קישור היפרלינק, כמעט U.S. Patent 4,873,662
חוקי הפטנטים באו לעולם במטרה פשוטה ונעלה – לעודד את היצירתיות של בעלי המלאכה וכך לפתח את הכלכלה. האידיאל המקורי טען שאדם שהמציא דבר חדש שלא היה קיים עד כה, זכאי להגנה על הרעיון שלו לפרק זמן מסוים, בתמורה לגילוי כולל ונאות של הפיתוח החדש שהמציא. כך הכלכלה מרוויחה פעמיים: מצד אחד יש לממציא אינטרס להשקיע בפיתוח ושיפור תוצרתו, ולקבל הגנה ובלעדיות על ההמצאה. מצד שני, הוא מחויב לפרסם את ההמצאה, ובכך מאפשר לשאר בעלי המלאכה, לכשתמה תקופת ההגנה, לשפר את תוצרתם על־פי פרטי הפטנט. בנוסף, הם יכולים לשלם תמלוגים לבעל הפטנט בתמורה לשימוש בפטנט עוד בתקופת ההגנה.
אך מהו "הדבר החדש", שבגינו ניתן לרשום פטנט? לכאורה אין דבר קל מלבדוק האם מכשיר מסוים מהווה "משהו חדש" בהשוואה למכשירים שיש בשוק. כדי להיות זכאית להגנת פטנט, המצאה צריכה להוות שיפור משמעותי לעומת מה שקיים או ניתן לבנייה על־פי הידע הקודם הגלוי לכל (ידע זה מכונה Common Knowledge או Prior Art). אך מהו שיפור משמעותי? כאן ההגדרה היא על דרך השלילה. היא קובעת שדבר מסוים מהווה שיפור פעוט בלבד אם בעל מלאכה סביר במקצוע היה מגיע לפתרון דומה בהינתן בעיה דומה. חוקי הפטנטים נועדו להגן על המצאות בלבד, ולא על רעיונות כלליים או על דברים תיאורטיים. לכן לא אפשרו חוקי הפטנטים רישום פטנט על רעיון, אלגוריתם מתמטי, תגליות, חוקים פיזיקליים וכיוצא באלה. לעיתים, הגבול בין המצאה פטנטבילית (שניתן לרשום בגינה פטנט) והמצאה לא־פטנטבילית דק למדי. ארכימדס לא יכול היה לרשום פטנט על "אאוריקה! כוח הציפה שווה למשקל המים הנדחים", אבל כן על "מתקן ואמצאה לבדיקת תכולת הזהב בכתרו של מלך סירקוז". כך ריווסט, שמיר ואדלמן רשמו פטנט על "שיטת תקשורת מוצפנת (הידועה בשם RSA)", בעוד אוילר לא חלם מעולם לרשום פטנט על הרחבתו למשפט הקטן של פרמה, "לכל n ו-a זרים, aφ(n) ≡ 1 (mod n)", עליו מתבססת הצפנת RSA.
מאז שהוענק הפטנט הראשון בארצות־הברית לסמואל הופקינס, על "מכשיר ושיטה לשיפור יצור האשלג", עברו כמאתיים שנה. מהכוונות הטובות נשארה בעיקר מערכת בירוקרטית גדולה ומסורבלת, המפרנסת היטב את רשמי־הפטנטים ואת עורכי־הדין העורכים ומגישים את הפטנטים. יש קונצנזוס מוצק למדי על כך שחוקי הפטנטים מהווים חסם־שוק במקום לעודד יזמות. הבעיה התחילה בהגדרת גבולות הפטנטביליות. מיהו "בעל מלאכה סביר"? מה נכלל תחת "ידע קודם"? היכן הגבול בין תיאוריה למעשה? עורכי־דין מתמחים במתן תשובות מסובכות להפליא לשאלות פשוטות, וכתוצאה מכך גבולות הפטנטביליות טושטשו לגמרי. מכיוון שלא ניתן להגדיר בצורה משפטית טהורה מהו "בעל מלאכה סביר" כאשר קיימות אינסוף התמחויות ותת־התמחויות, חדלו רשמי־הפטנטים לבדוק האם מידת החדשנות של האמצאה המבוקשת מספיקה למתן פטנט, והם מסתפקים בבדיקה האם קיימת כלל איזושהי מידה של חדשנות לעומת ה"ידע הקודם". ומהו אותו "ידע קודם" חמקמק? לכאורה, כלל הידע האנושי, הרשום או הקיים. אבל חיפוש משהו ב"כלל הידע האנושי" הוא בלתי אפשרי בעליל, ולכן רשמי־הפטנטים מסתפקים בחיפוש במאגר הפטנטים שתחת ידיהם. לרוב, ההתייחסות לספרות מקצועית רלוונטית היא מינורית, ואין התייחסות לקיומם של מוצרים דומים במדינות אחרות או סקירה של פטנטים זרים רלוונטיים. מעבר לכך, גם הגבול בין רעיון תיאורטי ואמצאה פיזית נפרץ לחלוטין. בארצות־הברית, מספיק לקחת אלגוריתם מתמטי ולממש אותו במערכת פיזית (למשל כתוכנית מחשב) כדי לקבל עליו פטנט. כמעשה של שגרה נרשמים פטנטים על מולקולות כימיות, רצפי DNA ואורגניזמים טבעיים (עליהם זכות היוצרים שייכת לאלוהים או אימא אדמה), ויש אפילו פטנט או שניים על כמה מספרים ראשוניים.
הכלל הוא שאין כל כלל בכלל. כמעט על כל שטות ניתן לרשום פטנט, ללא קשר לחדשנות. הרישום עולה כמה גרושים לעורך־פטנטים שיטפל בכל הניירת, אבל בארצות־הברית אפשר לרשום פטנט על כל דבר שלא נרשמו עליו פטנטים זהים בעבר.
מספר ראשוני (U.S. Patent 5,373,560)
מאמר זה מתייחס בעיקר למערכת הפטנטים האמריקאית. משרד הפטנטים האמריקאי הוא משרד הפטנטים הגדול והעמוס ביותר בעולם, אבל העקרונות המנחים עליהם מבוססים חוקי הפטנטים באירופה ובישראל הם אותם העקרונות המנחים את חוקי הפטנטים בארצות־הברית. מעבר לכך, המגמות העולמיות בתחום הפטנטים תואמות את הסטנדרטים האמריקאים. לכן הבעיות הקיימות במערכת האמריקאית קיימות גם במערכות פטנטים אחרות, אם כי במידה פחותה.
(מקור: USPTO)
המצב כיום הוא שלמעשה כמעט כל חברה המייצרת דבר מה מפרה מאות אם לא אלפי פטנטים שונים, ולו רק בגלל מספרם העצום של הפטנטים הרשומים. לא מדובר בדרך כלל בהפרה מודעת של הפטנטים של החברות המתחרות, אלא פשוט על כל דבר שניתן להגדירו כ-Common Knowledge ועל כל שיטה ידועה נרשם פטנט אחד או יותר. במקרה הטוב, איש לא יבחין בהפרת הפטנט, מכיוון שהרוב לא בודקים איך נבנה מוצר Y של חברה X. במקרה הרע, תנסה החברה המתחרה X’ להשתמש בארסנל הפטנטים שברשותה כדי למנוע מחברה X למכור את מוצר Y, המתחרה עם מוצר Y’ מתוצרתה. בדרך זו, הפך מוסד הפטנטים ממכשיר לעידוד היצירתיות למכשיר למניעת תחרות. כל חברה חדשה שמנסה להיכנס לשוק קיים תחסם במוקדם או במאוחר על־ידי הפטנטים של החברות המתחרות. אין לה ברירה אלא לשלם תמלוגים למתחרות, או לרשום מראש כמה פטנטים באותו התחום, כך שתוכל לתבוע בחזרה חברות שמאיימות עליה. במקרה זה, ברוב המקרים החברה תחתום על הסכם העדר תביעות פטנטים עם החברות המתחרות, או תנסה לקבל תמלוגים מהחברות המתחרות לפני שהיא עצמה מכרה מוצר אחד. רק כך מסוגלת חברה חדשה לחדור לשוק קיים.
ההשפעה הישירה של אינפלציית הפטנטים היא יצירה של מאזן אימה בתחום הפטנטים בין החברות. כל חברה מייצרת ורושמת עוד פטנטים לארסנל הנשק ברשותה כדי להגן על עצמה. את התוצאות של תהליך ההיזון החוזר הזה ושל רישום היתר אנו רואים היום. בארצות־הברית לבדה מוגשות כל שנה יותר מ-350,000 בקשות פטנט ונרשמים יותר מ-150,000 פטנטים חדשים, ומספרים אלו רק גדלים. מערך רישום הפטנטים קורס תחת הגידול חסר התקדים במספר הפטנטים המוגשים. רשמי הפטנטים כמעט לא מפעילים שיקול דעת בשאלה האם יש בפטנט המוגש את מידת החדשנות הראויה ש"בעל מקצוע בתחום לא יפתור את הבעיה באופן דומה", ופטנטים טריוויאליים מוגשים ונרשמים כל יום.
ברגע שמוצר מסוים מצליח יתר על המידה, יצוצו מייד חברות טפילות, שכל נכסיהן הוא מאגר פטנטים, וינסו לרכב על גבו של המוצר המוצלח ולתבוע מהחברה המייצרת כמה מיליוני דולרים על סמך פטנטים שמפר לכאורה המוצר המצליח. ה-iPod של חברת אפל הוא דוגמה טובה לכך. ה-iPod הוא נגן האודיו הדיגיטלי הנמכר ביותר בארצות־הברית. הצלחתו נובעת משילוב של מנשק משתמש מצוין, ממדים קטנים ואינטגרציה מושלמת עם חנות המוזיקה המקוונת iTune, גם היא של אפל. ה-iPod הוא לא רעיון מהפכני בפני עצמו אלא מכשיר בנוי היטב, הממשיך את דור המוצרים שראשיתם ה-Walk Man של סוני (1979), Disc Man (1985) ונגני ה-MP3 הניידים (1998). ההצלחה הביאה עימה לפחות שלוש תביעות פטנטים נגד אפל בשל יצור ה-iPod. אחת התביעות מתבססת על פטנט שנרשם ב-2003 אודות מערכת שמע דיגיטאלי (6,587,403). העובדה שב-1998, שנתיים לפני שהפטנט הוגש, הוציאה חברת Rio לשוק נגן MP3 נייד, לא מונעת מבעלי הזכויות לנסות לגזור קופון. פטנט אחר (6,665,797) מדבר על מנגנון ההגנה הדיגיטלי (DRM) של המוזיקה הנרכשת ב-iTune. פטנט זה תקף על כלל מנגנוני ה-DRM (למשל פורמט ה-wmv של מיקרוסופט), אבל בעלי הפטנט בחרו להתמקד במוצר המצליח הזה. בכתבה משעשעת שהתפרסמה לא מזמן ב"הארץ", נכתב שמיקרוסופט הגישה בקשה לפטנט על הגלגלת המיוחדת של ה-iPod. העובדה שהיא הגישה את הבקשה לפטנט לאחר שה-iPod כבר הופיע בשוק, לא הפריעה לדובר מטעם מיקרוסופט להודיע שהיא תאפשר לאפל לרכוש רשיונות שימוש בפטנט, אם זו תבקש.
נגן iPod של אפל (צילום: באדיבות אלדרט גריי)
פרצה נוספת היא רישום פטנטים בתחום התוכנה. באופן מסורתי נחשבה תוכנה לאלגוריתם, ומכאן לא פטנטבילית. בארצות־הברית נפרץ הסכר בשנת 1995 ומאז מאפשר משרד הפטנטים האמריקאי רישום של פטנטים בתחום התוכנה ללא כל הגבלה. כל אלגוריתם ניתן לרישום כפטנט אם אף אחד לא רשם את האלגוריתם במסגרת תוכנית קודם לכן. לאחר שאינטל הציגה את טכנולוגיית המעבדים MMX, נרשמו מאות פטנטים טריוויאליים שמהותם "ניתן לפתור את X באמצעות טכנולוגיית ה-MMX", כאשר X הוא בעיה חישובית מוכרת. כל תוכנה של ממש מפרה מאות פטנטים שאף אחד לא מודע לקיומם, וגם תוכנה ישנה משנות השבעים עלולה להפר כמה פטנטים תקפים.
פורמטים ממוחשבים של גרפיקה (gif, jpeg), וידאו (asf/wmv, mpeg, mov) ואודיו (mp3, ac3), הם פטנטים, וכן כמה פרוטוקולי תקשורת. לכן, תוכנה שמציגה גרפיקה, וידאו, אודיו, מתחברת לרשת בצורה מסוימת, או די בכך שיש לה מנשק משתמש תחת חלונות, מפרה או הפרה כמה פטנטים.
לעומת ארצות־הברית, חוק הפטנטים האירופאי אוסר באופן רשמי על רישום פטנטים בתחום התוכנה. בימים אלו מתקיים באיחוד האירופאי וויכוח ציבורי עז האם במסגרת ההרמוניזציה של חוקי הפטנטים העולמיים יש מקום לאשר פטנטים כאלו. למרות שבתיאוריה לא היו אמורים להירשם פטנטים כאלו, בדיקה קפדנית מצאה עשרות אלפי פטנטים תקפים בתחום התוכנה. איך זה אפשרי? מסתבר שהמסננת של רשם הפטנטים האירופאי אינה מעודנת יותר מזו של מקבילו האמריקאי. הפטנטים כה כוללניים כך שכל אתר מסחר אלקטרוני מפר בוודאות כמה פטנטים, כפי שמדגים היטב האתר webshop.ffii.org.
שימוש ב-XOR לציור סמן (U.S. Patent 4,197,590)
(שרטוט באדיבות: League for Programming Freedom)
מצב רישום הפטנטים בארצות־הברית הוא כה רע עד שנשמעים קולות המבקשים לאשר באופן אוטומטי כל פטנט כעבור פרק זמן נתון (לאחר פורמליזציה מתאימה, כמובן), כי ממילא רוב הפטנטים מתקבלים בסופו של דבר. מצד שני נשמעים הקולות לבטל את חוקי הפטנטים כליל, עקב הנזקים הנובעים מכך שכמעט כל פטנט מתקבל בסופו של דבר.
הרוב מסכימים שהאידיאל של שיטת הפטנטים נכון. הרוב גם מודים שמערכות רישום הפטנטים קורסות תחת העומס וחוסר האפשרות להגדיר חדשנות. שתי הבעיות המהותיות ביותר של מערכת הפטנטים באות לידי ביטוי במושגים "ידע קודם", ו"מידת חדשנות". מערכת הפטנטים לא יודעת להתמודד עם מושגים אלו מהסיבה שלא ניתן לכמת אותם בצורה משפטית מדויקת וקרה. מכיוון שהשיטה הנוכחית סובלת מהסתיידות עורקים קשה ונדונה לכישלון בטוח עם התמשכות המגמות הקיימות, אין ברירה אלא להכניס כמה שינוים מהותיים בתחום רישום הפטנטים.
אנא המתן... סמן התקדמות (European Patent 0394160)
להלן אציג שתי הצעות חדשות להתמודדות עם בעיית ה"ידע קודם" ו"מידת חדשנות", ומספר הצעות וגישות נוספות שהועלו על־ידי גורמים שונים בזמן האחרון.
פטנט הוא חדשני אם רעיון דומה או זהה לא פורסם בעבר בשום מקום (למעט על־ידי הממציא). כיום, רשם הפטנטים בודק האם הרעיון עליו מוגש הפטנט לא מכוסה על־ידי הפטנטים הרלוונטיים הרשומים אצלו. אם אין פטנט רשום זהה, הפטנט המוגש בדרך־כלל יתקבל. הרשם לא בודק האם פורסם אולי הרעיון לפני כשלושים שנה בעיתון מדעי כלשהו, או ידוע מזה חמש שנים במקומות שונים ברחבי העולם. לכן, התנאי הראשון להחזרת מערכת הפנטים לאיזון הוא חיפוש רחב בהרבה ממה שרשם הפטנטים מסוגל לבצע היום.
רשמי הפטנטים לא מסוגלים להתמודד עם הגידול המעריכי בכמות הידע האנושי הנכלל תחת ההגדרה "ידע קודם", ולא ניתן לפתור את הבעיה באמצעות מאגרי מידע ממוחשבים. לדעתי, פיתרון אמיתי של הבעיה הראשונה יגיע ממיקור־חוץ של חיפוש הידע המוקדם. כל בקשה לפטנט תפורסם בצורה קריאה ולא פורמלית יתר־על־המידה באתר הפטנטים, מסודרת לפי תחום מדעי. כל מומחה יוכל לחפש ולקרוא את בקשות הפטנטים בתחומו שלו - תחום אותו הוא מכיר היטב. אם הוא יחשוב שבקשת הפטנט אינה ראויה להתקבל כפטנט, הוא יוכל לכתוב חוות־דעת על בקשת הפטנט ולהסביר מדוע לדעתו הבקשה אינה פטנטבילית. למשל, הוא יוכל להראות שרעיון דומה פורסם בעיתון מדעי ברוסיה אי־שם בשנות החמישים, או להצביע על חברה טיוואנית שמייצרת מוצר המבוסס על רעיון כמעט־זהה כבר שנתיים. הוא יוכל להראות שפטנט דומה נרשם בדרום־קוריאה לפני עשור, ואפילו להביא סיפור מדע־בדיוני שכוח־אל שהציג רעיון זהה. אם רשם הפטנטים ישתמש בחוות־הדעת כדי לפסול את הבקשה, המומחה יזכה לתשלום מטעם רשם הפטנטים על עבודתו.
מנגנון תגמול כזה יעודד מומחים ואנשים פרטיים לנסות להרוויח חלק מדמי רישום הפטנט באמצעות מציאת הוכחה מספקת לכך שדינה של בקשת הפטנט להיפסל. גם לחברות מתחרות יותר להסביר לרשם הפטנטים מדוע הבקשה אינה פטנטבילית או שהיא מפרה פטנטים אחרים. חברת אפל תוכל לפנות לרשם הפטנטים ולטעון בפניו כי אין מקום לקבל את בקשת הפטנט של חברת מיקרוסופט, מכיוון שקודם להגשת הבקשה, עוד ב-2001, נמכר בשוק מוצר בשם iPod הכולל טכנולוגיה דומה, ולכן הפטנט אינו חדשני. במצב החוקי היום, אם מיקרוסופט תזכה בפטנט תידרש אפל לפנות לבית־משפט כדי לפסול את הפטנט.
זו אולי הצעה מעט מהפכנית, אבל היא אינה הופכת סדרי בראשית. ההצעה בסך־הכול הופכת מאות ואלפי אנשים פרטיים למעין רשמי־פטנטים במשרה חלקית. מנקודת המבט של מגיש בקשת הפטנט,כמעט ולא משתנה תהליך האישור. נניח שרשם הפטנטים קיבל את חוות־הדעת של מומחה מסוים והחליט לפסול את הבקשה. הוא ישלח למגיש הודעה על "דחייה לא סופית" של הבקשה על־פי העובדות המצוינות בדו"ח המומחה. אם מגיש הבקשה מאמין שאין מקום לפסול את בקשת הפטנט, הוא מורשה להגיש את השגותיו ותיקוניו, בדיוק כמו בתהליך תיקון בקשת פטנט לאחר דחייה לא סופית. במקרה זה, יבקש רשם הפטנטים מהמומחה שהגיש את חוות הדעת המקורית להגיב על השגות המגיש, תמורת תשלום נוסף כמובן.
פתיחת תהליך בדיקת בקשות פטנטים לכלל האזרחים תיצור שוק חדש ולא קטן. נכון להיום יש בארצות־הברית כמה חברות המתמחות בחיפוש ידע קודם, בעיקר לצורך הגנה מפני תביעות פטנטים. חברות אלו ודומות להן יתפתחו בשוק זה וייפתחו אותו אף יותר. ואם כבר שוק חופשי, אין סיבה שמומחים ממדינות מתפתחות כמו הודו או סין לא יזכו בהכנסה צדדית על־חשבון דמי הרישום של חברות בינלאומיות גדולות.
"מתקן־עזר מעגלי לתובלה" (Australian Innovation Patent 2001100012)
(נפסל לאחר בחינה מחודשת)
(שרטוט פטנט: Australia IP)
הבעיה השנייה במערכת הפטנטים היא רמת החדשנות. כיום כל פטנט, בין אם זו ההמצאה הטכנולוגית של המאה ובין אם זה שיפור זעיר לעומת המצאה קודמת, זוכה בתקופת הגנה זהה של עשרים שנה (בארצות־הברית) מתאריך בקשת הפטנט. זהו אינו כורח המציאות, ואין סיבה לא לקבוע תקופת ההגנה משתנה, שתהיה יחסית לרמת החדשנות של הפטנט. הפטנט המהפכני יהיה זכאי למלוא תקופת ההגנה הקיימת, בעוד הפטנט הטריוויאלי יזכה לתקופת הגנה קצרה - למשל שנה אחת.
אין זה פשוט להחליט מה "מידת החדשנות" של רעיון מסוים, ועוד פחות פשוט להגדיר פרמטרים לחדשנות בצורה משפטית. אבל אפשר לקבוע את ההתפלגות של תקופות ההגנה הניתנות לפטנטים. למשל: 20% מהפטנטים זכאים לתקופת הגנה מלאה של 20 שנה, 20% זכאים לתקופת הגנה בין 15 שנה ל-20 שנה, וכן הלאה. מה שנדרש עתה מרשמי הפטנטים הוא למיין את בקשות הפטנט פחות או יותר לפי מידת החדשנות המוצגת בהן, ולהתאים תקופות הגנה בהתאם.
כדי שמערכת דיפרנציאלית כזו תתחיל לפעול, צריך למיין פטנטים מהעבר על־פי מידת חדשנותם (נכון לזמן הפרסום). בהינתן בקשת פטנט חדשה, רשם הפטנטים יידע להשוות את מידת החדשנות של הבקשה לעומת חדשנותם של פטנטים קודמים, ובכך להתאים את תקופת ההגנה על־פי תקופת ההגנה שניתנה לפטנטים אחרים. במקרה של חוסר ודאות, כמה רשמים יכולים לדון במקביל היכן יש למקם את בקשת הפטנט מבחינת חדשנותה, וכך להגיע לבחינה אחידה של בקשות הפטנט.
אם נחזור רגע לחבר המומחים של ההצעה הראשונה, מומחה כזה יכול להציג דו"ח המפרט את הטכנולוגיות הקיימות, ובכך להקל על רשם הפטנטים בבואו לקבוע את מידת החדשנות של בקשת הפטנט לעומת הידע הקודם.
נדנדה. שיטה לנדנוד נדנדה (U.S. Patent 6,368,227)
(נפסל לאחר בחינה מחודשת)
(עיבוד שרטוט פטנט: USPTO)
לבסוף, להלן מספר גישות נוספות שהועלו במטרה להתמודד עם תחלואי מערכת הפטנטים הקיימת.
בן קלמנס מאמין שדי להקים מחדש את קיר ההפרדה בין האלגוריתמיקה והמכשירנות בכדי להחזיר את מערכת הפטנטים לאיזון. במאמר כפול על פטנטים בתחום התוכנה שהתפרסם ב-IEEE Spectrum, הוא טוען שהמצאה שעניינה מערכת פיזית (למשל הדרך לבניית מערך DSP או מעבד למחשב) היא פטנטבילית, בעוד המצאות שעניינן אלגוריתמים או תוכנות שמופעלות על מערך ה-DSP או המחשב, אינן פטנטביליות. לדעתו על תוכנה צריך להגן בעזרת חוקי זכות־יוצרים ולא באמצעות פטנטים.
כמה עורכי פטנטים מאמינים שאין בעיה של ממש עם מערכת הפטנטים. ייתכן שבתחומים חדשים כגון תחום התוכנה, נרשמו בהתחלה כמה פטנטים גרועים, אבל ככל שרשמי הפטנטים מתמחים יותר בתחום החדש, וככל שנוצר מאגר פטנטים מבוסס בתחום, נרשמים פחות פטנטים גרועים. בסופו של דבר, אם נרשם פטנט טריוויאלי או פטנט על ידע קודם, הרי יהיה קל יותר להוכיח בבית משפט את חוסר תקפותו של הפטנט. כלומר, פטנטים גרועים אינם ניתנים לאכיפה והם מחלישים את תיק הקניין הרוחני של בעליו. הבעיה עם גישה זו היא העלות הגבוהה של תביעת פטנטים בבית משפט.
ג'ף בזוס, מייסד החנות המקוונת אמאזון, מציע להגביל פטנטים בתחום התוכנה לשלוש עד חמש שנים בלבד. נקודת השקפתו מעניינת במיוחד מכיוון שאמאזון היא הבעלים של אחד הפטנטים השנוים ביותר במחלוקת בתחום התוכנה. בזוס טוען שבתחום המתפתח כה מהר כמו תחום התוכנה, פרק זמן של שלוש שנים מספיק בכדי לזכות ביתרון על־פני המתחרים מבלי לפגוע בתחרויות יתר־על־המידה, ועל־כן אין סיבה לתת תקופת הגנה של 20 שנה כמו בתחומים ההנדסיים.
פתרון אחר לגמרי הוא ייקור רישום הפטנט. אם כל בקשת פטנט תעלה פי ארבע, אולי יוגשו פחות בקשות? הבעיה עם פיתרון זה היא כפולה. ראשית, מחירי בקשת פטנט ורישומו כבר הועלו כמה פעמים בזמן האחרון, ויעלו עוד בעתיד, וזה לא פותר את הבעיות המהותיות. שנית, לא כל מגישי הפטנטים הם חברות גדולות עם כיסים עמוקים. חוקי הפטנטים נועדו להגן על הממציא הקטן מפני חברות גדולות שמנסות לנצל את המצאתו. העלאת תעריפי רישום הפטנט תפגע דווקא באלו שחוקי הפטנטים נוסחו בכדי להגן עליהם.
פתרון דומה, אך פחות בעייתי, הוא גביית דמי אחזקה שנתיים משמעותיים עבור כל פטנט רשום. בארצות־הברית נגבים דמי אחזקה מועטים יחסית, ועבור כמה שנים מראש בכל פעם. לעומת זאת, באוסטרליה נדרש תשלום שנתי עבור תקפות הפטנט, כאשר העלות גדלה לכל שנה נוספת. לכן אם חברה מאמינה שפטנט שלה חשוב דיו, היא תשלם את הסכום. אחרת, יפקע הפטנט באופן אוטומטי ותקופת ההגנה לא תחודש. חברה שבבעלותה מספר קטן של פטנטים עקרוניים תשמור אותם תקפים לאורך כל תקופת ההגנה האפשרית. לעומת זאת, חברה כמו IBM, שברשותה כ-40,000 פטנטים תקפים, תאלץ להוציא מיליוני דולרים כל שנה אם ברצונה לשמור על כולם, או להחליט אלו פטנטים משמעותיים ועל אלו פטנטים ניתן לוותר (למשל פטנט 6,329,919).
שיטה לניהול תור הזמנות לשימוש בשירותים (U.S. Patent 6,329,919)
(נמשך ע"י IBM בטרם פסילה לאחר בחינה מחודשת)
(שרטוט פטנט: USPTO)
במהלך השנים, הפכה מערכת הפטנטים מכלי לעידוד מחקר ופיתוח למנגנון משפטי גדול ומסורבל המדכא תחרות והתפתחות כלכלית באמצעות הליכים משפטיים. המערכת עומדת על סף קריסה עקב הגידול בכמות הפטנטים המוגשים, ואינה מסוגלת להתמודד עם פטנטים בתחומים חדשים כגון תוכנה וביולוגיה מולקולרית. רבבות פטנטים רשומים לא היו אמורים להתקבל כלל מסיבות של התעלמות מידע קודם, חוסר חדשנות או רעיונות תיאורטיים. הסינון של רשמי הפטנטים לא מספק, ולא פעם נרשמים פטנטים שגוים מהותית (אנטנה לשידור מעל מהירות האור (פטנט 6,025,810) או שיטת דחיסה רקורסיבית ללא איבוד מידע (פטנט 5,533,051)). הבעיה אינה בדוגמאות הקיצוניות שהוצגו במאמר זה, אלא דווקא בפטנטים הכמעט־טריוויאליים שמגיעים בסופו של דבר לבתי המשפט. ישנן לא מעט חברות שפשטו רגל לאחר שמוצר הדגל שלהן, שפותח במשך שנים, נחסם על־ידי תביעת פטנטים לא צפויה.
גם בארצות־הברית יש אי־שביעות רצון הולכת וגוברת מהמצב הבלתי־נסבל ששיטת הפטנטים הנוכחית יוצרת. הנזקים של השיטה עולים על יתרונותיה, ולכן בסופו של דבר שינוי במערכת הפטנטים הוא הכרחי, ויגיע במוקדם או במאוחר.
|
קישורים
כתבה משעשעת שהתפרסמה לא מזמן ב"הארץ" - מיקרוסופט מבקשת לרשום פטנט על הגלגלת המשמשת את ה-iPod של אפל
במאמר כפול - בן קלמנס, IEEE Spectrum (חלק א')
על פטנטים בתחום התוכנה - בן קלמנס, IEEE Spectrum (חלק ב')
אמאזון - החנות הווירטואלית שהקים ג'ף בזוס
פטנטים טפשיים - אוסף של פטנטים שלא ברור למה המציאו אותם
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש