 |
האם גם המורים פוגעים באקלים החינוכי? | 3276 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חינוך והשכלה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
במיוחד עכשיו, כשאני בצד של ההוראה, קל לראות עד כמה הפרשנות של התלמידים יכולה בקלות לנטות לכיוון ה''השפלה'', גם כשלא הייתה שום כוונה. תלמידים (או במקרה שלי, סטודנטים) שלוקחים אישית ציונים נמוכים, שאינם מסוגלים לקבל ביקורת ורואים בעצם הביקורת חוסר נימוס, וכאלו שחושבים שעצם העובדה שהם השקיעו מאמץ במשהו משמעה שמגיע להם ציון גבוה - כל אלו הופכים את הלימוד (שלא לדבר על חינוך, שזה כבר מחוץ להגדרת העבודה שלי) לבלתי אפשרי. אני בהחלט שמח לראות מורות כמו דלית פלס, ומקווה שהדיון בנושא יתפתח, גם בפורומים מקצועיים יותר וגם בקרב כלל הציבור. אני חושב שכולם ירוויחו מזה. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה רחבה יותר ומגיע מהחינוך מהבית, או יותר נכון מהיעדרו. בניגוד לתדמית שהוא מנסה לטפח, לביה''ס יש מקום די קטן בעיצוב החינוכי של הילד ורוב העבודה מוטלת על ההורים. כשההורים של הילד רואים במימוש רצונותיו דבר עליון, לא מלמדים אותו את משמעות המילה ''לא'' ומסירים מעליו אחריות על מעשיו, אין להתפלא שהוא מיישם בביה''ס את מה שלמד בבית ומצפה מהמורים לאותו יחס. זה מחזיר אותנו לסיפור הידוע על איך פעם ילדים היו מפחדים להראות ציונים נמוכים להורים, והיום המורים הם אלה שמפחדים שההורים יראו את ציוני הילד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודווקא בגלל זה צריך לדאוג לתמיכה הרבה יותר מאסיבית במורים מצד המערכת והחברה, וללחץ חברתי כנגד הורים שתוקפים את המורים של ילדיהם בשל כשלונותיהם של הילדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור אחד שהוא לא הורה ולא מורה אבל הוא כן(לפעמים) חלק מהחברה אני מבקש שלא תערבו אותנו במריבות שלכם זה לא חלק מהגדרת התפקיד שלנו(החברה) לחנך את ההורים או המורים להתנהגות נכונה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה דווקא כן. הגיע הזמן שהורים מסויימים יבינו שתפקידם לא מתמצא בלהביא את הילד לעולם אלא בלהפוך אותו לאזרח מועיל ותורם. אם החברה רוצה לשמור על נורמות וערכים מסויימים היא חייבת שכל הפרטים בה ינחילו לילדיהם את הערכים האלה, ולצורך כך זכותה להתערב בחינוך הילד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה בדיוק העניין - שהוא לא הורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם זה לא התפקיד שלך, כנראה שיש לך (ולשאר הלא-הורים-לא-מורים) אינטרס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה את האינטרס הזה - מהכורסא שלי זה נראה כמו מריבה בין שתי קבוצות לחץ שמנסות לסבך את כל המדינה בבעיות האישיות שלהם (אתה לא נחמד/אתה לא נותן לי את הכבוד המגיע לי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא עניין של כבוד ולא של נחמדות. העניין הוא שקיים סיכוי לא רע שאלה שעדיין אינם הורים יהפכו להורים בשלב זה או אחר, וקיים גם סיכוי לא רע שאלה שעדיין אינם הורים ילכו מדי פעם ברחוב ויסבלו מרעש/התנהגות חצופה/הידחפות באוטובוס/אלימות/הטרדה מינית - כולן תופעות הקשורות, עפ"י המשוער, לבעיות בחינוך. וזה מה שמנסים להעביר לך כאן: שלכולם יש אינטרס, אולי חוץ מאשר לקבוצה מצומצמת של אנשים שאיש-איש מהם יקנה לו אי בודד ויחיה בו, ללא ילדים וללא כל מגע עם שאר חלקי החברה (ייתכן שמר קונשטוק הוא בעל אמצעים ניכרים ונמנה על הקבוצה הזאת. במקרה כזה - יראה נא מר קונשטוק את התגובה כבטלה מעיקרה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ממש תרוץ קלוש רק בגלל שמישהו עלול אולי כמשוער להתנהג מתישהו באופן לא מנומס אז אני ואת צריכים להתערב במלחמת האגו בין הורה למורה וזה לא שאין שום דרכים אחרות (לא משוערות אפילו) לטפל בכל הרעות החולות שמנית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופי החברה שאתה חי בה, לא מעניין אותך? התפיסה של אנשים את רעיון הזכות, שתשפיע על האופן שבו יצביעו ואת סוגי המדיניות שהם יעדיפו, זה לא משפיע עליך בשום צורה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי שתפרט איך אתה רואה את הקשר שבין יחסי מורה-הורה-תלמיד לבין רעיון הזכות גם מכיוון שאני מתעצל לעשות את זה בעצמי וגם כדי שאני לא אשים מילים בפה שלך בגדול וברפרוף אם אתה מתכוון שהילדים המפונקים יביאו אותנו ל"בעל זבוב" אז התשובה המהירה שלי היא שלמציאות יש חוקים משלה וגל המפונקים המאיים עלינו לא יוכל להצביע לעצמו כופתאות שאין אני לא מודאג - ילדים שדורשים סטירה במוקדם או במאוחר יקבלו אותה אלא אם כן הם מאותם יחידי סגולה שהזכירה דוגית שיש להם מספיק כסף כדי להתעלם מכולם אבל כמה כאלה כבר יש? אז אני באמת לא רואה שום צורך לחברה להתערב במריבות פרטיות בין ספק(מורה) לצרכן(הורה+תלמיד) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא אם גם הילדים המפונקים יביאו אותנו למצב בו הפנסיה שלנו לא שווה כלום. ילדים מפונקים שלא חונכו לעבודה או שלא הוכשרו לעבודה לא יעבדו. הם, אמנם, יחטפו את הסטירה שלהם במוקדם או במאוחר, במקרה הרע (לך), מאוחר, כשהכסף של אבא ואמא יגמר והם יאלצו לישון ברחוב. אם תהיה מאסה קריטית של ילדים-מבוגרים כאלה, אז הכלכלה הישראלית תאבד מערכה, וזה כולל ירידה דרסטית באיכות החיים של אנשים מבוגרים שכבר לא יכולים לפרנס את עצמם ונאלצים לראות את ערך הפנסיה שלהם הולך ומתבטל. אחת הסיבות שגיל הפנסיה הולך ועולה בשנים האחרונות במדינות המערב היא מעבר של יותר ויותר עבודה מהמערב למזרח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוף. האמת עלית פה על משהו. אבל ההיפך. בנים אכלו בוסר ושיני פנסיונרים תקהינה. דור הבייבי בום בארה"ב הוא הדור שעשה אותה גדולה בעמל כפיים. הדור הזה עומד לצאת לפנסיה ממש בשנים הקרובות והעומס על כתפיהם הצנומות של דור ה X וה Y כבד מנשוא. בסופו של דבר הבייבי בומרס אוכלים את הדייסה שהם בישלו כי מרוב עבודה הם לא דאגו למשפחה ולחינוך הדור הבא לערכים. הפנסיה שאותה הם צברו בעמל רב תתאיין באופן זה או אחר כי הילדים שלהם לא מסוגלים לפרנס אותם, וההודים והסינים לא יהיו מוכנים יותר לפרנס אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הפכת את זה לגמרי הדור שבנה את ארה"ב בעמל כפיו הוא דור ההורים של הבומרים , ילידי שנות ה20 וה30 שלחמו במלחמת העולם השנייה ובנו את תור הזהב האמריקאי של שנות ה50 הבומרים לעומת זאת הם הילדים המפונקים שבזבזו את ירושת הוריהם על סמים ותוכניות ממשלתיות והשאירו לילדיהם ,דור הX והY , חובות וחורבות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' יש שיאמרו כי האימפריה צמחה בשני הדורות הללו עד לנצחון במלחמה הקרה וביסוסה כמעצמה יחידה - צבאית, כלכלית ורעיונית (קפיטליזם). תקופת נשיאותו של רייגן נחשבת ללא פחות מוצלחת משנות ה-50. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מתכוון "נחשבת"? לריגונומיקס היה תפקיד לא קטן ליצירת המצב בו ארה"ב שרויה היום. השכר של רוב הציבור האמריקאי נמצא בקפאון או בירידה במשך 30 השנים האחרונות; בשנות ה-60 יכלו חלק מהמשפחות להתפרנס ממפרנס אחד. התהליך שפיצה על קפאון וירידת השכר היתה יציאת הנשים לעבודה, התארכות יום העבודה או עבודה בכמה משרות. אחר כך החלו לממן את רמת החיים באשראים עד שאין יותר אמצעים. איך כל זה קשור לפנסיות? האמריקאים הפסיקו לחסוך כדי שיוכלו להתפרנס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' נדמה לי שטעות נקוטה בידך. ההכנסה החציונית של משק בית בארה"ב עומדת על 50K לשנה. העושר הצבור של כלל משקי הבית עולה על 42 טריליון דולר. זה בהחלט לא רע בכלל. עם כל הפגמים בשיטה. בעצם, זה (כמעט) הכי טוב בעולם. מלבד לוקסמבורג ועוד קוריוז אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל בשלושים השנים האחרונות השכר הריאלי של השליש התחתון של מקבלי השכר לא עלה כלל, בעוד שהשליש העליון הגדיר את ההכנסות הריאליות שלו בעשרות אחוזים (אם לא מאות, אני לא זוכר את הנתונים במדויק כרגע). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שזה אומר בדיוק מה? שהעבודה של פועל חקלאי לא השתנתה מבחינת הערך שלה בשוק אבל הערך של בידור או מוצרים פיננסיים או חידושים טכנולוגיים זינק |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' אני האחרון להתעלם מפערי ההכנסה והעושר הנצבר בכלכלת ארה"ב. רבות מתגובותיי לאחרונה עסקו בנושא המאיון/אלפיון העליון, וההתבהמות הנגזרת מתאוות הבצע ללא מיצרים. עם זאת יש לומר כי השיטה הקפיטליסטית עובדת טוב יותר מאשר הקומוניזם או הסוציאליזם. ההוכחה לכך חורגת מתיאוריה ולימודי מדע המדינה. היא טמונה בשאיפת מיליונים, לאו דווקא חלכאים ונדכאים מד"א אלא משכילים ומדענים מכל העולם, למצוא חיים חדשים בארץ המובטחת. לגבי עניי ארה"ב אוסיף רק זאת - שכבות מסוימות באוכלוסייה נסמכות על תמיכה אוטומטית מהממשל הפדרלי + הסטייט + העירייה. למשל, אחוז עצום של נערות אפרו-אמריקאיות שנכנסות להריון בגיל העשרה ובכוונה תחילה כדי להנות ממענקי רווחה לחד-הוריות. הן כלולות סטטיסטית בכוח העבודה אבל לעולם לא יחזיקו משרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיטה הקפיטליסטית עובדת בהרבה מקומות בעולם גם בלי הקיצוניות האמריקאית ביישומה. גם סוציאל דמוקרטיה זו שיטה קפיטליסטית. לגבי ה"welfare queens", הייתי שמח לראות סטטיסטיקות לגבי ה"אחוז העצום" של נערות שנכנסות להריון נעורים רק כדי להנות ממענקי הרווחה העצומים שמספקת מערכת הרווחה המפותחת של ארה"ב. הייתי שמח גם להשוואות עם מדינות קצת יותר סוציאל-דמוקרטיות, כדי לראות אם המצב שם עוד גרוע יותר מארה"ב, לפי התזה שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' יאללה, יאללה, מדע המדינה עאלק. כאילו יש תקדים בהיסטוריה האנושית לחברה חופשית ודמוקרטית, שהכפילה את אוכלוסייתה פי 80 במרוצת 200 שנה, שהצילה את העולם לפחות 3 פעמים מרודנות ושיעבוד, האחראית לרבע מהתוצר הגלובאלי, ששיקמה את אויביה לשעבר במתכונת קפיטליסטית ושוחרת שלום, מרכז המדע, הטכנולוגיה והתרבות, שוטר עולמי הנקרא להתערב ע"י סוציאל-דמוקרטיות רופסות - כמו במקרה המלחמה ביגוסלביה לשעבר. ועוד ועוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנתון "העושר הצבור של כלל משקי הבית" הוא נתון כללי מדי ולכן אם תפלח אותו, אתה עלול לראות דברים שונים לחלוטין לגבי אחוז ניכר מאוכלוסיית ארה"ב. צרף לזה את 50 המיליון שאינם מבוטחים בבטוח בריאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה חזון אפוקליפטי וכל זה בגלל שלא נתנו למורה רוחמה את הכבוד המגיע לה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כשבועיים נסעתי באוטובוס. במושב האחורי יושבים איש, בנו בן השלוש ומזוודת הטרולי שלהם. בשלב מסויים, הוציא האיש ממזוודת הטרולי שלו אקדח צעצוע ונתן אותו לילד. אותו אקדח צעצוע ניחן בתכונה שחסרה לאקדחי הצעצוע בילדותי: לחיצה על ההדק שחררה צלילי יריות כאילו ירית מחסנית שלמה על אוטומט. וכך משחק לו הילד בשמחה ובצהלה באוטובוס. בשלב מסויים נקעה נפשי ממוזיקת הרקע, ופניתי לאיש באמרי שאין לי ספק שהילד נהנה, אבל אם הוא יכול בבקשה לשחק בלי קול, אני אעריך את זה מאוד. האיש קרא לי לחזור לעיסוקי ולענייני, ולקחת את הכדורים שכנראה שכחתי לקחת באותו היום. לאחר זמן מה נמאס לנהג, והוא כרז ברמקול. "הילד עם האקדח, אתה באוטובוס ולא בבית שלך. תפסיק עם האקדח!" בשלב הזה, הילד הפסיק. האב, מצידו, אמר לילד, "הנהג הרגע אמר לך להפסיק! לך תהרוג אותו!" בשלב הזה התערבו הנוסעים שסביבו, והתחילו להעיר לו, בעדינות רבה, לגבי חינוך הילד והשמת גבולות. "אני, הילד שלי לא יקשיב לאף אחד! גם לא לי!" השיב האב. בעוד כמה שנים, אתה עלול להתקל בסימטא חשוכה בילד הזה. _ אקדח צעצוע עם פסקול יריות כמתנה שקול לתוף במתנה בדורות הקודמים. היינו, מתנה שאתה מתחרט עליה מהר מאוד. מזוודת הטרולי יכולה להעיד שאיש ובנו חזרו מנסיעה בחו"ל או בארץ או - מה שנראה לי יותר סביר, שהאיש מחזיר את הילד לגרושתו. והאקדח במתנה ניתן בכוונה, כמתנה שהילד נורא יאהב, ואמא שלו נורא לא תאהב. אם זה המצב, יתכן שהאיש לא רואה את עצמו כלל כמי שאמור לחנך, או להורות, או להציב גבולות כשלהם, אלא רק לבלות עם הילד. וכולי תקוה שאמא שלו מחנכת אותו קצת יותר טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקרה דומה, בנסיעה מאילת לת-א, גברת מגונדרת עם שני זאטוטים בגילאים 5-7 , בקשתי לשקט נענתה בתמיהה מצד הגברת: מה יש, זה מקום ציבורי! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
<סרקסטי אני משקשק מפחד> ברצינות, הטיעון היחיד שאני שומע להצדקת התערבות של החברה ביחסי מורה-הורה ,ועוד לטובת המורה, זה איום מעורפל מפני מה שאותם ילדים לא מחונכים עלולים אולי לעשות . . וזה שאני מגיב באייל ויש לי שם אשכנזי לא אומר בהכרח שאני זה שאצא מופסד מאותו מפגש בסימטה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפחיד אימים. לאחד כזה עדיף בהרבה לא להעיר שום הערה אם את לא הנהג. לכי תדעי אם אין לו סכין בכיס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטוח שיש לו, השאלה היא אם הסכין גם משמיע קול צעקה כששולפים אותו. אגב, טלפונים סלולריים הרבה יותר נפוצים מרובי הצעצוע האלה, ופגיעתם רעה יותר שכן במקום צרור יריות נייטרלי אתה נאלץ לשקוע בבוצה האינטלקטואלית של בעליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם רינגטונים מעפנים מפריעים לך אז אין מה לעשות אבל אם הבעיה שלך זה אנשים שמשתפים את כוווווווווווווולם בשיחה שלהם עם מושמוש אז ההמלצה שלי היא להצטרף לשיחה - צריך לשבור איזה מחסום ראשוני של בושה אבל אחרי זה זה פשוט כיף |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_______ יכול להיות שהאיש כן רואה את עצמו כמי שאמור לחנך, או להורות, או להציב גבולות כשלהם, אבל בהתחשב בזה שהוא יכול לראות את הילד ללילה אחד מתוך 14, אז הוא מבין שכל חינוך, הוראה או הצבת גבולות במצב הזה הן לעג לרש, ולכן כל מה שנשאר לו זה לנסות לקנות את אהבתו של הילד ואולי גם לנצל את המצב על מנת לנקום באישתו מתוך תקווה שבסופו של דבר ימאס לה מכל היריות האלה והיא תתן לו את המשמורת ואז הוא יוכל סוף סוף לחנך את הילד... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
______ לפי גודל המזוודה - יותר מלילה, אבל יכול להיות. אני מאוד מעריכה את האנשים ששופטים כל אדם לכף זכות. אחרי שפגשתי את האיש, אני קצת מתקשה בזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
____________ אל תשכחי שאת פגשת אותו לחצי שעה, האקסית שלו הכירה אותו כמה חודשים לפני שהחליטה להתחתן איתו.... או שהרושם שלך מוטעה, או שגם היא לא משהו. יש צדק קוסמי בזה שאנשים מעצבנים מתחתנים זה עם זה ואחר כך גם צריכים לחיות עם בני זוג מעצבנים וגם לגדל ילדים מעצבנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
__________ ואי-צדק קוסמי בכך שהאנשים האלה וילדיהם מעצבנים את כולנו במרחב הציבורי. לדעתי, תיאור המקרה הזה כבר חורג מ"מעצבן" לכיוון "אלים" או "תוקפני", אבל נעזוב את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
__________ לא מדוייק. יש אנשים שפשוט נופלים על כלבות או נשים שנופלות על מנוולים. חבר טוב של בן זוגי התחתן עם כלבה שניתקה אותו מחבריו (טוב, הוא נתן לה), ובסוף הלכה למאהב שלה מיד אחרי טיפול הפוריות (כדי שהילד לא יהיה שלו1). והוא בחור סבבה. ואני מכירה מישהי, שנפלה על בעל מכה אחר בעל מכה אחר בעל מכה2, ובאמת שלא מגיע לה. 1 מואה הא הא הא הא! 2 אשה חרדית שהתגרשה 3 פעמים(!), עם ילדים מהשניים הראשונים. מהמנוול השלישי לא היו לה ילדים, השבח לאל. עכשיו היא נשואה ברביעית, וכמדומני, הגיעה אל המנוחה והנחלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"זה לא חלק מהגדרת התפקיד שלנו(החברה) לחנך את ההורים או המורים להתנהגות נכונה" הא? החברה רוצה את הפרטים שלה מחונכים לפי ערכיה. את הערכים הללו צריך להנחיל להם כשהם ילדים. אם ההורים ו/או המורים נכשלים בהענקת הערכים הרצויים לילדים החברה חייבת ליישר אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשתהיה מבוגר יותר בכמה עשרות שנים, אם וכאשר תעלה לאוטובוס, אל תתפלא כשאף אחד לא יקום כדי לפנות לך מקום. זה מה שקורה כשהחברה חושבת שאין לה תפקיד חינוכי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קונשטוק הוא ישראל סבא אמיתי הוא לא צריך שהחברה תחנך את הדור הבא הוא כבר ידאג לבעוט בישבנם הצעיר אם וכאשר יעלה לאוטובוס יוזמה חופשית! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אפשר לשאול באיזו מסגרת אתה מלמד?) נראה לי שחשוב מאוד איך מבקרים: חשוב מאוד שהביקורת תהיה ביקורת בונה, וודאי לא קטלנית. מצד שני ברור שאם מישהו רואה בעצם הביקורת חוסר נימוס, יש להעמיד אותו על מקומו.וכן שהמאמץ לבדו, למרבה הצער אולי, לא יכול להיות מרכיב בציון. מצד שלישי, אי אפשר להוציא את "שיח הרגשות" מבית הספר. מורה שבשעת כעסה אומרת לאחת מתלמידותיה - קבל כל הכיתה - שהיא שמנה ומכוערת, למשל, צריכה בעצמה להיות מועפת משם לכל הרוחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתרגל באוניברסיטה. כמובן שזה חשוב, אבל היו לי סטודנטים שעצם העובדה שנתתי להם ציון נמוך הייתה עלבון עבורם, והיו שהאשימו אותי אף בגזענות בגלל סיבות כאלו. חלק מהמטרה של התרגול, למשל, היא להתדיין בנושאי הקורס. לכן, לעיתים קרובות אני נוקט בעמדה המנוגדת למה שאומר סטודנט, בעיקר כשאף אחד אחר לא עושה כן. אבל כבר היו סטודנטים שכתבו לי במשוב בסוף השנה שהם הרגישו שאסור להגיד שום דבר בכיתה שנוגד את העמדות שלי. שזה די אדיוטי כי הרבה מהדברים שאמרתי בכלל לא היו העמדות שלי, אלא פשוט העמדות של מי שמתנגד לעמדה של הסטודנט (שלעיתים הייתה בעצמה העמדה שלי). מורה שמעיר הערות כגון ''שמנה ומכוערת'' לגבי תלמידה, בין אם בפני כל הכיתה ובין אם לא, אינו ראוי להיות מורה. הבעיה היא שאני לא חושב שלזה התכוונו אותם עשרות אחוזים מהתלמידים שהצהירו שהם הושפלו על-ידי מורה בכיתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם ניסית, לפני שהתווכחת עם הסטודנט, לומר משהו כמו "אפשר לטעון כי...", או "הרשו לי להיות לרגע פרקליט השטן", כך שיהיה ברור שזו לא בהכרח העמדה שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתחיל כל שנת לימודים בהסבר שאני רואה את תפקידי בכיתה להיות פרקליט השטן באופן קבוע. מדי פעם אני מזכיר לסטודנטים שעמדה מסויימת לא חייבת להיות שלי, וכל הזמן אני מתחנן בפניהם שיחפשו טיעוני נגד לטיעונים שאני מציג, כי העמדה שלי אינה תורה מסיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כנראה יודע את זה, אבל בכל זאת. לאנשים רבים אין את היכולת לבנות לעצמם ''מרחב תיאורטי'' שיכול להתקיים בו דיון ללא מעורבות רגשית (לגבי הטיעונים או של האגו). חלק מההכשרה האקדמית היא בניית מרחב כזה, שבו אנחנו לומדים להציג בצורה אוהדת גם דעות שאנחנו מתנגדים להן ולהשהות את הביקורת עליהן, או לבקר דעות שאנו אוחזים בהן. לפחות מההתנסות הפרטית שלי עם עצמי, מרחב כזה אינו מובן מאליו והוא עניין בהתפתחות מתמדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני לא מבקש מהם להציג עמדות אחרות בצורה חיובית. אני רוצה שיתווכחו איתי, תוך שהם מייצגים את העמדה שלהם. הבעיה שלהם, כמו שאני מבין אותם, היא שהם תופסים איום על הדעות שלהם (על ידי טיעוני נגד) כמתקפה עליהם כבני אדם. כלומר, אם אני מראה להם כשל בחשיבה שלהם והם לא מצליחים להשיב עליו, הם חושבים שזה מוציא אותם טמבלים. לפעמים אני מנסה לעזור להם ונותן טיעוני נגד לעצמי, אבל בשלב כלשהו זה נעשה די אידיוטי שאני יושב ומתווכח עם עצמי. אבל זה בהחלט משעשע לשמוע מהמרצים בקורס, שמציגים מגוון עמדות לאו דווקא פופולריות (הקורס התחיל עם ''סוף ההיסטוריה'' של פוקויאמה ו''התנגשות הציוויליזציות'' של האנטינגטון), על הדוא''לים ההיסטריים שהם מקבלים מסטודנטים שנורא נעלבים מכך שעמדות כאלו או אחרות מוצגות בכיתה, ואיך בכלל הם יכולים לטעון טענות כל כך מכלילות וכו' וכו'. זה לימד אותי הרבה מאוד לגבי המשמעות של התלונות של ''אם תרצו'' - יש סטודנטים שפשוט לא מסוגלים להבדיל בין העמדות שהמרצה מציג לבין העמדות שהמרצה אוחז בהן, ובמקום זאת מניחים שהעמדות שהמרצה מציג הן העמדות שהמרצה רוצה שהסטודנטים יתמכו בהן. יש לזה גם תופעות לוואי עוד יותר משעשעות, כמו סטודנטים שחושבים שאם יתמכו בגישות האלו בעבודות שלהם הם מתחנפים למרצים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי ש-"אם תרצו" אינם טוענים רק שהמרצים מציגים את הטעונים החתרניים (והסטודנטים בתמימותם מאמינים שהם משקפים את דעת המרצים) אלא שהם פועלים כפי שאתה מתאר בתגובה 556167 כלומר הם פועלים כמו המרצים שלא מוכנים להעלות שום טעון לזכות העמדה האחרת או נגד העמדה שהם מציגים. לא נראה לי שאופן פעולה כזה של מרצים קיים רק באוניברסיטת טורונטו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אמרתי שהמרצים לא מציגים שום עמדה אחרת? ואני חשבתי שאני דווקא אמרתי במפורש שהם מציגים עמדות שהם לא מסכימים איתן כל כך טוב עד שהסטודנטים מתלוננים על כך שהם תומכים בעמדות גזעניות לדעתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אתה סיפרת על מקרה שבו המרצה והמתרגלת חברו יחד כדי לקדם בשיעורים עמדה מסוימת תגובה 556167 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הוא הציעה לה טיעוני נגד כדי להתווכח עם הסטודנטים. כשהיא ביקשה ממנו ''להסביר להם'' בהרצאה, הוא סירב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב שאתה מזלזל בתיאורי הרגשות שכתבו לך הסטודנטים- "שזה די אדיוטי". אני כמורה לשעבר טוען שהרבה מאד מורים אינם מכבדים את התלמידים כבני אדם. כמובן שהם חלק ממשהו רחב יותר: הרבה מאד מנהלים אינם מכבדים את הכפופים להם כבני אדם. יש גם לא מעט הורים שאינם מכבדים את ילדיהם כבני אדם. אם לתאר תיאור סכמתי שכמובן לוקה בטבע הסכמתיות: הסכמה הבסיסית בבית הספר: תפקיד התלמידים ללמוד והמורים ללמד -יש כאן התמקדות בשורה התחתונה. התלמידים כבני אדם -מישניים. זהו תיאור מאד סכמטי ומוקצן אבל אמיתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי לא זלזל בתיאורי הרגשות של הסטודנטים, אלא בדעה שהם הביעו ("אסור להגיד שום דבר בכיתה שנוגד את העמדות שלי"). גם אם נשער שהדעה הזאת גובשה בגלל רגשות פגועים של סטודנט, נוכל לטעון שטיפול ברגשות הסטודנט במקום בדעה שהוא מביע הוא חוסר כבוד לסטודנט כאדם. זאת פסיכולוגיזציה שלו במקום פנייה לתבונתו ולשיקול דעתו. בהמשך לכך, דובי לא דיבר על "ללמד כשורה התחתונה". היפוכו של דבר. הוא תיאר את (חלק מ)תפקידו כחינוך, גם אם זהו חינוך אינטלקטואלי. היום אנחנו כבר לא מחנכים באמצעות קריאה ולימוד בע"פ של כתבי הקלאסיקונים ביוונית ובלטינית. במקום זה, אימצנו את רעיון הדיאלוג הביקורתי. אנחנו מקווים שבשלב מסוים המתודה של הדיאלוג הבין-אישי תופנם, והתלמיד יוכל לנהל דיאלוג כזה בין עמדות שונות בתוך עצמו. אכן, כמו בכל חינוך, יש כאן בעיה של "חוסר כבוד" לאדם כפי שהוא: חינוך תמיד מנסה לשנות את האדם. במקרה זה, לשנות את תהליכי המחשבה שלו. אני חושב על זה כעל "כבוד למה שהאדם יכול להיות", אבל המתח בין כיבוד לאי-כיבוד התלמיד עדיין קיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה לחשוב שדובי גם לא זילזל בדעות הסטודנטים, אלא אם אלה היו לא מנומקות, למשל (וגם אז אין צורך לזלזל - אפשר פשוט לדרוש נימוקים), או היוו חזרה אוטומטית וחסרת מחשבה על דעות נפוצות. תהליך הדיאלוג שבחר בו פשוט חייב אותו להביע דעות מנוגדות, יש להניח שדעות מנומקות היטב - באמצעות נימוקים המפריכים את נימוקיהם של התלמידים. והחינוך לא אמור בהכרח לשנות את תהליכי החשיבה של התלמיד, אלא לפתח אותם. גם כאן לא אמור להיות זילזול: גם המורה יכול במקרים רבים לפתח את חשיבתו שלו בתהליך הדיאלוג, ומורה חכם מרשה לעצמו לעשות זאת, בדיוק בתנאי שאיננו מזלזל בתלמידיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדעה שדובי זלזל בה או התרגז בגללה (''זה די אדיוטי'') הייתה ''אסור להגיד שום דבר בכיתה שנוגד את העמדות שלי''. לא התכוונתי להציע שהוא מזלזל בדעות של תלמידים שנאמרות במהלך השיעור. אני לא בטוח שאני מבין מה זה ''לפתח'' את תהליכי החשיבה של התלמיד ובמה זה שונה מלשנות אותם. בכל מקרה, אני חושב שאדם שנכנס לדיאלוג מתוך עמדה של ''לפתח'' את הזולת ולא רק לשנות את דעתו מביע חוסר כבוד למי שהזולת עכשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"זה די אידיוטי": זה בהחלט זלזול. כפי שכתבתי לדובי עכשיו, הוא גם לא במקומו (וודאי גם איננו רצוי או ראוי). שינוי/פיתוח של תהליכי חשיבה: דרישה לשינוי האקסיומות שלך או אמונותיך הבסיסיות, למשל, היא דרישה לשינוי. ביטוי מושכל של נימוקים/דעות שונים משלך, דרישה לנימוקים וביסוס של דעות, הפניה לעובדות שלא היכרת או לקחת בחשבון - כל אלה ועוד עוזרים לפיתוח החשיבה. ההנחה הבסיסית שהבן אדם יכול להשתנות איננה זלזול, אולי אפילו ההיפך מזה. כפי שכתבתי לך בפוסט הקודם, מורה חכם יכול לפתח גם את צורת החשיבה שלו עצמו באמצעות הוויכוח עם תלמידיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שמורה יכול להשתנות בעצמו כתוצאה מדיאלוג עם תלמידים. אבל הבסיס לדיאלוג אינו שוויוני. השתנותו של המורה היא תוצר לוואי, בשעה שמטרתו של הדיאלוג היא לשנות את התלמיד. אי-השוויוניות הזאת היא גם הבסיס לבעיה של כבוד התלמיד שמטרידה את איציק. הבעיה, בעיניי, אינה ש"מורים רבים אינם מכבדים את התלמידים כבני אדם". הבעיה היא שבמצבים אי-שוויוניים אנחנו נוטים להעתיק דפוסים של יחסי סמכות למערכות היחסים. זאת לא בעיה שאפשר לפטור אותה בפנייה לפסיכולוגיה הפרטית של המורה, אלא תוצר לוואי של מבנה מוסדי סוציולוגי. בנוגע לפיתוח החשיבה, אני מתקשה להסכים שחשיבה אקדמית או דיאלוג ביקורתי פשוט ממשיכים ומפתחים את צורות החשיבה ה"טבעיות". ישנן צורות חשיבה אחרות: לא הרי דיאלוג תלמודי כדיאלוג האקדמי ולא דיאלוג רגשי-פסיכולוגי כזה הביקורתי. לא רק הקריטריונים ודרכי ההיסק הם שונים, אלא גם הטיעונים המותרים. למשל, אם תלמיד ידבר על הבטחה אלוהית לבעלות על הארץ או על קשר רגשי לרגבי העפר, הטענות הללו לא יחשבו כאקדמיות ויהיו מחוץ למסגרת הדיאלוג (ע"י התעלמות מהן או רדוקציה שלהן לטענות "מדעיות"). נראה לי ש"פיתוח תהליכי חשיבה" כאן הוא שם נאה לתהליך של סוציאליזציה אקדמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שאפשר להתווכח עם זה שמורים צריכים לתת לתלמידים עוד דרכי שיח. זה לא אותו דבר כמו לשנות את עמדותיהם במסגרת אותו שיח (לא שזה בהגדרה דבר רע- אבל זה שונה). זה כמו ההבדל בין ללמד ענפים שונים של מתמטיקה לבין לתקן טעות בפתרון המשוואה. האבחנה הזו לא חד משמעית, אבל לא הייתי זורק אותה לפח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שלא הבנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין לא מבינה איך הזלזול נכנס לעניין בהכרח, גם לא כשמדובר ביחסים לא שוויוניים או ביחסי סמכות. האם מנהל חברה אמור לזלזל בעובדיו? האם ראש ממשלה אמור לזלזל בשריו? וגם אם רוצים לשנות מישהו - האם כשאתה רוצה לחנך אדם אלים להיות לא אלים, או אגואיסט להיות פחות אגואיסט - האם זה אומר בהכרח שאתה מזלזל בו? ואם מדובר בהבטחה האלוהית על הארץ, למשל, אז במסגרת מדע המדינה נראה לי שזה אמור להתקבל כטיעון גם בדיון אקדמי, על אף שבעיניי, למשל, זה קשקוש מוחלט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני רוצה לשנות מישהו, אני טוען שכמו שהוא היום זה לא מספיק טוב. אני לא חושב שזה זלזול, אלא סוג של אי כבוד למי שהוא. הצעתי למעלה לראות את זה כ"כבוד למי שהוא יכול להיות", אבל גם זה קצת מתחכם. לפחות לי נראה שיש כאן קונפליקט מובנה בחינוך. אני חושב שהבטחה אלוהית על הארץ לא מתקבלת כטענה בדיון אקדמי. טענות לגיטימיות תהיינה מהסוג "X אנשים מאמינים בהבטחה אלוהית על הארץ", "הקשר בין אמונה בהבטחה אלוהית לבין אידיאולוגיה..." וכאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא טוען שהוא לא מספיק טוב, אתה טוען שיש בו דברים שמפריעים לך. או שחסרים לו דברים מסוימים. ואם אתה מלמד אותו, אתה מוכר לו דבר מסוים. במקרה הזה ידע. כמו שאם הוא בא לחנות המכולת מוכרים לו שם לחם או גבינה, או שבבוטיק הוא קונה נעלי התעמלות באלף שקל או משהו. ואם אתה, נניח, מלמד סינית ואמהרית בברליץ, אתה לא הולך לשנות את תלמידיך וודאי לא בדיוק מזלזל בהם, למה כולם הרי אנשי היי טק או מהנדסים וכאלה, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא מדובר על ידע ולא על חפצים. ''חינוך'' עוסק בשינוי האדם. את העניין עם ברליץ והיי-טק לא הבנתי (לא העולמות שלי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או.קיי. אז הייתה כאן אי הבנה. אני חשבתי שמדובר על הוראה, לא על חינוך, בפרט שהדיון התחיל מדובי, שאמר בעצמו שהוא איננו מחנך - בסופו של דבר, זה גם לא תפקידו של מי שמלמד באוניברסיטה. (ברליץ זה לא העולם שלך? זה לא אתה שמלמד שם סינית ואמהרית???) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק בימים אלו הייתי מעורב בדיון בקרב קבוצת המתרגלים והמרצים בקורס שאני מתרגל בו. אחת המתרגלות אמרה משהו בסגנון "ניסיתי להסביר ש[מדיניות פרוגרסיבית א'] היא טובה, אבל הסטודנטים כל הזמן חושבים שהיא [אפיון שלילי]. איך אני יכולה לשכנע אותם ש[מדיניות א'] היא הטובה ביותר?". למרבה הזעזוע שלי, אחד המרצים הגיב עם הצעות לטיעונים בזכות המדיניות המדוברת. וכשחשבתי שזה לא יכול להיות גרוע יותר, המתרגלת ענתה ש"כן, אמרתי להם את זה, אבל הם עדיין לא מסכימים איתי. אולי תדבר על זה בהרצאה ותסביר להם למה זה נכון?". בשלב הזה לא יכולתי לרסן עצמי יותר והגבתי בפורום המשותף. שאלתי אם באמת כולם מסכימים כאן ש[מדיניות חלופית ב'] היא בהכרח שגויה מן היסוד ואין שום טיעון סביר שאפשר לטעון בעדה, ויתר על כן, שחלק מתפקידנו בכיתה הוא לשכנע את הסטודנטים ש[מדיניות א'] עדיפה על [מדיניות ב']? בנוסף אמרתי שאם הייתי מגיע לכיתה שבה כולם דווקא תומכים ב[מדיניות א'], הייתי רואה בזה חלק מתפקידי לטעון כל טיעון אפשרי כנגד המדיניות הזו ובעד האלטרנטיבה, בדיוק כדי לוודא שהעמדות של הסטודנטים נובעות מתוך מודעות ומחשבה, ולא בגלל שהם חושבים שאנשים פרוגרסיבים תומכים ב-א'. אין כאן זלזול בהם, אלא סיוע לפתח את העמדות שלהם ולחזק אותם. אם מישהו משתכנע בקלות מדיון מעמיק, סימן שהדעות שלו לא היו חזקות מספיק. הדיונים הכי מהנים עבורי כמתרגל הם אלו בהם משתתפים סטודנטים עם עמדות חזקות ומגובשות, שמסוגלים להגיב לטיעוני הנגד שלי. ובדיוק בגלל זה הטענה שאסור להביע עמדות שאני לא מסכים איתן בכיתה - זה אדיוטי פשוט מכיוון שזו טענה עובדתית שגויה לחלוטין, שכל מי שהיה מקשיב ולו לעשירית מדברי היה מבין בקלות שהיא לא נכונה, כי אני מתחנן בפניהם להציג טיעונים המנוגדים לטענות שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חולק עליך בדבר. לא בתגובה הזאת ולא בתגובות קודמות בפתיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שאותה מתרגלת פותחת את השיעור שלה ב "ברוכים הבאים לאינדוקטרינציה פרוגרסיבית א' " ? ההנחה שלך היא שהסטודנטים צריכים להאמין לטוהר כוונותיך בגלל שאתה אומר להם שכוונותיך טהורות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אומר להם שכוונותי טובות. אני מבהיר להם שלא משנה מה הם יגידו, אני אגיד את ההפך. אם הייתי יכול הייתי מתחיל כל שנה עם מערכון הויכוחים של מונטי פייתון. אני מצפה מהם להיות מסוגלים לראות שזה בדיוק מה שאני עושה, ולפעמים אני אנקוט בשתי עמדות מנוגדות לחלוטין במהלך אותו שיעור, מאותה סיבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי גישה לסרטים של השיעורים שלך אני רואה שתי אפשרויות א. אתה באמת אחד מאותם יחידי סגולה שמסוגלים לטעון כל טיעון,כולל כזה שהם מתנגדים לו,באותה מידה של שיכנוע והתלהבות במקרה הזה הסטודנטים שמתלוננים על טרור מחשבתי הם באמת מפונקים עם אישיוז ב.כמו רוב האנשים אתה מציג טיעונים שאתה מסכים איתם בהרבה יותר חריפות במקרה הזה הסטודנטים אומרים לך משהו אמיתי שלא מתאים לדימוי העצמי שלך כמורה נטול פניות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי את היתרון של לדבר על דברים שלא באמת אכפת לי מהם (כאילו, באמת, פוליטיקה קנדית?), אז אני מניח שאני מציג את כל העמדות באותה מידה של חוסר עניין. ולא טענתי שאני מורה חסר פניות, אבל גם אם העמדות האמיתיות שלי זולגות מבעד לדיון, אין בכך כדי להפוך את השיעורים שלי לכאלו שאי אפשר להביע בהם דעות אחרות - בדיוק כפי שבאייל עצמו מעולם לא הסתרתי את עמדותי, אבל גם כשאני הייתי העורך היחיד, אף אחד לא חשש להביע עמדות אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, אתה לא המורה היחיד שלהם. אם הרגילו את התלמידים כל התיכון, וגם בחלק מהאוניברסיטה, שכששואלים "חווה דעתך" מתכוונים "חזור על דעתו של הבוחן"... אתה צריך להבהיר כמה פעמים *בכל שיעור* שאצלך זה אחרת, וגם אז לא בטוח שזה יעבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה דעתך על סוקרטס? תגובה 109854 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע שזה לא רלבנטי לפואנטה, אבל מה היא "[מדיניות פרוגרסיבית א']"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפליה מתקנת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שדובי כתב: "אבל כבר היו סטודנטים שכתבו לי במשוב בסוף השנה שהם הרגישו שאסור להגיד שום דבר בכיתה שנוגד את העמדות שלי. שזה די אדיוטי כי הרבה מהדברים שאמרתי בכלל לא היו העמדות שלי...". הסטודנטים כתבו שהם הרגישו שאסור להגיד. האם דובי שאל את אחד הסטודנטים הללו מדוע הוא חושב כך? מדוע שישאל הרי ההרגשה היא אידיוטית. כמה פעמים נתקלת בתגובה למה שאמרת :"אתה מדבר שטויות" וכמה פעמים: "למה אתה אומר את זה"? אינני מטיל ספק בכנות מאמצי החינוך של דובי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שאין שמות על טופסי המשוב, לא יכולתי לשאול אף אחד. ניסיתי לקבל, בשנים שלאחר מכן, פידבק ישיר יותר מהסטודנטים, אבל כמובן שקשה לקבל תשובות אמיתיות, ובין כה וכה הילדים איתם הייתה לי הזדמנות לשוחח היו אלו שהרגישו יותר בנוח לדבר איתי. ניסיתי כמיטב יכולתי לשים דגש לאורך כל השנה על לעודד את הסטודנטים לדבר, וניסיתי גם לרכך את אופן ביטוי הביקורת שלי (כי בכל זאת, אני ישראלי), בינתיים, לא ראיתי שינוי - עדיין חלק מהסטודנטים אומרים שאני מתרגל מצויין ושנעים בכיתה, וכאלו שאומרים שיש אווירת טרור והשתקה בכיתה. בשלב כלשהי החלטתי שהבעיה היא לא בי אלא בהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי ספק שהכוונות שלך כנות. אני במקומך הייתי מברר עם הסטודנטים שטוענים שיש אוירת טרור והשתקה, מדוע הם חושבים כך. הייתי עושה את זה כי היה מציק לי שיש אנשים שזו הרגשתם בשעורים שלי (בעיות תקשורת הן הרבה פעמים הדדיות). יתכן והבעיה שלהם באה לידי ביטוי בנוכחותך ולא בנוכחותו של מתרגל אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לא ברור ב"טפסים אנונימיים"? אני לא יכול לברר איתם, כי אין לי מושג מי כתב מה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שיכול להיות שאלו שחושבים שאתה מצויין הם אלה שמסכימים עם הדעות האמיתיות שלך ואלו שחושבים שאתה פליקס דזרז'ינסקי הם אלו שלא מסכימים איתן יש מעט מאד אנשים כמוני שבאמת יכולים לטעון דבר והיפוכו באותה מידה של שיכנוע |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיזה גזע/מוצא היו הסטודנטים שהאשימו אותך בגזענות? אם היו סטודנטים שהאשימו אותך בסתימת פיות, זה בהחלט סימן אזהרה שיש לחשוב עליו. בשיטת התרגול שאתה מתאר הסטודנטים לא אמורים לנחש מהי דעתך האמיתית, לכן לא דרוש טמטום מיוחד כדי לחשוב שאסור להביע דעות מנוגדות לשלך. ייתכן שאתה פשוט בוטה מדי כלפיהם, ואת זה רצוי לשנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג - אלו טפסי משוב אנונימיים. יש לי סטודנטים מכל מיני מקומות - אפריקאים (בין אם בעבר הרחוק או מהגרים שזה מקרוב באו, בעיקר מקניה, משום מה), מזרח אסיאתים (סינים, יפנים, קוריאנים), דרום אסיאתים (הודים, פקיסטנים), המזרח התיכון (איחוד האמירויות, לבנון), אירופאים (בעיקר מזרח אירופה, בקרב המהגרים הטריים יחסית), דרום אמריקאים (מקסיקו, בוליביה). אני לא חושב שהיה לי סטודנט יליד צפון אמריקאי עד היום. בהחלט יתכן שאני בוטה מדי עבורם, כי כידוע לישראלים יש תרבות של "דוגרי" ואני בהחלט ספסימן מובהק של התרבות הזו. אני מנסה לרכך באמצעים שונים, אבל לפעמים שום דבר לא מספיק. דוגמא: סטודנטית ביקשה להפגש איתי מחוץ לשעות הקבלה שלי כי היא לא יכלה להגיע בשעה הרגילה. הסכמתי וקבעתי להפגש איתה בזמן אחר - מה שמצריך ממני הגעה במיוחד לאוניברסיטה. הגעתי למקום המפגש והמתנתי לה עד בוש. הלכתי לבדוק את הדוא"ל שלי כדי לוודא שלא טעיתי, ואכן לא טעיתי. כתבתי לסטודנטית מכתב עצבני. מחקתי אותו. כתבתי לה במקום זה מכתב מנומס בו נאמר (ואני נשבע שככה זה היה) "אני מקווה שלא ארע שום דבר שמנע ממך להגיע לפגישה. אם לא, אני חש שאי ההגעה שלך לפגישה שקבעת איתי במיוחד מהווה זלזול בי ובזמן שלי. בכל אופן, אם את עדיין זקוקה לסיוע, אני תמיד זמין דרך הדוא"ל." באמת שאני לא יודע איך להיות יותר מנומס אחרי שבזבזתי יותר משעתיים על הגעה במיוחד לאוניברסיטה פלוס המתנה מיותרת במשרד. לא שמעתי ממנה. כעבור מספר ימים נתקלתי במרצה של הקורס והוא הראה לי את האימייל שקיבל מהסטודנטית, לפיו תקפתי אותה מילולית והיא מרגישה מאויימת על-ידי (וגם שהפגישה נקבעה לשבוע הבא בכלל, וזאת למרות שהדוא"ל שלי הסתיים במילים "להתראות מחר", והיא ענתה "מצויין"). הייתי די המום. מה שהיה מגוחך בכל העניין הוא שהיא כללה את הטקסט של המסר שלי אליה בהודעה שהיא שלחה למרצה. הוא אמר שהוא חושב שאני לגמרי צודק, אבל הציע לי להבא פשוט לא להגיד כלום, כי בעניינים כאלו מבחינת האוניברסיטה מה שחשוב זה לא מה אמרתי, אלא איך הסטודנט פירש את זה. כלומר, להבא, פשוט לשתוק. הסטודנטית הועברה לבקשתה לקבוצה של מתרגל אחר ובזה נסתיים הסיפור. לדעתי זו צורה בלתי נסבלת לקיום מערכת יחסים מקצועית של מורה ותלמיד, והאפשרות שבקונסטלציה מסויימת המערכת הייתה עשויה להתייצב לצד הסטודנטית ונגדי, אני חייב להודות, די מבעיתה אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוב. מזל שהיא לא התלוננה שתקפת אותה מינית. אני מרגישה אוברטונים ממש על גבול הפורנוגרפיה במכתב שתיארת...:) וברצינות, האירוע הזה באמת נשמע קצת מוטרף. העצה שנתן לך עמיתך נשמעת כמו םתרון נאה באוניברסיטה כזאת. אגב, האם התפוצות הנרחבות האלה של הסטודנטים אופייניות לכל החוגים אצלכם, או בעיקר למדע המדינה? ואם כך או כך, איך אתה מסביר אותם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נמצא בטורונטו. 70% מהאנשים שחיים בעיר הזאת נולדו מחוץ לקנדה, ואונ' טורונטו היא אחת המגייסות המוצלחות יותר של סטודנטים זרים במדינה (שהם הכי רווחיים, כמובן). למעשה, במדעי החברה אצלנו יש יחסית אחוז גבוה יותר של "לבנים" - תחומי ההנדסה למיניהם מאוכלסים ברובם בסינים ומזרח-אסיאתים אחרים, כך שמעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבר ישראלי שלימד בתיכון כמורה מחליף בארה"ב סיפר לי לפני כמה שנים על מקרה בו תמיד התפרע בכיתה והוא נאלץ להוציאו. בהפסקה הוא ניגש למנהלת וראה שהיא משוחחת עם התלמיד. ברגע שהתלמיד נוכח בו הוא פנה למנהלת ופלט במהירות: "!He touched me". הבחור שנדהם מן ההאשמה הגיב ספונטנית: "He is lying". המנהלת ביקשה מן התלמיד לפטור אותם מנוכחותו ואמרה למורה: "I'll have to let you go." היא הסבירה לו שהיא יודעת שהתלמיד המציא את זה אבל לא אומרים דבר כזה לתלמיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה לא יודע הוא שאחר כך המנהלת נגשה לתלמיד ואמרה לו שהיא יודעת שהתלמיד לא שיקר אבל שהיא לא יכלה להגיד שאת זה למורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהתגובות שלך עולה שיש פער בין המטרות של הסטודנטים שלך למטרות שלך. המטרה של הסטודנטים היא להשיג את הציונים הרצויים מבחינתם במאמץ קטן ככל האפשר. המטרה שלך היא ללמד ולחנך אותם. ככל שאני זוכר המתרגלים אינם קובעים על מה מקבלים נקודות ועל מה לא, אלא מסייעים לסטודנטים 1. להבין על מה מקבלים נקודות במקצוע הספציפי 2. להתגבר על אבני נגף בדרך להשגת הציון הרצוי. במקרה שצינת ברור לי שבלי תלות בנסיבות, סטודנט שמקבל מכתב חריף ממתרגל יכול בהחלט לחשוש שציוניו יפגעו כתוצאה מכך. במקרה כזה התגובה של הסטודנטית ההיא היתה הדבר הנכון מצדה, והתוצאה שלה מוכיחה שהיא פירשה את המדיניות של המוסד טוב ממך. אני משוכנע שכעת הסטודנטית הזאת מסומנת אצל המתרגל השני והמרצה כמי שרצוי לא להתעסק איתה, והדבר יפעל לטובתה במקרים גבוליים (לתת לה 5 נקודות או 8 על התשובה הזו? אה, זאת ההיא. לא נתעסק איתה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו פרשנות רציונלית מעניינת. מה שמצחיק בכל הסיפור היה שדווקא בעבודות שהספקתי לבדוק של הסטודנטית הזו היו לה ציונים גבוהים למדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדרבא, זה מוכיח שהיא משקיעה בציונים גבוהים וחוששת לפגיעה בהם יותר מסטודנט שמכוון נמוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת אמנם לא ''תקיפה מילולית'' אבל זה בהחלט טקסט אגרסיבי. אנשים מתרבויות שונות מתנהגים בעימותים בצורה שונה, הישראלים נוטים להגיב באגרסיביות, אבל יש תרבויות בהן זה לא מקובל. יכול להיות שאם היא באה מתרבות שונה, שבה מקובל להגיב בדרך אחרת, ובעיקר בהתחשב בעובדה שמערכת היחסים ביניכם לא שיוויונית, היא פירשה את זה כתקיפה. (אני עובד בחברה בין לאומית וכל הזמן יש אצלנו מצבים בהם צד אחד כתב מייל קצת עוקצני, והצד השני חשב שזאת פתיחת מלחמה, או להפך, כשצד אחד כתב טקסט עוקצני והעוקצנות עברה מעל הראש של הצד השני. כדאי להיות מודעים לתרבות ממנה בא הצד השני, ואם לא, לנסות להיות אסרטיבי ככל הניתן. במילים אחרות, המשפט השני שלך לא הועיל) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר: ״אני מקווה שלא ארע שום דבר שמנע ממך להגיע לפגישה״ אמורה להיות רמיזה חריפה מספיק לכך שהוא מעוצבן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם זה יועיל לו שהיא תדע שהוא מעוצבן? אם כן, ראוי להגיד את זה פנים מול פנים, אחרי שהוא הקשיב לסיבה שהיא לא הגיעה (ובשלב הזה בדרך כלל באה התנצלות שמוציאה את הסיבה לעצבים). אם לא אז לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה עם הגישה הזו היא שבסופו של דבר צריכים להעביר מסרים. את טוענת שהוא היה צריך להמנע לחלוטין מהעברת המסר. איך אותה סטודנטית אמורה לנחש שזה באמת הפריע לו? התוצאה מעודף דיפלומטיות היא ייחוס משמעות יתרה לכל בדל ניואנס שבהודעה. כבר במקרה הזה רואים איך זה קורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיטואציה מזמינה תאונה, כי המתרגל הלך את האקסטרה מייל מראש. מרגע שהתרחשה התאונה (הסטודנטית לא הגיעה) התסריט די כתוב מראש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שהסטודנטית קיבלה את המסר שדובי רצה להעביר לה? איפה אתה רואה כאן "עודף דיפלומטיות"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא הבינה יותר מדי מתוך מסר מנומס. איך אפשר להעביר מסר דומה בלי לחשוש להרגיז את הצד השני? הוספת שכבת דיפלומטיות נוספת רק תגרום (אצל חלק מהאנשים) להעלות את רמת הרגישות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המסר לא היה מנומס. בישראלית אולי כן, אבל באמריקקית לא. לשלוח מייל ''זלזלת בי ובזמנני היקר'' לעמית הוא כבר מעבר ליכולת ההכלה של מי שגדלו לתוך הפי סי. לעשות זאת למי שיש לך מרות כלשהי עליו זה נפיץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאתם מגזימים, בחוצלארץ לא גרים חייזרים, באיזה תרבות מקובל לקבוע פגישה ולא לבוא? מישהו חושב שהבחורה לא הבינה שלא היתה בסדר? הכי סביר שהיא נבהלה וחששה שזה יתנקם בציון שלה, לכן מיהרה להתגונן מכיוון אחר. אולי אולי היתה שם בעיית שפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 556259 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל בתקשורת בין ישראלים לאמריקאים. ישראלים מבינים "דוגרי", אמריקאים מצפים לרמיזה מעודנת. דוגמא למקרה שקרה: ישראלי שעבד בחברה אמריקאית נקרא להנהלה ונאמר לו שיש חשש שבתחומו ישנה איזוהי בעייה. הוא טען שאין אצלו בעייה והראיון נגמר. לאחר מכן נאמר לו שהוא לא רצוי שם יותר. מה קרה? אמרו לו ברמז שיש בעייה בתחומו והוא אמור לטפל בה. הוא לא הבין זאת כך. אם יש בעייה, צריך להגיד "דוגרי" שיש בעייה. כך נוצר קצר בתיקשורת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. לקח לי זמן להבין ש"אפשר לראות את זה גם בצורה אחרת" בתאגידית משמעותו פחות או יותר בעברית מדוברת: "אתה מטומטם ומדבר שטויות". שאלתי איך אומרים "אני חולק עליך" והתשובה היתה "לא אומרים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קישור מצויין. טוב שיש פייסבוק כדי לשמור דברים כאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי לא רצה להעביר מסר לדולפינים, הוא רצה להעביר מסר לסטודנטית ספציפית. אם היא לא הבינה את המסר, אז המטרה של דובי לא הושגה. השאלה אם זה בגלל שהמסר היה בוטה מידי או בגלל שהיא רגישה מידי ממש לא חשובה, המטרה של דובי לא הושגה. איך אפשר להעביר מסר דומה? אמרתי - פנים מול פנים - ככה שאפשר לראות הבעות פנים ולהבהיר מה החלק החשוב ומה לא, ומתי הצד השני נפגע ומתי לא, ואחרי שהוא נתן לה הזדמנות להתנצל על הטעות שלה ולהבין שהיא פגעה בו. זה לא "הוספת שכבת דיפלומטיות נוספת", זה פשוט לדעת אם מי אתה מדבר ואיך לדבר איתו בצורה שתועיל לשני הצדדים, וכאמור, הדרך בה בחר דובי לא הועילה לו ולא לה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער. פגישה לא בהכרח אפשרית. בנסיבות הללו, המסר נועד גם לגרום לה להתייחס יותר ברצינות לבקשת הפגישה הבאה. מה היה קורה אם שוב היתה נקבעת פגישה והיא לא היתה מגיעה? כמוכן, ממה שקראתי על יפנים (לא נסיון אישי, ואני מניח שבעיקר אנקדוטות, אבל בכל זאת) מה שרואים מהם בפגישה אישית אינו בהכרח הדבר הנכון. יכול להיות שמישהו מנומס מדי לא יעז להגיד את האמת בפגישה. (אגב, אני מקווה שברור שאני לא מתיימר לדבר כאן בשם דובי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"המסר נועד גם לגרום לה להתייחס יותר ברצינות לבקשת הפגישה הבאה" ואני שואל שוב, אתה חושב שדובי השיג את המטרה שלו? גם יפנים מביעים יותר בפנים מאשר במייל, ובטח לאחר ששומעים את הצד השני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח שהועילה לי - ירדה ממני סטודנטית אחת. (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם ג'. מאד מפתה לפעמים לקיים חלק מהשיחה כבר דרך המייל. אולי תחשוב שאני מתיפייף, אבל קרו גם לי מקרים מסוג זה . ראשית, הכעס המובן שלך הפריע לך להגיב נכון. הייתי קובע איתה מועד נוסף ומברר בע''פ את הכל- בלי כעס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קבעה פגישה. לא הגיעה אליה. ועכשיו גם צריך לרדוף אחריה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לרדוף אחריה, לשלוח מייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיציק מצליח שוב לחזק את תדמית השמאלני יפה הנפש. סיפור המרצה והסטודנטית מטורונטו כאלגוריה לסכסוך היהודי-פלסטינאי (עם האוניברסיטה בתפקיד ארה''ב והחבר כמתווך האירופאי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים גם לפריקת עצבים יש חשיבות. התשובה הנכונה לדוא"ל שלי הייתה "אוי, סליחה, בטעות חשבתי שמדובר בשבוע הבא". זו התגובה *שלה* (לעקוף אותי ולפנות לא רק למרצה אלא גם ליועצת ב"א ולדיקן הסטודנטים עם תלונה על המתרגל המזעזע) שהייתה חריפה במידה בלתי סבירה. אין לי שום רצון לקבוע איתה מועד נוסף. התגובה שלה רק הוכיחה לי שהתגובה שלי הייתה מוצדקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הערה אישית: אם הייתי מקבל תגובה בנוסח שתרגמת, אני מניח שהייתי נעלב עמוקות, אולי עד כדי כך שהייתי מתקשה להמשיך ולתקשר בצורה רציונלית, אפילו אם זו הייתה אשמתי. אולי זה רק אני.) תגיד, שונות כזו בדיעות הסטודנטים (שחצי חושבים שאתה פתוח וחצי דיקטטור) זו האווירה הכללית בפקולטה, או שאתה קונטרוברסיאלי יותר מהמתרגל הממוצע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לישראלי הייתי שולח הודעה הרבה יותר ישירה, ולפיכך, לשיטתי, פחות מעליבה. היית נעלב מ"חיכיתי לך חצי שעה ולא הגעת לפגישה שקבענו. אתה מוזמן ליצור איתי קשר בדוא"ל"?) המשוב שלי נוטה להיות נמוך מהממוצע, אז אני מניח שאת האחרים אוהבים יותר. אני מייחס את זה לאנטישמיות, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(מתגובה כזו כנראה שבאמת הייתי נעלב הרבה פחות. אולי בגלל שהיא פשוט מביאה עובדות מאשימות במקום להאשים.) זה שזה אנטישמיות זה ברור, התכוונתי לשונות ולקיצוניות בין המשובים בשונים בתוך אותה כתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנטישמיות ופילושמיות, ברור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג. לי רק נותנים ממוצעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הסכמתי וקבעתי להפגש איתה בזמן אחר - מה שמצריך ממני הגעה במיוחד לאוניברסיטה'' - יתכן שזה לא כל כך מקובל. אפילו בישראל אני לא בטוח שמצפים ממך לטרוח ולהגיע במיוחד בשביל לפגוש סטודנט שלך. אם מישהו לא יכול להגיע בשעות הקבלה, הוא אמור או להמתין למועד הבא או להתאים עצמו ללוח הזמנים שלך. אולי זה ההסבר לגישתו המסוייגת של המרצה שלך (אתה יודע, ''חכם לא נכנס למצבים שפיקח מצליח לצאת מהם''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק חסר שמישהו יצליף בדובי עם ''המתאכזר לרחמנים סופו שירחם על אכזריות'' או משהו בסגנון. איכשהו יצא שהכותרת מתאימה לכל הדיון. דובי באותה סירה עם הגב' פלס מבחינת ציפיות הסובבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצופה ממני להתחשב בסטודנטים. יש סטודנטים שמגיעים מערים מרוחקות ונמצאים באוניברסיטה רק בימים מסויימים ורק בשעות מסויימות. אני מתקשה לקבל את הטענה שבכך שהסכמתי להתחשב במגבלות של הסטודנטית הפכתי את הזמן שלי לבעל ערך פחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. לא לזה התכוונתי. המרצה שלך היה באמת מסוייג יותר ממה שהיה אמור להיות. הסיבה יכולה להיות כפי שאמרת שזו הסתגלות הגנתית (כדי לא להסתבך עם סטודנטים תובעניים). אבל יש אפשרות נוספת והיא שנראה לו יוצא דופן שהסכמת להגיע במיוחד כדי לפגוש את אותה סטודנטית. אם אני מנסה להכנס לראש שלו, הייתי חושב שהיית צריך להסכים להפגש איתה בזמן שאתה בלאו הכי נמצא באוניברסיטה ואז אי הופעתה החצופה היתה פחות פוגעת בך. תסריט כזה הופך את הצעתו של המרצה (לא להגיב) להגיונית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מתרגל, אתה לא צריך לכעוס אלא להתרגל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאנחנו מוציאים לו את החשק להיות מרצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כמתרגל הוא צריך להתרגל, אז כמרצה הוא צריך להיות מרוצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, כמרצה הוא צריך לְרַצוֹת. בהקשר לסיפור של דובי, המממ... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לא עלה בדעתך שלאחר ההיתקלות איתך, הסטודנטית העדיפה לנטרל אפשרות של נקמנות מצידך ולעבור לקבוצת תירגול אחרת? כלומר לא היה כאן מקרה של פערי תרבות ועלבון אמיתי, אלא טכסיס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה היא היתה? בטח לא ישראלית... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מה שחשוב זה לא מה אמרתי, אלא איך הסטודנט פירש את זה'' - יפה שכבר בשלב מוקדם זה של הכשרתם של חוקרים במדעי החברה מוטמעת בהם ההכרה שפרשנותם, ולא העובדות, היא המרכז. נדמה לי שראיתי אצלך (ואם לא אז ישא''ק) פוסט יפה שהתייחס לכתיבה אקדמית שאינה מספרת דבר על המציאות, אלא רק על הכותב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גילוי נאות: אני מורה בתיכון מהנתונים שהתפרסמו בכתבה בעיתון קשה לדעת כמה המורים מעליבים את התלמידים, פשוט בגלל שלא ברור כיצד החוקרים תיקפו את התוצאות, דבר הכרחי במחקרים כאלו. אם הייתי החוקר הייתי בודק אפשרות להציב בכמה כיתות, בהסכמה, מצלמות שיתעדו את השיעורים במשך תקופה ארוכה, עד שהתלמידים יהפכו לאדישים אליהן, אחר כך הייתי מנתח את תשובות התלמידים מול התצפיות, ורק אז משתמש בשאלונים של תלמידים לא מתועדים. בהסתמך על נסיוני הקצר כמורה, מתחילת שנה זאת, נראה לי שהמספרים מנופחים בהשוואה למה שהיו מוצאים אם היו מתקפים את התוצאות. המספרים יכולים להיות מנופחים ולו בגלל שתלמידים רבים עוד לא בשלים להבין שמשמעת כרוכה בוויתור או בדחייה של סיפוקים, דבר שבקלות עלול להתפרש על ידם כתוקפנות של המורה. מצד שני, בכיתות גדולות, עם בעיות משמעת רבות, בהחלט יכול להיות גם מצב שמורה יגיע לתשישות מנטלית ויתפרץ על תלמיד שמפריע ומפוצץ לו את השיעור. זה עוד לא קרה לי, כנראה בגלל שאני מלמד בבית ספר יחסית דל בבעיות משמעת. אבל אני שומע סיפורים של חברים שלמדו איתי בסמינר ומלמדים בבתי ספר אחרים ועלילות ליטל מעתוק וחברותיה הן ארועים יומיומיים בחיי רבים מהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עבדתי אחרי הצבא כמתרגלת בתיכון, במסגרת העבודה ישבתי עם הילדים בכיתה בשיעורים. בכיתה שעבדתי בה באמת לא היו חסרות בעיות משמעת, אבל הופתעתי כמה יחס המורים השפיע על המשמעת. היו כמה מורים טובים במיוחד שגם התייחסו בהרבה מאוד כבוד לתלמידים, וברוב הזמן כמעט ולא היו הפרעות בכיתות שלהם, והיה מיעוט של מורים שזלזלו בתלמידים, גם אם לא במופגן, והם זכו ליחס איום ונורא ובקושי הצליחו ללמד. כשאני אומרת שהם זלזלו בתלמידים, אני מתכוונת לכך שהם חשבו (וגם אמרו לי) שהילדים האלו טיפשים, שאין לרובם סיכוי להצליח בבחינה ושזה בזבוז זמן ללמד אותם. זכור לי רק מקרה אחד שבו מורה התפרצה על אחד התלמידים ואמרה לו מה היא חושבת. רוב הזמן אף אחד לא אמר שום דבר לילדים, אבל היחס כן חלחל. הייתי בכיתה מתחילת השנה, וראיתי את היחס של התלמידים משתנה עם הזמן. זה באמת נראה לפעמים כאילו אני בתוך שיעור על הוראה. המורים שלא הצליחו להסתיר את חוסר ההערכה כלפי התלמידים פשוט לא הצליחו ללמד בשלב מסוים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהמחקרים האלו לא נועדו להראות עד כמה ''באמת'' המורים מעליבים את התלמידים, אלא יותר לחזור על אותו שאלון בזמנים שונים, ולראות אם השתפרנו או הדרדרנו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |