 |
הארץ: פער משמעותי בין ציוני בחינות הבגרות החיצוניות לבין ציוני המגן | 1322 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
תגובת האוניברסיטאות היא מדוייקת למדי. בתור שמיניסט עד לא מכבר אני מודע לגורמים להענקת ציון מגן כזה או אחר - שהם אכן "הציון השנתי" (מורכב באופן שרירותי מיחס ציוני "מתכונת" וציוני השנתיים האחרונות במקצוע), פלוס "בונוס" שנותן המורה לטובת תלמידיו. איני מניח כי לפתע נפתחו עיניהם של מתווי הדרך באוניברסיטאות. לענ"ד מדובר בנסיון ללכת "ראש בראש", לאמור 'אם אתם (הפוליטיקאים?) מכריחים אותנו לוותר על הפסיכומטרי, הנה אנחנו דורשים לבטל את ציון המגן'. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תלמידים על נוכחות בכיתה, הכנת שיעורי בית וכו'. הוא נועד להכריח את התלמידים ללמות במהלך השנה (האם הכרחה זו היא מוצדקת? לא יודע. המורים יאמרו "לא טוב לך, תלך לאקסטרני" ). כך שתלמיד שנוכח בשיעורים, מכין שיעורי בית וכו', ציון המגן שלו יהיה גבוהה ממוצע ציוני המבחנים. תלמיד שאינו מבצע את מטלותיו, היות והתלמידים, מן הסתם, יודעים את זה, הם דואגים לבצע את המוטל עליהם על מנת להעלות את ציון המגן. חוץ מזה, מורה אשר נותן ציון מגן נמוך מהבגרות, זוכה לקיטונות ביקורת מן התלמיד (ויעיד על כך חבר טוב שלי, שקיבל בהיסטוריה ציון-מגן הנמוך ב30 נקודות מציון הבגרות( ________________ הערה, הח"מ הוא תלמיד י"ב שעד כה, ציונני המגן שלו גבוהים בנקדוה אחת עד 15 נקודות מציוני הבגרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאם התלמיד אהוד על המורה, הוא יקבל בונוס לציון המגן שלו. הסיבה לאהדה היא לרוב השקעה ויחס למקצוע, אבל אני מניח שאפשר להוסיף לה גם מקרים של כריזמטיות, למשל. אני רק רוצה להדגיש כל כל אשר טוענות האוניברסיטאות הוא אכן אמת. ראה, אם את הציון השנתי נותנים על פי גורמים לא אובייקטיביים, ואת ציון המגן מחשבים על פי הציון השנתי, איני מתפלא כי מתברר שציון המגן אכן אינו אובייקטיבי. נ.ב. למיטב זכרוני, הפרש של יותר משלושים נקודות לכאן או לכאן גורם לביטול ציון המגן (כמו גם ממוצע כיתתי של יותר מעשרים נקודות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל גם אם ציון המגן שלך נמוך בשלושים נקודות מהבגרות - בעיה שלך | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מבטל את ציון המגן. אותי הגישו על 63 במקצוע מסויים, ולאחר שהוצאתי בבגרות 95 (מיותר לציין שציון המגן לא שיקף את הידע שלי או את ציוניי), כל מה שאמרו לי הוא "אכלת אותה". אולי במקרה ההפוך ניתן לערער (כאשר ציון הבגרות נמוך ביותר משלושים נקודות מציון המגן), אבל במקרה שלי זה אבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זו הסיבה שבגינה המציאו את הבגרות האקסטרנית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהפער הממוצע בין המגן לבגרות הוא לא הנתון הכי מעניין. יותר מעניינת *השונות* בפער - בין בתי ספר, בין מורים, ובין שנתונים. אם יש פער, אבל הוא אחיד, אז אין בעיה כל כך, כי המדד עדיין משווה בצורה הוגנת בין תלמידים. סביר להניח שאין זה כך, כי ציון המגן הוא כנראה הרבה יותר שרירותי מציון הבגרות, ולכן מושפע יותר מאופיו של המורה (והמנהל, ולחץ ההורים...). בכל זאת, היה מעניין לראות את המספר, למרות ששונות הוא מספר שפחות ברור לקורא ההדיוט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. הפער (הקבוע) אינו רלוונטי, מה שהופך את הנימוק של פרופ' מברך ("ציון המגן עשוי לתקן את הציון הסופי כמעט בציון שלם") למגוחך. אם זו הבעיה, אני מייעץ (חינם) לאוניברסיטאות להוריד 3 נקודות מהציון המשוקלל. כדי לקבוע האם ציון המגן פוגע ביכולת הניבוי של ציוני הבגרות, צריך לדעת האם הפערים תלויים בבית-הספר או במורה; דווקא מקומות שבהם לא נותנים ציון מגן לא צריכים להוות בעיה (עוד הצעה חינם: לתקן את ציון הבגרות של מי שאין לו ציון מגן באותו מקצוע, כך שהממוצעים יתלכדו). סיבה נוספת להתנגדות של האוניברסיטאות יכולה להיות שלציון הבגרות יש מתאם מסויים עם ציוני התואר (שאותם מנסים לחזות), בעוד שלציוני המגן יש מתאם נמוך יותר. במקרה כזה כושר החיזוי של הממוצע יהיה נמוך יותר מאשר זה של ציוני הבגרות לבדם. עצה שלישית: במקום להתמודד ירידת כושר החיזוי בדרך של מחיקת משתנה, יעביר נא משרד החינוך לאוניברסיטאות את שני הציונים (בגרות ומגן), ואלו ישתמשו בשני המספרים גם יחד כדי לחזות את הדרוש חיזוי (זה ודאי עדיף על שימוש במספר בודד, או בממוצע בלבד). התוצאה בפועל תהיה מן הסתם ממוצע משוקלל שמעדיף את ציון הבגרות (אבל מתחשב גם במגן), וכולם יהיו מרוצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שאחת הסיבות לכך שציוני המגן יותר גבוהים מציוני הבחינה היא הרצון של מורים ובתי ספר להציג דימוי טוב יותר מאשר המצב האמיתי, מבחינה של רמת הידיעות של תלמידיהם. אבל יש סיבה אחרת, חשובה הרבה יותר. ההיחסות ל"ציון מגן" משכיחה את שמו האמיתי - "ציון שנתי". כלומר, ציון המשקף את עבודתו של התלמיד לאורך שנה ולא רק בבחינה. יתרה מזאת, הציון השנתי משקף לא רק את רמת הידע, אלא גם פרמטרים אחרים של היות הנער או נערה תלמידים. בית ספר שעושה עבודתו נאמנה משקף דרך הציונים גם את רמת הנוכחות, האיכפתיות, המאמץ שהושקע ועוד דברים שונים. למרבה הצער והכאב אלו כלל לא נחשבים במערכת האקדמית שמחוץ לבית הספר. אפשר לנהל וויכוח ארוך על מידת הצורך בהכללת פרמטרים אלו בציון, ואפשר לשאול שאלות קשות וחשובות על דרכי ההערכה בבתי הספר בכלל. אבל נדמה לי שיוסכם על כולנו שתלמידים, בהיותם בני נוער שעדיין אינם בשלים ועדיין לא חייבים להתמודד עם העולם הגדול על כל תחלואיו, רשאים לקבל הגנה מסוימת. הם זכאים לתחושה שאפשר לקבל קרדיט גם על דברים נוספים חוץ מ"הישגים נטו" - על השתדלות, על רצון טוב, על התנהגות שתואמת את הכללים והחוקים. מעבר לכך, האם באמת אנחנו רוצים לחיות ולחנך את ילדינו לחיים בעולם שבו נחשב רק הציון? שמאמץ ורצון טוב לא נחשבים בו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני הייתי צעיר, הדיעה הרווחת היתה שמאמץ ורצון טוב הם האמצעים בעזרתם אוכל להשיג ציון טוב יותר במבחן אובייקטיבי, ולא מטרה בפני עצמה. אינני יודע למה את מצטערת וכואבת על כך שהמערכת האקדמית מעריכה רק את ההצלחה האקדמית. אני הייתי מצטער וכואב אם זה היה אחרת. לא הייתי רוצה שאת הגשרים שאני נוסע עליהם יתכננו מהנדסים שהשתדלו, גילו רצון טוב ושהתנהגותם תאמה את הכללים והחוקים (למרות שכל אלה לא מפריעים לי), אלא כאלה שיודעים מה הם עושים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרט לכנוי גאה (נדמה לי שלא הרבה משתמשים בבטוי "גא"), מניין לך שמדובר במורה ממין נקבה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם טעיתי אני מתנצל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שגם אם לא טעית (ומירב הסיכויים שלא טעית), עדיין, קו המחשבה יש בו להעיד על משהו (רק שאני לא יודע על מה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זה שאחוז המורים הזכרים במערכת החינוך הוא זניח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהיכרותך האישית עם מערכת החינוך - האם הגיוני לטעון שיש יותר תלמידים משקיעים, אכפתיים, מתאמצים, במערכת מאשר תלמידים שלא? אם ציון המגן אמור לשקף מאמץ בכיתה, למה הסטייה שלו מציון הבגרות היא למעלה בכל המקצועות, ובכזה פער? למה אין מקצוע שילדים מזלזלים בו שבו ציון המגן נמוך יותר? או שאין פער? משהו פה לא מסתדר לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, לכל התוהים למיניהם, אני מורה גבר ולא מורה אשה. ונכון, אחוז המורים במערכת החינוך נמוך מדי, אבל אין זה המקום לדון בכך. מעבר לכך, אנסה להשיב על כמה תהיות שעלו בתגובה למכתבי הקודם. קודם כל, אין זה נכון שאין מקצועות שהתלמידים מזלזלי9ם בהם, אלא שגם באלו יש יותר דרכים, ולא רק מבחנים, שבהם ניתן לשפר את הציון לקראת קבלת הציון הסופי. וגם הילדים שזילזלו נוקטים במגוון דרכים שפתוחות בפניהם כדי לשפר את הציון. יותר מזה, נכון שיש יותר תלמידים שמשתדלים מתלמידים שמזלזלים, והדברנכון בודאי בין אלו שניגשים לבגרות, לגבי האחרים - פשוט לא רואים אותם בתוצאות המדוברות. ועכשיו לענין האחרון. אני מסכים שלא רצוי לסיוע על גשרים שתוכננו בידי משתדלים (גשר המכביה, למשל?). אבל תלמידי תיכון לא מתכננים גשרים וזו בדיוק היתה כוונתי. צריך לתת לילים, והתלמידים שלי עדיין צעירים, את הזמן להיות ילדים - להנות מהספק, לקבל הגנה מפני השפיטה המוחצת, החד-משמעית-שאין-ממנה-חזרה של עולם המבוגרים. המהנדסים של העתיד אינם רק אנשים בעלי יכולת חישובית טובה, הם צריכים להיות, בראש ובראשונה, אנשים שמחים, מוגנים, בעלי תחושת ערך עצמם. את זה חינוך מטפח, מגונן במידה ומעודד יוצרים. לא בחינות הבגרות וההישגים המספריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפא שלך עוררה בי מחשבה. מתי צריך להפסיק לתת לילדים את הזמן שלהם להיות ילדים, ובאיזה תהליך מעבר? נראה לי שבמקרה דנן אני לא מסכים אתך - בחינות הבגרות נראות לי כמו שלב מאוחר מספיק כדי להרגיל הילד (לשעבר) לעולם הישגי, במיוחד לאור העובדה שהן משמשות בסופו של דבר כמדד עבור מוסד הישגי לעילא ולעילא - האוניברסיטאות. אחרת, אנחנו "חותכים" בחטף. בקיצור, לדעתי יש לבצע את המעבר הזה במהלך הלימודים התיכוניים, אבל אני פתוח להצעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש לא מסכים עם מה שנאמר. מה שילד לומד בבית הספר, לכל הפחות ברוב בתי הספר, אלו דברים שלא יידרשו ממנו בשום מקום אחר-כך. באיזה מקום עבודה דורשים מאיתנו שנקיא כל שלושה שבועות את מה שלעסנו באחרונה? מתי נדרשנו לשנן באוזני הממונים עלינו את מה שהם עצמם אמרו? איפה אדם נדרש להתמחות ברמה של 100 אחוז בשלושה-עשר נושאים שונים? ואלו רק דוגמאות. אז אם אנחנו רוצים שילדינו ישהו במערכת שאינה דומה למה שמחוצה לה, למה אמות המידה בה צריכות להיות זהות? ומעבר לכך, כמה מהילדים הללו עוברים מיד לאוניברסיטה? הרי חלק ניכר מהם עוברים קודם את הצבא, שאין כמוהו מקום שמאפשר לאדם לעשות, בין השאר, גם בירור עם עצמו ובחינה של מטרות, רצונות ודרכים. האם מה שהוא היה בתיכון, כולל התמדתו בלימודים, מידת תשומת הלב שהקדיש להם וכדומה, האם כל אלו תקפים אחרי הצבא? לא נראה לי שהתיכון הוא הזמן שבו "חותכים". זה קורה, לרובנו, הרבה אחר כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שמצב מערכת החינוך בישראל הוא מחפיר, לא אומר שצריך לתת לה עוד דחיפה לעבר התהום. יש צורך ברוויזיה מוחלטת של חומר הלימוד ושל אופן בדיקת הידע השוטפת. כל זה לא משנה את העובדה שציון המגן הוא, בלשון המעטה, לא אמין, במתכונתו הנוכחית. בית הספר, יותר מכל, צריך להקנות הרגלי למידה לתלמידים, ובסיס ידע שנדרש מכל אדם – לאו דווקא ידע שיעשה בו שימוש במסגרת עבודתו העתידית של התלמיד, אלא ידע שדרוש כדי להוות רקע תרבותי לחיים בעולמנו. מה זה אומר? זה אומר ספרות ותנ"ך, זה אומר פיזיקה וביולוגיה, זה אומר אזרחות ולשון, וזה אומר מתמטיקה ואנגלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והיסטוריה! והיסטוריה! שכחתי היסטוריה! (דובי, ששנא היסטוריה בתיכון ובנס ניצל מציון נכשל) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודע אם אתה מורה בתיכון או בחינוך היסודי, אבל לפחות לגבי תלמידי תיכון - לכנותם ילדים שיש להגן עליהם מפני עולם המבוגרים המרושע, זה קצת מוזר לי. ה"ילדים" הללו יתגייסו לצבא עוד שנה-שנתיים. אם אפילו בתיכון מגוננים עליהם מכל וכל, איך הם יוכלו להיות חיילים? תלמידי התיכון בכל מקרה מוגנים מפני "השפיטה המוחצת החד משמעית שאין ממנה חזרה", משום שבגרויות אפשר לשפר גם אחרי סיום התיכון. אפשר ללמוד בבית ספר אקסטרני, אפשר לעשות מכינה באוניברסיטה. אני לגמרי בעד אנשים בעלי תחושת ערך עצמם, אבל אני חושב ש"ערך עצמם" הזה צריך להיות מבוסס על ערך אובייקטיבי. אין שום סיבה לגרום לילד עצלן לחשוב שהוא גאון, או לילד ממוצע לחשוב שהוא תלמיד של 100. אם יש "מגוון דרכים" שפתוחות לשיפור הציון, ואם חלק מהדרכים הללו אינן קשורות בשום צורה ליכולת אינטלקטואלית או להבנת החומר, הרי שהאוניברסיטאות צודקות: ציון המגן פוגע ביכולתן לחזות הצלחה של סטודנטים. אתה רוצה לתת לתלמיד הרגשה טובה? תן לו בציון השנתי מאיות חופשי. אבל אל תכלול את מקדם ההרגשה הטובה שלך בציון הבגרות שמועבר לאוניברסיטאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, המהירות שבה ילדינו, ואני אומר "ילדינו" כי אני גם אב לילדה בגיל הזה, מצליחים ליצור מערכת תגובות שנראית כאילו היא מערכת תגובות של מבוגרים, היא מטעה. "הילדים של היום" יודעים להתנהג כאילו הם מבוגרים המתפקדים בעולם של מבוגרים אבל הם לא. העובדה שאנו נותנים להם גישה למידע, כסף, יכולת תמרון וכוח קניה אינה משנה את העובדה שהם עדיין בגיל שבו מירב האנרגיה שלהם מופנית להתבגרות עצמה, למאבקים עם החברה, המיניות ועוד מליון דברים אחרים, ובשלב הזה אני יודע מנסיוני שהם קודם כל ילדים ולא מבוגרים. הם אכן יתגייסו לצבא, אבל אחת מהסיבות לכך היא שהם נוחים להשפעה ולשליטה ולא משום שהם מבוגרים בעלי יכולת משל עצמם. דבר שני, מדבריך עולה שהערכתו העצמית של אדם תלויה ביכולתו, או בידיעתו את יכולתו האינטלקטואלית, או באיזושהי יכולת מדידה אחרת. ולא היא. הערכה עצמית מתבססת בראש ובראשונה על תחושה ולא על ידע, על רגשות חיוביים ולא על הישגים. זה אולי נראה מוזר למי שלא עוסק בחינוך, אבל אני פוגש ילדים שהדימוי העצמי שלהם הוא טוב מהממוצע, ולא מפני שהם תלמידים מצטיינים אלא מפני שהם זוכים להערכה וכבוד מסביבתם, על דברים שאינם מדידים באותו "ערך אובייקטיבי" שאתה מדבר עליו. הם יודעים שהם אנשים טובים, הם יודעים שיש להם זכויות וחובות והם כאלו אפילו אם הם קיבלו 60 במתמטיקה ולעולם לא יגמרו משפטים. אני לא טוען שאלו אנשים שאני צריך לתת להם "מאיות חופשי", אבל אחת מהדרכים שלי לטפח בהם את תחושת ערך עצמם בעולם חומרני, הישגי ולעיתים דורסני, היא לעודד אותם דרך הציון שלא תמיד הוא ריאלי. ונכון, האוניברסיטאות אכן צודקות, ויש רק דרך אחת לבדוק האם מישהו יכול לסיים תואר ראשון - לאפשר לו ללמוד לתואר ראשון. ציוני המגן, הבגרות ועוד דרכים שונות ומשונות לבחון ילדים בגיל תיכון מתוך רצון לנבא את הצלחתם בגיל יותר מאוחר זו אכן שיטה גרועה, שיכולת הניבוי שלה נמוכה. אבל בשביל לפתוח את שערי ההשכלה בפני כל מי שרוצה, ולבחון אותו בסוף כל שנה בבחינות מעבר לשנה שאחריה, צריך הרבה כסף, וזה כבר וויכוח אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובאמת כבר ניהלנו אותו כאן תגובה 113130 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציוני המגן הגבוהים הם אכן בעיה, מהסיבה הפשוטה שכשלכולם יש ציונים גבוהים, יש הרבה יותר "רעש" (לא, לא מפלגת זכויות הגבר), וכך יוצא שציוני הכניסה לאוניברסיטאות לא בהכרח מדויקים (ואם מוסיפים את ביטול הפסיכומטרי הרעש גובר על אחת כמה וכמה). זו גם הסיבה שלדעתי שיטת המיקוד (בה מורידים 3/7 מהחומר בפסח), נראית לי כטעות פאטאלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר בין גובה הציונים לבין הרעש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי בעיות: 1) כאשר אתה דוחף את כל הציונים כלפי מעלה, אתה מקטין את הרזולוציה (ע"י קטימתו של קצה גרף הציונים), וכך לרעש יש יותר משמעות. 2) ציון המגן הוא מטיבו רועש יותר מבחינת הבגרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי את רעיון הרזולוציה (הציונים יהיו צפופים יותר סביב נק' מסוימת). לא הבנתי כיצד יכולה להתבצע קטימה. הציון מחושב עפ"י ממוצא בין ציון הבגרות לבין המגן, לכן הציון לא יכול לעבור את הציון המקסימלי 100 (ןלהיקטם ב-100). היכן מתבצעת כאן קטימה, סטייל הדיסטורשן שמתבצע במגבר של גיטרה חשמלית (שם הגל מוגבר אל מעבר למקסימום ולכן נקטם)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תתן מבחן קלי קלות, כל התלמידים הטובים יקבלו בו מאה, ולא תוכל להבחין בין התלמיד הטוב לטוב-מאד למצויין. כן תוכל להבחין בין החלש, ליותר-חלש, לגרוע-בעליל ללא-יודע-לקרוא-בלי-ניקוד. באותו אופן, במבחן סופר קשה, כל התלמידים הגרועים יקבלו אפס, ואם תראה, לדוגמא, שהציון הגבוה ביותר שלך הוא של תלמיד אחד עם 70, תדע שהוא התלמיד הטוב ביותר שיש לך במקצוע. כך שמבחנים קלים קוטמים את הקצה העליון של ההבחנה, וקשים את התחתון. עכשיו השאלה היא מה אתה מחפש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ענית לעצמך - בגלל שהציונים לא יכולים לעבור את 100, הם נקטמים שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המורה שלי לספרות אהבה לקטום בצורה אחרת. היא נהגה לומר: 100 - לאלוהים. 90 - למורה. 80 - לתלמיד המצטיין. וכך הלאה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני שואל: מי היא שתתן לאלוהים ציונים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהרון ברק | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה, מי היא? מרבית הכיתה (אני לא) חשבה שהיא התגלמות השטן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התובעת הראשית של אלוהים? נותנת לו ציונים? לא נשארים ככה בתפקיד הרבה זמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אתה מדבר? עוד כשהייתי בתיכון היא הפכה למחנכת. כשהתגיסתי לגדוד של אצבעוני המפקד, שמעתי שהיא קיבלה את הניהול של בית הספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמחזק את הערכתך, ומחליש את הערכת רוב חבריך (מפסידנים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון, הם פשוט מצטופפים ליד המאה מלמטה (או עליו). אחרי התשובה מלמעלה, הבנתי שזה לא אני שלא הבין. יש כאן ירידה ברזולוציה, אפילו עד כדי אי הבחנה בין התלמידים. קטימה - אין שם. אבל אני סתם קטנוני, אפשר להתעלם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע אתה טוען שאין קטימה? אם אתה מתכוון לבונוסים, אל תשכח שזו המצאה של האוניברסיטאות ע"מ להתגבר על הקטנת הרזולוציה. ציון בגרות תקני של משרד החינוך אינו כולל בונוסים, ולכן אינו יכול לעלות על 100. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עובדת קיומו של ציון מקסימלי בלבד, לא מעידה על קיום קטימה. ברור שהציון לא יכול לעלות מעל 100. ההנחה שלך היא שחלק משמעותי של נבחנים יכול להוציא מעל 100 במבחנים אלו, אך ציוניו נקטמים אל המקסימום שהוא 100. למרות הקטנת הרזולוציה, שהסכמתי עם עבודת קיומה, אני עדיין חושב שהרוב המוחלט (למעט בודדים) של נבחני הבגרויות/מגן לא מקבלים את הציון 100, וזה מעיד שציונם לא היה ציון גבוה מ-100 שנקטם. הרזולוציה קטנה בציונים הגבוהים, מתחת ל-100, אך "בעית הקטימה" איננה באמת בעיה. אפשר יהיה לדבר על בעית קטימה, כאשר נקבל מספר גדול של אנשים שקיבלו את הציון 100. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדבר על רמת הציון הבודד, לא על ממוצע הבגרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הוא מעלה לכולם את הציונים, וכך גם הוא מקטין את הרזולוציה, והופך את הרעש למשמעותי יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאזן את המיקוד עם שאלות קשות יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) מנסיוני זה לא קורה (אולי המצב השתפר בשנים האחרונות - אני הייתי במחזור הראשון של המיקוד). 2) כל המגמה של המיקוד, ושל צעדים רבים אחרים, היא להקל על התלמידים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזו המטרה של המיקוד - להוריד את לחץ הלימודים על התלמידים, תוך שמירה על אותה רמת ציונים. הנסיונות להקל על התלמידים הם נסיונות סרק - חישוב רף הקבלה באונ' נעשה באופן יחסי, ולכן ככל שבחינת הבגרות יותר קלה, כך צריך ציון סופי גבוה יותר כדי להתקבל לאותו מקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכך- ככל שהבחינות קלות יותר - הציונים עולים. ככל שהציונים עולים - טווח הציונים קטן. ככל שטווח הציונים קטן - הרעש מקבל משמעות גדולה יותר. זו בדיוק טענתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול לומר לך לבטח, לאחר כמה שנים של הוראה, כי המיקוד אינו משנה בצורה משמעותית את ההצלחה. גם המיקודים השונים, בעלי רמות הקושי השונות, אינם משפיעים במיוחד. ומה שיותר מפליא, גם כשיש מיקוד, עדיין בקושי מספיקים את החומר! זה עניין שלא מפסיק להדהים אותי. אני מלמד דקדוק, וזה מדהים שגם כשיורדים מן החומר פרקים שלמים (וזה מחומר שהוא מצומצם ביחס למה שאני למדתי, ומה שאני למדתי מצומצם ביחס למה שלמדי לפניי) - עדיין בקושי מספיקים. מסקנה: מי שרוצה ויכול יצליח בכל מקרה ומי שלא - לא יעזרו לו כל המיקודים שבעולם. הם כן עוזרים קצת למי שמתנדנד באמצע. למעשה גם שיטת המיקוד דבילית. במקום לפרסם אותו שבוע שבועיים לפני הבחינה כדי "שילמדו הכול אבל ייבחנו על חלק" הוא מפורסם בפסח כשחלק מן החומר טרם נלמד. כך שאם יורדים חלקים שטרם למדת - אשריך, ואם לא - אכלת אותה. כך נוצרת דיפרנציאציה משמעותית בין המיקודים השונים מבחינת ההישגים. אולם כאמור בסופו של דבר, מי שיכול להצליח יעשה זאת בכל מקרה. בבחינה בלשון, אגלה לכם, אין מיקוד. כלומר יש אבל כל שנה הם מורידים חומר שגם כך הוא חסר ערך או קושי, כך שזה לא ממש משנה. בספרות אמנם מורידים אבל גם כך השאלות הן כלליות ואתה עונה על יצירה שרצית, כך שאם ירד שיר אחד של ביאליק אתה עדיין מחויב לענות על סמך שיר אחר. בקיצור, רעיון המיקוד לא רק שהוא אידיוטי, חסר ערך וגורם לזילות המקצוע, הוא גם נעשה בצורה גרועה, כרגיל. כשאני מעלעל בבחינות ובספרי לימוד מלפני שלושים שנה אני פשוט מתפלץ. הרמה אסטרונומית. מה השתנה? האמנם הולך ופוחת הדור? חשבו כמה חכמים יכולנו להיות אם היינו לומדים אז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תבנה על זה. אני למדתי לפני 30 שנה, ואני לא ממש חכם (1), למרות שאינני הטפש, או הבור, ביותר בקרב בני דורי. מה שכן קרה, זאת זילות של הציונים. בזמני, ממוצע 8 בבגרות, נחשב ממוצע טוב, והספיק, בפני עצמו, כדי להתקבל לטכניון(2). ממוצע ציונים של ½7÷7 היה הנורמה. היום, ממוצע של +10, שבזמני לא היה קיים כלל, ונחשב למשהו כמו מהירות הגבוהה ממהירות האור, או טמפרטורה של 275°C-, אינו נדיר כל כך. ___ (1) בוודאי שלא יותר מכמה מהמגיבים הצעירים (יחסית אלי) באתר. (2) ללא צורך לעמוד בבחינת כניסה נוספת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק מה שאני מנסה לטעון. בזמנך, טווח הציונים איתו ניסו להתקבל לאוניברסיטה היה (אני מניח) 65-100, תקן אותי אם אני טועה. בעקבות הקלות, מיקודים, הגרלות, מגנים גבוהים וכו' וכו', הצטמצם טווח הציונים איתו ניגשים לאוניברסיטה ל 80-100, ונקטם בקצהו העליון. מאחר וטווח כזה (בהתחשב בקיטום), מקשה על האוניברסיטאות לברור את הטובים ביותר, הן המציאות את שיטת הבונוסים, ע"מ להגדיל שוב את הטווח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה למדת לפני 30 שנה, אתה למדת בדקדוק לנקד. את זה לומדים היום באוניברסיטה. אתה למדת סביר להניח מהספר "דקדוק עברי שיטתי" של בלאו שהיום הוא קשה גם לסטודנטים. אתה למדת או למדו בזמנך את "מלחמה ושלום" כשהיום בקושי קוראים את אבא גוריו קטן המידות. נדרשת למאמצים גדולים יותר וזה היה אמור לפתח יכולת טובה יותר, גם אם לא הכול בא לידי ביטוי. דרך אגב, לגבי טווח הציונים, אני יכול לספר לך שבפקולטה למדעי הרוח קורה מה שקרה בבתי הספר. היום 90 אינו מספק, הציונים מרקיעים שחקים ונגרם זילות של הציון. אבל הפעם כבר אי אפשר להאשים את משרד החינוך אלא את המרצים. כך למשל גם אין ציון נכשל על עבודה. איך תכשיל מי שמילא 10 עמודים לפחות? הרי הוא עשה משהו. כך שהציון מתחיל בערך מ-70 והמשך התהליך כבר מוכר. אולי הפסיכומטרי הוא האשם בכול. משירד חלקן של הבגרויות בקבלה אולי ירד גם ערכן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בראש המשרד קבעו פה אחד נשאיר את הכוח אצלנו ביד: הורידו ניקוד הוסיפו מיקוד וכך התרבו מצביעי הליכוד. 2. אלמלא היית מספר שאתה מורה ללשון הייתי שותק, אבל ה"זילות" נגרמת, לא נגרם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה "גורם" (לא "נגרם"!) באותו משפט בתגובתו של אור מתייחסת ל*נושא* המשפט, ולכן, ובצדק, בלשון זכר - "בקיצור, רעיון המיקוד לא רק שהוא אידיוטי, חסר ערך וגורם לזילות...". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט בתגובה הרלוונטית( תגובה 123629)הוא "היום 90 אינו מספק, הציונים מרקיעים שחקים ונגרם זילות של הציון". מאיפה המשפט שאת ציטטת לקוח, ואיך לעזאזל "זילות" במשפט הזה יכולה להיות זכר- אני לא מבין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות הוא העלה מהאוב את הפזמון החביב שפזמנתי ושכחתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שניכם צודקים. חשבתי שהגלובלי התייחס למשפט הלקוח מתגובה 123553. אפשר לקבל אצלכם שיעורים פרטיים א-טרואה? (אתם תלמדו אותי מה שאתם יודעים ואני אלמד אתכם מה שאני יודעת, עיסקת חליפין כדאית לכל הנוגעים/ות בדבר) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזבי הסמקה ועזבי שעורים פרטיים, רק ספרי לי מה הביא אותך לאותה הודעה ישנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תציץ בדוא''ל | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במדעי החברה כבר ראיתי נכשלים על עבודות. לא אצלי, ברוך השם, אבל ראיתי. אם כי אכן מדובר במיעוט שבמיעוט. הייתי רוצה לייחס את זה לכך שאנשים ממש טורחים להשקיע בעבודות שלהם. ממה שאני ראיתי - אמנם אין תמיד מתאם בין ציונים במבחנים לציונים בעבודות, אבל הכיוון של הסטייה שונים מאדם לאדם ונוטים להיות עקביים בקורסים השונים של אותו אדם. אני, למשל, בד''כ מקבל ציונים גבוהים יותר בעבודות מאשר בבחינות. עניין של סגנון למידה, זכרון ויכולת התנסחות - כאשר הדרישות לכל אחד מהשלושה הללו שונות בין מבחנים לעבודות. מה שכן, סטודנטים בחוגים ה''קשים'' יותר במדעי החברה נפגעים מחוגים כמו פסיכולוגיה וסוציולוגיה שידועים בציונים הגבוהים להפליא שלהם. הפגיעה מתבטאת בכך שכמעט שאין סיכוי לתלמיד כלכלה או מדע המדינה להכנס לרשימת הדיקן, שנקבעת לפי העשירון העליון של כלל הסטודנטים בפקולטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת, כל ילד בכתה י' של היום יודע את מה שלי אינו נהיר כלל, והא(1) ראיה: תגובה 124091 ______ (1) אולי צריך לכתוב הה ראיה? ע"פ אתר האקדמיה ללשון עברית, מלים שמקורן בארמית ומסתימות בתנועת a, אמורות להכתב בה"א בסופן, ולא באל"ף (לדוגמא: דוגמה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שהייתי צריך לכתוב "לדוגמה: דוגמה", אבל מה לעשות, גירסא דינקותא. (אופס...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה ''הא'' היא מילה ארמית, לא מילה ''שמקורה בארמית''. לכן יש לכתבה באל''ף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
http://slate.msn.com/default.aspx?id=33044 (ותודה ליחיאל קמחי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי את האבחנה בסוף בין תפקיד הכלכלן לתפקידו של מדען המדינה: הכלכלן מראה לאיפה צריך להגיע, מדען המדינה מסביר למה אי אפשר להגיע לשם. (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד קטסטרופה שיצרה שיטת המיקוד, היא הגברה של הנטייה לדחות הכל לרגע האחרון. כיוון שאינך יודע עד פסח מה ייכנס לבחינה ומה לא, תלמידים נוטים לא ללמוד דבר (או ללמוד מינימום הכרחי) עד אז, כדי ללמוד בסופו של דבר רק את אותו חלק שכן ייכנס לבחינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תשכח שאתה נאלצת ללמד את אותו דור אומלל של קוואזי-אנאלפבתים שלמדו ''לקרוא'' בשיטת השפה כמכלול... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי האוניברסיטאות מתעלמות מהעובדה שבחינת הבגרות היא בחינה גדולה מאוד וכוללת אשר לעיתים קרובות, אם לא באופן מוחלט, מלחיצה את התלמידים בצורה שקשה לתאר(!). הלחץ העצום הזה עלול לגרום לתוצאות בחינות הבגרות להיות נמוכות בהרבה מן המצופה. אם מוסיפים למשוואה את העובדה שעל פי ההסכם החדש לבגרויות יש משקל גדול בהרבה מבעבר, אפשר להבין זאת בבהירות. בקיצור, בחינת הבגרות היא בחינה מלחיצה מאין כמוה (למרות שדרגות הלחץ משתנות מאדם לאדם) וקשה לקבוע את ידע התלמיד רק על פיה. *אני רק רוצה לציין שאני מודעת גם לעובדה האובייקטיבית בדבר העלאת ציוני המגן ע"י המורים, ואני חושבת שלא צריכה להיות עם זה בעיה רצינית. תנו לתלמידים צ'אנס! :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחינות הבגרות מלחיצות את כולם (טוב, כמעט כולם), כך שגורם הלחץ מתבטל כאשר משווים בין הנבחנים, כי כולם (טוב, נו, כמעט כולם) היו לחוצים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הבעייתיות היא לא בהשוואה בין הנבחנים, אלא בהשוואה בין ציוני הבגרות לציוני המגן. יכול היית לכתוב, למשל, שהלחץ בזמן הבחינה מסביר את הפער בין ציוני הבגרות לציוני המגן (טיעון שאני, אישית, לא קונה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מה זה משנה? זו אותה סקאלה לכולם. כלומר, כולם מקבלים את אותו "פקטור לחץ" בערך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוף. לרגע חששתי מהתקפת וישנה נוספת, אך נרגעתי: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניי כמי שהוגשה על ציון של כ-85 במגן {והגיע לי יותר} משום שלמדתי וכל ציוני גבוהים בבגרות הגעתי לא מוכנה וטרודה, בעייני אין שום סיבה שציון אחד שניתן תחת לחץ בכמות חומר אדירה ישקף את כל ידיעותי בהיסטוריה, ולכן בעניי האוניברסיטאות עושות טעות חמורה...... ומפסידים תלמידים חכמים ונבונים בגלל שטות שכזו........ ב -ו-ל-ש-י-ט! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עצם הרעיון שהיסטוריה, מקצוע שהכוח המניע אותו הוא סקרנות לגבי התרחשויות ודמויות מן העבר, הוא גם מקצוע שניתן ללמד בכפיה תוך קביעה מראש של נושאים מוגדרים וביטול כל בדל מסקרנות זו, הוא מגוחך. ובכל מקרה, אם את כה חכמה ונבונה, אין לך מה לדאוג: הציון בהיסטוריה לא ישפיע עד כדי כך על הממוצע שלך לאוניברסיטה. או על חייך בכלל. (אלא אם כן תכשלי, ואז זה רק יגזול מזמנך) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |