ובציורי מגזינים רבים מאז ראשית המאה ולפניה. הממציא האמיתי של דמות זו היה שוב ה. ג'. וולס, שיצר אותה לראשונה במאמר עתידני מ-1893, "האיש של שנת מיליון". וולס לא תיאר שם חייזרים, אלא שיער כיצד ייראו אנשי העתיד הרחוק. מסקנתו: הם יהיו יצורים קטנים בעלי ראש גדול. ארבע שנים אחר־כך, ב"מלחמת העולמות", תיאר וולס את הפולשים ממאדים בדמות אב הטיפוס של האיש משנת מיליון. בהשראת וולס וסיפוריו תוארו כך חייזרים פולשים בסיפורי מד"ב רבים בשנות השלושים והארבעים, וחשוב עוד יותר – בציורים ועטיפות של מגזינים רבים.
(איור: iStockPhoto)
וכך הם נראו כעת בסיפוריהם של עדים רבים, שתיארו מתוך היפנוזה כיצד הם נחטפו בידי חייזרים שביצעו בהם ניסויים מוזרים שונים ואף קיימו עימם יחסי מין על מנת להוליד מהם ילדים. גם מעשים אלה של החייזרים הופיעו בסיפורי מד"ב במגזינים בפרוטה במחצית הראשונה של המאה, ובסרטים דלי תקציב משנות החמישים. מדענים טוענים שאפשר להשוות חוויות אלה לסיפורים של אנשים שטענו תחת היפנוזה שעברו התעללות מינית בילדותם, ואף הגישו תביעות כנגד המתעללים, ובדיעבד התברר שמדובר היה בחוויות מומצאות.
פרשה ידועה משנות החמישים היא של הפסיכולוג רוברט לינדנר, שכתב בספר בשם "השעה בת חמישים הדקות" (שגם תורגם לעברית) על מטופל שלו (שיש החושבים שהיה סופר המדע־הבדיוני הידוע קוֹרדוֵּיינר סמית) שהאמין שהוא חווה חיים שלמים בכוכב לכת אחר, ואף הצליח לשכנע בכך את לינדנר. בדיעבד האיש הודה שהמציא את הכל לשעשועו. נשאלת השאלה האם אין זה כך בחלק ניכר מסיפורי החטופים בידי החייזרים – האם הם מפתחים את הסיפורים בגלל צורך פסיכולוגי כלשהו?
מיליונים רבים של אמריקנים מאמינים כיום במלוא הרצינות בחטיפות בידי עב"מים וחייזרים. אמונה זאת התחזקה מאוד בעקבות הצלחת סרטיו של סטיבן שפילברג "מפגשים מהסוג השלישי" (בעקבות ביטוי שטבע היינק על מפגש עם עב"מים) ו"אי. טי.". בעקבותיהם היה גידול משמעותי בהודעות על צפייה בעב"מים. בהודעות אלו היצורים מהעב"מים דמו מאוד לאלה שתוארו בסרטים – שמצדם התבססו על יצורים שתוארו בעדויות שונות. האם יש כאן מעגל סובב?
אכן מוזר עד כמה אירועי ההיתקלות עם החייזרים ועם העב"מים דומים יותר מכל לאלו שבסרטי מד"ב סוג ד' משנות החמישים (ולאו דווקא לאלו שבספרי מד"ב מתוחכמים יחסית). אפילו הטכנולוגיה שבה משתמשים החייזרים אינה נראית מתוחכמת במיוחד, כפי שניתן היה לצפות מיצורים שחצו אלפי שנות־אור כדי להגיע לכדור הארץ.
תיאוריית הקשר
בעולם המעקב אחרי עב"מים קורים מדי פעם אירועים שזוכים לתשומת לב עצומה. כך למשל רוזוול, אותה עיירה קטנה בארה"ב שבה, על־פי הטענה, התרסק עב"ם על יושביו בשנות הארבעים. רוזוול היא כיום מרכז תיירות ארצי ועולמי ויש שם כמה מוזיאונים שלמים על עב"מים. חוקרי העב"מים משוכנעים שהממשל האמריקני עושה כל שביכולתו כדי להסתיר את המידע על הפרשיה הזאת.
אך לרוע מזלם של המאמינים, האירועים הסנסציוניים ביותר עד כה, שבהם הובאו "הוכחות" לפרשה, התגלו כזיופים. אירוע אחד שזכה לפרסום עולמי היה סרט שצץ בשנות התשעים ותיאר את הניתוח שנעשה בחייזרים ברוזוול בסוף שנות ה-40. הסרט זכה לכיסוי עצום בתקשורת, אך התגלה לאחר חקירות מדוקדקות כזיוף מודרני, שמפיציו הרוויחו כסף רב על־חשבון הפתאים.
באירוע אחר הופיעה שורה של מסמכים ממשלתיים סודיים שנשלחו לחוקרי עב"מים ידועים, והוצגו כדוחות של יחידת מחקר מדרג גבוה ביותר, בשם "מג'סטיק 12", שתפקידה היה לחקור את נושא העב"מים והחייזרים עבור הממשל, כולל פרשת ההתרסקות ברווזול. בין החברים ביחידה זאת היו אנשים כמו וָנֶבר בוּש, מאבות מהפכת המידע המודרנית, ודונלד מנצל שהזכרנו קודם – אחד המתנגדים הגדולים ביותר לרעיון שהעב"מים הם כלי טיס מכוכב אחר, אך שלפי המסמכים הוא סוכן דיס־אינפורמציה שתפקידו להונות את הציבור בעניין.
כיום אפילו חוקרי עב"מים – הרציניים שבהם – מסכימים שמדובר בזיוף שבו היה מעורב כנראה אחד החוקרים המעורבים ב"גילוי" המסמכים, ויליאם מור. לדעתם זוהי עוד פעולה של סוכנות ביון כלשהי, שמטרתה הייתה לפגוע בשמם הטוב של חוקרי העב"מים ובציבור הרחב.
אותם חוקרים טענו וטוענים עד היום כי מדובר ב"טיוח", וכי הממשלה יודעת היטב שמדובר בחייזרים מהחלל החיצון. יש אף שטוענים שממשל האמריקני נמצא בקשר רצוף עם החייזרים וכי הם שעומדים מאחורי התפתחויות טכנולוגיות שונות של העשורים האחרונים. דוגמה לטענות אלו: ונבר בוש ידוע כאחד מאבות רעיון האינטרנט, והוא היה חבר בוועדת "מג'סטיק 12". מסקנה: החייזרים עומדים מאחורי האינטרנט.
עולם חקר העב"מים סובל מתחושה עזה של פרנויה, כאשר דומה שאי אפשר לבטוח באיש וכל חוקר עב"מים יכול להיות סוכן של הממשל (או אולי של החייזרים?). מי שמטיל ספק בתופעת החייזרים נחשד מיד כסוכן דיס־אינפורמציה של הממשל. בקהילה נוצרו שמועות שונות על "אנשים בשחור" שעוקבים אחרי כל מי שיש לו מידע על עב"מים; הדעות חלוקות האם אנשים אלה הם סוכני ממשל או חייזרים. כמובן עצם קיומם־כביכול של גופים אלה מהווה מבחינת המאמינים הוכחה לחשיבות המידע שבידיהם ולעצם חשיבותם שלהם.
וכך זה נמשך: כל כמה שנים "מתפרץ" סיפור שהוא סנסציוני יותר מקודמיו, למשל של אדם שטוען שהוא "הועבר בזמן" בניסוי של ממשלת ארה"ב בשנות ה-40, ניסוי שבוצע בשיתוף פעולה עם חייזרים. הרושם המתקבל הוא שעל מנת לשמור על עניין בקרב מאמיניו, עולם העב"מים חייב לייצר כל הזמן אירועים סנסציוניים יותר ויותר. כשעצמים מוזרים בשמיים נהפכים לשגרתיים, יש להביא את החייזרים עצמם כיצורים שוחרי שלום שלוקחים את מאמיניהם למסע ברחבי הגלקסיה; כשאלו שוב אינם מעניינים יש להפוך אותם ליצורים מפלצתיים זוממי מזימות, שמבצעים חטיפות המוניות מדי לילה בלילה מבלי שאיש ישים לב, או שחוטפים ספינות ומטוסים במשולש ברמודה ובאזורים אחרים ברחבי התבל. וכאשר גם זה נהיה שגרתי, וכל אדם שישי או שמיני בארה"ב נחטף על־ידי חייזרים, יש להכניס לעניין גם דברים אחרים ומדהימים עוד יותר.
גם בישראל לא חסרים דיווחים על עב"מים, במיוחד משנות התשעים. לישראל תרומה מקורית משלה לז'אנר המפגש עם חייזרים: "ריפוי חולים באמצעות חייזרים". החל בכך אדריאן דביר, ובעקבותיו טענו רבים אחרים ליכולת כזו.
אך לדברי דוד רונן, עיתונאי שיצר סרט דוקומנטרי על תופעת העב"מים בארץ (ושטוען כי בישראל יש לפחות עשרים איש שנחטפו בידי חייזרים ושנמצאו סימנים מוזרים בגופם), יש ירידה ברורה במספר הדיווחים על העב"מים, בארץ ובכל העולם. הוא וחוקרי עב"מים אחרים טוענים כי אירועי העב"מים בישראל נמשכים וכוללים גם חטיפות, אבל אזרחי ישראל עסוקים עד מעל ראשם בעניינים אחרים לגמרי, ושוב אינם שמים לב לכך.
ייתכן שיש בכך משהו: אולי אפשר לייחס את הירידה בעניין התקשורתי והציבורי לכך ש"תיקים באפלה" הפסיקה להיות אופנתית; ואולי אזרחי ישראל והעולם מעסיקים את עצמם כיום בפחדים מטרוריסטים, ויש להם פחות זמן וחשק לפחד מחייזרים.
ובכן, האם יש עב"מים? על כך אין חילוקי דעות: יש תופעות אוויריות שונות שאיננו יכולים להסביר אותן. האם התופעות האלה הן תוצר של תרבות זרה? עד היום, לאחר עשרות שנים של מחקר ומעקב אחרי התופעה, ומאמצים בלתי פוסקים של מאות ואולי אלפי חוקרים, איש לא הצליח להציג הוכחה לכך. ואולם עצם המחקר הזה הוא תופעה בזכות עצמה, שהשאירה חותם עמוק על התרבות האנושית במחצית השניה של המאה העשרים. ייתכן שהיא קשורה פחות לחלל החיצון ולממדים אחרים, ויותר למעמקי המוח האנושי.
|
קישורים
"מפגשים" - איתי שלמקוביץ' סוקר את סדרת המד"ב של ספילברג
ג'ורג' אדמסקי - האתר הרשמי
אנשים בשחור - מאמרו של יעקב עיון
פרשה ידועה - הסיפור המפורט על לינדנר ומטופלו
אדריאן דביר - "קשר עם צוות רפואי של חוצנים"
עב"מים - תופעה או הופעה? - מאמר מאת בר־נון ודימיטרוב ("גלילאו")
עב"מים, חייזרים, מיסטיקה ומדע - מאמרו של נח ברוש ("גלילאו")
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש