 |
גם אני לא מבינה מה התכוונת לומר. אני מתארת לעצמי רק זאת: אדם שנתון לשליטה חזקה ומתמדת של הדחפים/רגשות שלו, יתפרץ כל הזמן וינוע בין כעס גדול לשמחה גדולה. אולי הוא יגיע לרמות רגשיות מסעירות מאוד וייהנה מזה לפרקים, אבל האם הוא יגדיר עצמו כ"מאושר"? מן הסתם הוא יאמר שהוא מאושר רק כשרגשות השמחה/אהבה/יצירה מתפרצים אצלו, ובשאר הזמן יהיה אומלל ברמות גבוהות.
אקסטזה היא לא תחושה מפויסת. אקסטזה היא התרוממות רוח מלווה בתחושת דחיפות, מלאת אדרנלין. היא יכולה לנבוע מאהבה, מחיבור לטבע, מסקס, מסיפוק יצירתי... ברגע שמופיע גורם שלילי, או שחייבים להתעלם ממנו, או שהאקסטזה מפנה את מקומה למרה שחורה/ פרץ זעם.
התחושה המפויסת היא עידון של הדברים האלה - היא הרבה יותר מאוזנת. היא החיוך הקטן שעולה על שפתיך כשאתה סתם הולך ברחוב, ומבין שאתה לא זקוק לדבר כרגע, ש"הכל בסדר" (וזה לא משנה אם לא הכל בסדר בעולם/בחיים שלך באותו רגע). היא גם לא אמורה להיעלם לגמרי כשמופיע רגש שלילי, היא לא ההיפוך שלו (כמו שהאקסטזה היא היפוך שלו) אלא מרחפת מעליו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש