 |
|
מפלגת העבודה תקועה בין האינטרס שלה לאינטרס הכללי. שינוי תקועה בין מה שהבטיחה לבין מה שהיא יכולה לקבל. מדינת ישראל סתם תקועה.
|
|
| פוליטיקה • דובי קננגיסר • יום ד', 29/1/2003, 20:28 |
|
| |
מפלגת העבודה הכניסה עצמה למלכודת שלא ברור איך תחלץ ממנה. השאלה שעומדת כרגע בפני ראשי מפלגת העבודה היא זו: איזו צורת פעולה תביא לנו בבחירות הבאות יותר מצביעים מאשר אלו שיברחו בגינה. ההגיון הוא כזה: כניסה לממשלת אחדות, אפילו בתנאים של "ממשלת חירום" תהווה שחיקה מוחלטת של אמינות המפלגה - בלי קשר לשאלה מי יהיה האדם שיוביל את העדר אל תוך הממשלה. פעולה כזו תבריח, ללא ספק, מצביעים רבים שהאמינו למצנע כשהבטיח את הבטחותיו. מאידך, השארות באופוזיציה עלולה לדחוק את שרון להקמת ממשלת ימין צרה עם ליברמן וש"ס. לא מעט מצביעים של העבודה, ובוודאי שמצביעים רבים מאוד שעברו לשינוי, לא יראו בעין יפה החלטה שכזו, וכוחה של העבודה ימשיך לרדת.
המלכוד של העבודה, בפשטות, הוא שהיא נקרעת בין דאגה לאינטרס האלקטורלי שלה, שתלוי בהיותה באופוזיציה, לבין האינטרס האידיאולוגי של תומכי העבודה להוביל מדיניות מתונה שאינה נתונה לאיומיהם של קיצונים מימין.
למה יכולה העבודה לקוות בקונסטלציה הנוכחית? ישנם מספר תסריטים אפשריים: ממשלת ימין - ליכוד, ישראל בעליה, מפד"ל, ש"ס, יהדות התורה, האיחוד הלאומי (סה"כ: 67 מנדטים) - במקרה כזה, מפלגת העבודה תוכל להוות אלטרנטיבה אמיתית בבחירות הבאות. היא תוכל להצביע על קלקולי הממשלה, ולהציע פתרונות חלופיים. היא תוכל לגרור את שרון באף על־ידי הצעת פתרונות שיאומצו, ואף להתכחש להם אם יתברר שהם היו בעייתיים. אבל הקמתה של ממשלה שכזו גם תזקף לגנותו של מצנע. הפלג הימני יותר של העבודה עלול לראות במצנע אשם בהפקרת המדינה בידי ממשלה קיצונית, ולהעביר את תמיכתו לשינוי. זאת, בעוד שמצביעי שינוי לא יתנו את קולם לעבודה, מאותה הסיבה ממש: אם הממשלה הימנית קידמה מדיניות ימנית קיצונית מדי, האשמה בכך תוטל לכיוונה של העבודה. ממרצ, כמובן, אין כבר הרבה מה לקחת, כך שהסתמכות על מעבר קולות ממרצ לעבודה היא משענת קנה רצוץ. אז מה כן יכול להיות טוב במצב כזה? מצביעי ליכוד עשויים לקפוץ מעל שינוי ולעבור ישירות לעבודה. ההסבר לכך נעוץ בקיומה של האפשרות לממשלת מרכז־ימין מתונה. התעקשותה של שינוי שלא להקים ממשלה שכזו תוריד את האשמה מגבו של מצנע ותתלה אותה בלפיד. עוד יתרון לעבודה באפשרות זו הוא חיזוק הנושא הבטחוני כשאלת־העל של הבחירות הבאות - דבר שיביא בהכרח להחלשת כוחה של שינוי לטובת העבודה.
ממשלת מרכז־ימין מתונה א' - ליכוד, שינוי, מפד"ל, עם אחד, ישראל בעליה (סה"כ: 63 מנדטים) - מדובר בממשלה צרה שימיה ספורים מלכתחילה. שני מוקדי חיכוך חשובים ישנם בממשלה הזו: שינוי־מפד"ל, ושינוי־עם אחד. החיכוך הראשון יסוב סביב הנושאים הבטחוניים: המפד"ל בהנהגת איתם עשויה לדרוש פעולות קיצוניות ששינוי, עם קאדר לא מצומצם של שמאלנים הן בסיעה והן בציבור המצביעים, לא תוכל להסכים להן. החיכוך הזה יהיה קל לנטרול: רוב חברי סיעת המפד"ל מתונים יותר מאשר ראש המפלגה (שגם כך מעמדו רעוע כיום), ולכן שתי המפלגות תוכלנה להתלות בשרון כבורר אחרון בשאלות בטחוניות. החיכוך השני יסוב סביב הנושאים הכלכליים. בין האג'נדה הכלכלית של שינוי לבין זו של עם אחד כרויה תהום עמוקה שקשה לראות כיצד יהיה ניתן לגשר עליה. עם אחד, כמפלגה בעלת אינטרס צר מאוד, תתקשה לתרץ בפני הבוחרים שלה שהות ארוכה בממשלה ששתי המפלגות העיקריות בה דוגלות בגישה קפיטליסטית ברורה. מכיוון שהאופוזיציה תהיה מפולגת במצב כזה, הממשלה לא תוכל ליפול (בשל הדרישה לאי־אמון קונסטרוקטיבי), אך הממשלה תאלץ להרכיב לעצמה קואליציה חדשה עם כל הצבעה. במצב כזה, שרון עשוי להעדיף לפנות לאופציה של ממשלת ימין, או אף לפזר את הכנסת.
אם אכן תקום ממשלה שכזו, העבודה תרוויח מכל הכיוונים: מצביעי שינוי רבים עשויים לכעוס על הפרת ההבטחה שלא להצטרף לממשלה שאיננה ממשלת אחדות. שינויניקים אחרים עשויים לגלות שהמפלגה לה הצביעו פשוט אינה מסוגלת לספק את הסחורה, ובצר להם יחזרו הביתה לשמאל. שינוי בממשלה שכזו תאלץ לעשות עוד ועוד פשרות, וספק אם יצליחו לקיים איזו מן ההבטחות שהבטיחו לבוחרים בנושאי חקיקה. מעט החקיקה שממשלה שכזו עשויה להצליח להעביר תחשוף את עמדותיה הקפיטליסטיות של שינוי - שמצביעים רבים בחרו להתעלם מהן בבחירות הללו - וכך היא תאבד עוד קולות לשמאל. בו בזמן, כמובן, העבודה אינה אשמה בהקמת ממשלה ימנית קיצונית, וממשיכה להוות אלטרנטיבה לליכוד ולשינוי. מבחינת העבודה, ממשלה שכזו היא הטוב שבכל העולמות. הבעיה היא שהקמתה תלויה לגמרי בשינוי, ולעבודה אין כל שליטה בעניין.
ממשלת מרכז־ימין מתונה ב' - אותו הדבר כמו תסריט א', אבל עם טוויסט קטן לפני הסוף: רגע לפני שהממשלה מתפרקת, העבודה תצעד בגאון כדי להציל את המדינה מממשלת ימין. שני תנאים צריכים להתקיים כדי שתסריט זה יתקיים בלי לפגוע בעבודה יותר מדי: א. צריכה לעבור לפחות שנה עד לקריסת הממשלה, כדי שהבטחות הבחירות תשכחנה או תעשינה "בלתי רלוונטיות במציאות החדשה שנוצרה"; ב. התפרקות הממשלה חייבת להעשות ביוזמת המפד"ל ועל בסיס בטחוני־מדיני. מפלגת העבודה לא תוכל לזכות בתרועות אם תכנס להציל ממשלה שנפלה משום שעמיר פרץ ניסה להגן על "השכבות החלשות". הסיכוי ששני התנאים יתגשמו הוא קטן למדי, אך המפד"ל עשתה מהלכים טפשיים יותר בעברה, ואם אפי איתם יצליח לשרוד כראש הסיעה, הוא בהחלט עשוי להוביל מהלך של פרישה על רקע בטחוני־מדיני, שיפתח את הדרך למפלגת העבודה.
ממשלת אחדות חילונית - ליכוד, עבודה, שינוי, פלוס דרושים (לפחות 71 מנדטים) - ממשלה כזו יכולה לקום באחד משני תסריטים: מצנע מועזב מראשות מפלגת העבודה ופרס מוביל אותה אל תוך הקואליציה, או לחילופין פיצול במפלגת העבודה. האפשרות הראשונה נראית בלתי הגיונית בעליל, אבל היא לא בלתי ריאלית. גם פרס עשה כבר דברים טפשיים יותר בעברו, ואם יוצע לו פיתיון מספיק טוב, הוא בהחלט עשוי להוביל מהלך שכזה. תוצאות צפויות: פרס יזכה להיות שר חוץ לארבע שנים, והעבודה תזכה לקבורה משפילה בבחירות 2007. האפשרות השניה היא הסבירה יותר. מפלגת העבודה גם כך נמצאת היום בתהליך של חיפוש דרך, ואין סיבה שהיא לא תתפרק לשניים או שלושה חלקים. חלק אחד יתאחד עם מרצ כדי להקים את המפלגה הסוציאל־דמוקרטית הישראלית הכל־כך מדוברת (שמות אופציונליים: מס"ד, גש"ם (גוש השמאל), או פשוט "העבודה"). אם ישאר משהו ממצנע עד אז, הוא בהחלט עשוי להמנות על החלק הזה. חלק שני יתפצל ימינה ויחבור לשינוי כדי לעבות את המחנה הליברלי. חלק שלישי, כנראה בהנהגת שמעון פרס, ישאר עצמאי ויחבור לממשלת האחדות. חלק זה לא ישרוד את הבחירות הבאות. במקרה כזה, אותו חלק שהתאחד עם מרצ יצבור את קרדיט רב על המהלך, והמפלגה הסוציאל־דמוקרטית שתקום תחליף את העבודה בתפקידה כאחת משתי המתמודדות הרציניות על ראשות הממשלה.
תהליך ההתפצלות הזה עשוי לקחת מספר חודשים. יתכן כי שרון יסתמך עליו וינסה להקים את אותה ממשלת מרכז־ימין שלעיל לתקופת הביניים. שינוי תסכים להכנס לממשלה הזו משום שהיא תתרצה כי כוונותיו של שרון הן ליצור ממשלת אחדות, אך דרוש למפלגת העבודה זמן "להבשיל" כדי לקבל מהלך שכזה. ממשלה שתכלול רק חלק ממפלגת העבודה, כמובן, עשויה למנות פחות מ-71 מנדטים, בהתאם לגודל הפלג המצטרף אליה.
אפשרות אחרונה היא ממשלת אחדות עם החרדים - ליכוד, ש"ס, יהדות התורה, העבודה (או חלק ממנה), פלוס דרושים (מ-61 מנדטים ומעלה) - קשה לראות ממשלה כזו קמה, אבל כאמור, פרס עשה כבר דברים טפשיים יותר בעברו. ממשלה כזו משרתת יותר מכל את האינטרסים של שרון. מצד אחד, הוא אינו מאבד את אמונו של הציבור הדתי והחרדי, ומצד שני הוא גורם לעבודה פגיעה אנושה. ניסיון של מי ממפלגת העבודה להוביל לממשלה שכזו יוביל בהכרח לאותה התפרקות שתוארה לעיל, וביתר שאת, ואותו מנהיג להוט־כיסא ימצא את דרכו אל מחוץ לכנסת בבחירות הבאות. תוצאותיה של ממשלה כזו עבור שינוי לוטות בערפל. הבוחרים עשויים לכעוס על שתי המפלגות גם יחד ולנהור אל שינוי. מצד שני, הם עשויים להתייאש ולהעדיף לבחור במפלגה אחרת מתוך סברה ששינוי היא מפלגת אופוזיציה תמידית.
מבחינת מפלגת העבודה, ממשלת מרכז־ימין מתונה היא האופציה הקוסמת ביותר. זהו הסיכוי הטוב ביותר עבורה לשקם את עצמה ולחזור לשלטון תוך זמן קצר. ממשלת אחדות עם החרדים שתכלול את מפלגת העבודה בשלמותה היא האפשרות הגרועה ביותר למפלגת העבודה, אבל לא הרבה יותר מממשלת אחדות חילונית שכזו.
מבחינת האינטרס של המדינה כפי שרואים אותו האנשים שהצביעו למפלגת העבודה, סביר להניח שממשלת אחדות חילונית היא האופציה הטובה ביותר, אך אם נכלול כחלק מהאינטרס הזה את עצם קיומה של מפלגת העבודה ככוח משמעותי בפוליטיקה, הרי שבאופן אבסורדי רק התפצלות של המפלגה תשרת את מטרותיהם בצורה אופטימלית.
שרון, בחוכמה רבה, הפקיד את המפתחות לעתידה של מדינת ישראל בידיהם של מצנע, פרס ולפיד. הם אלו שיקבעו איך תראה הממשלה הבאה. למרבה האירוניה, חלק מהאפשרויות העומדות בפניהם כיום הן לזרוק את המפתחות למישהו אחר, בתקווה שנסתדר בעצמנו עד הבחירות הבאות. אם זו תהיה החלטתם, נהיה אנו, הבוחרים, חייבים לשקול זאת היטב כשנתבקש להחליט אם לשים את המפתחות בידיהם שוב בבחירות הבאות.
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש