לפני כמה ימים הודיע משרד החוץ האמריקאי כי הוא מפסיק את התמיכה באונר"א, סוכנות האו"ם לסיוע לפליטים פלסטינים. בתחילת 2018 תוכננה תמיכה אמריקאית בסך 125 מיליון דולר לשנה זו. משרד החוץ הצהיר כי המודל הכלכלי של אונר"א פגום ביסודו, וציין בפרט את הגידול התמידי במספר הפליטים שהארגון מסייע להם.
בתגובה הודיע האיחוד האירופי, כמו גם קטאר, על הגדלת התמיכה, אם כי עדיין לא נמסר בכמה.
עינת וילף (לשעבר חברת כנסת מטעם "העבודה") ועדי שוורץ פרסמו מאמר המשבח את ההחלטה האמריקאית (אפשר לראות בו תקציר של הספר שהשניים פרסמו לפני כמה חודשים, "מלחמת זכות השיבה"). הם טוענים כי אונר"א ממלא תפקיד הרסני: הוא פועל להנציח ההגדרה לפיה גם צאצאי הערבים שברחו או גורשו מישראל הם פליטים, הגדרה שלטענתם אין לה תקדים במקרים היסטוריים אחרים של פליטות. הוא עושה זאת בכך שהוא מתנה את הסיוע הבריאותי והחינוכי שהוא מעניק ברישום הנהנים כפליטים. הגדרת הפליטות מלווה אצל הפלסטינים ברעיון זכות השיבה, וכשזכות השיבה נחשבת על־ידם כמוקנית למספר שעם השנים גדל והולך, הדבר מהווה מכשול בלתי־עביר לשלום.
עוד טוענים וילף ושוורץ כי דווקא ישראל פעלה בעבר לבלום יוזמות בעולם לקיצוץ התמיכה באונר"א, מתוך מחשבה שאונר"א היא גורם מתון. אכן, כמה ימים קודם להחלטה האמריקאית הזהירו "בכירים במערכת הביטחון" כי קיצוץ חד בתקציב אונר"א בעזה יוביל לואקום שחמאס ימלא.
וילף ושוורץ אומרים כי ייתכן שאונר"א מועיל לישראל בטווח הקצר, אך הרסני בטווח הארוך, וישראל צריכה להיגמל מלסייע לו.
|
קישורים
מלחמת זכות השיבה - סקירה מאת גדי טאוב
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש