 |
הבנאליות של הפרסום | 3860 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "מדע"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
אני מוצא את עצמי די מוטרד מהכתבה הזאת. מצד אחד, הייתי אמור להיות שמח מכך שאולי לא בכל אדם טמון סוהר אכזר שיתפרץ ברגע שהסביבה תאפשר, ויצר האדם לא בהכרח רע מנעוריו וכל הג'אז הזה. מצד שני, הספקנות הבסיסית לגבי ניסויים בפסיכולוגיה ותקפותם מקבלת פה זריקת עידוד משמעותית, ומחזירה אותנו לעמדה לפיה כל הניסויים הפסיכולוגיים האלה הם קשקוש בגרווש. אחרי שנים של כהנמן ואריאלי כבר התחילה התחושה שהפסיכולוגיה מתחילה להתקרב למה שקרוי 'מדע' ולא רק ממבו ג'מבו, וגילויים שכאלה מערערים קצת את התחושה הנ''ל. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כבר נאמר (איפה?) שחלק גדול מן התובנות הפסיכולוגיות "הכלליות" שהגיעו אלינו מן האקדמיה, מתבססות על התנהגותם של סטודנטים אמריקאים במוסדות מסויימים. במקרה הזה מטרידה אותי פחות הפרקטיקה של הניסוי ויותר העובדה שגם לפי תיאורו (השיקרי) של זימבארדו, תוצאות הניסוי חסרות כל ערך - שלושה סטודנטים צעירים וחסרי ניסיון התנהגו באופן סדיסטי. אז מה! זה לא מנע מן המסקנה (האידאולוגית?1) אליה חתר זימבארדו להתפס כתובנה מוצקה על המין האנושי, "תובנה" שלדעתי תישאר איתנו עוד שנים רבות. 1 ההוויה יוצרת את התודעה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניסוי של זימברדו היה ידוע כניסוי שלא שוחזר (הגרסה שאני הכרתי עד היום: אסור היה לשחזר אותו מסיבות אתיות). ניסוי עם כמות כזו קטנה של משתתפים שלא שוחזר: ברור שאי אפשר להסתמך על תוצאתו. כמו שטל ציין כאן, הניסוי של מילגרם שוחזר לא רק על ידו. הוא גם דאג לחזור על הניסוי בתנאים שונים במקצת כדי לנסות לבודד טוב יותר את הגורמים שמעורבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני מבין דבר בתחום של פסיכולוגיה חברתית ולכן אני מרשה לעצמי לתהות האם המסקנות של זימבארדו היו צריכות לעורר תהייה מלכתחילה מטעמים של שכל ישר ולאו דוקא בגלל זיופים וכיוב'. הרי האנושות מספקת לעצמה מדגם די רחב של סיטואציות מועדות לסאדיזם. החל במוסד הצבא ועד מחנות ריכוז מהסוג הגרוע ביותר. אפילו במקרי הקיצון של בתי כלא ומחנות הריכוז, שם רוב הצוות נהנה מסמכויות ענישה רחבות ביותר, המציאות מלמדת שרוב הסוהרים אינם סאדיסטים אלא קונפורמיסטים ואדישים במידה כזו או אחרת. האם זה לא סותר בצורה בלתי ניתנת להכחשה את תוצאות הסימולציה המבוקרת של זימבארדו, גם מבלי שאנו יודעים על זיופים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אגב בדיוק ההבדל בין הניסוי של מילגרם (1962) ל"ניסוי" של זימבארדו. הראשון עסק בקונפורמיזם1 בעוד השני בסדיזם. 1 שללא מידה גדושה שלו, חיינו היו כנראה קצרים יותר (מסקנה מדבריו של פינקר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני הניסויים האלה מוטלים בספק, יחד עם עוד כמה וכמה. הכי הופתעתי מ- dunning-kruger, אבל בהיותי בעל אינטואיציה פסיכולוגית כבירה אני מבטיח לכם שהמחקר תקף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, תודה. אגב, בין השאר זה הביא אותי למונח "מטא-קוגניציה"1 - מעודד לדעת שכבר ישנו שם ליכולת הקוגניטיבית שהיעדרה, הוא כנראה זה שמביא אנשים לעמדות השונות משלי. 1 יכולתו של הפרט לחשוב על החשיבה שלו ולהיות מודע לתהליכי חשיבתו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) אותה מטא היא מה שגורם לתודעה להתהוות, לדעתי, ואני גם יודע להסביר איך זה קורה, אלא ששולי האייל קצרים מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרתק. תודה שוב, ואשמח אם תמצא דרך לבטא את רעיונותיך בנושא! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני אשמח, אלא שסיכויי לזכות בלוטו שאינני ממלא גדולים יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובאסוציאציה פראית, לנושא שהיה בשבוע שעבר בכל החדשות בישראל, תוקפנות של צוותי גני ילדים כלפי פעוטות. פעם הייתי די נגד מצלמות בגנים - אני נוטה להעדיף לתת אמון בעובדים, ולתת להם סביבה מכבדת שתעודד אותם לעשות עבודה טובה, גם במחיר הגדלה מסוימת של הסיכון שהם יעשו עבודה לא טובה. אבל זו מן הסתם שאלה של עד כמה הסיכון קיים בלי מצלמות, עד כמה המצלמות מקטינות אותו, ועד כמה המצלמות "מקטינות" את המטפלות [בה"כ מגדר] ופוגעות בכבודן ובפרט באוטונומיה המקצועית שלהן. מצאתי את עצמי בשבוע החולף מאבד כל ביטחון במה שחשבתי קודם. (רק פילוסופי בשבילי, הבן שלי כבר עבר את השלב שמטפלות יכולות לפגוע בו בסתר, והגיע לשלב עם סכנות גדולות בהרבה, קרי בית הספר.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז יש לי הצעה לשיפור המנגנון, שאולי תיתן איזון טוב יותר בין הרתעה (שזה התועלת העיקרית לדעתי של מצלמות - צילום לאחר מעשה של הגננת שוברת לילדה שלי את היד לא משיג את יעדו) לבין השגחת "אח גדול" רצופה ושוללת פרטיות לחלוטין: בכל גן יהיו מצלמות, אבל הן יופעלו בזמנים אקראיים ובלתי ידועים מראש. בצורה כזאת, כל מטפלת/סייעת/גננת יודעת שיש סיכוי לא זניח שייתפסו אם ינהגו שלא כיאות. מצד שני, לא כל שנייה וכל דקה עם הילדים מתועדת ויוצרת הרגשה של מציצנות רציפה. בין השאר, כי יכולת המציצנות הזאת כשלעצמה פותחת פתח לעבריינים אחרים ומסוג אחר1. 1 למשל, זה גם מצלם את הילדה שלי על וידיאו באופן רציף, דבר מאד לא רצוי מבחינתי2 2 בתור מי שנמנע משימוש בפייסבוק מסיבות גם דומות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה איך אתה משיג איזון. איך שאני רואה את זה, כגודל הסיכון הנתפש על-ידי המטפלת לכך שיתפסו אותה בקלקלתה, כך גודל הפגיעה בפרטיות שלה1. אתה הרי רוצה להשיג הרתעה לאו דווקא מפני התנהגות רעה כל הזמן, אלא גם מפני התנהגות רעה ברגעים קשים בודדים; ולשם כך אתה צריך ליצור מודעות בכל רגע שעכשיו אולי מסתכלים עליה. ואז הפגיעה בפרטיות/באוטונומיה די שקולה למצב שהאח הגדול צופה כל הזמן. 1 אני לא מאוד אוהב את המונח "פרטיות" כאן. את הזכות לפרטיות שעליה מדברים בדרך כלל, ושבשמה אסור לצלם אנשים ולהאזין להם בסתר כשהם למשל בביתם, אני חושב שסביר להשעות במקרה הזה, כשזו עבודתם של פגועי הפרטיות וכשעל הכף מוטלת היכולת שלהם לפגוע בחסרי ישע. המוטיבציה שלי נגד צילום היא התחושה של חוסר אמון שזה עלול לטעת, תחושה שבעצמה, כך אני חושש, תהפוך אותן למטפלות פחות טובות. הייתי קורא לזה אוטונומיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שיפה בהרתעה, לטעמי, זה שהיא לא פרופורציונלית. ואולי דוקא רציונלית, אבל מהסיבה הבאה: אם הסיכון שאני לוקח במקרה של גילוי התנהגות לא נאותה הוא פיטורים ואולי אפילו אבדן המקצוע עקב שיימינג, אזי גם אם הסיכוי להיתפס הוא אחד לעשרים, עדיין תוחלת ההפסד (זה כפול זה) מספיק גבוהה בשביל להרתיע אותי מהתנהגות נלוזה. וזאת למרות שהפגיעה בפרטיות היא של 5% בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה טוב, בהנחה שאין לזה מחיר. אם התוצאה של הפיקוח החמור יותר הוא טיפול פחות טוב יותר מצד כל גנן ומטפל, האם זה עדיין משתלם? ובהתאם: הפגיעה בתחושת האוטונומיה נשארת די דומה גם היא בהצעה שלך, שהרי תמיד קיימת האפשרות שמעשי המטפל מתועדים בהסתברות מספיק גדולה: מה ההסתברות שיש תיעוד לפרצוף המגוחך שעשיתי עכשיו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסתברות היא אחד לעשרים. נשמע לי פחות סיכון משיתפסו אותך מחטט באף ברמזור. ועדיין אנשים (אחרים כמובן) עושים זאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסתברות היא 19 ל־20 שלא יתפסו אותך בפעם הראשונה. ההסתברות היא כבר בערך 1/e לא להיתפס עם חוזרים על כך עשרים פעמים. אני נוטה לחשוב שביום עבודה (או בשבוע עבודה) טיפוסי יש עשרים רגעים לא נעימים במיוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משונה, נראה לפי הלוגיקה שלך שאין כמעט יחס בין זמן פתיחת המצלמה לפגיעה בפרטיות. זה נשמע לך הגיוני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בדיוק מאותה סיבה זה מרתיע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה מרתיע בגלל הסיכון והתוחלת, לא בגלל אחוזי החשיפה (ואם הטיעון שלך הוא שהפגיעה בפרטיות לא תלויה בכמה אחוזים מהמזמן מצלמים1 - אנא אמור זאת בבירור כדי שנוכל להתייחס לזה). 1 מה שנשמע לי מופרך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי רעיון גאוני: שפעם בשניה יצלמו פריים של מילי שניה. סיכוי של אלפית. מה אתה אומר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מי שמתעסק בעיבוד אותות יודע שהתנאי לתת-דגימה הוא שקצב הדגימה (זה המרחק/זמן בין שתי דגימות, לא המשך שלהן) נמוך משמעותי מהתדרים האופיניים של הסיגנל הנדגם. מאחר שאנחנו - יונקים ביולוגיים מגושמים ואיטיים שכמונו1 - זזים לאט מאד, דגימה של פעם בשנייה כמוה כדגימה רציפה. תת דגימה סבירה (בשמירת הסיכוי של אלפית שלך) תהיה שנייה בעשרים דקות לערך. 1 קל וחומר כשאנחנו יושבים עם ילדים ולא משחקים טניס להנאתנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התלבטתי בין הכותרת שנתתי לבין Any sampling rate faster then the decorrelation time is indistinguishable from continuous שאם אף אחד עוד לא אמר עד היום, אז הנה.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול להשוות את זה להרתעה של אכיפה משטרתית של חוקי התנועה. כל נהג נמנע מעבירות תנועה כשהוא יודע ששוטר צופה בו. כל נהג יודע שקיימת הסתברות לא אפסית ששוטר צופה בו גם כשהוא לא רואה ניידת או יודע שיש מצלמה בנקודה מסוימת, ובכל זאת רוב הנהגים מבצעים עבירות תנועה על ימין ועל שמאל (וגם על קדימה ואחורה). לא נראה לי שיש כאן הערכה מסודרת של הסתברויות ושל תוחלת המחיר (שהיא בעצמה מותנית, כיוון שבהסתברות מסוימת הנהג ייתפס שוב ואז העבירה הנוכחית תעלה לו יותר וכן הלאה). יתרה מזאת, לעבירות תנועה רבות יש הסתברות גם לעונש קשה יותר מדו"ח משטרתי עד וכולל מוות של הנהג וגם בני משפחתו אם הם נוסעים איתו, וגם בזה לא די כדי למנוע את העבירות. אותו דבר נכון למדי במקרים רבים של אכיפה מדגמית (מס הכנסה ורישום תקבולים, למשל). המסקנה שלי היא ששעור הדגימה צריך להיות גבוה למדי כדי ליצור הרתעה - גבוה דיו כדי להפוך את הנסיון למנוע פגיעה בפרטיות לחסר-ערך. אגב, להבנתי מערכות לצילום מסוג זה מרתיעות לא בכך שיש איזה חדר-מצב שבו יושב מישהו ומתבונן כל הזמן אלא בכך שהמטפלות יודעות שם הן תפגענה בילד בדרך כלשהי ניתן יהיה לגלות זאת בדיעבד. לכאורה, הצילומים מגנים שבהם לא נגרם כל נזק לילדים לא ייבחנו לעולם על ידי איש - האם זה לא אמור לצמצם משמעותית את תחושת החדירה לפרטיות של המטפלות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר ממסכים לפיסקה האחרונה, ואם לא העליתי אותו כאן לבטח חלף במחשבתי כשדנו בפתיל הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מצלמים, כדאי לבדוק מדגמית את הסרטונים כדי לגלות חריגות עוד לפני שמשהו חמור קורה. כמי שעבד תקופה מסוימת ב open space אני לא מתרגש במיוחד מהחדירה לפרטיות המטפלות; לא נראה לי מוגזם לדרוש ממטפלות בפעוטות את מה שדרשו ממטפלים בתוכנות, וכפי שמקובל לצטט ממשפטי גירושין: טובת הילד קודמת. אה, כן, וברוך שובך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטרף לברכה, תשע נשמות! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה! אני לא לגמרי בטוח עד כמה אני שב, לא כי אני לא רוצה אלא כי בתקופות שאני כותב כאן זה פשוט משתלט לי על יותר מדי זמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי פעם על פיתוח של סיפור על תרבות שזו התיאולוגיה שלה: פעם בכמה זמן, האלים מתעוררים משנתם או מתפנים מעיסוקיהם האחרים, מתבוננים במעשים של אדם אחד או קבוצה קטנה של אנשים ועל סמך ההתבוננות גוזרים את גורל העיר או המדינה. זו יכולה להיות הצדקה טובה לאחרי חורבן: לא אנחנו פשענו אלא אחד מאיתנו פשע. במדרגה הבאה של הפיתוח, חשבתי לשדך את התיאולוגיה הזו לקבוצה פניקית אחרי חורבן קרתגו, שלאחד האלים החשובים שלהם אליהו לועג במעמד הכרמל: "קראו בקול גדול כי אלהים הוא כי שיח וכי שיג לו וכי דרך לו אולי ישן הוא ויקץ". אותה קבוצה הגיעה בשיט לאמריקה, והייתה הבסיס לתרבות שאותה יפגוש קולומבוס 1600 שנה אחר כך. מכאן - תעזרו לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Franchise_ [Wikipedia](short_story)
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אל ששולט באקלים ומעלה משנה לשנה את הטמפרטורה של המים באוקינוס האטלנטי כך שההוריקנים הופכים ליותר ויותר אלימים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יפה להאשים את כל ההוריקנים באלימות, זה רק חלק קטן מהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כבר אל כזה, והוא נקרא הומו סאפיינס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אללי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי ששיגרתי את ההודעה חשבתי שתענה "כאילו, דה כזה!" ואני ארגיש אידיוט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה שנים שמעתי על תוצאות של מחקר שנעשה בבריטניה על חולי אלצהיימר. אאז"ן עלה מן הבדיקה כי 75% מהם סובלים מהתעללות ברמה כזו או אחרת וכי ב-50% מן המקרים מדובר בבני משפחה. דומה שהורים רבים מתקשים עם הקונספט של ילדם היקר כיצור מרגיז ולא כל כך חכם. ההזדמנויות ל"שגע" את המטפלות אינסופיות. לכן, המסקנה צריכה להיות חד משמעית. מצלמה בכל גן. מצד אחד, זה לא פיתרון קסם. מי שממש רוצה תמיד יכול לעולל דברים מחוץ לטווח המצלמה. מצד שני, מדוע שהגננות יהיו שונות מכל כך הרבה מקצועות אחרים המבצעים את עבודתם חשופה לעיני הציבור ולביקורתו המתמידה (כמו מורי בית ספר למשל). בהנתן, מה שאמרתי בהתחלה, הציבור לא צריך לוותר על אמצעי שמאפשר למנוע פעילות של גננות ומטפלות שאינן מתאימות למקצוע. המחיר האמיתי הוא שהגננות (הכשרות) מן הסתם יצאו מדי פעם מטווח המצלמה מטעמי פרטיות ובכך תוגבר במעט רמת הסיכונים האחרים. חייבים להיות שקולים בעניין זה. פשוט אין ברירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שאותם השנים היו משופעות בניסויים מפוקפקים בבני אדם. הנה עוד אחד: "האחים הופרדו כחלק מניסוי פסיכולוגי שביצע פסיכיאטר בשם פיטר ניובאור, וכל צירופי המקרים של האחים תוכננו בקפידה מראש. כל אחד מהם נשלח למשפחה יהודית ממעמד אחר עם אחיות מאומצות, כולן גדולות מהאחים בשנתיים" - Ynet | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוני, 1965. שישה נערים משועממים ממדינת האיים טונגה (איפשהו בין ניו-זילנד להוואי) גנבו סירה ויצאו עמה אל עבר מרחבי האוקיינוס השקט... כעבור 8 ימים על הסירה, בעודם מתקיימים רק מבננות, קוקוס ומי גשם מועטים שחלקו ביניהם שווה בשווה (לגימה בבוקר, לגימה בערב) הגיעה תקווה: יבשה! השישה מצאו אי, אך לא אי טרופי שופע עצי קוקוס וחול מלטף, אלא אי סלעי ונטוש. חברי הקבוצה לא ביזבזו זמן ובהגיעם לאי הקימו גינה ירק, חדר כושר, מגרש בדמינגטון ומדורה בה טיפלו הנערים היטב, כי היא לא כבתה משך כל שהותם באי. חיים באי לא היו פיקניק. בקיץ מיעטו לרדת גשמים, והנערים היו צמאים מספיק כדי לשתות את דם הציפורים שלכדו. השישה ניסו לבנות רפסודה אך היא לא שרדה את האוקיינוס הלא-כל-כך-שקט, ואם זה לא מספיק - אחד הנערים, סטיבן, נפל ושבר את רגלו. למזלו, הנערים אילתרו עבורו תחבושת שעשויה מעלים וזרדים, והם הורו לו לנוח. ששת הנערים עבדו במשמרות. עבודת הרוטציה כללה בישול, טיפוח הגינה ושמירה. מקור מקור המקור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקוראים שנשארו במתח מתסכל כמוני: "הישועה הגיעה ב-11 בספטמבר, 1966. זה היה יום ראשון כאשר ליד האי חלף קפטן פיטר וורנר." הפרטים בקישורים, אבל בכל זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות עניין הבננות לא משכנע. בננות בקיץ ללא קירור הופכות לקווץ' תוך מספר ימים. קוקוס יחזיק מעמד. גם שתיית דם ציפורים כתחליף למים לא משכנע. בדם יש יותר מדי מלח מכדי שיהיה ניסבל לשתות אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר בבירור שטרזן עשה משהו דומה: הוא חצה מדבר רחב וצחיח לחלוטין, מה שאיש לפיו לא הצליח לעשות. הטריק היה העמדת פנים שהוא מת ואז לכידת הנשר1 שהגיע ושתיית דמו. לדעתי זה היה המקור ל"The eagle has landed" שהתפרסם בעולם כולו מאוחר יותר. _________ 1 בטח אז עוד תרגמו אותו ל"עיט" אבל אני לא זוכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיט (eagle) לא אוכל נבלות (בניגוד לנשר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכן כתבתי ''אז''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לא סביר שיש קשר בין נשר שנחת על "נבלה" ובין המשפט The eagle has landed. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתיל הזה מזכיר לי מאד סצינה מהסרט ״אומץ אמיתי״ (true grit) הטקסני (מאט דיימון) מספר שבארץ שלו אפשר לרכב במשך ימים מבלי לראות מים, ושפעם הוא לגם מים מעופשים מטביעת פרסה של סוס. ואז הגיבור (ג׳ף ברידגס) אומר שהוא שמע את זה מכל טקסני שהוא פגש, והאמין לזה ב 25 הפעמים הראשונות שהוא שמע את זה.. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |