 |
ראשית, עלי לציין מראש כי ברצוני להביע דעה וביקורת על הרעיון המוצג במאמר, ולא בהכרח על צורת כתיבתו המילולית, אשר כבודה במקומה מונח. איני בוחר גם לחתור תחת שמי האמיתי ולפרסם תגובתי בשם בדוי, אך ורק משום צורך ילדותי נלוז, אשר לשמו אין אנו כאן דנים, ושייכותו היא מינימלית לחלוטין לנושא.
כעת, משהסדרתי את ביקורת התבנית, אתפנה לרעיון המוצג בכתבה. ראשית, אין אני רואה את האינטרנט כרשות, כתחום ליגלי ופורמלי אשר יש להכתיב לו חוקים משלו. האינטרנט ככוח עצום, עובדתי וחדשותי הנו כלי העולם החדש, דווקא משום חוסר תלותו בגורמים פורמלים. תארו לעצמכם כי הממונה על הגבלי הצנזורה באינטרנט (אם ימונה כזה בעתיד) מחליט בשיקול דעתו ומטעם האינטרסים הבלתי אובייקטיבים אשר בהם הוא מחזיק, כי חומר מסויים המופיע באחד מן האתרים, פוגע בו, באינטרסים שלו, ובאידיאולוגיה אשר בה הוא מאמין. נניח קבוצה כלשהי, מפלגה או ממשלה אשר חומר המופיע באתר פוליטי נוגד את דרכה המדינית, האם תשאף להפיל אותו, האם אין זכות לאתרים כאלו באינטרנט. אז נניח כי אנו כופים אובייקטיביות על הצנזורה, כיצד נעשה זאת, בחקיקה, ובאיזו ארץ?, נניח יחוקקו חוק שכזה בישראל, אין זו בעייה עבורי להקים אתר במלזיה או בטרינידד, שם חוקים שכאלו בודאי לא קיימים וברי תוקף. ומה בדבר אין שימוש בחומר?, זה מאז ומעולם שציטטות הן דבר חוקי, וכאשר מדובר בזוג גרשיים מעל משפט, כולנו יודעים כי אין לבוא בטענות, לפחות לא כאלו הנמצאות תחת אצטלת הדמוקרטיה, כי האומר אותן, דינו מאסר, משפט או עונש. אין אנו, כחברה נאורה השואפת לעולם ותרבות נאורה, להתפתות אחר סיפוקנו להעניש את הרעים, את מפיצי השררה, אך דווקא כפרטים נאורים, כמובילי עולם, עלינו להבליג על כך, ולהציג דרך חשיבה ליברלית, למרות רצוננו הטבעי כבני אדם, איננו פרימיטיבים, תם עידן האוטוריטריות, איננו רוצים בו עוד. העולם החדש, העתיד, כפי שאתה מתאר אותו, אילן, הנו מכלול פרובלמטי של תסביכים המחייב פתרון מעשי, וסמוך עלי שצנזורה לא תהיה אחת מאלו, כמו שאין אנו שמים צנזורה על שמועות וריכולים. האינטרנט יאלץ להמשיך בדרכו, הקונטרוורסית או לא, ובדעתנו להמשיך להנות מפירותיו ולסמוך על הגיונינו הבריא, והגיון המוסדות בכדי שישכילו להתמודד עמו.
תום.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש