צה''ל שוקל לשנות את מדיניות הדיווח בתקשורת על הרוגים | 2684 | ||||||||
|
צה''ל שוקל לשנות את מדיניות הדיווח בתקשורת על הרוגים | 2684 | ||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
בקרב בבנת ג'בל דווח ברשתות הזרות על 15 ואפילו 20 הרוגים ובסוף היו שמונה. איך צריך לכתוב בנת ג'בל? מישהו יודע? |
|
||||
|
||||
בינת ג'בייל. (bint-jbeil). |
|
||||
|
||||
"בת ההר"? |
|
||||
|
||||
אין שם ''אל'' הידיעה, כך שזו ''בת הר'' (אחותה הצפונית של בת ים). |
|
||||
|
||||
למה באמת שלא נרחיב גבולנו כך שיכלול את בת הר? |
|
||||
|
||||
עדיף בהרבה להגיע למצב שאפשר יהיה להפוך את בת הר ובת ים לערים תאומות. |
|
||||
|
||||
חיפה אהובתי |
|
||||
|
||||
מה פתאום? חיפה היא אם הר ואם ים! |
|
||||
|
||||
שתי האפשרויות שהוצעו לעיל מעניינות, אך בלתי אפשריות. * חיילנו הגיבורים (אך הבלתי מוכשרים) לא מצליחים לכבוש אפילו רבע כפר שיושב על הגבול. על אחת כמה וכמה הרחבת גבולות המדינה. * תושבי בת-הר יודעים ברובם שתושבי בת-ים גרים על אדמה ערבית גזולה. אין להם כל סיבה להסכין עם אי-צדק שכזה. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוחה שחיילינו אינם מוכשרים. יש להם, בעיקר, רמטכ''ל ושר בטחון לא מאוד מוכשרים. |
|
||||
|
||||
מיום ליום המלחמה הזאת מזכירה לי יותר את הבדיחה על כמה ישראלים צריך כדי להחליף גלגל (4 - אחד שיחליף ו-3 שיסבירו לו איפה הוא טועה ואיך אפשר לעשות זאת יותר טוב). |
|
||||
|
||||
בהחלט, אבל הבדיחה הפעם היא על חשבון כולנו. בעיקר מפני שהוא אכן טועה בגדול, ומפני שהמסבירים הרלוונטיים - הגנרלים - פורשים את משנותיהם בנדון בתקשורת, ללא היסוס. |
|
||||
|
||||
אבל אם הם כבר כבשו את בת הרים (במחיר דמים) לא עדיף לפחות להתיישב שם, במקום לתת לשיעים לשוב ולהקים שם תשתית טרור תחת מסווה אזרחי? זה גם יפתור לנו את בעיית פליטי גוש קטיף. |
|
||||
|
||||
ניטפוק קל: *בת ים נוסדה עוד לפני 1929, כך שזו לא "אדמה ערבית גזולה", אלא אם אנחנו מקבלים את הפירוש ל"אדמה ערבית גזולה" כ"כל מקום שערבי ישב בו אי פעם, ואחת היא אם שילמו כסף וקנו ממנו את הקרקע אם לאו. אפילו אליבא דזוכרות, אין יישוב פלסטינים עקורים דרומית מיפו עד נבי רובין, אז אין מצב שבת ים יושבת על חלק מאדמותיו של כפר ערבי שנחרב בנכבה. |
|
||||
|
||||
כמעט תיקנתי אותך ל"בת הרים", אבל אז החלטתי לבדוק שוב במילון, ומצאתי שהריבוי של גַ'בַּל (הר) הוא גִ'בָּאל, ולא "ג'ביל". בירור קצר בויקיפדיה העלה ש"ג'ביל" הוא שמה הערבי של העיר הפניקית הקדומה גְּבָל, שנזכרת כמה פעמים במקרא, וידועה בעולם בעיקר בשמה היווני Byblos (העיר שכנה לחוף הים התיכון, מעט צפונה מבירות של היום). כלומר, "בנת ג'ביל" היא מילולית "בת גבל", אולי מפני שנוסדה ע"י אנשים מיוצאי גבל. למלה "ג'ביל" עצמה אין משמעות בערבית, מלבד, כאמור, התעתיק של השם הלא-ערבי "גבל". |
|
||||
|
||||
ע"פ ויקי, העיר הזו נחשבת לעיר העתיקה ביותר המיושבת ברציפות. העיר שיחקה תפקיד מרכזי ביבוא הפפירוס ליוון, וזהו מקור המילה ספר ביוונית (biblio?) ומקור המילה bible באנגלית. באותו עניין, מישהו יודע האם האנשים שאנו נלחמים בהם הם יותר כנענים שהתערבו או יותר ערבים שהתכנענעו? מה התיאוריה המקובלת? |
|
||||
|
||||
או איראנים שהתחזבלו.. |
|
||||
|
||||
או חיזבלאים אירוניים. |
|
||||
|
||||
אבל הלבנונים מעלים את תנועת ה-a לתנועת e בהרבה מקרים, כך שאכן 'בת-ההרים'. |
|
||||
|
||||
הלבנונים, בדיבור, אכן משנים תנועת a ל-e בהרבה מקרים, אבל הדבר לעולם לא משפיע על הכתיבה. לכן جبال ו-جبيل הם לא אותו דבר, אפילו לא אצל הלבנונים. כך שלא "בת-הרים" (ובטח שלא "בת-ההרים"). |
|
||||
|
||||
סליחה שאני מתערבת (ועוד באיחור של כמה חודשים) אבל ''בנת ג'ביל'' היא האלה הכנענית אשרה ובתקופות מאוחרות יותר האלה הפניקית ''בעלת גבל'' שמופיעה בכתבי לוקיאנוס. לבעלת-גבל יש מקדש בכפר עין אבל, שסמוך לעיירה בינת ג'ביל. זאת אומרת, היה לה שם מקדש. היום יש רק חורבות. |
|
||||
|
||||
משמעות המילה היא ''גבירה'' או ''אדונית''. כמו שהמילה ''בעל'' במשמעות ''אדון'' שימשה כשם-תואר לאלים פטרונים של ערים או אזורים (בעל-חרמון, בעל-כרמל, בעל-חזור, וכו'), כך גם ''בעלת גבל'' היתה האלה הפטרונית של העיר גבל. |
|
||||
|
||||
והשם "בעל" לבדו איננו שם של אל ספציפי? |
|
||||
|
||||
כן ולא. במקור, הוא לא. במקור, שם בעל הוא תחילית לשמות של כל מיני אלים מקומיים, פטרונים של ערים, הרים או אזורים גאוגרפיים. במהלך ההיסטוריה, אחד הבעלים הפך לאל חשוב מעבר למשמעות המקומית שלו, ולכן כשאומרים ''בעל'' סתם בלי סיומת של מקום, בדרך כלל מתכוונים אליו. הבעל הזה הוא האל הפטרון של אוגרית, בעל-הדד, אל הגשמים. |
|
||||
|
||||
תודה. האם זה רק מקרה שאל הגשמים נקרא "בעל *הדד*"?:) |
|
||||
|
||||
לא בטוח שהיה אל שנקרא בשם זה בכלל. בתנ"ך הוא מופיע כאל של העיר עקרון. מחוץ לתנ"ך לא נמצא שם כזה באף מקום. אפשרות א': זה עיוות לעגני לשם "בעל-זבול", כלומר בעל-המקדש או בעל המשכן. אפשרות ב': זה כינוי לבעל הדד, שעל פי לוח אוגריתי מסוים הביס שלל יצורים מיתיים ומפלצות קמאיות במדבר, ביניהם זבובים אימתניים. לי אישית אפשרות ב' נשמעת קלושה למדי, לאור העובדה שהכינוי לא מופיע בשום מקום בכתבי אוגרית, העיר של בעל-הדד. |
|
||||
|
||||
עין אבל = אבל בית מעכה. |
|
||||
|
||||
כמה שמאלנים צריך בשביל להחליף נורה? "זאת אשמתנו שהנורה נשרפה, אנחנו מתנצלים על זה ונעשה הכל כדי לעקור מקרבנו את שורפי הנורות באשר הם. אנו נפצה את הפלשתינאים על הנורה השרופה" "מה? אף אחד עוד לא החליף את הנורה?" "אנחנו מתנצלים שלוקח לנו להחליף את הנורה כל כך הרבה זמן, זאת אשמתנו ואנחנו נעקור מקרבנו את כל מעקבי החלפת הנורות..." "עוד לא החליפו את הנורה? דנה, תקראי למוחמד שיחליף את הנורה". |
|
||||
|
||||
אם כבר, זה הולך ככה: "הכיבוש שורף הכל, גם את הנורות. אם נצא מהשטחים, הנורה תתחלף ממילא". "אתם לא מצפים שהנורה תמשיך לפעול כשאולמרט ראש ממשלה?" "אני מוציא אי-מייל על משמרת החלפת נורה ליד בית ראש הממשלה. אין לנו איזה חשמלאי שידבר שם?" לעומת זאת, במחנה הימין המצב איננו טוב בהרבה: "אמרנו לכם המדינה הזאת תישרף בגלל ההינתקות." "הנורה לא שרופה, היא פשוט מנותקת. גם ראש הממשלה מנותק". "התשובה הציונית ההולמת למצב הזה: צריך להקים מאחז חדש סביב הנורה השרופה". |
|
||||
|
||||
אם כבר מקימים מאחז חדש סביב הנורה השרופה, אני מציע את השם הגאה ''בית נור''. (למעשה יש כבר יש רחוב כזה ביהוד.) |
|
||||
|
||||
השם הנבחר הוא דווקא ''מעלה נור''. ''בית נור'' עלול להישמע ערבי מדי. |
|
||||
|
||||
ואחרי שיקום המאחז הגאה הנ"ל, כמה שוטרים וחיילים נצטרך כדי להחליף את הנורה? |
|
||||
|
||||
זה תלוי. מספיק חייל אחד כדי לירות בנורה השרופה וחבלן אחד שיפרק אותה. לגבי הנורה החדשה - הם יצטרכו לתפוס איזה ערבי שייאלץ להסתכן ולחבר אותה. כמה חיילים צריך כדי לתפוס אותו? לא יודעת. |
|
||||
|
||||
זה לא רחוב, זה בניין (לפי גוגל, ברחוב העצמאות). |
|
||||
|
||||
כמה יפי נפש צריך בשביל להחליף נורה? 1. למה להחליף את הנורה? יש מקום בעולם לכולללם 2. לנורה שרופה אין תחליף 3. עלינו ללמוד לקבל, לאהוב, להוקיר ולחבק את השונה, את הזר, את החלש, את הפגום, את האחר [קצב הקריאה הולך ומאט בדרמטיות הולכת וגוברת], את, את, את. |
|
||||
|
||||
בערך 4 אוגדות. התוכנית היא כזו: נפציץ את לבנון וניכנס אליה קרקעית, ובינתיים בשטחים נפוצץ את כל מי שמרים ראש, עד שהנורה תקבל את נוכחותנו כאן כעובדה ותתחלף מעצמה. |
|
||||
|
||||
רק אל תיתן לאוגדות לבלבל אותך. |
|
||||
|
||||
אין לך שום הבנה ביפי נפש. יפי נפש שנורתם נשרפה ינסו לברר מה קרה לה, לראות בה סובייקט ולא סתם חפץ, ירדו לעומק הטראומה שפקדה אותה וינסו לעודדה ולהחזיר לה את תחושת הערך העצמי שלה. יש להניח שאם נסיון זה יצלח, היא תשוב להאיר. |
|
||||
|
||||
''האוייב הערבי הוא ששרף את הנורה'' ''אתמול בחצות עשרות מתנחלים חיברו פיראטית (באישור ותיקצוב משרד הביטחון) מאות נורות במקום הנורה שנשרפה, לטענתם ע''י ערבים, בנוסף הוקמו במקום חמישה מאחזים מארבעה קרוואנים''. |
|
||||
|
||||
אכן הנורה, בעת שרפתה, היתה מכוסה בדגל ישראל. והאירוע קרה בעת שהמתנחלים נהרגו באוהלה של תורה, תוך שירה אדירה של התקווה. |
|
||||
|
||||
אם במלחמת יום כיפור היו מפרסמים את מס' ההרוגים כל יום, היתה פורצת פניקה כזאת שמתקפת הנגד לא היתה יכולה לצאת לפועל. או שישראל היתה נכנעת או שסכר אסואן היה מופצץ. |
|
||||
|
||||
לפי זכרון מעורפל מלפני עשר דקות - בגלי צה"ל ראיינו לפני רגע איזה חייל (שמעתי רק את הסוף) שהיה במצב רוח טוב. הראיון בסיומו, והמראיינת בדיוק נזכרת - היי, אם אתה מכאן וכאן בארץ/בצבא, אתה בטח מכיר את המרואיינת הבאה שלנו, ליאורה שממשפחה. כן, בטח, היא הרי אישתו של גרי! הטון של החייל נהיה אפילו יותר שמח. בלי שהמראיינת תוסיף מילה, מעלים את ליאורה לשידור. היי ליאורה, מה נשמע?! אולי אחרי צעקת ברכה ידידותית כזאת, או אולי מיד, אני לא זוכר, ליאורה מודה לחייל בנימוס, וחושפת מדוע היא זכתה לעלות לשידור - בדיוק אתמול היא שכלה את בנה, גם חייל בצה"ל. צוות הרדיו של גלי צה"ל עדיין לא מתערב בכדי לעצור או להקל את המבוכה של החייל המסכן והאם השכולה. החייל ממלמל כמה דברים בטון שעדיין לא השלים את המעבר ממצב הרוח הקודם לאחד הראוי לסיטואציה החדשה, אומר "אני לא יודע מה להגיד" ו/או "אין לי מילים", ואפילו פולט צחוק נבוך. מי החארות שם באולפן שנתנו לאירוע המגעיל הזה להתרחש? (אין לי שום ביקורת לחייל עצמו, רק למי שהפילו אותו למצב הזה.) |
|
||||
|
||||
לפני כמה זמן איזה דביל בטלויזיה ראיין אב שכול ופתח את הראיון בשאלה מאירת פנים: "מה שלומך?". ובתכנית אחרת ישבו אל הדלפק (שולחן? דלפק?) כמה מרואיינים שחיכו להתראיין, ביניהם אם ששכלה את בנה יום לפני כן, ובינתיים שוחח אברי גלעד בעליזות ובצחקוקים עם איזה מישהו (יואב קוטנר?) על זמרות וזמרים. טוב, אבל זה היה אברי גלעד, למה כבר אפשר לצפות. |
|
||||
|
||||
"מה שלומך" זה עוד טוב. כשיעל דן, למשל, מראיינת הורים שכולים, השאלות שלה הן בנוסח "מה באמת הרגשת ברגע שהודיעו לך על מות בנך?" ואחד השחצנים המגעילים של רשת ב' ראיין את אשתו של אחד החטופים, ושאל אותה "תראי, הרי עוד שבוע, עוד שבועיים, המלחמה הרי תיגמר. וכולם ישכחו ממך, אף אחד לא יראיין אותך יותר בתקשורת, אף אחד לא יתעניין. איך תילחמי אז כדי לשחרר את בעלך?" |
|
||||
|
||||
ראיון עם תושבי הצפון: "ואתם חזקים או שככה, יש סימנים של החלשות, אולי אפילו שבירה?" זו לא בושה להיות חלש או להישבר, אבל השאלה נשאלה במין טון כזה שמייחל לשבירה, אולי כדי שיהיה על מה לדווח. וכן, השאלות של יעל דן הן באמת חיטוט בפצעים מהסוג הדוחה. |
|
||||
|
||||
נכון, היה כתב אחד שניסה בכל כוחו לחלץ הודעת שבירה מהצפוניים, ללא כל הצלחה. הוא "פתר" זאת בכך שככותרת לכתבתו הכריז ש"תושבי הצפון מנסים לשדר עסקים כרגיל, אבל "מתחת לפני השטח" הם מרגישים אחרת". מאידך גיסא, מה לנו להלין עליו, אם גם ראש ממשלתנו מנסה את כוחו בראייה ללב - ואומר ש"החיזאללה מגלים סימני שבירה"? זה ודאי לא משהו שאפשר לראות בחושים הטבעיים. |
|
||||
|
||||
יעל דן מראיינת ברמה נמוכה- אני לא מבין איך משאירים אותה עם שעתיים בכל יום הפינה הכי הזויה שיצא לי לשמוע אצלה זאת הפינה עם אהוד יתום בה הוא מסביר בשפה צבאית וחותכת על טיולים רגליים בארץ, עד שזה הופך לאירוע מורשת קרב ארכאי ומשמים |
|
||||
|
||||
יש לו ממש פינה שם? |
|
||||
|
||||
בתור מי שעובד מהמכונית ומזפזפ יצא לי לשמוע כמה פעמים את קולו המרעים של הח''כ ואינפופיה של המגישה כך שזוהי פינה קבועה ליעד מודריק תותחית- אבל זה נושא לדיון אחר |
|
||||
|
||||
הוא כבר לא ח''כ. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
ודאי טוב שכך, אם כי היום דחוף יותר שאולמרט לא יהיה ראש ממשלה, שפרץ לא יהיה שר בטחון, שאיש מהם לא יישאר בחיינו הפוליטיים, ושחלוץ יילך לביתו. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מה, פרץ פרש מהפוליטיקה? (חלוץ בכלל מצטרף לפוליטיקה, אבל אולי זה לא היה המצב בינואר אז על זה נסלח לך) |
|
||||
|
||||
פרייר! אני במקומך לא הייתי סולח. |
|
||||
|
||||
או לפחות מחכה שנה (מעוברת!) עד יום כיפור הבא. |
|
||||
|
||||
ממה אתה מתפרנס? |
|
||||
|
||||
מישהו יודע אם הסיפור בפסקה האחרונה כאן הוא נכון? ליבסקינד מצפה שנאמין שיעל דן פנתה אל ליפקין-שחק בתואר "סגן אלוף במילואים"? |
|
||||
|
||||
אני לא יודע האם הסיפר נכון, ולמה ליבסקינד מצפה.אני בהחלט מאמין (שיתכן) שיעל דן פנתה אל ליפקין-שחק בתואר "סגן אלוף במילואים". |
|
||||
|
||||
בכל יום מגיעים לשיאים חדשים של אטימות, טמטום וושפל שקשה לתאר נמוך ממנו. עד השפל החדש. |
|
||||
|
||||
רעידת אדמה גדולה בטורקיה ב99' או 2000. חלק גדול ממשפחת פרנקו הישראלית נספה ברעידה. אחרי ימים רבים מחולצת הילדה שירן פרנקו מההריסות כשהיא חיה, ומוטסת לארץ בלי שמגלים לה על גורל משפחתה. ואז, באחד הימים הראשונים אחרי החילוץ, ראיון איתה (מבית-החולים) בתוכנית הבוקר של גל"צ, המנחה הייתה נעמי קרן. קרן מקשקשת איתה קצת על הדברים שהיא אוהבת לשתות ולאכול וכל מיני ענייני ילדים שכאלה, ומסיימת במשפט שנצרב בזיכרוני- "שיהיה לך בוקר נפלא". אח"כ היא מודה לה, וטורחת להבהיר למאזינים שמרחיקים לה את הטלפון מהאוזן לפני שהיא חוזרת לדבר על כל משפחתה שנהרגה. יום או יומיים אחרי זה סיפרו לילדה. העובדה שאני זוכר את האירוע הזה מלפני כ"כ הרבה שנים מראה כנראה את הזעזוע שהוא גרם לי. קשה לי להיכנס לראש של המגישה ולדמיין את עצמי מנהל שיחה דומה, בין אם בהקשר תקשורתי בין אם בהקשר פרטי. כנראה שלא קורצתי מהחומר המתאים. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |