 |
מה קורה כשתקשורת המונית נופלת לידי מי שאינם אמונים על האתיקה העיתונאית? האם חלפו ימי הצנזורה, או שמא עכשיו זה הזמן לחזק את מעמדה? אחריות ציבורית אל מול תאוות הסקופים.
|
|
| תקשורת • אילן מ. • יום ה', 19/10/2000, 18:17 |
|
| |
ימים רבים עברו מאז החלו המהומות ומאז דריכתו המיותרת של אריאל שרון לאל אקצה. נושא התייחסות התקשורת והשפעתה נדון ונדוש בכל מקום, ובצדק, וגם באייל כבר כתב מר הרטוגזון בהתייחסו לעניין פרוזאי וזר זה, בו נעשים חשבונות קרים על חיי מתים למען יביאו אהדה וסימפתיה לצדנו (הנה, לינץ'. עכשיו כבר נראה מה יהא על יחסם של האמריקנים לאחר זה). אך נותר נושא אחד שלא נהפך על כל זוויותיו בכל כלי התקשורת, הוא נושא הצנזורה.
צנזורה, על כל מרכיביה, הנה עסק מסובך מאין כמותו, ואין בכוונתי לעסוק במוסר שבה או באחריות בה נושאים גורמים שונים. אני מעוניין אך בהבאת זווית התייחסות נוספת אל פקטור התקשורת בימים מסורבלי עיכול אלה.
לפני מספר ימים, בוקר יום ראשון, החלה מרחפת לה כזבוב טרוף דעת שמועה על חטיפה נוספת של חייל ישראלי, אלוף משנה, על־ידי החיזבאללה. מנהיג החיזבאללה עצמו, חסן נסראללה, הודיע בקלילות ובשמחה כאילו הודיע על אירוסי בתו, כי ארגונו, במבצע מסובך, הצליח ללכוד ישראלי רביעי אשר יצטרף לשלושה שכבר מוחזקים על ידם. שמועה כשמועה תנהג, וכל הארץ קמה על רגליה ובוערת הדעת על עלבוננו ועל המצב המחמיר, כל אחד מחשב בראשו איזו תגובה תגיח כעת מתותחי צה"ל הרועמים, אם בכלל.
התקשורת, ובכך הכוונה לרדיו ולטלוויזיה (העיתונות, מסיבות אובייקטיביות משלה, איננה נכללת עמם יחדיו), פצחה במחול שדים פרוע משלה, והחלה בשידור עדכונים על המצב החדש שנוצר ועל הסברה והאפשרות כי קצין במילואים בצה"ל נחטף. בתחילה נאמר כי לפי בדיקות הצבא, אין אמת בדבריו של נסראללה, אך ה"אופציה" עומדת על תלה. וכאן נכנס האינטרנט לסיפורנו.
האתר "עניין מרכזי", אתר מפוקפק בערכיו האתיים והמקצועיים אך לרוב דובר אמת, ועמו מספר אתרים נוספים, כבר הודיעו על זהותו של החטוף (זאת בשעות אחר הצהרים המוקדמות מאוד), על היותו איש עסקים אשר יצא לפני מספר ימים מן הארץ בתוקף תפקידו, וכי הוא ניהל עסקים עם גורמים ערביים אשר הפילוהו לפח, גורמים אשר כנראה קשורים לחיזבאללה. כל זאת, כאמור, בפירוט רב יחסית לנאמר ברדיו ובטלוויזיה באותו הזמן, בהם נאמרו הדברים בפירוט רק שעות לאחר מכן.
כלי התקשורת הממוסדים קשורים בחבל הטבור אל מכונת הצנזורה הצבאית והאזרחית (במקרה זה - בית המשפט אישר צו איסור פרסום לבקשת הממשלה). חיבורו היחיד של האינטרנט, לעומת זאת, הוא לכאוס ולשררת ההמון - קומוניזם חדש ועדכני, בהתאם לשנים המדוברות. קומוניזם אשר צפוי, בלא דרכים בנויות היטב, שילוט עדכני וחקיקה משמעותית ואיתנה, לגרום נזקים רבים, אשר היקפם המלא אינו ידוע כעת, אך ימים אומרים ויאמרו.
ומדוע ג'ונגל הפריצות המתרחש על דפי הרשת אינו עניין לדיבור בון טוני רגיל? אולי מכיוון ששאר אמצעי התקשורת כלל אינם מעונינים להציג בפני כל את נקודת התורפה העיקרית שלהם בזמנים אלו, ובכלל, ולהתחיל בשנית את הוויכוח על רלוונטיות אמצעי התקשורת הישנים ביחס אל האינטרנט ואת חוסר יכולתם להתחרות באינטרנט, ה"מוגן" מקנסות ומזרועות החוק.
בכל מקרה, כלי התקשורת בהחלט נלחצים. בעיקר הערוץ השני, ערוץ רווחי אך בעל אחריות ומעמד ציבורי גבוהים, אשר הזניק את אהרון ברנע, פרשנה לענייני ערבים, והלה החל מספר דקות לפני חמש בניתוח דבריו של נסראללה, על־פי טון דיבורו, בחירת המלים הקפדנית, אופיו של הדובר ועוד מספר גורמים להם הוא מומחה (וכמובן שטרח להזכיר זאת לצופים פעמים רבות ובכך לכסות על אחוריו ועל אחורי חברת החדשות, עליה נאסר להציג את המידע שקיבלו ממקורות אחרים) ומאיר עיני עם ישראל לגבי פרשת היום.
אם לא היה מדובר בעסק כואב ודואב, הייתי משועשע למדי למראה יושבי האולפן, הדואגים לחזור ולומר כי כל הפרשנויות נובעות אך ורק מדבריו של נסראללה. אין לי התנגדות לשפשופו של "כתבנו לענייני" בתחום עיסוקו המרתק, וכמובן שאכן ניתן ללמוד את כל מה שאמר ברנע בעזרת ידע מעמיק עליו, אך ברור למדי כי אין צורך ממשי בטכניקות אלו על מנת לדעת את העובדות הידועות ממילא. כך, הם המשיכו אל תוך הערב במפגן מגוחך. כהולכים על חבל דק, המשיכו לספר לצופים פרטים נוספים מעורפלים על העניין, בעוד ברחבי האינטרנט - הכל ידוע וחשוף.
לטעמי, זהו נושא רגיש וכאוב, בו יש לטפל בידי מנתח - נושא הצנזורה. כתבי האתרים באינטרנט, לפחות אלו הפרטיים שאינם נשלטים על־ידי העיתונים הגדולים, אוחזים בחדשות כקופיפים הפולים פרעושים אחד מגבו של השני, ולבסוף תוחבים את היצור המסכן אל גרונותיהם תאבי הפרסום.
מיותר לציין כי אתרים כאלו אינם אובייקטיבים, אינם מקצועיים ככתבי מדיות אחרות, ואינם זהירים בנוגע למידע הנוחת בידיהם, או מוצאים בתפקידם מידה של אחריות ציבורית. הם אינם שמים לעצמם סדר עדיפויות כלשהו מלבד השגת עוד סקופ שניתן לרשום לזכותם ולהזכיר לקוראיהם הרבים (200,000 אנשים ביום לטענת "עניין מרכזי") כי הוא בלעדי להם. האפקט החדשותי והציבורי אותו הם משיגים הנו כביר אף־על־פי שהם אינם עומדים באף סטנדרט עיתונאי שהוא.
ישנן סיבות ברורות ונהירות לקיומה של הצנזורה - סיבות כה בסיסיות עד כי נשכחו מלבם של "אנשי התוכן", ואשר אין אפילו צורך להעלותן כאן. כולי תקווה כי רובנו מכירים בלגיטימיות של הצנזורה ובצורך הביטחוני, מוסרי ומדיני שהיא נושאת עמה פעמים רבות. יש לתת את הדעת לנושא, על מנת שהצנזורה תשמור על כוחה ויכולותיה ככל הניתן.
ישנה בעיה רצינית ביחס ליכולתה של התקשורת להישאר דוממת לנוכח פריצותה הבלתי חוקית והבלתי לגיטימית בעליל של האינטרנט, אשר מושכת את שאר כלי התקשורת באף ומצמידה אותם אל הקיר בחוזקה. במצב כזה, התקשורת מתקשה לשמור על קווים אתיים ומקצועיים, בעוד האינטרנט מספק סקופים לוהטים ללא הבחנה, בין אם גללי שמועות חלביות ובין אם אמת יציבה ונכונה, ודבר אינו יכול להיעשות בקרקע החוקית־פרגמטית של מדינת ישראל, כמו גם העולם בכללו.
זוהי עוד זווית בנושא גורם התקשורת בימים אלו ובנושא האינטרנט, אשר בחצרו נעשים דיונים רבים על דרכו הנלוזה (או הברוכה, תלוי מאיזה צד מביטים). נושא זה יהפוך למכשול מוסרי, כלכלי ותרבותי ממדרגה ראשונה בדרכה המתפתחת של האנושות בזמן הקרוב, מכשול שלא יהיה מנוס מהתמודדות עימו בעזרת "שריף" שיטפל בשררת הכאוס האינטרנטית הקיימת כיום.
|
קישורים
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש