 |
337 |
 |
|||
 |
|
 |
|||
 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "תקשורת"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
 |
על אמצעי התקשורת הממוסדים חלות מגבלות מסויימות שאינן חלות על האינטרנט. וואלה, באמת? טוב שמספרים לנו על זה כי ממש לא ידענו את זה עד עכשיו. אבל למה בכזו אריכות, ולמה עם שגיאות בעברית. למה? למה? |  |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מעבר לרצף מביך של קלישאות וקביעת "עובדות" שאין מאחוריהן כל ביסוס, אין במאמר הזה שום תוכן בעל משמעות כלשהי ושום אמירה רצינית ו/או חדשנית. נשגב מבינתי מה טעם ראו עורכי האתר בפרסומו כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ילדותי" אמרת, מה לגבי התחבאות מאחורי שם בדוי? אם ברצונך להשמיע את דעותיך, יהיו כאשר יהיו, מה מונע ממך להשתמש בשמך האמיתי? אם, לטענתך, אין במאמר שום משמעות ו\או אמירה אני מזמין אותך, "האייל האלמוני", לתרום את חלקך, את אמירתך החדשנית, ובכך לתרום תוכן. הטעם שבו ראו העורכים בפרסום המאמר הוא, אני מניח, מבוא לדיון בנושא הצנזורה באינטרנט, נושא ראוי בהחלט. דותן גולדווסר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, גם אם יש בכך גורם מפתיע, מסכים אני איתך ועם האושיה החביבה אשר שוכנת מעליך, כי מאמר זה לוקה בחוסר מיקוד מסוים, בחוסר אמירה מספקת וחדשנית וכמובן מחדשת, ואינו מתאים למסגרת מגזין תרבות שכזה, אלא לעיתון יומי אם בכלל, בשל אמירתו המגמתית הדוחפת המכוונת קהל דעת ציבורית לצורך השגת מטרהו כלשהי וביסוס תחושה כללית. אך לכל אמירה יש דרך התבטאות נאותה ואלמנטרית, וחבל לי שלא בחרת בה. אמירה חדשנית? לא. אך רצינית, סבורני כי העניין אותו העלתי בכל זאת נושא עמו חשיבות רבה. לעתיד, הייתי שמח אם אתה ושכמותך היו יוצאים מבית הזכוכית הזחוח שלהם והיו חותמים בשמיהם ומזדהים כהלכה. נקווה כי להבא אשכיל בדרכי להביא מאמר מוצלח יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד שאלה שקשורה לאתיקה עיתונאית (אבל לא ממש לכתבה לעיל, עם קוראי האייל סליחה): במדינה "דמוקרטית", איך ייתכן שאותו האדם יהיה, בתוך עשור, גם דובר צה"ל , גם מנכ"ל הרשות השנייה וגם הדובר הרשמי של ממשלת ישראל? מה קרה להפרדת רשויות? למה מישהו עדיין מתייחס אל נחמן שי כאדם בעל אינטגריטי , חסר פניות? למה אנחנו עדיין מקשיבים לו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציינת שלושה תפקידים שמר שי ביצע בעשור האחרון, שלושתם, אגב, במסגרת הרשות המבצעת (כך שאינני מבין מה הקשר להפרדת רשויות). אני מודה שלא הבנתי מה פסול מצאת בכך שהאיש מילא את התפקידים האלה, או באופן שבו מילא אותם. אנא האר את עיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה נראית בעיני פסולה הדרך הקלה מצד אחד של המתרס העיתונאי אל צידו השני. נחמן שי הוא אכן דוגמא רעועה יחסית מכיוון שהוא לא ממש היה עיתונאי מתוקף היותו מנכ"ל הרשות השנייה , דוגמאות טובות יותר (או בעצם גרועות יותר) הם תא"ל עודד בן-עמי וח"כ יוסף לפיד. אני יודע, זכותם לעשות הסבת מקצוע, אבל מה אני כקורא צריך להרגיש על פרשנויותיו הקודמות של טומי לפיד כעיתונאי, האם הם היו כבר חלק ממסע הבחירות שלו? חזרה לנחמן שי , איזה אינטרסים שירת מר (סליחה, תא"ל במיל.) שי בהיותו מנכ"ל הרשות השנייה?את האינטרסים של צה"ל שבו שירת לפני כן? או שמא של האדמיניסטרציה של ממשלת ברק , שהוא עכשיו חלק ממנה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אתייחס ללפיד ולבן-עמי, כי זה דיון אחר (אם בכלל). לעניינו של נחמן שי, "תקופות צינון" הנדרשות לעיתים בין תפקידים, מטרתן למנוע ניצול סמכויות בתפקיד נוכחי לצורך קידום ענייניו של מעסיק עתידי, כך שהשאלות הראויות להשאל, אם כבר, הן "אילו אינטרסים של הרשות השנייה שירת תא"ל שי בהיותו דו"צ?" ו"אילו אינטרסים של ממשלת ישראל (ממשלת ברק? 'ישראל אחת'?) שירת מר שי בהיותו מנכ"ל הרשות השנייה?". בתשובה לשאלה הראשונה - אני מתקשה לזהות כאלה, בעיקר משום שהרשות השנייה לא היתה קיימת בתקופה ששי היה דו"צ, ובפרט - חברת החדשות הישראלית לא היתה קיימת אז, והיא הגורם היחיד הקשור ברשות השנייה שדו"צ אולי יכול להיטיב עמו. בתשובה לשאלה השנייה - אני אציין שפרק הזמן שעבר בין שתי הכהונות היה ממושך למדי, וכי אינני מוצא ראיות לפעילות של שי, כמנכ"ל הרשות, לטובת מעסיקיו הנוכחיים. הערה נוספת: דומני כי גם נחמן שי וגם עודד בן-עמי, שנשאו דרגות-ייצוג של תא"ל בתוקף תפקידם כדוברי צה"ל, אינם ממשיכים לשאת אותן כאנשי מילואים, ולכן: "מר שי" ולא "תא"ל במיל. שי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאמין כי כשמר שי היה דו"צ, הרשות השניה *כן* היתה קיימת. לפחות, *הערוץ השני* היה קיים: באיזה ערוץ שודרה התוכנית "העולם הערב"?. השאלה היא "מה קדם למה", הרשות או הערוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי שידורי הנסיון של ערוץ 2 (תחת הכותרת הזאת שודרה מה שהיא עדיין תוכנית ההומור המוצלחת ביותר שהייתה לישראל, לטעמי האישי) שודרו תחת חסותו של משרד התקשורת. הרשות השניה נוצרה כדי לפקח על הזכיינים של ערוץ 2 ותחנות הרדיו האזוריות. אני לא יכול לחכות לשידורי הנסיון של הערוץ השלישי. השידורים הרגילים שלי פחות מעניינים אותי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, היתה זו מינהלת-ההקמה של הערוץ השני, במסגרת משרד התקשורת. אני בספק אם יהיו "שידורי נסיון של הערוץ השלישי", בהיעדר כל הצדקה לקיומם של כאלה (לפני עליית הגרסא המסחרית של ערוץ 2 לאוויר, קיים כל זכיין 2 ימי-שידורים לנסיון, אולם הם לא שודרו "באוויר"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. נסיון לינץ' בירושלים שלא דווח עליו מסתבר שלא כל האירועים האלימים המתרחשים בארץ אכן מדווחים בתקשורת. הנה נודע לערוץ 7 על נסיון לינץ' נוסף שאירע בירושלים בערב חג הסוכות, ומספרת עליו אם המשפחה הניצולה, אפרת חלמיש משכונת עיר דוד שלמרגלות הר הבית: " בערב החג נסענו, שני כלי רכב, בשיירה מעיר דוד לכיוון ישיבת בית אורות שעל הר הצופים. כחצי קילומטר לפני הישיבה, במעלה ההר, פוזרו מחסומים על הכביש. האטנו, ונאלצנו לעצור. או אז התנפלו עלינו בחורים ערבים מכל עבר באלות, בגרזינים ובבלוקים. במכונית היינו בעלי, אני, וארבעת ילדינו הקטנים. הבחורים ראו בבירור את כולנו. הדבר לא עיכב את פעולתם. אדרבה: הם ראו את בתי הקטנה, והעיפו עליה את רסיסי הזכוכיות של השמשות שהם בעצמם ניפצו. הם שברו את הדלת, ובעצם את כל הדפנות של המכונית. בעלי רצה לצאת ולירות לעבר התוקפים, אך אני צעקתי לו שיטוס. הדבר לא היה כל כך פשוט, כי הכביש היה זרוע במחסומים, אבל בכל זאת בעזרת ה' הצלחנו לטוס קדימה ולברוח משם. במרחק של כחצי קילומטר מהמקום ניצב כוח של מג"ב ומשטרה, והם אכן יצאו מיד לשטח, אבל שום שינוי לא ניכר בשטח. לא נראה כאילו מישהו נתן את הדין על הפוגרום הזה". כמו כן, מי ידע שעל גילה ירו במקלעים כבדים? הפיסקה מצוטטת מתוך חדשות ערוץ שבע , למעשה מתוך רשימת הדיוור שלהם האם אין צנזורה עצמית בתקשורת, יש אלא שהיא מנווטת על יעדי גןרמים כלכליים. שאיפתי היא למצב שבו ילכותי לכתוב שאני נגד צנזורה לחלוטיןועל התקשרות לנקוט אחריות ציבורית, המצב הזה הוא אוטפיה רחוקה (ועיינו בפרשת "מרגל המוסד בשוויץ" שהשויצרים תיכננו לפוטרו בלא כלום ורק בזכות אווילות וחוסר אחריות של ידעות אחרנות הוא הועמד למשפט) אי אפשר לסמוך על התקשורת הישראלית, לצערי אין ברירה אלא לנקוט צנזורה מטעמים פרקטיים בלבד. ואגב אני ממליץ לקרוא את מאמרו של חנוך דאום על פרגמטיות בהתנחלויות ועל הדור החדש של המתנחלים שהתפרסם במעריב של השבת האחרונה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי שעובד במחלקת החדשות באחד הפורטלים ונפגע בעצמו מאיסור הפרסום שהטילה הצנזורה על חטיפתו של טננבאום, האמת וההגינות חייבת אותי להעמיד דברים על דיוקם. הצנזורה חלה גם על אתרי אינטרנט. מובן שאין לה שוט שהיא יכולה לאיים בו על אתרים קיקיוניים ו/או עצמאיים דוגמת עניין מרכזי או רוטרנט, אבל מעל הידיעות המתפרסמות באתרים אלו ממילא מתנוסס דגל שחור עליו כתוב "בעירבון מוגבל", לפחות בעיני הגולש האינטלגנטי. קיצורו של דבר, רמי יצהר יכול להמשיך ולהשוות עצמו לטד טרנר ולהמציא מספר כניסות דמיוני (200,000 ביום? גיב מי א ברייק), אבל כל עוד אינו מחויב לכללי אתיקה מינימליים, הוא ימשיך להיתפש בעירבון מוגבל ואנשים ימשיכו, בצד הסקופים (מינויו של אהרונישקי למפכ"ל המשטרה באחרונה, למשל), לזכור גם את הפאשלות ('פרס ייבחר לנשיא', יום לפני שהפסיד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצנזורה, מבחינה חוקית אכן חלה גם על אתרי אינטרנט. אך אני מדבר על מציאות קיימת של אכיפת חוקים, אשר אתה הסכמת איתי אינה על צדה הטוב ביותר או בכלל איזהו צדב ומתרחשים דברים. את דבריי אני אומר על האתרים ה"קיקיוניים" אותם הזכרת ולא על אתרים מכובדים ונתמכים כלכלית בידי גופים המבקשים כי פעילותם של נכסיהם תישאר ליגאלית. רוטר נט קיקיוני? עניין מרכזי קיקיוני? לגמרי לא. מאתיים אלף הנו מספר משעשע, אך אכן מעט לוקה בראייה מגלומנית, אך גם המספרים האמיתיים בכלל לא רעים. על השפעת התקשורת, על כל המדיות ופרטיה ואמצעיה, אין צורך לפרט, כיוון שברורה למדי השפעתן של שמועות, חצאי שמועות ובכלל, כל זבוב מרחף מקבל את חמש עשרה דקות תהילתו. אתן לך דוגמא: חלק ממטרותיה של הצנזורה, למשל בהקשר למשפחות הרוגים וחטופים, הנן למנוע פגיעה במשפחות אלו, אשר סבלו מספיק. והנה מפרסם רמי יצהר(טד טרנר הוא לא גם אם שניהם טמבלים לא קטנים) את עניין הסמים של החיילים החטופים. גם אם היה נכון העניין והוא לא, ישנה פגיעה במשפחות החיילים, פגיעה מיותרת ובלתי מוסרית, המזכירה לי אדם הבועט באדם שני השוכב גוסס על המדרכה. ובכל מקרה, ההשפעה של רמי יצהר גדולה מזו אשר אתה טוען כי יש לו. גם עיתונאים מכובדים משנים דעתם כפעוט צווחני והם נלקחים ברצינות. התקשורת, באשר היא ובכל צורה שהיא נלקחת ברצינות על ידי חלק מן האנשים חלק מן הזמן, כך מלמדים בשיעור בסיסי של חוקי התקשורת, וזה מספיק על מנת להכיר בבעיה העומדת לפנינו ולטפל בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמר מר אדמוני - אתרים כדוגמת רוטרנט ודומיו לא נחשבים אתרים אמינים, על פי אף כלי מידה. והם גם לא יחשבו לעולם כאמינים - בגלל שאין עליהם צנזורה, בין השאר. הם יכולים לפרסם כל מה שהם מוצאים או ממציאים - ולכן האמינות שלהם היא זניחה לחלוטין. כרגע, לפחות, חדשות החברות הגדולות והמסורתיות הם הרבה יותר אמינים - למרות שגם הם מאבדים את האמינות שלהם, ומהר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הצנזורה שלחה אתמול מכתב לרב ישעיהו רוטר, מבעלי אתר רוטר נט, ובו הוא מתבקש למסור ידיעות לצנזורה לפני פרסומן באתר" http://halemo.net/edoar/0082/0005.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, עלי לציין מראש כי ברצוני להביע דעה וביקורת על הרעיון המוצג במאמר, ולא בהכרח על צורת כתיבתו המילולית, אשר כבודה במקומה מונח. איני בוחר גם לחתור תחת שמי האמיתי ולפרסם תגובתי בשם בדוי, אך ורק משום צורך ילדותי נלוז, אשר לשמו אין אנו כאן דנים, ושייכותו היא מינימלית לחלוטין לנושא. כעת, משהסדרתי את ביקורת התבנית, אתפנה לרעיון המוצג בכתבה. ראשית, אין אני רואה את האינטרנט כרשות, כתחום ליגלי ופורמלי אשר יש להכתיב לו חוקים משלו. האינטרנט ככוח עצום, עובדתי וחדשותי הנו כלי העולם החדש, דווקא משום חוסר תלותו בגורמים פורמלים. תארו לעצמכם כי הממונה על הגבלי הצנזורה באינטרנט (אם ימונה כזה בעתיד) מחליט בשיקול דעתו ומטעם האינטרסים הבלתי אובייקטיבים אשר בהם הוא מחזיק, כי חומר מסויים המופיע באחד מן האתרים, פוגע בו, באינטרסים שלו, ובאידיאולוגיה אשר בה הוא מאמין. נניח קבוצה כלשהי, מפלגה או ממשלה אשר חומר המופיע באתר פוליטי נוגד את דרכה המדינית, האם תשאף להפיל אותו, האם אין זכות לאתרים כאלו באינטרנט. אז נניח כי אנו כופים אובייקטיביות על הצנזורה, כיצד נעשה זאת, בחקיקה, ובאיזו ארץ?, נניח יחוקקו חוק שכזה בישראל, אין זו בעייה עבורי להקים אתר במלזיה או בטרינידד, שם חוקים שכאלו בודאי לא קיימים וברי תוקף. ומה בדבר אין שימוש בחומר?, זה מאז ומעולם שציטטות הן דבר חוקי, וכאשר מדובר בזוג גרשיים מעל משפט, כולנו יודעים כי אין לבוא בטענות, לפחות לא כאלו הנמצאות תחת אצטלת הדמוקרטיה, כי האומר אותן, דינו מאסר, משפט או עונש. אין אנו, כחברה נאורה השואפת לעולם ותרבות נאורה, להתפתות אחר סיפוקנו להעניש את הרעים, את מפיצי השררה, אך דווקא כפרטים נאורים, כמובילי עולם, עלינו להבליג על כך, ולהציג דרך חשיבה ליברלית, למרות רצוננו הטבעי כבני אדם, איננו פרימיטיבים, תם עידן האוטוריטריות, איננו רוצים בו עוד. העולם החדש, העתיד, כפי שאתה מתאר אותו, אילן, הנו מכלול פרובלמטי של תסביכים המחייב פתרון מעשי, וסמוך עלי שצנזורה לא תהיה אחת מאלו, כמו שאין אנו שמים צנזורה על שמועות וריכולים. האינטרנט יאלץ להמשיך בדרכו, הקונטרוורסית או לא, ובדעתנו להמשיך להנות מפירותיו ולסמוך על הגיונינו הבריא, והגיון המוסדות בכדי שישכילו להתמודד עמו. תום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכיצד מוסדות אלו יתמודדו עם הכלי הזה? צנזורה מסוג זה או אחר בלבד. האינטרנט, ככל כלי אחר ימצא את נתיבו הליגאלי והריאלי במהרה או שלא, אך בכל מקרה התמודדות מסוג כלשהו תהיה. אני מצביע על בעיות עם המצב הנוכחי ומבקש לומר כי דרך זו צריכה להימצא. וככל הנראה, לפחות מבחינתי ומהפרספקטיבה שלי, הבלתי נבואית כמו של אחרים, איני רואה כיצד תימצא דרך השונה מהצנזורה העכשווית. אולי תחולק עוגת האינטרנט לארצות ולכל ארץ תהיה ערוגה משלה ומורדים סיניים יתחבאו בזאת האמריקנים ומורדים לבנוניים בזאת הישראלית, אין לי ממש מושג בהיר. הרי על כל המדיות הקיימות כעת בחיינו אין שליטה מלאה, אך מינימלית ומעבר לכך, ושליטה התאפשר מסלול חיים מוסרי וסביל חייבת למצוא דרכה אל האינטרנט. זה יקרה בכל מקרה, מאמרי היה רק עידוד קטן וכיוון מגמה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |