 |
מחקר: בודהיסטים מאושרים יותר | 1477 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
אם אני "אטבל" כבודהיסט, אוטומאטית תפקוד האונה השמאלית-קדמית שלי יגבר? | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אלא ראיית עולם מסויימת + פרקטיקה מסויימת. אתה יכול להיות אפילו יהודי דתי, שעושה מדיטציה באושר. אין סתירה בין הדברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הסבר זה? זה אישוש לטענתם שהם מאושרים. זה לא מסביר כלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציינו במחקר מה קורה לאזורים האחרים במוח הבודהיסטי, האם גם הם מתפקדים במלוא הקיטור כמו "אזורי האושר"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעון, פעם, בתגובה 40103 כתבתי על חוקר קנדי שבדק את הפעילות המוחית של נזירים טיבטיים ונזירות (פרנציסקניות?) בשעת מדיטציה ותפילה. הוא גילה שכשהם נמצאים בטראנס עמוק יש ירידה משמעותית בפעילות האזורים שקשורים ל"תחושת האני" או "ההבדל בין העצמי לאחר", וגם עליה בפעילות המערכת הלימבית (פעילות רגשית). המערכת הלימבית קשורה גם במחלת הנפילה. למשל, דוסטויבסקי היה דתי, סבל מאפילפסיה ודיווח על חויות של "התגלות". אני לא אומר שיש קשר ברור אבל מעניין לדעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שכל חלק של המוח יכול להיות מעורב במחלת הנפילה. כאשר המוקד הוא המערכת הלימבית, התוצאה היא מחלת נפילה מטיפוס מאד מסויים: אפילפסיה פסיכומוטורית, שהביטוי שלה אינו תמיד איבוד הכרה. לעתים הוא יכול להיות התנהגות מופרעת ולא מודעת, הזיות ריח, פרצי אלימות וכדומה. כמו בצורות ה'רגילות' של אפילפסיה, האדם אינו זוכר דבר מהאירוע. בהקשר זה מומלץ מאד לקרוא את ספרו של מייקל קרייטון 'The Terminal Man' (תורגם פעמיים לעברית, תחת שמות שונים: 'האדם האלקטרוני' ו'איש המסוף'). הספר עוסק בחולה באפילספיה פסיכומוטורית, בעל IQ גבוה במיוחד, העובר ניתוח להשתלת קוצב מוח בנסיון לשלוט על המחלה. מובן שהעסק משתבש. התוצאה מרתקת, כמו כל ספריו של קרייטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה בכלל אושר? הכתבה מציעה את ההגדרה "רגשות חיוביים ושליטה עצמית", הגדרה שאסוציאטיבית לא מתקשרת לי דווקא עם אושר. כשאני קורא גם שבודהיסטים שמנוסים במדיטציה "פחות מועדים" להלם, הפתעות או תיסכול, ברור לי שאני מוותר על זה לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שחי על סמך צורת חשיבה פילוסופית מנותקת מהמציאות, יהיה אדיש אליה בהתאם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם בגלל שגדלנו על התפיסה המערבית של אושר, שמדברת על אקסטזה רומנטית וחושית, שמדגישה יצרים ורגשות. אישית, אני חושבת שאושר מתקשר טוב יותר לתחושה מפויסת, משלימה 1. זו גם תחושה שנעים וקל יותר לשמור לאורך זמן מאשר אקסטזה (ועל המחיר שמשלמים על אקסטזות, בפעם אחרת). 1 להבדיל מ"אפאתית". הבדל גדול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל המחקר והכתבה מתפרסמות בעולם המערבי (בעצם, כל מה שזה אומר זה שלאוניברסיטת וויסקונסין יש יח"צנים טובים). בקריאה ראשונה של התגובה שלך נדמה לי שבפשטות מדובר על רגשות אחרים לגמרי, ומסיבות שונות אנחנו משתמשים באותה מילה כדי לתאר אותן. אבל אולי בעצם אני לא מבין את מה שהתכוונת לומר. האם זה שהרגשות האלה (אקסטזה, "תחושה מפויסת") תופסים את אותו "מקום" בנפש שלנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא מבינה מה התכוונת לומר. אני מתארת לעצמי רק זאת: אדם שנתון לשליטה חזקה ומתמדת של הדחפים/רגשות שלו, יתפרץ כל הזמן וינוע בין כעס גדול לשמחה גדולה. אולי הוא יגיע לרמות רגשיות מסעירות מאוד וייהנה מזה לפרקים, אבל האם הוא יגדיר עצמו כ"מאושר"? מן הסתם הוא יאמר שהוא מאושר רק כשרגשות השמחה/אהבה/יצירה מתפרצים אצלו, ובשאר הזמן יהיה אומלל ברמות גבוהות. אקסטזה היא לא תחושה מפויסת. אקסטזה היא התרוממות רוח מלווה בתחושת דחיפות, מלאת אדרנלין. היא יכולה לנבוע מאהבה, מחיבור לטבע, מסקס, מסיפוק יצירתי... ברגע שמופיע גורם שלילי, או שחייבים להתעלם ממנו, או שהאקסטזה מפנה את מקומה למרה שחורה/ פרץ זעם. התחושה המפויסת היא עידון של הדברים האלה - היא הרבה יותר מאוזנת. היא החיוך הקטן שעולה על שפתיך כשאתה סתם הולך ברחוב, ומבין שאתה לא זקוק לדבר כרגע, ש"הכל בסדר" (וזה לא משנה אם לא הכל בסדר בעולם/בחיים שלך באותו רגע). היא גם לא אמורה להיעלם לגמרי כשמופיע רגש שלילי, היא לא ההיפוך שלו (כמו שהאקסטזה היא היפוך שלו) אלא מרחפת מעליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נדמה לי שאני מבין. לפני עשר שנים הייתי טוען שהתחושה המפוייסת היא ''ויתור'' ולא ''עידון''. אבל מסתבר שגם אני מתבגר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יובל דרור ב"הארץ" מוסיף קצת פרטים שאסף, ויש גם תרשים: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל המקורות המובאים כאן מצטטים מחקר שפורסם במקום אחר. רק ב'רויטרס' מצאתי שהמחקר פורסם ב-"New Scientist". חיפוש באתר http://www.newscientist.com לא העלה דבר. מובן שבתנאים אלה לא ניתן לומר שום דבר על איכות המחקר ותקפות הממצאים שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מה שאני הבנתי מהפרסומים השונים, המחקר עצמו עדיין לא פורסם. [כלומר המחקר של ריצ'רד דוידסון, שגילה את הפעילות המוחית בקדמת האונה השמאלית]. הכתבה בניו סיינטיסט (שהופיעה כנראה ב-21 או ב-22 למאי) היא של אוון פלנגן, שהוא פרופ' לפילוסופיה (מערכת- מאיפה לקחתם שהוא גם פרופ' לפסיכולוגיה ונוירו ביולוגיה?). והוא מספר על הממצאים (הראשוניים) של המחקר של דוידסון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהאתר שלו, כמובן: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן למשל http://news.independent.co.uk/world/science_medical/... הוא מופיע כפרופ' לפילוסופיה. גם בקישור מ"אנאנובה" הוא מופיע כך. מה שאני מנחשת מכל זה הוא, שפלנגן /מלמד/ בחוגים האחרים האלה, כנראה בנקודות שבהן הם נושקים לתחום הפילוסופיה שלו. זה לא אומר שהוא בעל תואר בהם. יש היום נטיה גדולה ללימודים בינתחומיים, במסגרת חוג אחד, שבו מרצים מומחי התחומים השונים, או בהרצאות של פרופסורים מתחום אחד בחוג אחר (כמו שבטכניון מלמדים פילוסופיה של המדע, נדמה לי). לימודי נוירוביולוגיה פסיכולוגיה ופילוסופיה של המודעות הם תחום שנקרא Consciousness Studies. זה יכול להיות במסגרת חוג אחד, במוסדות החדשניים יותר, או במסגרת החוגים הקונבנציונליים במקומות אחרים. לסיכום- נראה לי שהוא פרופ' לפילוסופיה, שמלמד בחוגים האחרים האלה. האנגלים מקפידים יותר מהאמריקנים על מי הוא מה בדיוק... ואולי לכן אצלם הוא מופיע כפרופ' לפילוסופיה בלבד. [הבהרה: הכותבת סבלה באנגליה מאי-קיומו של חוג בינתחומי כנ"ל, ומצאה את עצמה על לא עוול בכפה בחוג שקרא לעצמו בינתחומי, אך התברר כמכיל תשעים אחוז ביולוגיה + קמצוצים זעירים של דברים אחרים...] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והתמונה שהוא בחר לעיטור עמוד הכניסה לאתר שלו היא זו שבה הוא נראה עם הדלאי למה. דבר זה והעובדה שהמחקר האמור עדיין לא פורסם בעיתונות המקצועית אלא בעיתונות הפופולרית מטילים צל כבד על אמינות המחקר. אבל נחיה ונראה. נמתין לפרסום המחקר המלא, אם יהיה נגיש באינטרנט. בינתיים זה נראה כבלון מלא אויר חם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר- דוידסון אשם שפלנגן הוא טיפוס לא אחראי? למה שלא תחכה בסבלנות עד שהמחקר יפורסם, לפני שאתה מחליט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אמרתי שנמתין למחקר. ב. 'האייל הקורא' החליט כבר לפרסם את מסקנות המחקר בטרם פורסם המחקר. לכן אמרתי מה זה נראה לי בינתיים. למה רק לאחרים מותר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש עוד קצת פרטים כאן http://www.madison.com/captimes/news/stories/41973.p... וכאן http://www.news.wisc.edu/view.html?get=6205 . קצת הטריד אותי שדוידסון מתייחס לדלאי למה כ"His Holiness". בכל אופן, ע"פ הלינק הראשון, המאמר יפורסם בקרוב ב "journal (of?) Psychosomatic Medicine" שהאתר שלו הוא כנראה זה: http://www.psychosomaticmedicine.org |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי המאמר אכן פורסם שם, ויש כבר מאמר תגובה שנקרא "Three Caveats". לא קראתי, אבל נראה שהמחברים עצמם מזהירים מפני כשלים אפשריים במחקר או בפרשנות שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר ניתן לקריאה בכתובת http://psyphz.psych.wisc.edu/front/lab%20articles/20... . דיסקליימר: ההכשרה שלי אינה כוללת פיענוח EEG, ואינני יכול לשפוט את איכות הנתונים מבחינה זו. מה שנעשה במחקר הוא כדלקמן: 48 עובדי חברת ביוטכנולוגיה אמריקאית גויסו למחקר, מתוכם 41 השלימו אותו. הם חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות: קבוצת "טיפול" וקבוצת "המתנה". בקבוצת הטיפול היו 19 נשים ו-6 גברים. בקבוצת ההמתנה - 10 נשים ו-6 גברים. גלי מוח (EEG) הוקלטו מ-27 נקודות בקרקפת. מתוכן מתייחס הפירסום ל-4 נקודות המייצגות את האונה הקדמית השמאלית. בהן נמצאו הבדלים. כמו כן ניתן לכל הנבדקים חיסון נגד שפעת ונבדקה עליית הנוגדנים לאחר החיסון. גם בכך נמצאו הבדלים בין שתי הקבוצות. העליה היתה גדולה יותר בקבוצת הטיפול. ההערות שיש לי: 1. הנבדקים חולקו באופן אקראי. לאחר תום תקופת הבדיקה עברו גם אנשי קבוצת ההמתנה את הטיפול, כך שהניסיון שנעשה באייל הקורא לייחס את ההבדל ל-pre-selection, כלומר לבחירה האפריורית של האנשים במדיטציה מול אלה שלא בוחרים בכך, אין לו מקום. המחקר מניח את הדעת מהבחינה הזו. 2. למרות שהמחקר מציין כמה נשים וכמה גברים היו בכל קבוצה, בתוצאות המחקר אין הפרדה. שיעור הנשים בקבוצת הטיפול היה גבוה משמעותית משיעורן בקבוצת ההמתנה. מן הדין שגם בתוצאות יהיה פירוט לגבי כל אחת מתת הקבוצות. יתכן שההבדלים ייעלמו אם יהיה הפירוט הזה. 3. נתונים חסרים נוספים הם אלה לגבי נקודות ה-EEG האחרות, אלה שנבדקו אך לא היתה אליהן התייחסות. ההשמטה הזו מתרחשת לעתים במחקרים שבהם מציירים את המטרה מסביב לנקודת פגיעת החץ, כלומר: יש כל מני הבדלים, ומציגים רק את מה שתומך בתיאוריה, תוך השמטת האחרים. אינני יודע אם זהו המקרה כאן, משום שכפי שציינתי לעיל, גם הכשרתי בפיענוח הזה לוקה בחסר. 4. היה יכול להיות מעניין לראות מה קורה מאוחר יותר, לאחר שגם קבוצת ההמתנה עוברת את הטיפול. האם פעילות ה-EEG שלהם משתנה בהתאם, או שמדובר בהבדל אינהרנטי בין הקבוצות? 5. הקבוצות הן קטנות מדי. הן בסדר כדי להתוות כיוון מחקרי, אך מקובלים מחקרים גדולים בהרבה כדי לבסס טכניקה טיפולית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, יובל. לא יהיה לי זמן לעשות זאת בקרוב, אבל אולי כדאי לקרוא את מאמרי התגובה המוזכרים בעמוד ששלחתי למעלה (יש שניים, ואחד מהם מכיל את הביטוי three caveats בשמו). בכל אופן, שוב, תודה על הסיכום המאלף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לקרוא קישור כלשהו יש לשלם 15$. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ראיתי, אבל עוד לא יצא לי לבדוק אם המאמרים נגישים דרך ScienceDirect או אחד מאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו צריך לעשות מחקר דומה במוחות של מעשני מריחואנה קבועים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם גם עשו מחקר דומה על רוסים בסיביר. גם הם נראים תמיד מאושרים יותר ממה שהם אמורים היו להיות משום מה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק מן התהיות על המחקר הזה כבר הועלו, ובכ"ז: 1) האם זה היה מחקר השוואתי? אם כן, האם הושוו נזירים בודהיסטים לסוכני בורסה ב11 בבוקר? או אולי לנזירים פרנציסקניים מתבודדים בשעת אחה"צ? 2) בין אם אלו נזירים, או רק בודהיסטים אדוקים, האם אין ברירה של סוגי האופי הנדרשים לבחירה והדבקות בדרך זו? 3) בעצם זה לא מפתיע. קראתי באחד המקורות על המחקר, שמה שנמדד היא הפעילות באזור במוח האחראי גם על תכנון העתיד והרגשות הקשורים בו. כמה פעיל יהיה אזור זה, אצל מי שבחר בחיים מונוטוניים, ללא התמודדויות עם עובדות וגרויים משתנים, ללא כל צורך ביוזמה או תכנון עתידי כלשהו? מה שמביא אותי לנקודה האחרונה: 4) נזכרתי בשיחות עם גברים בשחור שלא פעם העלו את הטענה שניתן לנסח כך: "תגיד מה שתגיד, אבל אצלנו אין למשל רוצחים, מה שמוכיח את צדקת החינוך המסתגר של הנוער שלנו" ובכן, התשובה דומה בשני המקרים: זה אפשרי כל עוד אתה חי כטפיל. טפיל חברתי, טכנולוגי, מדעי, רפואי, בטחוני וכו' השלווה הבודהיסטית לא תביא לפריצות דרך מדעיות. לא תשחרר המונים משיעבוד עריצים, לא תפחית את תמותת התינוקות, לא תקדם את זכויות המופלים, לא תגן מפני פולשים מבחוץ ועוד... רק תיתן לאדם להרגיש טוב עם עצמו ולהפוך אותו לבלתי מזיק לסביבתו. בקיצור, גם אם המחקר היה אמין, עדיין, אין לנו מה להתקנא בשלווה המנוונת. אפשר כמובן לשלב את הפעלתנות המערבית עם מעט מן השלווה הבודהיסטית, אך זאת מתוך הגישה שבכל תרבות יש משהו טוב שראוי לאימוץ, גם אם המכלול אינו כזה. ___________ לאפופידס כואב שלמישהו טוב (-: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני יודעת, קשה להאמין. אך זו האמת: לא כולם יושבים על ראש הר קירח בלי לזוז, כשחיוך שמיימי מרוח מעדנות על פניהם, ונוגה למרחקים. כמה מהם נצפו בלב המערב, בצנטרום של הפיילה של הפעלתנות הקדחתנית, ואם לא מתו, הרי הם חיים עד עצם היום הזה. ובאשר לתהיותיך בעניין המחקר, אולי בכל זאת תקרא את הלינקים ב תגובה 148357, של בועז? בכל זאת, הבחור הלך וחיפש, וטרח והביא עד הלום... בו-עז טוב! א-פו רע! המשך שבת מוצלח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוקר טוב אסתי ותודה על ההפנייה שהחמצתי (הקישור הראשון בתגובה של בועז). תיקונים ותוספות: כדאי יהיה גם להשוות את התוצאות של קבוצת המבחן למשל לתוצאות של חוזרים בתשובה, שזכו לפתע בייעוד ובחיי נצח. בטווח הארוך, הייתי מנחש אולי שמדיטציה תנצח. עוד בעניין אותו קישור, שמתי לב שלא מוזכר שם בכלל practicing budhism. נאמר שם רק שהם עברו סדנה של מומחה להפחתת מתחים. אם הערתי בסוף התגובה הקודמת לא הובנה, אדגיש שאני בעד שימוש בטכניקות כמו מדיטציה לשם הפחתת המתח והסבל המיותרים העשויים להתלוות לחיים פעלתניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוחה שאמונה באלוהים עוזרת לשמור על אופטימיות מול קשיי המציאות. [מישהו כתב פה משהו כזה,-אולי דוב במאמר על המתנחלים?- שהדתיים שביניהם יותר אופטימיים מהחילוניים]. אני בספק אם אמונה כנ"ל עוזרת גם לשלוות הנפש. למעשה, התבוננות בחיי הציבור הדתי בארץ מוליכה למסקנה ההפוכה. אבל זו רק ההתרשמות החיצונית, כמובן. אולי הם חושבים אחרת. ואגב, שמעתי ברדיו ראיון עם פרופ' שלמה שוהם על המחקר הבודהיסטי הזה, והוא אמר שדבר דומה (פחות או יותר) ביהדות הוא הזרם הנחנחי, כלומר חסידי ברסלב. הם מצווים לצאת ולהתבודד בחיק הטבע, ולהתפלל שם לאלוהים, וזה לא רחוק באפקט שלו מהתבודדות של התבוננות-פנימה. והוא טוען שהם אכן יותר מאושרים מהדוסים האחרים. [אסתי, שעשתה השבוע ניתוח לייזר להסרת משקפיים, כלומר עדשות. ומסתובבת מאז בשטח באושר רב, ועם ראיית נץ.] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכש''י, החסידות היא בת ואחות לקבלה. לשני הזרמים האלה יש טכניקות מדיטציה בעלות מאפיינים דומים למדיטציות בודהיסטיות, מדיטציות סופיות-מוסלמיות או טרנסנדנטליות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למקרא 4. נזכרתי: תגובה 127059 1 מתוך שיר הבודהיסט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אחד מן הדברים שעלו בראשי שכתבתי את התגובה, ובמיוחד את הכותרת (שהיא גם שם שיר של החיפושיות) היה זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אומנם קצת מאוחר מידי בשביל ריצ'ארד גיר, אך לכל האחרים החפצים להמיר דתם כדי להיות מאושרים יותר - כבר אין צורך, גם ככה כולנו בדרך לשם: "מהשוואת הממצאים שהתקבלו לאורך השנים עולה כי העולם הופך למקום מאושר יותר." |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |