 |
|
 |
||
|
||||
 |
"המרכז ניצח בבחירות, לא הימין" (טענה רווחת) טעות אופטית. המרכז לא ניצח מעולם שום מערכת בחירות. יתרה מזו, אין חיה פוליטית הקרויה "מרכז". "מרכז" בפוליטיקה הישראלית הוא מונח המתאר ארבעה הלכי רוח בולטים בציבור שמשתקפים היטב בתוצאות הבחירות: 1. מרכז ימני/ימין מתון- קבוצה זו הצביעה ברובה לליכוד. אנשי ליכוד בכל רמ"ח איבריהם, שמעדיפים לראות עצמם כמרכז כדי להתנער במשהו מהקונוטציות השליליות שיש לליכוד ולימין- פרשיות השחיתות, ההווה והעבר המפוקפק של אריק שרון, אולי אפילו האסוציאציה המעט אלימה שמעלה הימין הפוליטי (שמשורותיו צמחה עד כה רוב רובה של האלימות הפוליטית בישראל). משהו קלוש בנוסח "אני איש מרכז, הצבעתי לליכוד כי אני תומך בדן מרידור, לא בגלל אריק שרון". נו, בסדר. ואני אוהד מכבי חיפה כי אני מעריץ שרוף של אפסנאי הקבוצה. ונניח שהצבעתי לליכוד כיוון שאני תומך בדן מרידור, האם לא נתתי באותו פתק כח גם לאדם כמו צחי הנגבי, למשל, שרואה במפלגה פשיסטית לכל דבר ועניין שותפה לגיטימית בממשלה עתידית (חרות)? הימין המתון נמצא היום במפלגת העבודה (פואד, אפרים סנה). 2. שינוי- הספרינט של טומי לפיד לזרועות שרון עוד לפני שסיימו לנקות את ערימות הזבל שהותירו הבחירות בנוף (הכרזות והשלטים למיניהם) חשף מהר מאוד את פרצופו הפוליטי של טומי לפיד. מעבר להוכחה שלפיד כנראה לחוץ-כסאות לא פחות מש"ס למשל (פתאום אפשר לשבת בממשלה עם יהדות התורה?), מתברר כי כל אלה שהצביעו לשינוי במקום למר"צ (2-3 מנדטים ויותר) דווקא בגלל המצע האנטי דתי של שינוי, נתנו את קולם למפלגת צומת של פעם בעטיפה יאפית. שינוי נבנתה ממצביעים שבין אם שייכים לימין או לשמאל בתפישתם המדינית, נפלו קורבן לתרגיל התעמולה העתיק בעולם, "עשה לך שעיר לעזאזל פופולרי". 3. המאוכזבים- אלו, כמובן, מאוכזבים מפוליטיקה. המצב והשחיתות עשו את שלהם, והמאוכזבים ש"נמאס להם מהפוליטיקאים" רבים מתמיד. בעיני אלו, גם השמאל וגם הימין לא מספקים את הסחורה, ולכן רואים עצמם כמרכז בין אם הצביעו לליכוד, לעבודה, לשינוי, לעם אחד או אפילו לעלה ירוק. לכאורה, זרם פוליטי- אידאולוגי חדש. האמת, "אין לנו מושג מה צריך לעשות אבל זה בטח לא מה שעושים כרגע" קצת קלוש בתור אידאולוגיה. 4. לא החליטו- יותר תת-זרם של המאוכזבים, אבל רבים מספיק כדי להיות קבוצה בפני עצמה. או שהם חסרי מודעות פוליטית ויצביעו למי שיציע להם עשרים שקל/למי שהכי חתיך/למי שהדוד ביקש וכו', או שהם בגישה של "אולי המצב לא מי יודע כמה, אבל במילא אי אפשר לעשות משהו בנידון אז נמשיך עם מה שיש". דהיינו, אין לנו מושג, ניתן לאריק שרון לשבור את הראש. כמו המאוכזבים, גם באלו אני מתקשה לראות אידאולוגיה חדשה בנוף הציונות. ניתן לסכם ולומר כי אנשי "המרכז" בישראל הם בחלקם אנשי ימין שלא נעים להם להזדהות ככאלו ובחלקם אנשים שלא יודעים מה הם רוצים מעצמם ומהמדינה ולכן מדקלמים מנטרות ריקות מתוכן על אחדות ומרכז חדש. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |