האסון של ההערכה האלטרנטיבית 113264
טלי יום א', 15/12/2002, 4:59
באופן כללי, ההערכה האלטרנטיבית היא עוד אחת מהתוצאות המסוכנות והמטופשות של הגישה הפוסט מודרנית.

וכמה דוגמאות:

(1) בוגרי השיטה הישנה זוכים ללמוד טכניקה ולשנן דברים. שינון הוא חשוב מעין כמוהו לתלמידים צעירים (ולעיתים רבות גם למבוגרים), לפחות כבסיס מסויים לידע כללי. טכניקה במקצועות מסויימים היא קריטית (הסתכלות במפה, חיבור וחיסור, החזקת עיפרון...).
בשיטה האלטרנטיבית תלמידים יוצאים פעמים רבות חפים ממיומנויות בסיסיות ומידע כללי בסיסי.

(2) השיטה האלטרנטיבית מפסידה לפעמים רבות מהיקף החומר (נניח תמורת למידה לעומק, למרות שגם בזה אני מפקפקת). קראתי פעם מחקר משעשע שבו הראו שאם התלמידים לומדים שוב ושוב ושוב ושוב את אותו החומר ונבחנים עליו שוב ושוב, בשיטות מגוונים, בסוף כולם מצליחים להגיע ל- 90 ומעלה. מעניין, לעומת זאת, ששכחו לומר שבסוף השנה הם למדו פרק אחד מהחומר. (ושהתלמידים הטובים בכיתה בטח קיבלו כאב בטן רק מלחשוב על השיעור הממשמש ובא).

(3) גם ההורים וגם התלמידים (מניסיון) מתקשים להבין את אותם "חיבורים" קטנים שמוגשים להם במקום המספרים הישנים והטובים. אני מסוגלת להבין שהילד קיבל 80. אני מסוגלת להבין שאם הוא קיבל 70 ועכשיו 80 הוא השתפר. כשכותבים לי שהוא משקיע מאמצים או שהוא לפעמים מגלה יצירתיות - אין לי שמץ של מושג אם זה טוב או לא. כשזה כתוב ביותר מילים - זה אפילו יותר גרוע.

(4) המורים המסכנים שנדרשים לשעשע את התלמידים בחיבורים הקצרים שלהם, ביצירות המקוריות שלהם, וביתר העיזים שמכניסים להם לכיתה, באמת לא מספיקים ללמד, בטח לא בהיקף שהיו אמורים.

(5) הילדים מתקשים מאוד להפריד בין עיקר לטפל. הצביעה של היצירה לפעמים הופכת להיות במוקד המשימה, משום ש"המורה אמרה שחשוב להראות השקעה ואסתטיקה". העובדה שבסוף תלמיד אחד מסוגל להסביר את חוקי הגנטיקה הבסיסיים, והאחר רק להגיד שזה זברה - נשכחת מלב.
באופן כללי, התלמידים מתקשים לומר מראש על פי מה תישפט היכולת שלהם, אפילו במקרים שבהם הם מקבלים דף הוראות מפורט יחסית.

(6) התלמידים יוצאים מהשיטות האלטרנטיביות בלי שום מוכנות ל"חיים האמיתיים", שבהם, מה לעשות, נדרשים לעמוד גם במשימות קונבנציונאליות ולדעת משהו.

(7) למרות שהשיטה האלטרנטיבית אמורה לאפשר למורה חופש פעולה יחסית, בפועל המורים מתקשים ביישום השיטה, ולא מעזים לשנות אפילו דברים בנאליים. בכיתה א' מסויימת ביקשו ההורים מהמורה לאפשר לתלמידים להדביק את דפי העבודה במחברות, משום שאחרת הדפים מגיעים הביתה ויכולים לשמש כאקורדיונים אחרי שנמעכו בתחתית התיק. המורה סירב, כי הדפים (המעוכים בתחתית התיק של ילד בכיתה א') צריכים להיות חלק מה"פורטפוליו".

(8) חוסר הקורלציה שהודגם בנוגע למצליחי תואר ראשון ושני - אפילו אם נתעלם בליקויים מתודולוגיים אפשריים במחקר (אחרי שנים של עבודה בתור יועצת מחקרית, אני מרשה לעצמי להניח כאלה אוטומטית) - לדעתי, לא רע שבוגרי תואר ראשון ושני יהיו מומחים במיומנויות אחרות. בוגרי תואר ראשון נדרשים יותר להיקף של ידע ומיומנות, ואילו בוגרי תואר שני (עם תיזה) גם לחידוש. חוסר הקורלציה לא מראה על בעייתיות בבחינות של תואר ראשון, אלא מצביע על המטרה השונה של התארים.

(9) בפועל השיטה האלטרנטיבית מדגישה את הבטלה של חלק מהתלמידים בכיתה. ראינו כאן באייל שכאשר נדרשו תלמידי חטיבת הביניים לכתוב תגובות, חנה כתבה וחביב הסתכל וצחקק. הדבר נכון פעמים רבות לכל עבודה בקבוצות, וההערכה האלטרנטיבית נוטה להתנהל בקבוצות.

(10) הרעיון של לחזק את החלשים הוא נחמד, רק שהשיטה היא על ידי הגברת ההישגים שלהם, ולא על ידי יצירת מבחן אחר שאותו הם יוכלו לעבור. אמרות שפר פוסט מודרניות כמו: מי אמר שידע בחשבון חשוב יותר מהידע לגבי משחקי חצר (באמת שראיתי גם מאמר שטען את זה) - מעוררות בי בחילה.

(11) עם כל ניסיונות המודיפיקציה וההתאמה, קשה מאוד לבצע הערכה כלפי חוץ (למשל לצורכי קבלה למוסדות הבאים) ללא הערכה קונבנציונאלית. השיטה שהוצעה (סיכומים בין קולג'ים לאוניברסיטאות, למשל) מעודדת בטלה.

(12) נזכור גם, שכמו בכל שיטה אלטרנטיבית-חדשנית, בשנים הראשונות משקיעים משאבים רבים בהטמעת השיטה, ולכן עשויים להתקבל מחקרים מוטים שיצביעו על יעילותה, פשוט בגלל המשאבים (כוח אדם, אמצעים) הגבוהים יותר. לו היו משקיעים אותם משאבים גם בקבוצת הביקורת (דהיינו, כיתה שבאמת *לומדת* ו*נבחנת*) התוצאה כנראה היתה שונה.

עד כאן.
האסון של ההערכה האלטרנטיבית 113266
אבירי • בתשובה לטלי יום א', 15/12/2002, 5:38
אפשר לקבל לינק ל (10) ?
האסון של ההערכה האלטרנטיבית 113276
בועז • בתשובה לטלי יום א', 15/12/2002, 9:56
תגובה מצוינת.
במיוחד יש להדגיש את נקודה 8 - יתכן שהשיטה האלטרנטיבית מתאימה לתלמידי תארים מתקדמים ולתלמידים מצטיינים בתיכון ובאוניברסיטה, אבל זה לא אומר שהיא מתאימה לכלל האוכלוסיה.
זה בערך מסכם את העניין 113287
גילית • בתשובה לטלי יום א', 15/12/2002, 10:37
ועוד כמה דברים:
א. הסטטיסטיקות- מניפלוציה. אפשר בקלות להביא סטיטסטיקות המראות שחינוך אלטרנטיבי זה נהדר, שזה אסון, שזה משפר, שזה גורם לפיגור שכלי, שזה מעלה\מוריד\מבטל סיכויי קבלה לאוניברסיטה. ולא רק אפשר אלא קיים בפועל. איך אני יודעת? הכריחו אותי ללמוד בסיס של סטטיסטיקה ובחנו אותי על זה. אחרת לא היה לי מושג ירוק , ואפשר היה למכור לי כמה ,סטטיסטית, אני בסדר שאני לא יודעת.
ב.בית הספר הדמוקרטי בישראל הוא (היה) דוגמא נהדרת. חינוך אלטנטיבי עם בחירה חופשית ובלי ציונים. בפועל זה היה מוסד שמרטפות לעצלנים, והילדים הרציניים ברחו משם בצרחות אחרי שביזבזו שנה-שנתיים מהחיים בלי ללמוד רבע ממה שלמדו חבריהם המתקדמים פחות. ילדים לא באו, לא למדו, לא שיננו, לא התקדמו. וגם המורים. יתרונות המערכת הם בכך שהיא מערכת. היא מחייבת את המורה והתלמיד, וגם אם זה לא מה שבא להם לעשות על הבוקר בסוף השנה מושגת המטרה פחות או יותר.
ג. קיים מתאם חזק וודאי בין ציוני בגרות להצלחה בפסיכומטרי, אולי איילת יכולה להפנות למקורות. מן הידועות היא גם, שלפסיכומטרי צריך ללמוד ואפשר לשפר. האם זה אומר שהפסיכומטרי אינו שונה מבחינה בכיתה ולכן מיותר? לדעתי זה פשוט אומר, שמי שלומד יותר הוא חכם יותר ולא יעזור כלום. גם מבחני איי-קיו, אגב, אפשר לשפר ע"י למידה. משחקי "יש לו פוטנציאל" הם סוכריית תנחומים להוריי ילדים מתקשים. בפועל, המטרה היא לתת מינימום (רחב כמה שיותר) של ידע, ולדאוג שהתלמיד גם יצרוך אותו אפילו אם הוא מתנגד אידאולוגית לטריגו. לכן הרפורמה צריכה להיות חינוך מושקע יותר- בחינות קשות, ולהכין את התלמידים לעבור אותן. אין זה מקרה שתלמידנו העגומים יורדים משנה לשנה בממוצע העולמי, בהתאמה לחופש הביטוי והיצירתיות שניתנים להם במידה מופרזת. מצילים את המצב רק עולי חבר העמים, שקיבלו בסיס לימודי לא אצלנו. אמן שאוהב להתבטא בציורי פסים חייב לתרגל ולדעת את ההעתקה הבסיסית, קומפוזיטור לא ילחין לעולם שומדבר ראוי אם לא התאמן שעות בחוברות המסורתיות והבנאליות. אין לימוד בלי תירגול, אין יצירתיות בלי בסיס,מי שמדורג גבוה יותר יודע טוב יותר. אולי הוא למד רק פרק, אבל הוא יודע אותו. אין בכך כל פסול.
מצד שני 113306
תמר • בתשובה לגילית יום א', 15/12/2002, 11:32
למרות שאני מסכימה, אני חייבת להעיר:

1. ישנם אנשים מוכשרים מאד שאינם מסתדרים עם מערכת החינוך הקיימת, אם בשל ליקויי למידה שונים ואם בשל תכונות כגון חשיבה איטית, חשיבה אסוציאטיבית. יש לי חברה עם אי קיו 160 (=גאון. נבדק בהיותה בתכנית מחוננים) שקיבלה 450 בפסיכומטרי פשוט בגלל שחשיבתה, קריאתה וכתיבתה איטיים יחסית, והיא לא הספיקה. (אחרי 4 מבחני פסיכומטרי היא הגיעה ל-‏780, אבל לא לכל אחד יש זמן וכסף לארבעה מבחנים).

2.המיומנויות הבסיסיות חשובות ביותר ואין להן תחליף, אך מה לגבי ילדים שלומדים מהר? אני זוכרת את עצמי בכיתה א', משתעממת עד מוות, מעתיקה שוב ושוב אותיות מהלוח (המורה חייבה) כאשר ידעתי לקרוא ולכתוב מגיל ארבע בערך.
לילדים כאלה אין למערכת החינוך מענה. קשה לצפות ממורה בכיתה של שלושים וחמש ילד שתתן מענה לילדים המהירים, כשמצפים ממנה גם לקדם את החלשים וגם ללמד משהו תוך כדי. וכך קורה, שאותה ילדה טובה בבסיס, מוצאת עצמה מוגדרת כמופרעת של ביה"ס בהיותה בכיתה ב' כיון שמה לעשות, קשה לילדה בת שש לשבת בשקט שעות רבות ביום מבלי לעשות דבר שמעניין אותה (המורה גם לא הרשתה לצייר או לכתוב בשקט, חייבים לעשות מה שכולם עושים ושום דבר אחר לא).

3. כיום מדברים הרבה על המושג "אינטליגנציה רגשית" (ריכוז ממצאי מחקרים פורסם בספר מרתק בשם זה שכתב דר' דניאל גולמן, יצא לאור ב-‏1995 בהוצאת Bantam בניו-יורק). העקרון הכללי הוא שמלבד האינטליגנציה הנמדדת במבחנים המוכרים, ישנן אינטליגנציות נוספות וחשובות לא פחות שמוזנחות ע"י מערכת החינוך, מה שגורם לכך שיכולות חיוניות להצלחה בחיים אינן מפותחות כראוי. ילד בעל הורים עם אינטואיציה בריאה יפתח אותן, קרוב לודאי, לא בטוח. השיטה אינה שוללת את השיטה הקיימת, היא רק רואה בה חסרים שצריך למלא.

4.פעמים רבות אותה חזרה רוטינית על מיומנויות בסיסיות וסרוב חד משמעי לאפשר חפשיות מה בתכנים, מוחקת את היצירתיות הטמונה בילד. אין לי דוגמא זמינה כרגע אך זכור לי מאמר בנושא. אחפש.

5. ישנם מספר בתי ספר תיכוניים שאני מכירה, המשלבים בין השיטה המסורתית לשיטה פתוחה יותר, שבה נדרשו התלמידים לכתוב, להגיש עבודות, ושיטת הציונים שונתה. חשוב לציין שהדבר לא היה חובה אלא מסלול מקביל למי שהיה מעוניין. מי שרצה במסלול הרגיל של נוכחות-מבחנים-ציונים, יכול היה להשאר בו. בכל המקומות הללו הושגו תוצאות מדהימות, הן באחוזי בגרות והן במוטיבציה של התלמידים והשקעתם בלימודים, ומדובר הן לגבי התלמידים שלמדו בשיטה הרגילה - מרצונם - והן לגבי אלו שלמדו בשיטה האלטרנטיבית. (אם זה מעניין אותך, אני יכולה לפרט).

זהו לבינתיים.
מצד שני 113307
האייל האלמוני • בתשובה לתמר יום א', 15/12/2002, 11:55
אם למדת לקרוא בגיל ארבע חבל שבגיל מתקדם יותר את אומרת שלושים וחמש ילד
ומצד שלישי 113308
תמר • בתשובה להאייל האלמוני יום א', 15/12/2002, 12:06
א. תודה על ההערה. טעות הדפסה, כנראה.

ב. יכולות קריאה אינן מצביעות על העדר ליקויים בתחומים אחרים. כמה טוב להיות קטנוני אלמוני.
מצד שני 113314
גילית • בתשובה לתמר יום א', 15/12/2002, 13:50
1. אם היא ניגשה ארבע פעמים, היא הרי יכלה לערוך לעצמה עוד ארבע בחינות דמי, בבית, באותם תנאים, לא? עצם זה שהיא תירגלה והצליחה מוכיח את חשיבות הלימוד. פסיכומטרי בודק גם עמידה בזמנים, נכון. אבל זו הרי גם דרישה אקדמאית שיש בה הרבה הגיון. ודאי שיש אנשים נורא אינטליגנטים, אבל מבחן התוצאה (דגש על *מבחן*) הוא מה שקובע, ואם התוצאה היא שאינך מסוגל להגיב במהירות וכולי, הרי שאינך ממלא תנאים מסוימים שהנם תנאי הכרחי להתקבל למקום מסוים, ובצדק. גם אני הייתי "ילדת פוטנציאל", גם עלי ההורים אמרו שהשיטה לא מתאימה לי. פיר? פשוט לא התחשק לי. וזה נוח שיודעים שיש לי פוטנציאל ואני קרבן.
2. קודם כל, ודאי שיש לתת להם מענה. ויש כל מיני צורות (תכניות מחוננים שאינם כרוכות בהוצאה מכיתת האם). מצד שני, יש גם אפקט חינוכי בלשבת בשקט, לגלות סובלנות ולעזור למתקשים במה שאתה כבר יודע, לא? גם באוניברסיטה יש אנשים שיודעים יותר מהמרצה. מי שיש לו דרך ארץ ונימוסים בסיסיים יוכל להפיק מהשיעור בכל זאת.
3. אינטילגנציה רגשית היא ודאי חשובה, אבל מערכת החינוך לא צריכה להקדיש לה יותר מדי. ילדים חיים באינטראקציה ומפתחים יכולות, ומספיק שמורה תגיד "אל תדבר בלי להצביע, זה מפריע לי" או "תן לי לסיים" כדי שהילד האינטילגנט יפנים נימוסי שיחה אלמנטרים, אין צורך בשיעור שלם. יש, ממילא, שעות חברה לצורך העניין, ובכל מקרה אלו דברים שנרכשים בעקיפין ולומר אותם רק מוריד מערכם.
4.תשמעי, זה נכון שלהכריח ילד לדקלם "אחד ועוד אחד הם שניים" מונע ממנו את החופש היצירתי לומר שזה חמש. אבל כדי ליצור וריאציות חייבים מיומנות בסיסית, ויש הבדל בין יצירה משמעותית לבין סתם חוסר הבנה ובלבול. דוקא המסגרת, לדעתי, מעודדת יצירתיות. גם בשביל לבעוט במסגרת צריך מסגרת. המסגרת מכריחה ילדים לקרוא, לצייר, להכיר שירים, להציג. הם מפתחים אנטי? זו אמירה מקובלת ולדעתי מוטעית. ילד שאוהב לקרוא יקרא בכל מקרה, וילד ששונא יהיה לפחות קצת פחות מבור לחלוטין בספרות ישראלית ועולמית. אנשים יוצרים יצאו מכל מיני מסגרות, אישיות יוצרת אי אפשר לדכא.
5. איני מכירה כזו שיטה, וכן, אני אשמח אם תפרטי. בכל מקרה, מה שעקרוני לעניינו הוא- נאמר שתלמיד בחר בשיטה האלטנטיבית, ולא שיפר את השגיו או עשה את המוטל עליו. מה דינו? אם "זוהי זכותו היצירתית ולא כולם צריכים להיות דוקטורים" אני מראש נגד, אם הוטלו עליו סנקציות שיבטיחו שהוא ישפר את הישגיו בדרך זו או אחרת זה יכול להיות נהדר. עונשים וציונים הם צורך חיוני.

אגב, ילדים, עד כמה שראיתי, דוקא אוהבים להיבחן ולקבל ציונים. (אם הם יודעים את החומר, כמובן). יצא לך פעם להיתקל בילד, בד"כ צעיר, שאומר "תבחני אותי בחשבון"? שמת לב שילדים אוהבים ששואלים אותם שאלות, ולענות נכון? כלומר, הם לא שונאים ציונים, הם שונאים להיכשל ואוהבים את ההצלחה. צריך לעזור להם להצליח, לא לקחת את הציונים.
מצד שני 113337
כליל החורש נאורי • בתשובה לגילית יום א', 15/12/2002, 16:08
4. יש סגנון שירה-היפנים המציאו-מוגבל אך יפה.
אני מתנגד כמעט לכל מילה שלך 113366
לוגי גרסקו • בתשובה לגילית יום א', 15/12/2002, 18:55
אבל אין לי כוח ולכן אתמקד רק בדבר אחד.
הפסיכומטרי נועד מלכתחילה להיות 'מבחן שלא מתכוננים אליו', כלומר מבחן שבודק יכולות טבועות מראש ולא יכולות למידה. אחרת, מה הטעם בו? אי אפשר להסתפק בבגרות?
אלא שהשיטה הישראלית החליטה 'להתחכם', וללמוד גם למבחן הזה.
אין בעולם מבחן שלא ניתן להתכונן אליו 113369
גילית • בתשובה ללוגי גרסקו יום א', 15/12/2002, 18:58
ואין גם צורך במבחן כזה.
קורסי הכנה 113370
נגה אדמון • בתשובה ללוגי גרסקו יום א', 15/12/2002, 19:05
לא רק ''השיטה הישראלית'' - בארה''ב תעשיית קורסי ההכנה גדולה יותר מאשר בארץ.
מצד שני 113392
דובי קננגיסר • בתשובה לגילית יום א', 15/12/2002, 20:03
פרט לעניין הפסיכומטרי (שפה אני מסכים עם לוגי), אני מסכים עם כל מילה שלך. אני לא חלק מהדיון, אבל חשבתי לציין את זה כי זה מאוד הפתיע אותי. (:
חשוד מאד. 113398
כליל החורש נאורי • בתשובה לדובי קננגיסר יום א', 15/12/2002, 20:12
אולי אנחנו מתחילים להזקין, קשישא?
גם פרס וגם עונש 113474
ברקת (ללא עוגיה) • בתשובה לתמר יום ב', 16/12/2002, 0:11
אני למדתי לקרוא בגיל חמש ‏1, ובכיתה א' מצאתי את עצמי עוזרת לכולם למלא צבע בתוך הקווים של צורות האותיות. מצד שני, כפי שהוכיח ביאליק ‏2, ילד עם דמיון לא משתעמם בכיתה, גם אם מדברים על עציצים מתים.

‏1 והעונש על זה היה להקריא לכולם סיפור ביומולדת שלי, במקום שיקריאו לי :-(

‏2 נו, הסיפור עם "אסל ושני דליים". איך קראו לזה?
גם פרס וגם עונש 113485
גרושו • בתשובה לברקת (ללא עוגיה) יום ב', 16/12/2002, 0:44
וכשירדתי מלפניו פרחה לה מיד האלף מלבי ובמקומה באה מרוסיה,
זו השיקצה שואבת-המים. כל היום לא זזה מנגד עיני...במחלפותיה העבות ובאסל והדליים שעל כתפה...
מה זאת? - שואלני הסגן ממחרת היום ומראה על האלף.
-אוי, מרוסיה!... - שמח אני על המציאה...
תפס בסנטרי ואמר:
-גוי, אלף, אלף!...

(ספיח, פרק ב'- אלף-בית ומה שבין השיטין)
גם פרס וגם עונש 113567
ברקת • בתשובה לגרושו יום ב', 16/12/2002, 15:21
אכן, תודה :-) איזה תענוג, הסיפור הזה.
זה בערך מסכם את העניין 113364
נגה אדמון • בתשובה לגילית יום א', 15/12/2002, 18:38
לא הבאתי סטטיסטיקות על כמה חינוך אלטרנטיבי זה נהדר: להיפך, כבר כתבתי בעבר באייל על כמה המחקר בנושא חלוק. הסטטיסטיקות באות לערער את האמונה העיוורת שלנו ביכולת הניבוי של ציונים, עליה אנחנו מסתמכים כל-כך.
קיים מתאם בין ציוני בגרות לפסיכומטרי, אבל מתאם חלש מאוד בין שניהם לבין הצלחה באוניברסיטה (מתוך תגובה 106924 ציוני הפסיכומטרי מנבאים % 16-5 משונות ההישגים בסוף שנה א', ובשילוב עם ציוני הבגרות עולה יכולת הניבוי ל-‏21%). עוד רמאות סטטיסטית? אל תזלזלי בסטטיסטיקה כל-כך. אני שמחה שלקחת קורס, ובאמת קל לבצע מניפולציות סטטיסטיות; החדשות הטובות הן שתמיד מישהו יעשה את זה. ז"א, אם הנתונים לא נראים לך, חפשי מאמר המציג נתונים אחרים - אם אפשר להוציא מאותו מידע נתונים אחרים, הרי שמישהו כבר עשה את זה.
זה בערך מסכם את העניין 113384
נגה אדמון • בתשובה לנגה אדמון יום א', 15/12/2002, 19:22
אפילו חסכתי לך עבודה, והרצתי חיפוש מהיר (למי שמעוניין, דרך JSTOR) אחרי מאמרים שיציגו אנליזה אלטרנטיבית לזו שהוצגה במאמר. לא מצאתי.
(אבל כן מצאתי עוד המון מקורות על המתאם הנמוך בין ציוני אוניברסיטה לתפקוד מקצועי, ועל המתאם הנמוך בין הפסיכומטרי וציוני התיכון לציוני תואר ראשון).
זה בערך מסכם את העניין 113390
טלי • בתשובה לגילית יום א', 15/12/2002, 19:58
ב. בימים רחוקים שבהם עבדתי במרכז לדיסלקטים, הגיע ילד בכיתה ד' נדמה לי, שלמד בבית ספר פתוח או דמוקרטי. השיטה היתה שהילדים בוחרים לאילו שיעורים להיכנס ולאילו לא (בשם הדמוקרטיה והבגרות הנפשית). הילד האמור, שהיה עם מנת משכל תקינה, לא ידע לקרוא, לא משום שהיה דיסלקטי, אלא משום שמעולם לא טרח להיכנס לשיעורי קריאה המשעממים.
זה בערך מסכם את העניין 113705
רועי • בתשובה לטלי יום ג', 17/12/2002, 0:41
למדתי בבית ספר פתוח במשך כמעט שנתיים.

היו מקצועות שכאשר הגעתי לבת ספר רגיל עברתי אותם והיו מקצועות שהייתי במרחק של כמעט שנתיים.

לקח לי בסביבות החצי שנה להשלים פערים, אשר פערי האנגלית שלי הושלמו רק לאחר שנים נוספות. בעיקר בזכות האינטרנט - קריאה - ושיחות אם דוברי אנגלית - דיבור -
אולם עד היום כאשר אני מתחיל לדבר אנגלית בשלוש דקות הראשונות אני שובר שיניים ואז איזה כפתור בראש משתחרר ואני מדבר בחופשי כמעט כמו בעברית.
זה בערך מסכם את העניין 113743
האייל האלמוני • בתשובה לרועי יום ג', 17/12/2002, 7:45
גם אני מדבר אנגלית חופשי, אבל אף אחד לא מבין מה אני אומר.
זה בערך מסכם את העניין 113765
רועי • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 17/12/2002, 10:00
היות ובעובדה שלי חלק מהעבודה הוא דיבור באנגלית חובה שיבינו אותי מה שאכן קורה.
אתה הודי? 113767
דורון הגלילי • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 17/12/2002, 10:16
אתה הודי? 114100
יעקב פופק • בתשובה לדורון הגלילי יום ד', 18/12/2002, 11:58
לא, אני ישראלי, השם נשמט.

המזל הגדול הוא שהם לא מבינים אחרת ישר היו יודעים שאני מדבר שטויות גמורות. המח שלי לא מסוגל להתרכז בדיבור אנגלית ועיבוד תוכן הדברים במקביל.

לא שבעברית המצב הרבה יותר טוב.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות