לעתים קשה להבחין בספרות הכתובה הקדומה בין מיתוס, שעיקרו הסמליות, לבין סיפורת, הטווה סיפור לשמו. למעשה, מתחילת ימיה של הסיפורת, שראשיתה בשנהאת המצרי, דרך עלילות גילגמש הבבלי ומעשי האבות התנכיים, אגדות יוון ורומא הקלאסיות והרומנסות האירופיות של ימי הביניים, ועד הסיפורת המודרנית, מתבסס חלק גדול מהספרות היפה על המיתוס הפגאני וסמליו, לעתים אפילו ללא מודעות הסופרים עצמם. ההתייחסות למיתוס זה מגיעה לשיאה בספרות הרומנטית של המאה ה-19, המחקה פעמים רבות את מהלך חייו של "גיבור השמש", על עליותיו ומורדותיו, אהבותיו ולעתים גם מותו.
בספר "טריסטן ואיזולדה" (הוצאת אור־עם), הבאתי את ההיסטוריה הכתובה של אגדת טריסטן ואיזולדה. לפי המחקר בן־ימינו, תחילת ההיסטוריה של האגדה במאה החמישית לספירה בסיפור קלטי; לאחר מכן היא מופיעה ברומנסות של ימי הביניים; מסופרת בספרו של מאלורי "מותו של ארתור", מהמאה ה-15 ; משמשת ציר לבלדה איסלנדית על מותו של טריסטן; מניעה את האופרה "טריסטן ואיזולדה" של וגנר, מהמאה ה-19; מגיעה לשיאה הספרותי ברומן של ז'וסף בדיה מראשית המאה ה-20; ואף משמשת נושא לשירתו של המשורר הישראלי המודרני אברהם בלבן. אף שמייחסים לאגדה זו היסטוריה מאוחרת יחסית, אראה כאן שהתבססותה על המיתוס הפגאני הקדום יכולה להחשב לקלאסית, כמעט מושלמת.
אגדת טריסטן ואיזולדה
מתוך הנחה שלא הכל קראו את האגדה, ואלה שקראו אינם בהכרח זוכרים את פרטיה, הרי, בקצרה, סיפור המעשה על אהבתם הבלתי ניתנת לדיכוי של טריסטן ואיזולדה:
טריסטן היה בנה של הנסיכה בלאנשפלר, אחותו של מארק מלך קורנוול. אביו, הדוכס ריבאלין, שהיה מושל בריטן, נהרג בקרב לפני לידתו, ואמו מתה בלידה. טריסטן גודל על ידי המרשל הנאמן של אביו והיה לבחור חזק ונאה, מוכשר בקרב, בציד, בשירה ובמוסיקה.
משהגיע לבגרות יצא למסע בים שבמהלכו טבעה ספינתו והוא נחת בחוף קורנוול. הוא הגיע לחצרו של המלך מארק, והרשים באישיותו ובכישוריו את כל באיה. לבסוף הוכר כאחיינו של המלך ונעשה אביר. כשבא מורולד, נציג מלך אירלנד ואחיה של המלכה איזולדה, לקחת מס של צעירים וצעירות לארצו, נלחם בו טריסטן והרגו, וחוד חרבו נותר נעוץ בגולגולתו של מורולד. טריסטן נפצע מחניתו המורעלת של מורולד, ונשלח בסירה חסרת מפרשים או משוטים, נישא בידי הרוח לאירלנד, שם היתה אמורה המלכה לרפא את פצעיו. שם גם פגש את הנסיכה איזולדה בהירת השיער, ונעשה לה מורה לשירה ולמוסיקה כשהוא נושא שם בדוי, טנטריסט.
כשחזר טריסטן לקורנוול, שכנע את דודו מארק לשאת את הנסיכה איזולדה לאשה, וחזר לאירלנד כדי להביאה. באירלנד נלחם בדרקון והרגו, אך שוב נפצע, פצעי־רעל. כאשר הביאוהו לארמון לריפוי, הפעם בשמו האמיתי - טריסטן - הכירה אותו המלכה לפי חרבו הפגומה כהורג אחיה, מורולד. היא ובתה תכננו להורגו באמבט, אולם לבסוף הכירו בו כגיבור שהרג את הדרקון והושיע את ארצן, והחליטו להשיאו לנסיכה. אז התברר שהוא מבקש אותה לאשה בשביל המלך מארק, והיא נשלחה אתו לקורנוול.
בספינה שתו טריסטן ואיזולדה הבהירה משיקוי האהבה שהיה מיועד לה ולבעלה, והתאהבו נואשות זה בזו. אך הם שמרו על ריחוק, ורק לאחר שהתחתן מארק עם הנסיכה איזולדה החלו היא וטריסטן להפגש בסתר. לבסוף ברחו ליער וחיו שם יחד זמן מה, אך בסופו של דבר חזרה איזולדה לארמון, וטריסטן יצא לגלות בבריטן.
בבריטן התחבר טריסטן עם קהרדין, בן הדוכס המקומי. אחותו של קהרדין, איזולדה לבנת־הידיים, התאהבה בטריסטן, והוא נשא אותה לאשה. באחת המלחמות הרבות שנלחם למען ארצו שוב נפצע טריסטן פצעי־רעל, וביקש להביא אליו את איזולדה הבהירה כדי שתרפא אותו. במסר ששלח הציב לה תנאי - שתניף מפרש לבן או תכול כשתבוא אליו.
כשבאה הספינה, הניפה אמנם איזולדה הבהירה מפרש לבן, אבל אשתו של טריסטן, איזולדה לבנת־הידיים, אמרה לו שהמפרש שחור. הוא מת מייאוש, וכשבאה אהובתו ומצאה אותו מת, מתה גם היא. אחרי קבורתם צמחו עצים מקבריהם, וצמרותיהם התחברו מעל לקברים כך שאי אפשר היה להפריד ביניהן.
אגדת טריסטן ואיזולדה כמיתוס פגאני
מיתוס הוא אמירה סמלית, ובאגדת טריסטן ואיזולדה מופיעים מונחים סמליים המתאימים לסמלי המיתוס הפגאני. הסמלים בולטים ביותר באגדה הם שמות כמה מהנפשות הפועלות העיקריות.
ראשונה היא אמו של טריסטן, שפירוש שמה, בלאנשפלר, הוא "פרח לבן". בכך ניתן לזהותה מיד עם האלה הגדולה, הלבנה, כמו את שאר האלות, המלכות והנסיכות שהיו קשורות בפרחים לבנים. בכך היא גם מציבה את בנה במעמד של גיבור הקשור במחזור חייו של השמש. עוד יש לתת את הדעת על כך שאמו של טריסטן היתה נסיכה בת־מלך, בעוד שאביו היה בנו של דוכס בלבד, כלומר, את מעמדו הרם חייב טריסטן לאמו ולא לאביו.
משמעות שמו של טריסטן עצמו היא "יליד הצער". הוא אמנם נולד מתוך צערה של אמו שמתה בלידתה אותו, אך שם זה קושר אותו גם לכל הגיבורים המיתיים שחייהם היו מלאי קשיים ומכשולים: הוא נפצע במלחמותיו ההכרחיות, סובל אנושות מהרעל בפצעיו, ומת בייסורים רבים, קרבן למען הצלת ארצו מידי כובש והורס (מוטיב הפריון, הבולט כל־כך במיתוסים הפגאניים, מופיע כאן רק בעצים הצומחים מתוך קברם של טריסטן ואיזולדה, מאחר שבעת הופעתו המאוחרת של הסיפור בכתב כבר לא נחשב רעיון זה למוטיב חשוב ועקרוני).
במסעותיו והרפתקאותיו מגלם טריסטן בצורה מירבית את משמעות המיתוס הפגאני. המקומות בהם מתרחשים האירועים המרכזיים בחייו מקבילים מבחינות רבות למהלך המסע השנתי של השמש בעולם הקלטי של אירופה הצפונית. טריסטן נולד בבריטן, חבל הארץ הדרומי ביותר בעולם הקלטי. הולדתו באיזור זה מציינת את מולד השמש במקום ממנו הוא זורח באמצע החורף - בנקודה הדרומית ביותר אליה הוא מגיע במהלכו. בהמשך חייו מגיע טריסטן לקורנוול, הנמצאת במרכז העולם הקלטי; לאחר מכן הוא נוסע לאירלנד בצפון, משם זורח השמש באמצע הקיץ, והוא חוזר ומסיים את חייו בבריטן, במקום שבו נולד.
סיפור חייו של טריסטן מקביל לסיפור חייהם של גיבורים רבים במיתוס הפגאני: הוריו מתו, והוא נמסר לידיו של המרשל של אביו, שגידל וחינך אותו במקומם. נאמר עליו שהוא גדל ונעשה לבחור חזק ונאה, מצטיין, כמו אותם גיבורים, בענפים שונים - בקרב, בציד, בשירה ובמוסיקה. כמו תזיאוס, יזון ופרסיאוס, עם הגיעו לבגרות עזב טריסטן את מקום גידולו ויצא למסעותיו ולחיפוש גורלו, וכמותם, גם הוא הגיע לחצר קרובו, המלך מארק מקורנוול. קורנוול נמצאת, כאמור, במרכז העולם הקלטי, וכאן זורח השמש בצעירותו האביבית, כשהוא הולך ומתגבר ומעורר את העולם הצפוני לחיים. כאן גם הוכיח טריסטן הצעיר את כישוריו הרבים, וצידד את לבבות כל אנשי החצר.
מלך קורנוול הוא הדמות השלישית בסיפור שלה שם טעון משמעות. פירוש שמו, מארק, בשפות הקלטיות, הוא "סוס", וראינו לעיל (חלק א') את חשיבותו של הסוס כמסמל את השמש. להלן נראה שדמותו של מארק מציינת באופן קבוע את השמש הצעירה במקום זריחתה, ולכן הוא החתן המיועד לאיזולדה הנסיכה הבהירה, המסמלת את האלה ככלת האביב.
אחד המאורעות שהתרחשו בקורנוול באותו זמן הוא הגעתו של מורולד, אחיה של מלכת אירלנד, כדי לקחת לארצו מקורנוול מס של צעירים וצעירות. מאורע זה דומה בצורה מדהימה למאורע מרכזי בסיפורו של תזיאוס: אתונה נאלצת לשלם לכרתים מס של צעירים וצעירות. אך בעוד תזיאוס נסע עם הצעירים לכרתים כדי להצילם, נלחם טריסטן במורולד והרג אותו. הוא עצמו נפגע מחניתו המורעלת של מורולד, ורק לאחר מכן נסע לארץ הדורשת את המס. אך טריסטן נסע לאירלנד לא כדי להלחם אלא כדי להרפא מהרעל האוכל בבשרו.
טריסטן הנוטה למות הושם בסירה ללא מפרשים ומשוטים, נישא בידי הרוח על הגלים. באופן כזה הושם גם המלך ארתור (אמנם לאחר מותו) בסירה ששטה מעצמה אל איי־האושר במערב, שם יחיה חיי נצח. גם אירלנד נמצאת מערבית לבריטניה, וטריסטן נשלח לשם כדי שהאלה האם, בדמותה של איזולדה המלכה, תשיב אותו לתחיה.
איזולדה היא, כמובן, הדמות הנשית המרכזית באגדה; אך זוהי דמות מעורפלת. משמעות שמה אינה ברורה ואפילו מוצאה אינו ידוע בדיוק. עם זאת, דבר אחד ברור לגמרי: שלוש הנשים החשובות ביותר בסיפור, בחייו ומותו של טריסטן, ידועות בשם זה. אין ספק שיחד הן מגלמות את דמותה המשולשת של האלה, המניעה למעשה את כל מהלך חייו של טריסטן, כפי שעושה זאת כל אלה שהיא כלתו, אמו וקברניתו של הגיבור במיתוסים הידועים.
החשובה ביותר בין שלוש האיזולדות שבסיפור היא הנסיכה בהירת השיער, הכלה המיועדת למלך מארק, בה מתאהב טריסטן. השניה היא אמה, איזולדה מלכת אירלנד, האחראית לריפויו של טריסטן מפצעי הרעל; השלישית היא איזולדה לבנת־הידיים מבריטן, המכונה בבלדה האיסלנדית (ר' חלק א') "איזולדה השחורה", והיא שגרמה למותו של טריסטן.
לאחר שהגיע טריסטן לאירלנד, מקום בו השמש נמצא בשיאו, הוא נרפא מפצעי הרעל, שב לתחיה ונעשה למורה של איזולדה הנסיכה. השניים יוצרים ביניהם את הקשר הראשון, העשוי להקביל לנישואיו של מלך השנה עם כלת האביב. אך לא זה הוא גורלו של טריסטן - הוא חייב לחזור לקורנוול, שם הוא משכנע את המלך מארק לקחת לו את איזולדה הבהירה לאישה.
אפשר להבין מכך כי, אף על פי שטריסטן הוא גיבור הסיפור, הוא בכל זאת "יליד הצער", כלומר - הוא מייצג בדמותו את אל השנה הפוחתת, אחיו התאום של אל השנה הגוברת בדמותו של מארק, מלך האביב, לו מיועדת האלה ככלה. אף כי טריסטן מצליח להחלים פעמים אחדות מפצעי מותו, הרי שהוא זה שמת בסוף הסיפור.
טריסטן חזר מקורנוול לאירלנד כדי להביא את הנסיכה. בהגיעו לאירלנד שמע על דרקון המחריב את הארץ, נלחם בו והרגו, אך שוב הוא נפצע פצעי־רעל וכמעט מת מהם. גם הפעם הוא הובא לארמון כדי שאיזולדה המלכה תרפא אותו, אך זו ראתה את חרבו הפגומה והכירה בו את טריסטן, האיש שהרג את אחיה מורולד. יחד עם בתה, איזולדה הנסיכה, היא מתכננת להרוג את טריסטן באמבט, כדרך שבה הומת הגיבור הוולשי חלו־חלאו־גיפס בידי מאהבה של אשתו. ברגע האחרון הסתבר כי טריסטן הוא זה שהרג את הדרקון והציל את אירלנד, ושוב הוענקו לו חייו בחזרה. כגמול על מעשיו ניתנה לו הזכות להנשא לנסיכה; אבל, כאמור, טריסטן הוא התאום המפסיד, המקביל לשנה הפוחתת, ועל איזולדה הבהירה להנשא למארק, מלך שמש־האביב.
במקום להנשא לה בעצמו, מלווה טריסטן את איזולדה הנסיכה בדרכה לקורנוול. בדרך שותים השניים משיקוי האהבה, הקשר ביניהם מתהדק ואינו ניתן להפרה. בסופו של דבר, כשם שכל האיזולדות מייצגות יחד את האלה המשולשת האחת, כך גם מאהביה היריבים מסמלים את הגיבור האחד על שתי פניו.
לאחר שהנסיכה והמלך נישאים, נמצא טריסטן במצב של מוות רוחני. הוא יצא לגלות, היכולה להחשב כשאול, כפי שאירע להיראקלס ולתזיאוס. אחד מאתרי השאול בסיפור הוא היער, אזור שמחוץ ליישוב התרבותי, ואשר נתפס, לפיכך, כמחוץ לחיים. בכל זאת עוקב הסיפור אחר המיתוס, בכך שהוא מאפשר לטריסטן ולאיזולדה להתאחד שוב - בניגוד למצב החברתי שלא היה מאפשר זאת בשום פנים. כשם שבעת שהותו של טריסטן באירלנד נוצר קשר בינו לבין הנסיכה, כך גם הפעם היא נלוותה אליו ביער לזמן מה. נראה כי הסיפור לא מתאים למצב הראשוני של המיתוס הפולחני, בו מומת גיבור יחיד בתום תקופת כהונתו, אלא למצב בו הוארכו חייו לעוד שלוש שנים, וקורבנו ממומש באמצעות ממלא מקומו הזמני. במקביל, בעת שאיזולדה חיה עם טריסטן ביער, היה מארק שרוי באותו מוות רוחני שבו היה טריסטן בגלותו.
בסופו של דבר חזרה איזולדה אל בעלה הקבוע, מלך האביב; טריסטן נשלח הפעם לגלות רחוקה יותר - בחזרה לבריטן, מקום הולדתו, ובאופן טבעי גם מקום מותו המיועד.
לאחר שמארק נעלם מחייו של טריסטן כאחיו־יריבו, הוא מצא לו ידיד אחר - קהרדין, בנו של דוכס בריטן. שוב נולד טריסטן מחדש - אך הפעם, כמו ארתור ששט לאיי האושר, הוא נולד לאחר מותו. איזולדה השלישית התאהבה בו והוא נשא אותה לאשה. היא אחותו של קהרדין, כלומר - זו המושלת בשאול, המסומלת על ידי הארץ בריטן. כינויה "איזולדה השחורה" מציין אותה כאלה השחורה של גרייבס; בספרו Mamon and the Black Goddess הוא כותב כי לאלה הלבנה, כשהיא מופיעה כמוזה, יש אחות שחורה, אלת החכמה, אותה הכירו ביהודה וברומא. לדעתו, עליה נאמר בשיר השירים "שחורה אני ונאוה".
אולם החכמה קשורה במוות, והיא מצויה באותם איי־האושר אליהם שט המלך ארתור לאחר מותו. לילית, אלת החכמה והמשפט הבבלית, היתה גם אלת השאול. משתמע מכך שכאשר הכיר טריסטן את איזולדה השחורה, היה זה כבר לאחר מותו בבריטן, שהיא גם מקום הולדתו - כי הגיבור חייב למות ולשוב אל מקורו לפני שהוא יכול להיוולד מחדש. אפשר לראות כאן כיצד מתאים הסיפור למצב שבו נישא מלך השנה הגוברת (מארק) לאלה ככלת האביב, ואל השנה הפוחתת (טריסטן) נישא לה כשהיא מופיעה בהיבטה כאלת השאול והחכמה.
עם זאת, אגדת "טריסטן ואיזולדה" אינה מיתוס בסיסי מקורי, והסיפור מסופר בדרך קרובה יותר למציאות הממשית. על טריסטן, אם כן, למות ממש. הוא יוצא שוב למלחמה על הגנת ארצו - הפעם מדובר בבריטן - ושוב נפצע פצעי רעל. הוא עדיין קיווה לשוב לתחיה, ולכן שלח מסר לאיזולדה שתבוא לרפאו. בהיותה אשתו של מארק, מלכת קורנוול, היא הפכה לאלה־האם בזכות עצמה. היא יכולה, אפוא, למלא את מקום אמה בריפוי ובהולדה מחדש.
במסר ששלח לה טריסטן הוא השביע אותה כי, אם אמנם תבוא אליו, תעלה מפרש לבן (או תכול) בתורן הספינה שבה תפליג לבריטן. גם כאן רב הדמיון לסיפורו של תזיאוס, שהבטיח להעלות מפרש לבן על ספינתו כדי שאביו ידע שהוא לא מת בכרתים. תזיאוס שכח את דבר המפרש, וגרם לאביו למות מצער. איזולדה הבהירה אמנם עשתה כדבריו של טריסטן, אבל כאשר שאל טריסטן את אשתו מה צבע המפרש, מאחר שמרוב חולשה אין הוא מסוגל לקום ולהסתכל בעצמו, אמרה לו איזולדה השחורה כי המפרש שחור. טריסטן, כמו אביו של תזיאוס, מת מצער וייאוש על שלא יזכה לראות את אהובתו - ואיזולדה השחורה היא שגרמה למותו באופן זה.
במקביל להארכת זמן מלכותו של המלך המקודש משנה אחת לשלוש שנים, גם קיומו של טריסטן כגיבור המיתוס נמשך יותר משנה עונתית אחת. פעמיים הוא עומד למות - מוות בייסורים כיאה לגיבור הקרבן - ופעמיים הוא ניצל בידי האלה־האם שכמו ילדה אותו מחדש. בפעם השלישית הסתיימה מנת חייו והוא מת.
מבחינות רבות, ובמיוחד באפיזודות המשנה בסיפור, זהה סיפורו של טריסטן לזה של תזיאוס, הגיבור היווני, המכונה אצל גרייבס "מלך שמש". בין האפיזודות הללו: ההתבגרות ללא אב; ההגעה לחצר המלך וההתוודעות אל קרובו המלך; מס הצעירים והצעירות שעל מדינתו להעלות למדינה אחרת; ההתאהבות באשה צעירה המיועדת לגבר אחר (תזיאוס התאהב באריאדני, נסיכת כרתים, שהיתה מיועדת לאל דיוניסוס); ומעשה המפרשים המביא למוות.
בספרו The Greek Myths מציין גרייבס את אפשרות קיומם של יסודות קלטיים שונים בסיפורו של תזיאוס. את אריאדני, למשל, הוא מזהה עם אריאנרוד, גיבורת הסיפור הוולשי על חלו־חלאו־גיפס; את המבוך בו נלחם תזיאוס במפלצת הוא מזהה עם השאול הקלטי, ואין ספק שהמינוטאורוס יכול להשתוות לדרקון בו נלחם טריסטן. לא ברור לחלוטין מי לקח ממי, אך מאחר שאפשר לראות את המיתוס הפגאני המספר את מהלך חייו של גיבור־השמש כמיתוס כלל עולמי ולא אירופאי בלבד, לא מן הנמנע שעמים שונים ספגו בנדודיהם מקורות רבים ליצירתם, כשם שהשפיעו מרעיונותיהם על המקומות שבהם עברו (נקבע שמוצא שבטי הקלטים בצפון איטליה, משם הם נדדו דרך ספרד והגיעו לבסוף לאזורים בצפון צרפת, בריטניה ואירלנד, בהם הם יושבים עד היום). פרטי המיתוס עשויים להשתנות, אך עיקרון הבעת התהליכים הטבעיים בצורה של סיפור סמלי הוא כלל־אנושי, וקיים אולי מאז ראשית התפתחותה של השפה.
מקורות וקישורים
Encyclopedia of World Mythology: ed. Rex Warner.
The Greek Myths: Robert Graves.
Mamon and The Black Goddess: Robert Graves.
מיתוסים עבריים: רוברט גרייבס ורפאל פטאי; תרג' משה אראל.
האלה הלבנה: רוברט גרייבס; תרגמה טלה בר.
טריסטן ואיזולדה: תרגמה, ערכה ועיבדה טלה בר.
|
קישורים
האלה הלבנה - לקניית הספר ב"מיתוס"
טריסטן ואיזולדה - לקניית הספר ב"מיתוס"
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש