"אחיי האמריקאים, אזרחי העולם: הערב אנו אומה שנתעוררה אלי סכנה ונקראה להגן על החירות. אבלנו נהפך לזעם, והזעם להכרעה. בין אם נביא את אויבינו למשפט צדק, או שנביא צדק לאויבינו, צדק ייעשה.
איננו יכולים לקרוא מחשבותיו של טרוריסט, ועם זאת אנו מבינים היום בבהירות מה דרוש לו. לטרוריסט דרושה שנאה. דרוש לו פחד. יותר מכל, לטרוריסט דרושה מלחמה.
אך עם חופשי אינו נכנע לדרישות הטרור.
חברינו ובני משפחותינו נהרגו באלפיהם, אורות חייהם כובו בפתאומיות ברוטלית. אני אומר הערב לעולם כי בשם פעולת הטרור הזו לא ימות עוד אדם אחד חף־מפשע. לא עוד בן אחד לאם באמריקה. לא עוד אב אהוב אחד באפגניסטאן. לא עוד ילד קט אחד בישראל או בפלשתין.
ללובשי המדים אני אומר: על כולנו לקוות כי ימיכם כלוחמים תמו. היום אתם אוכפי החוק ושומרי השלום היקר. הוצב לכם אתגר על־ידי פשע איום ואל תטעו, אומה זו רעבה לצדק כשם שהיא אוהבת את השלום. עינינו נשואות אליכם, אל כוחות השיטור וחיילינו, אל נבחרי הציבור, ואל ידידינו ובעלי בריתנו בקהיליה הבין־לאומית, להפעיל את מלוא משקלם של החוק וכבודנו האנושי כנגד העבריינים והפושעים.
אמריקה מוכנה תמיד לפעול, ולפעול לבדה, אם היא חייבת. הערב, אנו יודעים כי ביכולתנו לפעול בשיתוף פעולה עם כל אומה על־פני כדור־הארץ. אזרחיהן של 80 אומות אחרות נהרגו היום בניו־יורק ובוושינגטון. רציחתם של חפים מפשע פגעה לא רק באמריקה, כי אם גם באירן ובסעודיה, במקסיקו ובאל־סלבאדור, ביפן ובדרום־קוריאה, בקנדה ובבריטניה, בהודו ובפקיסטן. העולם הוכה באלם, רק על־מנת לצאת בקריאה מאוחדת ובטוחה יותר מאי־פעם בהיסטוריה.
אנו נכנס אסיפה של מועצת הביטחון של האו"ם. אנו נבקש להקים בית־דין עולמי בעל סמכות למצוא, להסגיר או לעצור את האחראים למתקפת ה- 11 בספטמבר, וכן את הזוממים לבצע פשעים דומים בעתיד. אנו קוראים לשותפינו ועמיתינו באומות המאוחדות להקים כוח בין־לאומי לביצוע מנדט זה. תנו לפעולתם לחדור בודאות בלתי־מתפשרת לתוך עולם הצללים של הטרור ולתוך רשת הפשיעה הפיננסית, אך יותר מכל, תנו להם לחתור לקראת מאמץ דיפלומטי משותף. אנו מצטרפים לעולם כולו בציפייה כי המנדט הזה יהיה גורף ואיתן. נתקלנו בפשע חסר תקדים כלפי האנושות; אנו דורשים פעולה חסרת תקדים.
לניצים אני אומר: אנו מצדיעים לכם.
וליונים אני אומר: זוהי שעתכם. אנו מותירים מאחורינו מאה שנות מלחמה. אנו חוזים לפנינו מאה של שלום. כבר עתה, המאה החדשה הזו הועמדה למבחן הקשה ביותר. עינינו נשואות אליכם, אל אדריכלי השלום, עושי השלום ושומרי השלום, אל בינתכם.
איננו יכולים להבין את הטרור, אך היום אנו מבינים בבהירות כי מטרתו היא ליצור מחדש את העולם. הבה נמנע מהגשמת נבואת הטרור בכך שנספק לו קדושים מעונים והצדקות. אפילו בעודנו מוחים את הדם ממצחינו ואת הדמעות מעינינו, אל לנו לשכוח כי אנו תושביו ברי־המזל של העולם. עלינו לנהוג זהירות גדולה כדי שלא לספק לאותן התנועות שאנו מגנים דלק לתחייה מחודשת.
אנו יודעים גם כי ביכולתנו ליצור מחדש את העולם. הבה נבחן מקרוב את את פעולותינו על אותה קרקע פורייה בה צומח הטרור. האם ביכולתנו לעשות עוד כדי להביא שלום וצדק לישראל ולפלשתין? ודאי שכן. האם ביכולתנו לעשות עוד כדי להקל על העוני והמצוקה במדינות המזרח־התיכון, העשירות כל־כך בנפט? קרוב לודאי שכן. האם ביכולתנו לעשות עוד כדי לשמוע את קולותיהם השקולים והשקטים של אותם רבים שנאבקים כדי לזכות לאוזן קשבת ולהבנה? כן, ללא ספק.
יהיו מטרות אלה, גם כן, חלק מחתירתנו הבלתי־נלאית. ושיהיה ברור: אלה יהיו מטרותינו כיוון שאלה אינן מטרות הטרור. טרור דורש קיצוניות, פנאטיות ומלחמה. אנו נכפיל את מאמצינו לשלום משום שאנו עם שאינו משתופף או נשבר מול פני הפחד.
וכך אני אומר ליונים: אנו מצדיעים לכם. אחיי האמריקנים, אזרחי העולם, אנו נענה לאלימות בצדק סבלני - בטוחים בצדקתנו, משוכנעים בנצחונות הקרבים. מול כל העומד לפנינו, יהי רצון כי אלוהים יעניק לנו בינה, וישגיח על כל אחד מאיתנו. תודה."
נאום זה, המוצג בגליון ינואר של מגזין Adbusters (ורואה כאן אור באדיבותם) לא נישא מעולם. במקומו נישאה באותו ערב קריאה למסע־צלב אלים נגד הטרור. הנאום לעיל קורא להילחם באש הטרור במים, למיגור השנאה והסבל; במציאות הוחלט להילחם בו באש. במערכת 'צדק אינסופי' נהרגו אלפי חפים מפשע, עשרות אלפים איבדו את רכושם ומיליונים נמלטו מבתיהם. צבא ארה"ב לחם במשטר עריץ השנוא על עמו, אך פעולותיו האלימות עוררו את חמתו של העם האפגני. מי שאיבד את ילדיו בהפצצות האמריקניות לא יפוייס בהטבות כלכליות והיתר לגלח את זקנו. מי שאולץ להימלט על נפשו לא ימהר להסביר פניו לתייר מעברה השני של הפלנטה. עצם השימוש באלימות כלפי חפים מפשע, במטרה להשמיד פיסית את תשתית הטרור באפגניסטן, הכין את התשתית הרעיונית לאיבה עמוקה וסוחפת יותר כלפי ארה"ב והמערב - קיצוניות מולידה קיצוניות.
יתר על כן, ארה"ב אינה נוקטת את הצעדים הנדרשים כדי לייבש את ביצות היאוש והמחסור בהן משגשגת האיבה למערב. מדינות העולם השלישי כורעות תחת נטל החובות הבלתי ריאליים למערב. החזרי החובות והריבית האמירו לכדי 200 מיליארד דולר בשנה, סכום הגדול פי 3 מהיקף הסיוע הכולל שקיבלו אותן מדינות מלכתחילה מן המערב. בחלק מן המקרים מוקדשים 30-40% מהכנסות המשק במטבע זר להחזר חובות, במקום לנצל סכום זה ליבוא סחורות מן המערב ולשפר בכך את גרעונו המסחרי העצום. קרן המטבע הבין־לאומית, גוף אמריקני המקביל לבנק העולמי, מתנה מתן סיוע נוסף למדינות נחשלות באימוץ קו נוקשה של קיצוצים תקציביים לטובת החזר החובות למערב. רפורמות מעין אלה הביאו לא אחת לקריסת המשק ולרעב. כך קרה בניגריה, בסודן, בסומליה, ועתה גם בארגנטינה. עשרות מיליארדי דולרים הוזרמו למדינות העולם השלישי במרוצת היובל האחרון, ועם זאת אין לקרן המטבע מקרה הצלחה יחיד לזקוף לזכותה, ורשימת כשלונותיה הצורמים רק הולכת ומתארכת.
מדיניות החוץ האמריקנית, כפי שמתבטאת בפעולותיה הצבאיות, הכלכליות והמודיעיניות, מתאפיינת בחיזוק רודנים מקומיים עליהם ניתן לסמוך כי ישמרו על האינטרסים המסחריים של התעשייה האמריקנית. בתקופת המלחמה הקרה ניתן היה להציג זאת כניסיון לבלום את ההתפשטות הקומוניסטית־סוציאליסטית, אך כיום קשה למצוא הצדקה נאורה להסתייגות האמריקנית מפני משטרים נוקשים פחות בעולם השלישי. האנלוגיה המקומית מתבקשת - היו מי שהציעו כי ערפאת כרודן יהיה נכון לפשרות מרחיקות־לכת יותר ממנהיגים דמוקרטיים מקומיים. היום, כשמיליארדי דולרים שוכנים לבטח בחשבונותיו הפרטיים של הראיס בשוויץ, מובן לכל כי ממנו כבר לא תצמח הישועה.
בעוד קרן המטבע דבקה בגישה פשטנית־לכאורה זו, לפיה ההון המוזרם לרודן יחלחל אל ההמון הרעב, הבנק העולמי השלים זה מכבר מפנה אסטרטגי במדיניות הסיוע שלו למדינות העולם השלישי. לא עוד הלוואות בסך מיליארדי דולרים למימון פרויקטים גרנדיוזיים האמורים להביא להעסקתם של אלפים. תקציבי הבנק העולמי מופנים כיום למימון הלוואות צנועות ישירות למשפחות העניות, לצורך יזמות עסקית זעירה. התכנית נוסתה לראשונה בתחילת שנות התשעים על ארבעה מיליון משפחות בבנגלה־דש, ולאור הצלחתה הוחלט להרחיבה במסגרת פרויקט Microcredit למאה מיליון משפחות עד שנת 2005. בישראל מוכת הפערים טרם הופעלה התכנית, בהיעדר מודעות ולובי מקומי מתאים.
סבורני כי ארה"ב לא תוכל לצמצם את היקף השנאה כלפיה אלא אם תבצע תפנית חדה במדיניות החוץ שלה, ובפרט בנכונותה לקצוב את חובותיהן של מדינות העולם השלישי. אם המערב מצפה לגבות ביום מן הימים את 132 מיליארד הדולרים מארגנטינה, מוטב שייכון למלחמה.
בשורה התחתונה נשאלת השאלה מדוע הנאום המוצע לעיל שונה בצורה כה מובהקת מנאומו האמיתי של בוש? לדעתי התשובה מרירה ופשוטה. לפנינו מוצג נאום של מנהיג נאור, המסוגל להסתכל לטווח רחוק יותר מן המאורעות הפוליטיים המיידיים. מנהיג עם שיעור הקומה והחזון של תיאודור רוזבלט, ווינסטון צ'רצ'יל או יצחק רבין. בוש לעומת זאת, הוא בסך־הכול עוד פוליטיקאי קטן מטקסס, לא כל־כך משכיל, לא כל־כך נאור, לא כל־כך נורא. הנאום שלא היה, שייך למנהיג שלא היה.
|
קישורים
נאום זה - הנאום במגזין Adbusters
הסיוע הכולל - חובות העולם השלישי לפי World Game Institute
נטל החובות - "אז מי אחראי לחוב?", מאמרו של גלעד דנבום
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש