 |
|
לפחות לקח אחד אפשר ללמוד מהבחירות האחרונות, והוא ממש לא קשור לפוליטיקה.
|
|
| חברה וכלכלה • אהוד לם • שבת, 17/2/2001, 23:12 |
|
| |
כמה אחוזים קיבל ברק? כמה שרון? תוצאות הבחירות אומרות %62.5 לשרון. כמה אזרחים הצביעו עבורו, לפיכך? כמה אחוזים מהשמאל החליטו לערוק למחנה הימין? למה הסקרים חזו פער נמוך מעט יותר? הרבה שאלות, הרבה פרשנויות - ונתון מספרי אחד. מספרים מקנים אמינות, סקרים משדרים מסר של מדעיות ומחקר. אבל האם המספר היחיד שהובא עד כה יכול לעזור לענות על השאלות שהוצגו אחריו?
כדי לענות על השאלה הראשונה צריך לדעת כמה אזרחים השתתפו בהצבעה (ולא, לדעת את אחוז ההצבעה לא מספיק); כדי לענות על השאלה השניה צריך לדעת איך התחלקו בין ימין לשמאל אותם אלו שהחליטו להגיע לקלפיות; כדי לענות על השאלה השלישית צריך לדעת כיצד "תיקנו" הסוקרים את תוצאות הגלם שקיבלו במדגמים. כל אלו עובדות שלא מסופקות לנו כחלק מהשיטפון שאנו נתונים בו של מספרים ואחוזים.
עיון בעיתונים שלאחר יום הבחירות, מבלבל אף יותר. בשני עמודים סמוכים של אותו עיתון נאמר תחילה "הנפילה של ברק מתבטאת לא רק בפער של %25 לרעתו. מדובר בירידה של %38 אם מחברים לתבוסה הטרייה את היתרון שבו זכה ברק בבחירות 99'. כמעט מחצית ממצביעיו של ברק ערקו לשרון, לא באו לקלפיות או שהטילו פתק לבן," ואחר־כך כתוב (במאמר שני) "לו היו הולכים (הערבים, א.ל.) להצביע היתה הצלחתו של שרון דומה לזו של ברק על נתניהו ב-99"' וכדי להביא את הבלבול לשיא מגלים מעיון בעיתון אחר כי "שרון קיבל 103,000 קולות פחות ממה שקיבל ברק בבחירות 99"' (כל ההדגשות שלי, א.ל).
אז ברק איבד %25 (ב-99' קיבל מעט יותר ממחצית הקולות), %38 או מחצית ממצביעיו? שרון ניצח "בגדול" או קיבל פחות מברק ב-99'? מה התוצאות אומרות על עמדות הציבור? גודש המספרים, שלא תמיד ברורה משמעותם, גורם לראש להסתחרר.
חשוב לזכור שאחוזים משמשים כדי לתאר חלק מעוגה - כאשר גודל העוגה משתנה, למשל כי מספר המצביעים משתנה, אין משמעות רבה להשוואה בין אחוזים. %25 יתרון בבחירות 2001 יכול להיות קטן יותר מ-%10 הבדל בבחירות קודמות. לרוע המזל, הבחנות כאלו הולכות לאיבוד בריצה המטורפת מנתון מספרי אחד למשנהו.
ואין הדבר רק מחלה של ימי בחירות. מזה זמן מה כל תוכנית אקטואליה המכבדת את עצמה עורכת סקרים. סקרים, שכל הציבור כבר יודע שיש בהם טעות דגימה - אם כי לרובינו המושג הזה לא אומר הרבה. אין זה כבר סוד שניתן להתל בנשאלים, למשל על־ידי שאלות המנוסחות בצורה מגמתית (או לא מקצועית) - ואף ניתן להתל בסוקרים, על־ידי תשובות מטעות או סירוב לענות (מה שגורם לסוקרים "לתקן" את התוצאות, בהתאם למידע נוסף שהם מסתמכים עליו מבלי להרחיב עליו את הדיבור). הכל יודעים שהמספרים אינם מדויקים - אבל משום שהם מספרים, ודאי שהם אמינים מכל דבר פרשנות או הגות, הלא כן? לכן קלפי מדגם נודדת ברחבי הארץ משקפת, לכאורה, דבר מה. ודאי שיותר מסתם משאל רחוב.
לא רק שאנו מכורים למספרים ואחוזים, לרוב מבלי לדעת מה בדיוק הם מייצגים, רובינו פשוט לא חושבים עליהם כלל. מפעל הפיס תורם רבות לחינוך. תרומתו הבולטת ביחוד היא לבורות מספרית - שהרי כל הפרסומות הקוראות לנו לשחק בלוטו מעוניינות להשכיח מאיתנו את תורת הסיכויים. תורת הסיכויים (או בשמה המקצועי - תורת ההסתברות) היא הכלי המרכזי המאפשר לנו לקבל החלטות בתנאי אי־ודאות. מיומנות שנחיצותה ודאית.
חוסר המיומנות הזה מתבטא ביחס שלנו למרבית הנתונים שאנו נתקלים בהם. השכר הממוצע בעולם ההיי־טק גבוה. האם המסקנה היא ששכר כל העובדים גבוה? ודאי שלא. אולם תקווה ובורות מספרית מביאה המונים לחלום על קריירה מבטיחה בהיי־טק, מבלי לנסות ולהעריך מהם סיכויי ההצלחה. היות שמספרים הם חזות הכל, סיכויי הקבלה ללימודי המחשבים נקבעים לפי תוצאות מבחני בגרות ומבחנים פסיכומטריים - שגם אם יש ספק לגבי אמינותם, הרי הם מספרים מדויקים ו-"אובייקטיביים".
נתונים הופכים להיות אובייקטיביים ומדעיים כאשר לוקחים מדגם גדול ומחשבים ממוצע - או כך לפחות נדמה שרוצים שנחשוב. הפיסיקאי ריצ'רד פיינמן מביא את הסיפור על מציאת אורך האף של קיסר סין. כידוע הקיסרים חיו בעיר האסורה, ואיש לא ראה אותם. כיצד, אם כן, ניתן לדעת מה אורך אפו של הקיסר? הרעיון פשוט: כל שצריך לעשות הוא ללכת ברחבי סין ולשאול את כל התושבים, ואחר־כך לעושת ממוצע של התשובות. מיליארד סינים לא יכולים לטעות - ובטח שממוצע של מדגם כה גדול חייב להיות קרוב למספר הנכון. ממוצע של מספרים חסרי משמעות הוא עצמו, כמובן, חסר משמעות. הגדלת המדגם לא מוסיפה שום אינפורמציה.
רבות הן ההחלטות הפוליטיות־חברתיות שאינן זוכות להתייחסות ציבורית מעמיקה, רק כי הן מחייבות עיון במספרים. החל מקביעת המהירות המותרת לנסיעה בכבישים (האם עליה של %10 במהירות המותרת תגרום לעליה של %10 בנפגעי תאונות?) וכלה בהחלטות על גובה קו העוני ועל קביעת יעד האינפלציה.
המועמדים לראשות הממשלה נעזרו איש איש ביועץ סקרים משלו. אולם שניהם הדגישו, גם במערכת בחירות מדינית זאת, את חשיבות החינוך. ראוי לגבות דיבורים אלו במעשים. בעולם של ימינו צריך ללמד שירה, וראוי לדון האם שירת דרוויש צריכה להיכלל בקנון - אולם חשוב לא פחות להתחיל כבר מגיל צעיר להקנות כישורי חשיבה כמותית לילדים. הלקח הראשון שצריך להקנותו הוא שלא כל נתון הוא בהכרח נכון, מדויק, אמין או בעל משמעות - גם אם הוא מוצג בגרף או כמספר. טוב תעשה גם התקשורת, אם תציג נתונים אמינים - ותקפיד לספק יחד עם נתון מספרי את מקורו ומשמעותו.
כעת נחוץ רק סקר כדי לקבוע מה שיעור התמיכה בהצעה זו, כדי לקבוע האם היא הצעה טובה.
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש