 |
2995 |
 |
|||
 |
|
 |
|||
 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "תקשורת"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
 |
שהערוץ החדש ביטא את העברת השלטון אל השליט החדש - משפחות ההון. ואם הערוץ הראשון העיז לפעמים להרגיז את השליט הישן, ערוץ 2 עושה את מלאכתו באמונה כשהוא מטמטם את הציבור בתכניות ריאליטי ומצנזר סרטים כמו "מבצע שקשוקה" על האחים עופר, שלמרות שהם לא ראו אותו הם מרשים לעצמם להפעיל את מכבש הלחצים שלהם על כל הגורמים "כי הוא בטח מוציא אותם רע" או משהו. לפעמים ממש בא להתגעגע אל "הבולשביזם הישן", ביחוד כשרואים את פינות התרבות שעוד נותרו בערוץ 1, או סרטים של הבי.בי.סי. ערוץ 2 לא מתקרב אפילו לגובה הזה. אבל נחמד להזכר בנוסטלגיה של הימים הראשונים לפריצת הערוץ (שהח"מ זכה אפילו להופיע בתכניות ששודרו בו אז) ולדעת שהכתיבה על כך היא עוד הוכחה למה שכבר נשמע פה ושם - הרטרו לניינטיז מגיע, הדבר הבא. |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמה זמן באמת עובר בד"כ עד שמסתכלים על עשור קודם... נו... כמו שאנחנו מסתכלים על שנות השמונים, השבעים והשישים (של ארה"ב)? לא שמתי לב מתי התחילו להתייחס לאייטיז כמו לאייטיז, הייתי צעיר מדי, ועד ששמתי לב, היה נדמה לי כבר שזה תמיד היה ככה. אנחנו באיחור מבחינת הניינטיז, או שזה הקצב? לגבי "מטמטם את הציבור" - נראה לי שהפכת סובב ומסובב בנושא הצפייה בריאליטי וטמטום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שגל הרטרו לעשור מסוים מופיע בערך עשרים שנה אחריו. אני מניחה שזה אומר שבקרוב נחזור לשמוע נירוונה, גאנס אנד רוזס וללבוש פלנל מחדש.1 אני תוהה מה מצבן של הדר' מרטנס שלי. 1 90210 כבר כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מתכוון לגל הרטרו, אלא להסתכלות על העשור כמשהו מיוחד ושונה מהנוכחי. אולי זה בגלל שהייתי צעיר ולא התייחסתי, אבל אני לא זוכר שהאופנה הייתה שונה מהותית באותה תקופה - בגדים, מוסיקה, סלנג. את יכולה לראות תמונה של מישהו (לא כל אחד, מן הסתם, אבל הרבה מהתמונות) באותה התקופה, ומיד להגיד "שנות השמונים". בדומה לגבי מוסיקה. כנ"ל לגבי סלנג (למה אין בויקיפדיה ערך "סלנג של שנות האיקס"?). מתי שנות התשעים יהיו מספיק שונות שגם להן יהיה ניחוח יחודי בשבילנו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז קצת לפני שעוברות עשרים שנה. נאמר, 15 שנה אחר כך? להקות גראנג' הן בהחלט מאפיין של שנות התשעים המוקדמות. גם את "הגל החדש של הרוק הישראלי" מייחסים לאותה תקופה. מבחינת אופנה, אם אני אראה מישהו עם נעלים כבדות, ג'ינס מרופט (רצוי עם חורים!), חולצות פלנל משובצות מכוערות, אני אוכל לומר שזה מראה ניינטיזי. כנ"ל לגבי חולצות עם המון המון המון פרפרים, או פרחים או חיפושיות עליהן (ע"ע תותי מ"פלורנטין") - מראה מובהק של תחילת שנות התשעים עד, בערך, רצח רבין. לגבי סלנג - מדליק, מטריף ומגניב (להבדיל מ"מאגניב")על הטיותיהם השונות. לספרות בנושא פנה לאיטו אבירם המאוחר וסמדר שיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גברת, אני הולך עם ג'ינס מרופט וחולצות פלנל מכוערות עוד משנות השישים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל אחר כך זה חזר. מה שאומר שאסור לזרוק שום דבר. בסוף הכל חוזר לאופנה, רק צריך להיות מספיק סבלניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה שלי היא לא הסבלנות אלא הדיאטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל הזכור לי, מדליק, מטריף ומגניב שייכים לשנות ה80. (וגם איטו אבירם וסמדר שיר.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שהם התחילו בסוף השמונים וביססו את מעמדם בתחילת התשעים עד שהתפוגגו סופית מתישהו בהיטמן 3. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר אותם לפחות מאמצע ה80. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז או שאני טועה, או שהם היו בשטח יותר זמן ממה שחשבתי - ''שירי רחוב'' לסוגיהם ו''יעל ואני'' באמת התחילו באמצע שנות השמונים, עכשיו כשאני חושבת על זה, אבל המשיכו עד לעשור הבא. סמדר שיר בייסקלי בנתה חצי קריירה על שירים שנגעו לסדאם חוסיין, כנ''ל אורן ציבלין עם ''סחבק מדבר'' ודומיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שבשנות התשעים, שנות השמונים כבר נחשבו ליוצאות דופן. מה שבטוח, הרבה לפני 2005. אני לא יודע מה הן להקות גראנג', אז תקני אותי אם מה שאני אומר לא רלוונטי - תופעה שולית יחסית שהתחילה או פרחה במהלך העשור הנידון, אבל הייתה שולית כל הזמן, זה לא נחשב. המוסיקה שאנחנו חושבים עליה כמוסיקת שנות השישים, זו הייתה המוסיקה השלטת באותה התקופה. נדמה לי. תודה על הדוגמאות, אבל הן לא עוזרות לי. בסוף שנות התשעים הייתי בן, מה, 17? 18? אז רוב שנות התשעים הייתי אפילו יותר צעיר, ואני לא זוכר דברים כאלו. מה שאני כן "זוכר" הוא סדרות בטלוויזיה מאותה תקופה שצפיתי בהן שוב מאז. אבל שם כולם אמריקאים. אז אם יש לך דוגמאות מהתרבות האמריקאית, זה יכול לעבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדברת על החצי הראשון של שנות התשעים. המוזיקה הייתה שונה לחלוטין מהטראנסים ושאר המוזיקה האלקטרונית של סוף אותו עשור. להקות גארנג'? כל להקות הסיאטל (בלי קשר למוצא הגאוגרפי הממשי שלהן) - נירוונה, פרל ג'אם, ומנגד - הטכנו. אם יצא לך לדגום את סופו של פסטיבל ערד אתה בטח יודע על איזה שינוי אני מדברת. סדרות נוער אמריקאיות? אני חושבת שהרלוונטיות הן פרקר לואיס ובוורלי הילס. אנחנו באותו הגיל - שנות התשעים התחילו במלחמת המפרץ, המשיכו ברצח רבין ונגמרו בעלק-חגיגות המילניום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הרבה שירים שמשמיעה ראשונה שלהם אני יכול לזהות שהם משנות השמונים, לפי הסגנון1. לנחש בודאות גבוהה ולקלוע באחוזים טובים, בכל אופן. אני לא חושב שיש שירים משנות התשעים, שאותם ספיציפית אני לא מכיר, אבל שהיו מז'אנר שהיה פופולרי, שאני אדע לנחש שהם לא מעכשיו. אני לא זוכר משהו יחודי בסגנון. זה לבדו לא אומר הרבה - יש המון דברים שאני לא זוכר - אבל מוסיקה מכל התקופות יוצא לשמוע בכל מיני מקומות כל הזמן, ול"אוחח, זה כזה אייטיז2" אין מקבילה מהניינטיז אצלי (צריך להזהר להפריד מ"אוי, אני זוכר איך ששמעתי את זה באיקס, אז בכיתה קיי"). לא אמרתי "סדרות נוער". בעצם, אני רוצה להגיד - עדיף לא נוער. בדיוק אכלתי. --- 1 מעניין יהיה לבדוק את זה עם מבחן האזנה. לא מצאתי בגוגל אתר כזה. 2 "...מה לעזאזל הם חשבו לעצמם?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שזה כי אתה (וגם אני) גדלת בניינטיז, ולכן הדברים האלו לא נשמעים לך שונים מהותית ממה ש''הנוער'' שומע היום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. למה את מדברת על הנוער? 2. נו? אבל למה זה לא נשמע לי שונה מהותית? בגלל שזה לא שונה מהותית, או שאכן יש הבדל, ותמיד מי שגדל בתקופה לא מבחין בקלות בין האופנה שלה לאופנות הבאות אחריה, וגם מי שגדלו בשנות השמונים, לא מבדילים בין שנות השמונים לשנות התשעים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כי ילדים שומעים מה שנותנים להם לשמוע, והשמועות טוענות שאחרי גיל 25 אתה כבר שומע רק מה שלמדת להכיר עד השלב הזה. חוץ מזה, כשאתה מחפש ללמוד על אופנות (במוזיקה, בלבוש) הגילאים הרלוונטים, למיטב הבנתי, הם 15-25. 2. מי שגדל בתקופה מסוימת, ולא מתעניין באופנה באופן מיוחד, לא תמיד שם לב למגמות. אם ניקח כדוגמא, נגיד, את התספורת המטופשת קצוץ-עם-צמה, אז אני מניחה שמי שראה את הזוועה הזו בלייב פחות ישים לב כמה זה מגוחך (או לפחות יקבל את זה בהבנה) עד שתעבור תקופת זמן. מי שלא רגיל לזה, זה יבלוט לו הרבה יותר לעין. הדברים הם הרי לא נחתכים אלא חלק ממגמות. מן הסתם קל יותר להצביע על הלוק של "שנות השישיים" אחרי שעברו 40 שנה ואנחנו יודעים מה נשאר אופייני רק לאותו פרק זמן ומה המשיך הלאה. אם אתה ילד-ניינטיז ומסתובב עד היום עם הדוק'ס שלך, לא בטוח שאתה מודע לזה שאתה תקוע בעשור הקודם. סביר יותר שאתה מניח שמדובר בנעלים נוחות והגיוניות וחסרות-זמן כמו ליוויס 501. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליוויס 501. אהבתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שראה את הקרוקס בלייב בהחלט שם לב כמה זה מגוחך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגוחך? בצבא דווקא נעליים קלות נחשבו משהו טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בעיני מאות אלפי רוכשי הקרוקס. אין מחלוקת על כך שהן היו נוחות, אבל קשה גם לחלוק על כך שהן היו מכוערות להפליא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תופתע, יש מחלוקת גם בעניין הנוחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיני הן לא נאות פחות מנעליים אחרות, לפחות לא ביותר מסטיית תקן. הייתי משיג לעצמי זוג אלמלא התקמצנתי לוותר על כפכפי הזיקו בעשרה ש''ח שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפכפים המעידים כי שם משפחתו של המכופכף בם הוא גרציאני, ולא "אהבל", כפי שטוענת כתובת הדוא"ל הנכלולית שלו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפכפים בסגנון הזה: הנמכרים בשקלים אחדים ונוטים להתפרק עוד לפני ששילמת עליהם. לעד יהיה שם החברה הרשום על הכפכף חד פעמי (זיקו היה השם שהיה רשום על הכפכפים מז'אנר זה שנעלתי ב1999, ומשום מה זיכו אותי בקיטונות חריגים בהיקפם של לעג מן הסביבה), ולא תוכל למצוא בחנות אחרת כפכפים תוצרת אותה פירמה. לא שתהיה לך סיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל סיכום מקיף של תרבות הפופ משנות התשעים (לפחות בשני השליש הראשונים שלהן) כדאי לפנות ליצירת המופת הקולנועית ''קלולס''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים אני מנסה לאמוד את גודל הזוועה שהיו חשים החשים להזדעזע מן הבגדים הגזעיים, הנעלים הקוליות, התסרוקות המגניבות והסלנג הסוף, שקדמו להם ב-20 שנה, לו היו הם נחשפים לאלו של עוד 20 שנה. אני שומע אותם מכריזים דברים בנוסח "אם זהו העתיד אני רוצה למות בגיל 30!". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסתכלות התחילה (כמו בכל עשור) כבר בזמן הווה, כי קובעי הטרנדים קובעים אותם עבורנו כשנה-שנתיים לפני. כמובן, מה שקובע זה מה שנשאר בזיכרון, ומבחינה זו שנות השמונים נשאו לפחות 4 טרנדים/קונספטים אופנתיים מרכזיים שזכורים לי כרגע: 1. רטרו לשנות החמישים - מעילי עור שחורים, ג'ל ובלורית בשיער הגברי, מוזיקה בהתאם וכולי. זה התחיל כמובן בסרט "גריז" (1978) אבל נמשך גם אחרי. 2. ביטויים ויזואליים של קפיטליזם הארד-קור - חליפות עם כתפיים מרופדות ( power suits), עקבים מחודדים, צבעים נוקשים כמו שחור ואדום. כל מה שרואים בסרט "נערה עובדת" עם סיגורני וויבר. 3. פאנק Punk ווריאציות מרוככות שלו - גם זה התחיל בסוף שנות השבעים אבל נכנס למיינסטרים בשנות השמונים, כאשר סיכות הביטחון בלחי הומרו עבור ילדי הפרברים העדינים בטי-שירט מחוררת או בשיער צבוע בספריי. גרסא מרוככת היא למשל סינדי לאופר. 4. נוירו-טכנו - בהשפעת גל הסייבר בכתיבה המד"בית ומד"ב בכלל. צבע כסף, פנים צבועות, רובוטים, אנדרואידים (דוגמה ויזואלית בולטת היא האופנה הניכרת בבליידראנר כמובן). חוץ מזה היה דגש חזק על לונדון כמובילה אופנתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה אמור להיות ''חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח'' אבל פה זה לא טוקבק בויינט. מצד שני, אני מחכה לחלק השני של המאמר לראות אם ציפייתה של גב' בושס התממשה או לא. ''עם קצת מזל, יפסק פה החשמל''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קרה לחוק הרשות השנייה, "שהגביל את זמן שידורי הפרסומת ללא יותר מ-10% מזמן השידורים, וקבע את שידורן במקבצים בתחילת התכניות ובסופן, ללא קטיעה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחוק נתנו סייגים. החלק האמור בחוק הוא פרק ו', סעיפים 82 (זמן הפרסומות) ו־85 (אורך הפרסומות): "82.(א)תשדיר פרסומת בשידורי טלויזיה ישודר בתחילתה של תכנית או בסופה, ובנפרד ממנה. (ב)על אף האמור בסעיף קטן (א), יכול שישודר תשדיר פרסומת גם באתנחתאות שבמהלכה של תכנית, בהתאם לכללים שקבעה המועצה. ... 85.(א)זמן שידור מרבי לתשדירי פרסומת שרשאי בעל זכיון להקצות בכל שעת שידור, לא יעלה על – (1)שש דקות – בשידורי טלויזיה; (2)תשע דקות – בשידורי רדיו. (ב)על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאית המועצה להתיר לבעל זכיון הקצאה שונה של זמן תשדירי פרסומת, ובלבד שמכלל זמן השידורים ביממה העומד לרשותו של בעל זכיון, לא יעלה זמן השידור המרבי לתשדירי פרסומת על – (1)עשרה אחוזים – בשידורי טלויזיה; (2)חמישה עשר אחוזים – בשידורי רדיו." אם אינני טועה, מותר לזכיינים לחבר שעתיים וכך לשדר בשעה אחת 15% פרסומות ובשנייה 5%. הייתה כתבה לפני מספר שבועות על אנשי הרשות השנייה שבודקים את אורך הפרסומות באחד העיתונים, פרח מזכרוני איפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש ויש. הוא נקרא בפי הבריות ''כפתור כיבוי'', והוא עובד מצויין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסתפק בכפתור "השקט". זה הכפתור הראשון בשלט שמאבד את הסימון שעליו, אבל זה לא חשוב, גם ב-3 בבוקר בעיניים עצומות ועם אצבעות כף הרגל שנרדמה לי אני יכול ללחוץ עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור אחד שלא היה עד לאותם טיעונים בעת עליית הערוץ השני לשידור מעניין לראות כיצד אנשים היו כה נאיבים לגבי העתיד של הערוץ המסחרי. ניתן פשוט לסיים ב "הם טעו!" אחד גדול ובכך לסכם את המאמר השני שיבוא. אני מחכה בקוצר רוח לקרוא את חלק ב'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכל מלעיזי הערוץ השני, מתי לאחרונה הצצתם בערוץ הרצוץ של רשות השידור? עם כל הצער, והסימפטיה, והנוסטלגיה, האיכות הטכנית שם היתה ונשארה כל כך ירודה שאין הזדמנות לבקר את התכנים. והערת עריכה קלה: "פעמים רבות נכשלה הצעת החוק לפני בחירות לממשלה" מן הסתם הכוונה ל"בחירות לכנסת". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ה-4 בנובמבר 1993" צריך להיות כמובן "4 בנובמבר 1993" או למען הדיוק אפילו "ארבעה בנובמבר 1993". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני כהדיוט גמור בענייני תקשורת, מנסה לסכם לעצמי את ההבדלים שאני מגלה בין הערוץ השני לראשון אני מקבל: א. ברמת התוכן והאיכות אני מתקשה מאוד להבחין בהבדלים משמעותיים (אולי אפילו יתרון לערוץ המסחרי). ב. ברמת השרות והאמינות הטכנית ("סליחה תקלה") נראה שיש יתרון לערוץ המסחרי. ג. בערוץ המסחרי יש פרומואים ופרסומות והרבה (בערוץ הציבורי הרבה פחות). אישית, לא מפריע לי במיוחד ושמעתי אומרים שבד"כ תשדירי הפרסומת והפרומואים יותר טובים מן התוכניות עצמן. ד. הערוץ השני לא רודף אחרי עם האגרה. ה. הערוץ הראשון משדר וללא תשלום נוסף משחקי כדורגל וכדורסל "לאומיים". הערוצים המסחריים גם. אני גם לא ממש בטוח שזה משמח אותי. לדעתי לא יקרה שום אסון אם מי שמשחקי הליגה הלאומית בכדורגל וכו' מעניינים אותו, ישלם סכום כלשהו כדי לראות אותם. אני לא רואה סיבה מדוע צריך לחלק את העלות על כל עם ישראל כולל אותו רוב שאין לו עניין או עודף כסף. לדעתי, ההתנגדות המוצדקת לשיטת שלם וצפה נובעת מן העובדה שאנו יכולים לנחש שהשיטה לא תוזיל אפילו באגורה את האגרה ושאר התשלומים של אלו שאינם צופים. לסיכום: ניצחון די מובהק לערוץ המסחרי. יחי השוק החופשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה. אני לא רואה חדשות. לדעתי לא יקרה שום אסון אם מי שחדשות מעניינות אותו, ישלם סכום כלשהו כדי לראות אותן. כנ''ל סדרות מקור על רווקים תל-אביביים מגניבים ובעצם כמעט כל מה שמשודר בטלוויזיה. בקיצור לא הבנתי את הטיעון שלך לגבי שידורי ספורט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי מוטב שאעמיד זאת כך: אני כמובן מעדיף שהכול יהיה ללא תשלום נוסף. אך אם מישהו בא וטוען, שלמרות האגרה ו/או הפרסומות, משדר ספציפי כלשהו יקר לו מדי, אני מציע לו או לא לשדר או לנסות למכור אותו ב"שלם וצפה". הציבור צריך להגיב באי רכישה/ אי צפייה. אם יש מספיק אנשים המוכנים לשלם תמורת אליפות אירופה בכדורגל או שידור החדשות, מדוע המדינה צריכה להיות המטפלת המגינה עליהם? אין לי שום דבר נגד שידורי ספורט (נהפוך הוא). פשוט נזכרתי שערוץ הראשון הצדיק את רמת ההפקות הירודה בכך שכל הכסף הלך למכבי ת"א בכדורסל של ימי חמישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה האם הנהגת תשלום עבור צפייה בשידורי חדשות בטלוויזיה היתה מעלה את רמת המוצר. הרושם שלי הוא שכאשר מעצבי מהדורות החדשות מרגישים שהם עובדים בשביל המפרסמים בלבד, השידור הופך למחרוזת של דרמות אנושיות וסיפורונים משעשעים, קצת צחוק וקצת דמע, שכל מטרתם לרתק את הקהל, ובוודאי לא לנסות להחכים אותו. בקשר לתגובה קודמת שלך, מהדורת החדשות של הערוץ ה-1 עולה לדעתי על מהדורות הערוצים המסחריים. היא מוגשת בסיגנון מתון יותר, וזאת כנראה הסיבה ששיעור הצפייה בה נמוך יחסית (למרות יופיה של מירב מילר). בערוץ ה-1 אין שעשועונים בזויים, ובמקומן יש תוכניות אקטואליה שהיו יכולות להיות טובות אילו לא היו נגועות בהטייה ואפילו אינדוקטרינציה פוליטית. חבל שלחלק מאנשי התקשורת שם אין יושרה עיתונאית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני מספר ימים ראיתי בערוץ 1 תכנית שעוסקת בתכניות עבר ומישהו אירח את ירון לונדון. הראו שם קטעים מ"עלי כותרת", טנדו, קליפים של לונדון-גשר אלנבי- ותכנית בשם "דילמה".למרות שירון לונדון אוהב להדגיש את בוזו לערוץ הראשון, שם הוא עשה את מיטב תכניות האירוח שלו- היה מדהים לראות עד כמה היתה רמת התכניות גבוהה; הדיון היה דיון תרבותי-לא פופוליטיקאי והתכניות היו עם מתח פנימי -מעולות. נכון שהיו בשחור לבן על פי מיטב הטמטום של רשות השידור של אותם הימים, אבל מעולות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, תוכנית ''דילמה'' היתה מן הטובות והמרשימות הזכורות לי בארץ. הפקתה היתה כנראה יקרה מדי או מסובכת מדי והיא נפסקה אחר זמן לא רב, וחבל. חבל שלא נוצרה מסורת מתמשכת של תוכניות אלה שבהן נעשה סיעור מוחות (כפי שזה קרוי כיום), בכל פעם סביב נושא אחר, באופן נקי, תרבותי, תוך מחלוקות ולעיתים אפילו תוך מחלוקות חריפות אך בלי צעקות ובלי עלבונות אישיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המסקנה הסמוייה בדבריך היא שהציבור לא אוהב תכניות איכותיות ולכן האח הגדול צריך לכפות אותן עליו עד שיהפכו ל"טעם נרכש". בבריה"מ התפיסה הזו היתה נהוגה שנים רבות והתוצאה מבחינת איכות התרבות הסובייטית אינה טובה. לעומת זאת מחזאים ומחזות גאוניים כמו הדרמטורגיה היוונית, שקספיר ובעצם גם מולייר נולדו בכור המצרף של טעם הקהל. אני מאמין שהערוצים המסחריים אינם מפיקים תכניות איכותיות לא משום שהקהל לא אוהב אותן, אלא משום שיותר קל להפיק/לקנות תכניות זבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המסקנה הזאת כל כך סמויה שאפילו נעלמה מעיני. נסחפת למקומות שלא הייתי בהם ולא התכוונתי להיות בהם. הרשה לי להזכיר לך, שחלק מהתכניות של ערוץ 1 כשהיה יחיד, לא היו אהובות במיוחד על השלטון.ירון לונדון שאליו התייחסתי,החשיב את עצמו לראדיקל ולפעמים חרג מהקונסנסוס החם והיה די בוטה כלפי מפא"י וממשיכתה -התכניות שהתייחסתי אליהן היו עוד לפני המהפך של 1977. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התיחסתי לשאלה אם השלטון אהב או לא אהב תוכניות. השאלה היא מדוע תכניות כמו אלו שאהבת לא יכולות להיות מופקות בערוצים המסחריים? אני סבור שהסיבה לכך היא שהציבור לא מספיק רוצה אותן ולכן השאלה כאן היא בכ"ז שאלה של "לחנך את הציבור" או לא. אני סבור שכן צריך לחנך את קהל הצופים, כן צריך טלביזיה ציבורית איכותית. אבל אי אפשר לעשות זאת באמצעות כלי כל כך חלוד וכל כך מעצבן כמו רשות השידור (זוכר את התקלות השביתות והועדים שלהם?). מי שהרס את השידור הציבורי בישראל היו עובדיו ומנהליו ולא הערוצים המסחריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיקר מנהליו. במונח ''מנהליו'' אני כולל גם פוליטיקאים שהיו בעלי השפעה על הועד המנהל. אם היו רוצים מאד להבריא את רשות השידור -היו עושים את זה. '' האסון'' של השבתת הערוץ הראשון על ידי העובדים לא היה אמור להפחיד אף אחד אלא אם הוא רצה ערוץ חולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, רשות השידור צריכה להיות מעין כלי לעידוד התרבות בארץ, במקום זה היא מאכלסת קרפיונים יבשים ומיובשים, המוכרים רצינות ואחריות מעושים, לחבורת מכורים, שבטוחים שצפיה במבט היא סוג של חובה לאומית מיצבת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלטרנטיבה ליומן עם יאיר לפיד היא שלח ודרוקר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון וזה מה שאני רואה כל זמן שאין פרסומות. הבעיה שמציגים את ערוץ 1 כערוץ מנוון ועלוב מול היתר ולא מול שלח ודרוקר. אינני טוען שערוץ 1 הוא ערוץ טוב. אבל שני האחרים הם זבל מרוכז עם חריגות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערוץ 1 הוא מנוון ועלוב, נקודה. ומיושן. יש לערוץ תקציב גבוה למדי, רק שרובו מתבזבז על משכורות שיכלו להחסך עם הערוץ היה עובד בצורה יעילה. אני אישית הפסקתי לראות תכניות אקטואליה בערוץ הראשון בתקופה שהפודל של שרון היה הפרשן הראשי שלהם. את סיכום משחקי השבוע בכדורגל, שהיו חגיגה גדולה בערוץ הספורט אני לא מסוגל לראות בערוץ הראשון. עליבות בהתגלמותה. גם תכניות איכות (תכניות טבע, זיווגים ואנא-עארף מה הם עוד מחביאים שם) אני לא רואה בערוץ פשוט כי השלט כבר לא מגיע אליו. לדעתי חשוב שיהיה ערוץ ציבורי, במתכונת ה- BBC. לשם כך צריך רפורמה ברשות השידור שעשויה לקרות רק אם איכשהו איזה שר חזק יקח את זה תחת חסותו וגם יצליחו לשבור שם את ועד העובדים (אני יודע שסביר שממך לא אקבל חיזוק לדעתי זו). דרך אגב, זכורני שד"ר עמית שכטר, שלימד אותי בתואר הראשון (אצלו עשיתי את שני הסמינרים שלי) הציג בצורה בהירה ויפה את המצב הקיים ואת הפוטנציאל של הערוץ הציבורי. לגבי הערוצים האחרים, אף אחד לא מכריח אותך או אותי לראות אותם ובטח שלא לשלם עליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי השורה האחרונה - זו שאלה אחרת, טכנית אבל גם עקרונית. הרבה אנשים לא מסוגלים כלל לקלוט את ערוצים 2 ו-10 אלא אם מותקנת להם אנטנת כבלים, שהיא כמובן בתשלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים איתך לגבי ערוץ 1. לא מסכים איתך לגבי שני הערוצים האחרים: לא רוצה- אל תראה. הם קיבלו זיכיון והתחייבו למשהו. בקיצור, לא רוצה לתת להם הנחות בגלל שאינני משלם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה. באמת לא בסדר שעובדים מתאגדים ונאבקים על הזכויות שלהם. אגב, מי שהרס את השידור הציבורי בישראל היו עובדיו ומנהליו. מי שהרס את הטלויזיה - הם הערוצים המסחריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת הערוצים המסחריים הרסו את הטלוויזיה? המטרה של הטלוויזיה הפופולרית היא לבדר את ההמונים וזה בדיוק מה שהיא עושה. בכל העולם. כל מי שטעמו שונה מטעם ההמון צריך למצוא את הנישות שמתאימות לו, שלמזלנו נגישות למדי בעידן האינטרנט. אגב, הטלוויזיה כאן אף פעם לא היתה טובה יותר. גם בימים של ערוץ 1 הרוב היה זבל, רק מסוג אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לנועה שלום. אני מקבל גם את הערתך וגם את הערתו של איציק ש. משפט התולה את חוליו של הערוץ הראשון בועדי העובדים שלו הוא אכן פשטני ולא נכון. כמו בד"כ האחריות מובילה אל הניהול. כ"זכרן" נלהב של זוטות טריביאליות ודברים לא חשובים, אני יכול להעיד שסיפורי ועדי העובדים ברשות השידור לא היו בקטגוריה של "עובדים מתאגדים ונאבקים על הזכויות שלהם". (אני משער שהערוצים המסחריים מעסיקים יותר עובדים ומשלמים להם יותר מרשות השידור). התפתחה שם תרבות שלמה של אוכלי חינם ומקבלי שכר ללא עבודה, שמזכירה את ועד העובדים בסדרה הבריטית "מישהו משרת אותך?". זכור לי מקרה של עובד שקיבל משכורת במשך שנים מבלי לעבוד רק משום שעובד אחר סירב להפסיק לעשן באחד האולפנים (העובד הראשון היה חולה אסטמה או משהו כזה). הדוגמה שהבאתי רק מדגימה שהרשות הסריחה מהניהול ולא מועדי העובדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר להשערה שלך - אני בספק. נכון, יש את הכוכבים הגדולים שמקבלים הרבה, אבל ככל הידוע לי - התחקירנים, הצלמים, כל האנשים שעושים את העבודה שברקע, מקבלים גרושים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בערוץ השני הניצבים מקבלים שכר מינימום לא כולל החזר הוצאות נסיעה. לא חוקי? לך תתלונן במשטרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה ששמעתי, הבעיה עם העובדים ברשות השידור אינה התאגדותם אלא התאגדותם בנפרד זה מזה. הסכמי העבודה של הטכנאים לא חופפים את אלה של הצלמים, ושונים מאלה של הנהגים וכולי - פיצול שלא תואם את צרכי העבודה של שידורי שטח בעיקר. יוצאים לצלם כתבה, הנהג עובד רק עד שתיים, הטכנאי עד ארבע והצלם מתחלף באמצע, וכולי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה סיפור שחוזר על עצמו בשדות התעופה, בנמלים וככה. הבעיה היא שתפקידם של הועדים הוא למטב את תנאי העובדים. תפקידה של ההנהלה הוא לדאוג שהמערכת תפעל בצורה תקינה וזה אינו סותר את האינטרס הבסיסי של העובדים. מה שקרה ברשות השידור הוא שההנהלה לא הצליחה להעביר את הגבולות שלה אל ועדי העובדים (והללו אולי סרבו להבין אותם) והעדיפה לסגור איתם את החשבון באמצעות ההפרטה והמיסחור. בקשר למשכורות הזעומות ועובדי הקבלן ברשות השנייה. כללי השוק אומרים שצריך לשלם משכורות בגובה שבו יש אנשים המוכנים לעבוד עבורן. ברשות השידור היה שוק רק מבחינת הבלגן והשביתות. התקלות הטעויות ורמת השידורים הנמוכה לא היו מקריים. רשות השידור העסיקה המון עובדים במשרות מאוד חלקיות, הרבה סטודנטים לומדים והרבה אנשי רוח ופעילים ומקורבים שהשלימו הכנסה באמצעות התשלומים הזעירים של רשות השידור. מכאן אוירת החלטורה והרשלנות הטכנית של השידורים. תקלות מרגיזות על ימין ועל שמאל התרחשו לא רק כאשר טכנאי כלשהו החליט להשבית את השידור אלא כל הזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במהלך 24 השנים שהייתי במילואים פגשתי בין היתר אנשים מאל- על, תעשיה אוירית, רשות השידור: כמו שהיו אין ספור סיפורים על האבסורדים שסיפרת, כך לאותם עובדים היו אבסורדים על המנהלים הבינוניים והבכירים. היה זמן למשל, שהיו בתעשיה האוירית המון עובדים שאפילו לא היו מגיעים לעבודה, אלא רק מקבלים משכורת - בגיבוי ההנהלה. דברים שלא יאומנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני היכרתי עובד אחר שקיבל משכורת בלי לעבוד משום שלא רצה את התפקידים שהוצעו לו ולא קיבל את אלה שרצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניין ועדי עובדים מזכיר לי סיפורים שהיה מספר לי אחי לפני 30שנה. הוא היה אז לפני הסדיר ועבד בחברת החשמל בקריאת מונים. בשלב מסויים באו אליו מהועד והעירו לו שהוא עובד מהר ויעיל מדי. אפשר היה לעשות מה שכולם עשו-שנאו את הועדים. הנהלת ההיסתדרות וחברת החשמל די אהבו את זה (אגב, גם היום). הם אהבו את זה כי היה להם נוח שיש את מי לשנוא ולא את הנושאים באחריות למצב. אם איגודי העובדים היו דמוקרטיים מלמטה, המצב לא היה יכול להתנהל בצורה כזאת. אבל: הנהלת חברת החשמל היתה יכולה להיות בעלת כסת"ח קבוע למחדליה והנהלת ההיסתדרות ומפלגת העבודה ששלטה בה, היו יכולות להמשיך את השליטה הריכוזית שלהן בעובדים. כמו שאתה אומר- הדג תמיד מסריח מהראש ואנחנו מסרבים ללמוד את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הם אהבו את זה כי היה להם נוח שיש את מי לשנוא ולא את הנושאים באחריות למצב'' - אם הועדים היו אומרים לעובדים לעבוד פחות טוב, נשמע לי שהם נשאו לפחות בחלק מהאחריות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב ידידי דורפל, הועדים היו/הם חלק מהמיבנה הזה שקוראו לו ההסתדרות הכללית. זה היה ארגון שקשור לשלטון וייצוג מוהנהגת העובדים כאיגוד מיקצועי לא נתפס באמת כתפקידו הראשון במעלה, יותר נכון, כן נתפס בתנאי שאינו גורע מהכוח הפוליטי של הארגון וראשיו. בגלל זה היה מאד נוח וחשוב לו שלא תחלחל חס ושלום הדמוקרטיה לארגוני העובדים. במידה רבה היה נוח להנהלת חברת החשמל לשתף פעולה. שחיתות מסוג זה בנויה על איזו קביעות באנשים (לא קביעות בעבודה) שעוסקים בעסקנות של האיגוד-כלומר ההיפך מדמוקרטיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוועדים הם רק מרכיב אחד במבנה המושחת של ההיסתרות הכללית וגם החדשה. כדי להבין את העניין צריך לחזור עשרות שנים אחורה ולראות שהייצוג שייצגה ההיסתדרות את האינטרסים של השכירים היה בהרבה מיקרים חלקי וקצר טווח. אין לי כעת זמן לפרט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל מה שנעשה בחסות ''מאבק להגנה על הזכויות שלנו'' הוא מוסרי או לגיטימי, או בכלל נועד להגנה על הזכויות הנ''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שדווקא בתחומי התרבות ה''גבוהה'', בריה''מ התעלתה למדיי. לא ניתן לחשוב על ספרות, תאטרון, מחול, ומוזיקה במאה העשרים מבלי להיתקל ביוצאי החינוך הסובייטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר בכלל לדמיין מה היה מצב הקולנוע ב-50 השנים האחרונות ללא ההשתתפות הממשלתית בארצות שונות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לא להתבזות בדברי איוולת בוא/י נשמר מעיסוק בדירוג איכותי של תרבויות. בעיני דוקא העובדה שציינת מסמנת בעיני את הבעיה של התרבות הסובייטית. היה זה מיכאיל בארישניקוב שערק לקובנט גארדן ולא פונטיין שערקה לבאלט קירוב. הסיבה אינה כלכלית גרידא. אומנים מערביים רבים מטיילים ומתגוררים במזרח הרחוק ובאפריקה משום שהתרבות שם מאתגרת אותם. לא היה דבר כזה בבריה"מ. תופעה כמו תיאטרון גשר הנוטש את מקום תרבותו ועורק לתרבות אחרת היא דבר נדיר. יש שורה בספרה של מרינה צבטייבה "מסע אל הים" "מה עלי לעשות? בכירת פייטנים / בעולם בו שחור מכל - אפרפר, / בעולם בו בתרמוס השראה משמרים, / מחוץ לסדרים / של עולם מסודר?" השורה הזו מתארת יפה את אוירת המחנק התרבותי שחשו גם אומנים שלא היו מתנגדים פוליטיים של המשטר. מגפת ההתאבדויות וההרס העצמי בין אומניה הבכירים של בריה"מ (מאיאקובסקי למשל)והעובדה שמיטב היצירה הסובייטית התפרסמה ב"סאמיזדאט" המחתרתי והלא ממסדי מדגישות עד כמה התרבות הסובייטית הנתמכת היתה חלולה, שמרנית וחונקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"והתוצאה מבחינת איכות התרבות הסובייטית אינה טובה" "בוא/י נשמר מעיסוק בדירוג איכותי של תרבויות" שני משפטים, שניהם שלך, והם עפעס סותרים, אלא אם בשני היטפת גם לעצמך מוסר. עם הראשון אני לא מסכים/ה, מהשני אני מתעצבן/ת. איך אפשר לדון בתרבות מבלי לדרג בין דברים איכותיים לפארש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל דיבור על איכותה של תרבות מסוימת מהווה דירוג איכותי של תרבויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני יכול להסכים לחלק מדבריך, אלא שאני כיוונתי להשוואות איכותיות בין תרבויות שונות (דבר שמאפיין דוקא את בוגרי התרבות הסובייטית ובעיני הוא סממן של פרובינציאליות). אם מישהו ממש מתעקש אפשר לדרג איכותית בין התרבות הרוסית לתרבות האפגנית. דא עקא, שלאפגנים אין שימוש רב בתרבות הרוסית אפילו אם שופטים "מוסמכים" במינוי עצמי יגידו להם שתרבות זו "איכותית" יותר מתרבותם שלהם. ביאליק אמר ש"תפקידן של כל הלשונות אחד הוא: לגלות מה שבלב על-ידי דיבור וכתב, אבל דא עקא: אותו ה'מה' שבלב אינו אחד לכל". ב. בתוך כל תרבות יש דברים איכותיים ופחות איכותיים ודוקא כדאי ו"תרבותי" לדון ולהתוכח על כך. אבל גם כאן אפשר לציין שדירוגים למיניהם הם תמיד בבסיסם עניין של טעם וריח. ג. אתה מכיר את התיאור הסאטירי של אגודת הסופרים בשטן במוסקבה/בולגקוב? אני מתאר לעצמי שהמצב די דומה באגודות המקבילות בישראל, ארה"ב וכו', אלא שהאגודות האחרונות לא יכולות להחליט מי יפורסם ומי לא, מי יקבל שכר סופרים ומי לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. אני לא זוכרת את התיאור של אגודת הסופרים שם. אפשר פירוט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שם תיאור סאטירי של חבורת פקידים בטלנים ושתויים העסוקים כל הזמן בחלוקת טובות הנאה לעצמם וקרוביהם ובמריבות קולניות בינם לבין עצמם על חלוקת השלל. הם מוצגים כשוטים המלאים בחשיבות עצמית ומדקדקים בקוצו של יוד על כבודם וכיבודיהם. בקיצור בולגקוב שנרדף ע''י הממסד הספרותי הרוסי וניצל ממוות בטוח רק בגלל חיבתו האישית של סטאלין למחזה כלשהו שכתב, סוגר איתם את החשבון ברומן ומציגם עירום ועריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה... הייתי צריכה לשחזר את זה על אף השכחה. וכי איך אחרת יכול היה לתאר אותם?:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. נזכרתי שבמצרים, ידידתנו הגדולה שבדרום, סופר זוטר שיעז להתראיין לעיתון ישראלי או חו''ח להוציא לאור ספר בארץ, יגורש מאגודת הסופרים, ובכך יאבד את זכאותו לפנסיה המשולמת באמצעות האגודה. לא ממש קשור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד. הפרסומות, החסויות והקדימונים הם ''האגרה של הערוץ השני'' (ואגרה כבדה למדי), כך שהסעיף הזה לא מובן לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלוואי שגם הערוץ הראשון יחיה מהאגרה ה''כבדה'' הזאת, ויצא לי מהכיס. לא רק שהפרסומות לא מכבידות אלא שהן מהוות שירות לציבור, לא רק בזה שהן חוסכות לי את העונג שבלשלם את המשכורת של גדי סוקניק, אלא גם בזה שהן נותנות לי מידע צרכני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה מידע צרכני קיבלת מהפרסומות בזמן האחרון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זוכר משהו ספציפי, אבל בלי הפרסומות לא הייתי יודע על רוב החנויות בהם אני קונה, המוצרים אותם אני קונה והמבצעים בהם אני משתמש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי נעשה ערוץ בתשלום רק לפרסומות, בשביל אנשים שזה דחוף להם. או במילים אחרות, ברור שפרסומות זה התשלום שאנו משלמים עבור טלוויזיה ''חינם''. אם יש מישהו שגם מרוצה מהפרסומות, אז שישלם הוא עבור הזכות לראות אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יאסר בחוק על פרסום בחינם, אני, וכנראה גם אתה, נשלם בשביל לקבל פרסומות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר היום עושים את זה. זה נקרא ''עיתון''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכשלא היו פרסומות בטלוויזיה אנשים באמת קנו יותר עיתונים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם נסעו יותר בכרכרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא. אני הספקתי קצת לחוות את עידן הטרום-טלוויזיה, ומעודי לא נסעתי בכרכרה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה1 מוזמן לבוא לנהריה. ___ 1 התגובה נכתבה בלשון זכר מטעמי נוחות, והיא מופנית לבני כל המינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה בלי פרסומות, לא היית מודע לאפשרות. 1 מה שקרן הון הסיכון ביקשה מהעגלון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששתני שלא התכוונת להגיב עליי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני, למשל, לא ידעתי שנתניה היא בירת הספורט של ישראל עד לפני שבועיים. האמת, לא ידעתי בכלל שיש בירת ספורט, הכרתי רק בירה לבנה, בירה שחורה ובירת שורשים שהיא, אם זה מעניין מישהו, אחד הדברים המגעילים ביותר שטעמתי אי פעם. ובתור אזרח ותיק תאמינו לי שאכלתי כבר את כל סוגי החרא המוכרים. אבל בעצם המידע החשוב הזה לא היה בפרסומות, הוא הובא במסגרת תשדירי חסות שזה משהו שונה לגמרי. בפרסומות, כידוע, מראים סרטונים קצרים ומעצבנים, בעוד תשדירי חסות מסתפקים בשיקופיות מעצבנות עוד יותר. אבל הכי גרוע היה כשהתשדירים נגמרו והעבירו את המשימה הלאומית של עצבון הקהל לידיו האמונות של גרטל. הוא באמת עושה את באותה מיומנות שהסינים עושים התעמלות מכשירים. מזל שהשי''ת ברא את יורוספורט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תארתי לעצמי שהתשדיר על טיפול אפוס בכאבי ברכיים לא חידש לך דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי הוא חידש: אני לא ידעתי קודם על קיומם של אפוסים ציוניים מלבד אלה של ראשית היישוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין המסתורי הזה עם בירת הספורט הגיע אפילו למדור המכתבים למערכת "הארץ", אבל אני אחרי עשרים שניות של גירוד פדחת נזכרתי במכון וינגייט, שאכן סמוך לנתניה. לא שזה עונה על הבעיות הגדולות שעולות מהחסות הזו (על מה מתבזבזת הארנונה וכו'), אבל בעיות העומק האלו כבר באמת נדושות, נצחיות, וחסרות מרפא כגרטל; תשובה לשאלה השטחית גם היא משהו. אבל כללית, החסויות בשידורי האולימפיאדה של ערוץ 1 היו באמת חוצפה רבתי: מן הסתם אין שום חוק או תקנה שמגביל אותן, כפי שמגבילים את הפרסומות בערוץ 2 (לפחות מנסים), ואכן הם פרקו כל רסן במספרן ובתדירותן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיריית נתניה, כמו מרבית העיריות הגדולות בארץ, עוברת בשנים האחרונות תהליך מיתוג - כך חולון היא 'עיר הילדים' ותל אביב היא כמובן עיר ללא הפסקה (החלוצה במיתוג העירוני). וכך, ישבו היועצים האסטרטגיים של עיריית נתניה וגירדו בפדחתם והגיעו למסקנה שניתן למתג את נתניה סביב הספורט (וינגייט, מכבי נתניה, סביר להניח שסקר עירוני והעובדה שאין עיר אחרת שממותגת כיום בתחום הספורט). האמת, בעין מקצועית, הם עושים עבודה מצוינת גם מבחינת פיתוח תשתיות הספורט בעיר וגם מבחינת המיתוג העירוני. לדעתי הם יצליחו במיתוג לפחות כמו חולון וגם המטרה האמיתית (זכיה של פיירברג בבחירות הקרובות) תושג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ורק עירי האהובה חיפה, בירת הנעבעכיות של ישראל, לא הצליחה להתעלות יותר מ''יש דברים שיש רק בחיפה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיפה היא 'בירת הצפון' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בירת הטכניון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיפה היא המעונות של מת''מ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הולכים לישון בדיוק בעשר, כי לא רוצים לבזבז חשמל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חי כבר שנים עם חוסר הידע המשווע הסבור שבירת השורשים אינה אלא הכינוי האמריקאי לבירה שחורה. נא האר את עיני כולנו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ולא! אמנם מתרגמים למיניהם נופלים מדי פעם בפח הזה, אולי בכוונה שכן הצרכן הישראלי אינו מכיר את הזוועה כך ש"בירת שורשים" יישמע לו הגיוני כמו "בירת ספורט". בירה שחורה היא משקה חביב, בעוד בירת שורשים מזכירה בטעמה נוזל לניקוי רצפה שעכברוש טבע בו לפני שבועיים. לפי הדודה ויקי עושים אותה מאיזה צמח מסתורי http://en.wikipedia.org/wiki/Sassafras שדומה למדי לקיקיון, מה שמסביר את הטעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יותר לי לשאול, האם אתה נוהג ללגום נוזל לניקוי רצפה והאם הזדמן לך לטעום נוזל כזה שטבע בו עכברוש שבועיים קודם? ואם לא, איך אתה יודע מה טעמו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב זכרוני הדהוי-משהו, כבר בימי אולימפיאדת ברצלונה תועד הגרפיטי המצויין: יוטבע גרטל בבריכה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הגיקים חובבי הספורט באתר (היי, סמיילי) בטח יעניין לדעת שיוסיין בולט היה יכול לדגדג את ה 9.6 ואולי אפילו 9.55 אם לא היה מתחיל את החגיגות מוקדם מדי. עד כה היו רק ניחושים, עכשיו יש ניתוח קצת יותר רציני: http://arxiv.org/PS_cache/arxiv/pdf/0809/0809.0209v2... __________ 1- לצערי האולימפיאדה לא זכתה לאיזכור באייל2, כך שנאלצתי להתעלק על הודעה שלי בנושא משיק 2- כן, דב, גם שחרור האסירים. אני יודע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב גיקים חובבי ספורט, אני חושב שיש חפיפה קטנה מאוד בין המתענינים באתלטיקה לבין המעניינים בכדורסל (למשל). ותאורית קונספירציה משלי- הוא-שיאן בולט תפס בשניה האחרונה שאם הוא ינצח ב*ממש* הרבה אנשים יבינו שיש כאן עניין מוזר ולכן תפס את עצמו. מה העניין המוזר? אולי חומרים אסורים, אולי הוא הכלאה של חייזר עם אדם. אני אישית חושב שהוא אנדרואיד שהגיע מהעתיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש תיאוריה ותיקה (לאו דווקא על בולט, על אתלטים אחרים דומיננטיים בזמנם) ותמימה קצת יותר: באולמפיאדה מקבלים תהילה על שבירת שיא העולם, בתחרויות גראנד פרי מקבלים קצת פחות תהילה (לא הרבה פחות) והרבה כסף. אפילו אם ספונסר מסוים נותן כסף על שבירת שיא גם באולימפיאדה, עדיף לשבור את השיא רק קצת בכל פעם. לפחות עד שיבוא הספונסר שייתן פרס גדול יותר על שבירה גדולה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. ככה גם עובדים באקדמיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זה ידוע שבמקצועות שבהן אתה יכול לשלוט בקצב שבירת השיאים, כמו קפיצה במוט, זו אסטרטגיה נפוצה בקרב שיאנים לשבור את השיא מספר פעמים רב ככל האפשר. לגבי שמירת השיאים לאולימפיאדה, הדוגמא היותר סבירה היא אצל פלפס. עושה רושם שעם חליפת השחייה החדשה הוא יכל לשבור שיאי עולם כבר לפני מספר חודשים והוא פשוט 'התאפק' עד האולימפיאדה. לגבי בולט, גם אני חשבתי שהוא האט כדי לא לעורר יותר מדי חשד. עלי, בכל מקרה זה לא עבד. אגב, מעולם לא אהבתי את ריצת ה- 100 מטר - אין טקטיקה, הכל פיזי לחלוטין (או כימי ב-20 השנים האחרונות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הציניות הטבעית שלי, ואחרי שצפיתי בריצה לפחות עשר פעמים, נשארתי עם הרושם שהיה לי בזמן אמת: הוא לא חשב על שיא העולם באותו רגע, הוא פשוט יצא מעורו מרוב שמחה כשראה שאף אחד לא קרוב אליו בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אפשר לצפות בריצה עשר פעמים? בעצם, איך אפשר לצפות בריצה פעם אחת? מה מעניין בזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג מה מעניין בזה, אבל תשמע משהו עוד יותר מדהים: יש אנשים שמסוגלים להאזין לחמישית של בטהובן עשר פעמים! והיא, בניגוד למופע של בולט, נמשכת קצת יותר מעשר שניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השוואה מעניינת, אבל עדיין לא ברור העניין הזה.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מאוד. תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניין של טעם וריח אני חושב. בין חסויות לאגרה, אני מעדיף חסויות. לדעתי גם הערוץ הראשון (וגם גל''צ למשל) לא פטורים מן מ''אגרת'' החסויות למיניהם. גם אגרה וגם טרטור במוח נראה לי לא פחות גרוע מן ''האגרה של הערוץ השני'' . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיניי, לפרסומות ולפרומואים יש מחיר קוגניטיבי ורגשי, מעבר לשטיפת המוח הצרכנית (היה כאן פעם דיון בשאלה אם שטיפת המוח הזו עדיין עובדת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט. אין לי טלויזיה בבית (מסיבות פרקטיות, לא אידאולוגיות), וכשמזדמן לי להתקל במקבץ פרסומות טלויזיה במקומות אחרים, אני מוצאת אותו מכאיב פיזית עם כל העומס הויזואלי והקולי שיש שם. מצד שני, יותר מפעם אחת מצאתי את עצמי במוזיאון יושבת על ספסל ועוצמת עיניים, רק כדי להרגיע את החושים שלי מהעומס הויזואלי המטורף של להיות שם בתצוגה (ואני דווקא די אוהבת אמנות). אז אולי זה רק חיווט מוזר במוח שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אולי זה רק חיווט מוזר במוח שלי", אמרה מי שזכתה ללמוד בחינוך מיוחד ובכיתת מחוננים כאחד. (we love you, Shoshana)
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות היית מאיית/ת את השם שלי נכון. זה Shoshannah, לא Shoshana |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2 פרוטות שלא צריכות לעניין אף אחד על איכות טכנית: אנחנו רואים טלוויזיה מאנטנה, ובעוד ערוץ 1 נקלט היטב, בערוץ 2 המצב קשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אותו דבר, אבל פרט לימי חמסין הקליטה טובה בשני הערוצים. עניין של גאוגרפיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה דוקא צריך לעניין (נדמה לי שבעיות הקליטה עם ערוץ 10 קשות עוד יותר). אם הערוצים המסחריים מזניחים בכוונה את משדרי האויר שלהם, הם בעצם גובים "אגרה" סמוייה באמצעות התשלום שהן מקבלות מחברות הכבלים והלווין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמזכיר לי, מתי כבר יהיה שידור דיגיטלי קרקעי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחיי, אני מתפלא עלייך. שידור דיגיטלי קרקעי זה סעיף בחוק ההסדרים, ולכן תועבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לא מעט תועבות שאני מסתדר איתן יופי, טרפות ונידות למשל. אין לי בעיה עם עוד תועבה אחת שתאפשר לי לקלוט באיכות טובה את המעט שנותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרות דיגילי שבחוק ההסדרים הוא נסיון מצד האוצר לצבור עוצמה על ידי הכנסת סעיפים לא תקציביים אבל שכולם רוצים וקבלת העובדה שהוא מנהל את המדינה. בצד עדר עיזים רעות צריך להכניס גם כמה כבשים טובות כדי שיראו כמה חשוב הציבור לכלכלני האוצר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''איכות טכנית'' זה גם תפאורה לא מבריסטולים ומצלמה שעוקבת אחרי הדוברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך דרישות מוגזמות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי הפוך, ערוץ 2 נקלט היטב (ברוב ימות השנה) בעוד שערוץ 1 (על שני תדריו - אחד שמתחלף לפעמים לערבית ואחד שלא) מכיל תמהיל של שלג, גלי ים ושקופית תקלה או שידור חוזר משנות ה-80 העליזות, כאשר על כולם מאפיל הרבה פעמים זמזום שמכסה את פס הקול המקורי (אם כי הזמזום הזה עדיף על משה גרטל). המצב מחמיר במיוחד כאשר מכונית עומדת עם מנוע מונע מול הבית שלי, כאשר פותחים או סוגרים תריס גלילה חשמלי (אצלנו או אצל השכנים) והארוע השכיח מכולם - כאשר מטוס יורד לנחית בנתב"ג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הנתונים האלה יכולים האיראנים לטווח את הבית שלך בדיוק של מטר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה מה שישפר את הקליטה, אז יפה שעה אחת קודם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גדעון לוי, ב"הארץ" (לא, לא על עוולות הכיבוש): |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. אצל גדעון לוי, כל דבר הוא עוולות הכיבוש. הפעם כיבוש מסך הטלביזיה ע"י הטלביזיה המסחרית. להפתעתי, הזדהיתי עם כל מילה ומילה במאמר של גדעון לוי. הבעיה כרגיל אצל רדיקלים היא בסעיף ה"הצעות לפתרון" ולא בסעיף "תיאור הבעיה". שם נראה שיש לו כרגיל בעיית הבנה. מה גדעון לוי מציע? שיכפו על הרשתות המסחריות מכסה של שידורי איכות? מי בדיוק ישב ב"ועדה המפקחת" ויחליט מה זה שידורי איכות? האם גדעון לוי מתעלם מכך שזה בדיוק מה שנעשה ללא הצלחה? האם גדעון לוי השלים את הטרנספורמציה מעיתונאי ליברלי בסגנון שוקן אל העיתונאי הבולשביק המתגעגע לימים בהם ממשלה/מפלגה יודעת כל נהגה ביד רמה את עדר ההמון בדרך הנכונה? אני לא מאמין ולא סומך יותר מדי על טעמם, תבונתם או כישוריהם של אותם פעילים פוליטיים דרג ב שקיבלו ג'וב נחמד ברשות השנייה. לראייה אפילו את הסמכויות המופרזות שניתנו להם, הם לא הצליחו להפעיל ולממש. אני לא חושב שצריך "ועדת קומיסרים" שתתערב ותפריע בניהול של הרשתות המסחריות. די ביועץ משפטי במשרד התקשורת שיספר להן מתי הן עוברות על החוק. מה שגדעון לוי ואחרים לא רוצים להבין הוא ש"לא תחסום שור בדישו". אין צורך ואי אפשר לנהל יותר מדי את לוח המשדרים של הערוצים המסחריים ואת טעמו של הציבור הרחב. שידורי האיכות שגדעון לוי וגם אנוכי מתגעגעים אליהם נודדים באופן טבעי לערוצי נישה ושם מקומם. נהפוך הוא, תוכניות שמפאת איכותם האליטיסטית לא יכלו להתקיים בערוצי שידור ציבוריים רחבי יעד, יכולים עתה למצוא את מקומם ולהגיע לאותה נישה זעירה הצורכת אותם. אם ערוצי הנישה האלו לא "תופסים", משמע או שהתכניות לא מספיק טובות או שאין להן מספיק קהל. הדרך הנכונה היא לדרוש את תכניות האיכות ולא להתנפל בזעם עקר על הרשתות המסחריות. באשר לאיכויות הנשגבות מן העבר, מי שמתגעגע לאיכויות התרבותיות של ירון לונדון יכול לראות אותו כמעט כל ערב בערוץ מסחרי. התכנית שלו לא שונה או טובה באופן מובהק ממתחרותיה. מה שמרמז שאולי ההעדפה (גם שלי) לירון לונדון היא יותר גילית מאשר איכותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפי הסוס: הזכיינים מסבירים את תמהיל התוכניות הנוכחי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |