 |
בני אדם נוטים לקבל מצב קיים כמובן מאליו, ולא לחקור ולדרוש בסיבות לקיומו. יש שיאמרו שזה בדיוק מה שקרה בנושא ציונים ומדידה של תלמידים: קשה לנו לתפוס מצב בו תלמיד עובר דרך מערכת החינוך בלי להיות נתון למדידה מתמדת. למה ציונים, בעצם? והאם קיימות אלטרנטיבות אמיתיות?
|
|
| חינוך והשכלה • נגה אדמון • יום ו', 13/12/2002, 23:40 |
|
| |
הערכת תלמידים על־ידי ציונים נתפסת כמרכיב חיוני של מערכת החינוך מזה למעלה ממאה שנה. עם המהפכה החינוכית של סוף המאה ה-19, התעורר הצורך להוסיף לחינוך מימד של אמינות מול הציבור משלם המיסים, כמו גם הצורך בשליטה על המערכת שגדלה במהירות. התפשטות מערכת החינוך ונפילת השיטה הישנה של התמחות פנים־משפחתית, עוררה גם את הצורך במנגנון אלטרנטיבי למיון לקראת שוק העבודה, ובתי־הספר הפכו לגורם העיקרי בחברה המערבית האחראי על מיון. בניגוד לעבר, שאפה החברה החדשה (המעלה על נס את עקרון שוויון ההזדמנויות) למיון רציונלי, ומדידת תלמידים נתפסה כאופן המיון הרציונלי ביותר לכל הדעות.
בעוד שבעבר נקבע העתיד המקצועי של הפרט כמעט אך ורק לפי המשפחה בה נולד ומעמדם החברתי של הוריו, הרי שעתה התיימרה החברה לאפשר ניעות (מוביליות) חברתית בלתי־מוגבלת, למעלה ולמטה, והדרך לאפשר ניעות כזו (דהיינו, שוויון הזדמנויות) היא דרך מערכת החינוך. נוצרה מערכת שהתיימרה להיות שווה לכולם, חינוך חובה שלא עולה כסף, וכך - בהנחה שנקודת המוצא היא אחידה - יכולת התלמיד היא שתקבע את הצלחתו במערכת, והצלחתו במערכת היא שתקבע, מאוחר יותר, את מיקומו בשוק העבודה. אך כיצד נמדוד "הצלחה"? או, ליתר דיוק, כיצד נמדוד הצלחה באופן הניתן להשוואה על־ידי מעסיקים פוטנציאליים או על־ידי מוסדות להשכלה גבוהה? כיצד נאפשר להם לברור את המוכשרים ביותר מבין ההמונים המסיימים את בית־הספר התיכון? הצורך בציונים נראה ברור: נתון כמותי שלא ניתן לפירושים שונים, שניתן להכפיף להשוואה מדויקת, שיספר לנו מי מוצלח יותר ומי מוצלח פחות.
מדידת תלמידים על־ידי ציונים בבית־הספר משרתת מספר מטרות: מעבר למיון וסינון (תחת ההנחה שציוני ההווה הם אינדיקטור לציונים בעתיד במערכת ההשכלה הגבוהה או ליכולת תפקוד בעבודה), היא מספקת מידע למורה, לתלמיד ולהורים על רמת הידע אליה הגיע התלמיד (וכך יודע המורה/הורה מתי התלמיד מתקשה וזקוק לעזרה). מדידה גם משמשת כתמריץ לתלמידים להגיע להישגים, וככלי שליטה משמעתי. אז למה לצאת נגדה?
תומכי ההערכה האלטרנטיבית מנסים להוכיח כי היתרונות שבמדידת תלמידים הם שוליים לעומת החסרונות שמביאה איתה מערכת ההערכה המסורתית. הערכה אלטרנטיבית של תלמידים מתבססת על בדיקת יכולתם להשתמש בידע שלמדו כדי ליצור, ולא על בדיקת יכולתם לשנן ולזכור. הערכה אלטרנטיבית תימנע מהשימוש בציון מספרי, אלא תעדיף את השימוש באחת מהשיטות הבאות:
- הערכה בכתב - המורה מסכם את הישגי התלמיד ואת נקודות הקושי שלו בצורת חיבור קצר. התלמיד מקבל משוב מדוייק, אשר לא מיתרגם בשום שלב לציון; תעודת הסיום של תלמיד כזה תורכב מאוסף חיבורים המתארים את תפקוד התלמיד בקורסים השונים. נקודות הכשל של השיטה הן שתיים: השיטה תובענית מאוד כלפי המורים, ובנוסף קורה כי מורים המעריכים תלמידים בכתב נוטים להשתמש בתבניות שפה מוגדרות, אותן מתרגמים התלמידים להערכות בנות־השוואה.
- עובר/נכשל - שני הציונים היחידים בקורס הם עובר או נכשל. הבעיה המרכזית עם שיטת העובר/נכשל היא כי מרצים באוניברסיטאות אימצו את השיטה לקורסים בודדים, והוציאו לה שם רע. כמו הערכה בכתב, גם שיטת העובר/נכשל הופכת אפקטיבית רק אם היא מיושמת באופן גורף, דהיינו, המוסד החינוכי כולו משתמש באותה השיטה. כשמרצה בודד מציע קורס עובר/נכשל, קופצים עליו התלמידים כמציאה משמיים, תחת ההנחה שקל מאוד לעבור את הקורס, מבלי לפגוע בממוצע הציונים. השיטה התגלתה כמאוד לא־אפקטיבית בהמרצת תלמידים ללמידה כאשר יושמה באופן נקודתי. עם זאת, במצב של יישום גורף, השיטה מעודדת את התלמידים ללמוד מתוך תמריץ פנימי של עניין בחומר, דהיינו - לבחור קורסים לפי עניין ולחוש חפשיים להתעמק בחומר הנלמד.
כיצד מעריכים המורים את הישגי התלמיד באופן אלטרנטיבי? תחת המטריה הרחבה של הערכה אלטרנטיבית ניתן למצוא את השימוש בטכניקות הערכה שונות, למשל השימוש בתיק־עבודות (פורטפוליו), המורכב מסיכומים שכתב התלמיד, התרשמויותיו ותגובותיו לחומר הנלמד, פרוייקטים שיצר, חיבורים, וכל חומר אחר שמעוניין התלמיד לכלול בתיק. השימוש בתיק עבודות מאפשר למורה לראות את התקדמות התלמיד לאורך זמן, ולהעריך אותו על סמך מגוון פרמטרים.
שיטה נהוגה נוספת היא שיטת התערוכה - תלמידים מכינים פרוייקט סיום המשקף את הידע שצברו במהלך הסמסטר. הפרוייקט יכול להיות עבודה בכתב, מחזה, יצירת אמנות, פרזנטציה, או כל פורמט אחר שיעדיף התלמיד. המעריכים המוזמנים לחזות בפרוייקט כוללים תלמידים אחרים, הורים, מורים מבית־הספר, וכל מומחה חיצוני שמעוניין התלמיד להזמין.
המייחד את שיטות ההערכה האלטרנטיבית הוא התמקדותן באבחון התקדמות התלמיד לאורך זמן (במקום השוואתו לתלמידים אחרים), מתן הזדמנות לתלמיד להיות שותף בתהליך ההערכה, ושימת דגש על סגנונות למידה שונים של תלמידים שונים.
תומכי ההערכה האלטרנטיבית טוענים כי יומרת המערכת להערכה אובייקטיבית על־ידי ציונים הוכחה כשגויה; מחקרים שונים הדגימו כיצד מורים שונים מדרגים את אותו המבחן בציון שונה, ואף אותו המורה מדרג את אותו המבחן בציון שונה כשהוא נמסר לו לבדיקה בהפרשי זמן של חודשים מספר. גם ההנחה שציוני בית־הספר משמשים כאינדיקטורים להצלחה בעתיד הוכחה כשגויה - ציוני שנה א' בתואר הראשון לא חוזים הצלחה בתואר שני, וציוני בית־הספר מסבירים רק חלק קטן מהשונות בציונים בתואר הראשון.
העתקה בבחינות - אחת הבעיות הנפוצות ביותר במערכת החינוך המסורתית - תיפסק עם שינוי שיטת ההערכה. שינוי השיטה גם יתרום ללמידה - תלמידים היום לא זוכרים את החומר הנלמד אחרי נקודת ההערכה, כיוון שהלימוד בבית־הספר מכוון לציון, ולא מכוון לרכישת ידע. לימוד המכוון לציון פוגע בעניין התלמידים בחומר הלימוד; תלמידים המוערכים על־ידי ציונים הופכים לפחות סקרנים, ולא מעוניינים לחקור מעבר לחומר הנדרש, כיוון שהמערכת משדרת כי רק מה שניתן לכימות ומדידה הוא בעל ערך, וכי הדגש הוא על התוצר הסופי ולא על התהליך. לפי־כך, תלמידים לא ייקחו סיכונים שעלולים לפגוע בציון (בחירה בקורס קשה, בחירה בנושא קשה לעבודה). מחקרים גם הראו כי התלמידים היצירתיים יותר מקבלים ציונים נמוכים יותר - יצירתיות היא עוד אחת מהתכונות שלא רק שאינן נמדדות היטב, אלא אף עלולות לפגוע בציון (סטיה מהגדרות המשימה המדוייקות של המורה).
מחקרים נוספים הראו כי הערכה על־ידי ציונים פוגעת בביצועים של התלמיד - תלמידים נוטים להשקיע את המאמץ המינימלי הדרוש לשם השגת ציון טוב, ולא מעבר, ואינם נדחפים למיצוי של מלוא יכולתם. רמת הביצועים של תלמידים יורדת כשהם יודעים שהם נמדדים, במיוחד אצל תלמידים הנחשבים חלשים אקדמית. כשהושוו ביצועיהם בסיטואציה של מדידה ובסיטואציה בה נאמר להם שהם אינם נמדדים, לא רק שהתלמידים החלשים התעלו על ביצועיהם הקודמים, אלא אף התעלו על ביצועיהם של תלמידים חזקים. תלמידים בכיתות אלטרנטיביות גם נטו יותר להגדיר עצמם כ"מעל הממוצע" מאשר תלמידים בכתות מסורתיות. במקביל, הראו מחקרים שפחות מרבע מהתלמידים מומרצים על־ידי ציונים, ואף הראו שציונים גורמים לאנטגוניזם כלפי המערכת הבית־ספרית אצל חלק גדול מהתלמידים, כתוצאה מההיחשפות המתמדת למדידה ושיפוט ומהאיום התמידי בכשלון. ציון נכשל כשלעצמו גורם לירידה במוטיבציה של התלמיד, ולתחושת ניכור מהמורה ומביה"ס.
גוף זה של מחקרים הביא את תומכי ההערכה האלטרנטיבית לכפירה באמונה כי ללא ציונים התלמידים פשוט יפסיקו ללמוד. הם מציעים לשים דגש על התמריץ הפנימי ללמידה (מול התמריץ החיצוני שהוא הציון), ומביאים מחקרים המראים כי תמריצים פנימיים יעילים הרבה יותר מתמריצים חיצוניים כמעודדי הישגים ולמידה.
הטיעונים הללו מציגים זווית ראיה אלטרנטיבית על ההנחות שבבסיס ההערכה על־ידי ציונים - ההנחות שציונים הם מהימנים, מהווים אינדיקטור לציונים בעתיד, ממריצים תלמידים ומשפרים ביצועים. לכך מתווספות טענות בנוגע לכך שציונים מעודדים תחרות במקום שיתוף פעולה בקרב התלמידים, ובנוגע להשפעת ההערכה על־ידי ציונים על החומר הנלמד בבית־הספר - נושאים ערכיים (כגון איכות הסביבה) ואומנויות לא ניתנים לכימות, ומשום כך נתפסים כחסרי משמעות על־ידי התלמידים והמורים.
כיוון שהחברה מקבלת ציונים כמדידה אובייקטיבית של יכולת, מוסדות השכלה גבוהה ומעסיקים מייחסים חשיבות רבה לציונים. מוסד שיהיה מעוניין ביישום הערכה אלטרנטיבית יהיה צריך לספק לבוגריו כלים לקבלה לאוניברסיטאות, כפי שעשו תיכונים שונים בארה"ב במהלך שנות התשעים (על־ידי הסברה נקודתית והסכמים עם משרדי קבלה של קולג'ים בנוגע לאופן קבלת בוגריהם ללימודים על־תיכוניים). באופן דומה, קולג'ים בארה"ב הנמנעים ממתן ציונים מספקים לבוגריהם בסיס לקבלה לתארים מתקדמים.
האם זוהי רפורמה ריאלית? האם הבורות, המאפיינת רבים כל־כך מבוגרי מערכת החינוך, תצטמצם על־ידי שינוי שיטת ההערכה? האם הגישה של תלמידים כלפי בית־הספר תשתנה, ונזכה לראות ילדים לומדים בעניין והנאה? רבים טוענים שכן; ועם זאת, ניסויים בבתי"ס אלטרנטיביים היו חלוקים בממצאיהם - בעוד אחדים אכן הגשימו את החזון האידילי, באחרים לא נצפתה למידה מוגברת, ואף יותר מכך - כשבוגרי בתי־הספר האלטרנטיביים מצאו עצמם בקולג', הם התקשו מאוד להתמודד עם הערכה על־ידי ציונים, ומצאו עצמם נפלטים מהמערכת.
האם זה טבעי שאנו נתונים למדידה וכימות באופן רציף במשך כל ילדותנו ושנות ההתבגרות שלנו? איך זה משפיע על התנהגותנו כבוגרים? ולמה אנחנו לא יוצאים נגד המדידה הבלתי פוסקת? כנראה שכאנשים, אנו נוטים לקבל מצב קיים כמובן מאליו. הגיע הזמן, ככל הנראה, לגישה אלטרנטיבית.
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש