בתשובה לערן בילינסקי, 22/01/03 20:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני ממש לא מסכים עם מה שנאמר. מה שילד לומד בבית הספר, לכל הפחות ברוב בתי הספר, אלו דברים שלא יידרשו ממנו בשום מקום אחר-כך. באיזה מקום עבודה דורשים מאיתנו שנקיא כל שלושה שבועות את מה שלעסנו באחרונה? מתי נדרשנו לשנן באוזני הממונים עלינו את מה שהם עצמם אמרו? איפה אדם נדרש להתמחות ברמה של 100 אחוז בשלושה-עשר נושאים שונים? ואלו רק דוגמאות. אז אם אנחנו רוצים שילדינו ישהו במערכת שאינה דומה למה שמחוצה לה, למה אמות המידה בה צריכות להיות זהות? ומעבר לכך, כמה מהילדים הללו עוברים מיד לאוניברסיטה? הרי חלק ניכר מהם עוברים קודם את הצבא, שאין כמוהו מקום שמאפשר לאדם לעשות, בין השאר, גם בירור עם עצמו ובחינה של מטרות, רצונות ודרכים. האם מה שהוא היה בתיכון, כולל התמדתו בלימודים, מידת תשומת הלב שהקדיש להם וכדומה, האם כל אלו תקפים אחרי הצבא? לא נראה לי שהתיכון הוא הזמן שבו "חותכים". זה קורה, לרובנו, הרבה אחר כך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה שמצב מערכת החינוך בישראל הוא מחפיר, לא אומר שצריך לתת לה עוד דחיפה לעבר התהום. יש צורך ברוויזיה מוחלטת של חומר הלימוד ושל אופן בדיקת הידע השוטפת. כל זה לא משנה את העובדה שציון המגן הוא, בלשון המעטה, לא אמין, במתכונתו הנוכחית. בית הספר, יותר מכל, צריך להקנות הרגלי למידה לתלמידים, ובסיס ידע שנדרש מכל אדם – לאו דווקא ידע שיעשה בו שימוש במסגרת עבודתו העתידית של התלמיד, אלא ידע שדרוש כדי להוות רקע תרבותי לחיים בעולמנו. מה זה אומר? זה אומר ספרות ותנ"ך, זה אומר פיזיקה וביולוגיה, זה אומר אזרחות ולשון, וזה אומר מתמטיקה ואנגלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והיסטוריה! והיסטוריה! שכחתי היסטוריה! (דובי, ששנא היסטוריה בתיכון ובנס ניצל מציון נכשל) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |