 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפני כמה דקות כתבתי הודעה שהתייחסה לספר "הנערים מרחוב פאל". רק אז נפל לי האסימון, וקישרתי בין הספר לבין הטיול הקצר שאני עומד לערוך בבודפסט בקרוב. כמובן שאנצל את ההזדמנות לבקר בפאל פינת מאריה. לא משנה איזה בנין עומד שם כרגע, מבחינתי, זהו הבנין שגזל מהחבר'ה את המגרש הפנוי. (לקח לי קצת זמן למצוא מפה של בודפסט שתהיה מפורטת דיה כדי להראות את שני הרחובות הזניחים-יחסית הללו; http://www.fsz.bme.hu/hungary/budapest/terkep/b23_20... , משבצת O11, שמאלה מהמילה "Jozsef"). בכל מקרה - האם יצא לכם לטייל בעקבות ספר? ישנם כמובן הטיולים שכבר הפכו לקלישאות (רח' בייקר בלונדון והבית ברחוב סדוביה במוסקבה, למשל). אבל האם יצא לכם לטייל לאתר פחות ידוע, בארץ או בעולם, בעקבות ספר שקראתם? האם קרה שתכננתם טיול שלם סביב ביקור שכזה? (המממ... "מסע הפלאים" כמדריך טיולים בשבדיה, anyone?) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טיול כמו שאתה מתכוון לו ערכתי באיטליה לפני כמה שנים,בעקבותיו של הנזיר שעלה על המוקד לפני כ-400 שנה,ג'יורדנו ברונו. על ג'יורדנו כתב צבי הרמן הישראלי רומן היסטורי מרתק בשם"רוח לא כבולה".* לאחר ונציה בה שהה תקופה,זכורה לי נהיגת לילה רצופה לרומא, אל גשר סנט-אנג'לו העובר מעל לטיבר ומחבר בין רומא למדינת הותיקן.בקצה הגשר מצודת סנט-אנג'לו הקודרת,בה היה ג'יורדנו "אורח" האינקויזיציה כ-שש שנים.השיא היה כמובן ללכת את הליכתו האחרונה מהמצודה אל קמפו דה פיורי-כיכר הפרחים בה הועלה על המוקד.(הנזירים לא שרו סביבי ליטניות),במרכז הכיכר מתנשאת אנדרטת ברונזה מרשימה של נזיר(ג'יורדנו) מעיין בספר.תבליטי ארד מתארים תמונות מחייו. המעניין הוא שסביב האנדרטה היו דוכני שוק צפופים וקולניים של ירקות ופירות,כך שאווירת חגיגיות לא שררה שם. מאידך,ניתן היה להשיג בדוכן קרוב זר ורדים לבנים אותו הנחתי למרגלות האנדרטה. *הוצאת ירון גולן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די קשה לי לצאת מהבית בזמנים אלו בלי שילוה אותי ספר או סרט שהתרחש בדיוק באותו המקום. בהתחשב בעובדה שמקום העבודה המנוח שלי איכלס אינספור סצינות קולנועיות וספרותיות, שלא לדבר על הדרך לעבודה. או כמו שאמר זוגי כשהגענו לניו יורק בירח הדבש שלנו (פעם ראשונה בשבילי):"והנה טיפני'ז. ולא, הם לא מגישים ארוחות בוקר..." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, הילדים שלי חווים אותו דבר בנוגע למשחקי מחשב ותוכניות טלויזיה עכשיו. אנחנו נמצאים באזור ניו אינגלנד. ופתאום סימפסון מקבל משמעות אחרת, ואפילו יותר מזה SIMS. צורת הבניה, הריהוט, האוטובוסים הצהובים... פתאום זה נהיה אמיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי פעם באחד ממוספי סוף השבוע (תמיד אני גומרת אותם ביום חמישי בערב וחייבת להתמודד עם מוסף הספרות ומוסף הארץ החדש מיידית, איזו בעסה), שנערכים טיולים מאורגנים בברלין בעקבות אמיל והבלשים. אני עצמי משווה מקומות הזויים שאני מגיעה אליהם (פרטים, אם תרצה, בדואל) למקונדו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת הסיבות העיקריות לטיולי להולנד היה למצוא את ביתו של דקארט (לא רחוק מביתה של אנה פראנק). במשך מספר שעות (!) בקור המקפיא, הסתובבתי סביב הבית בו כתב את "המאמר על המתודה" ו "הגיונות". השתדלתי לצרוב למוחי כל סנטימטר שעיני שזפו; אולי ראיתי בדיוק את אותו מראה שניבט לעיניו של מי שבאותו זמן פיתח את מה שאנו מכנים כיום "הפילוסופיה המודרנית". לא ראציונלי כל-כך, למרבה האירוניה, אבל תחושת קדושה בעוצמה בלתי נתפסת מילאה אותי, והקור רק בודד אותי מכל העולם היום-יומי. אותו רגע (שעות) של קדושה היה שווה-ערך לדעתי לתחושה שחש הכוהן הגדול כשעבר את סף הכניסה לקודש הקודשים. רגע חזק מאוד בחיי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשתגיע ללונדון תוכל להצטרף לאחד הסיורים של London Walks (http://www.walks.com) בעקבות שרלוק הולמס (יש להם לפחות 2, למיטב זכרוני). כמו כן, יצאה לאחרונה מהדורה חדשה של "שלושה בסירה אחת" בתרגומו של דני קרמן שכולל מסלול לטיול בעקבות השלושה (והכלב). תו"כ חיפוש גיליתי ספר שייט נוסף בעקבות שלושה בסירה אחת של מיכל ווזנר: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר, אז עדיף לקחת את הסיור בעקבות ג'ק המרטש, אבל זה כבר לא ספר. גם בקנדה הצטרפתי לטיול רגלי בעקבות סיפורי השדים של העיר (אני חושב שזה היה אוטווה, אבל יכול להיות שאני טועה). לא היה מרשים במיוחד, ת'אמת. כאילו, כמה פעמים אפשר לספר על בניינים ששמעו בהם דברים מוזרים, שאנשים נמצאו בהם מתים בנסיבות לא ידועות ושאר ירקות? איפה הדם?! אהם. זה לא ממש קשור לדיון. תסלחו לי. מה שכן, המדריכה בסיור הייתה קנדית מתוקה להפליא. לא חשוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר עשיתי פעמיים את ג'ק המרטש. :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשבוע שעבר באמסטרדם רציתי את מוזיאון העינויים. לא לקחו אותי. ראיתי את ואן גוך במקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה שנים נסעתי לדרום מערב אנגליה בעקבות הסופר ג'ון קופר פואי ותארתי את המסע [אם מותר לי קצת פרסומת עצמית] כאן דיון 427 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההמלצה: ערכתי את הסיור הזה. לא עם מדריכה קנדית, אלא עם דונאלד ראמבלוו - האיש שנחשב למומחה הגדול ביותר לנושא, וחיבר את הספר שנחשב ל"אולטימטיבי". כמובן שכעת יש בידי עותק עם הקדשה אישית... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, המדריכה בקנדה הייתה קנדית (כאילו, דה). גם אני פגשתי את ראמבלוו (למרות שהוא לא ערך לי את הסיור) - בפאב ג'ק המרטש, או איך שלא קוראים לו. וכמובן שגם לי יש את הספר, עם הקדשה. אגב, בהנחה שמדובר באותה מהדורה: לך למקבץ התמונות בין עמודים 116 ו-117, לתמונה שבעמוד העשירי במקבץ. נכון שווה? עכשיו תקרא את הכיתוב למטה. מומלץ להיות קרוב לשירותים כשאתה עושה את זה. (דובי, למי קראת פסיכופת?!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתקופת הלימודים לתואר ראשון, עשיתי כמה טיולים בעקבות מנפרד הרבסט ברחובות ירושלים. עשיתי (בלי להתכוון ורק בדיעבד שמתי לב) את המסלול ההפוך של דוד (אני דוד - אן הולם) מגרמניה דרך אוסטריה לאיטליה ומשם באוניה ליון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרוב לבית: סיור בבית הכרם הישנה בהשראת "ספר הדקדוק הפנימי" של גרוסמן (שכונה מקסימה, גם בלי קשר לספר). וגם חיפשתי פעם את האבן הגדולה שאמורה להיות מונחת ברחוב יפו, לרגלי חומת המתחם הישן של בית החולים שערי צדק, לפי "בביתו במדבר" של מאיר שלו. לאכזבתי, לא מצאתי (הייתי בטוח ששלו ראה שם את האבן, ובנה סביבה סיפור). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובתל אביב, אי שם בדרך לרחוב העלייה, גיליתי יום אחד שלט שמכריז על ''מחזיר אהבות קודמות''... אני פשוט לא יכולה לעבור שם בלי לחייך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את החומה הזאת הרסו לפני כמה שנים, לצורך הרחבת הכביש (עוד לפני שהרסו את מרבית הבתים הישנים לאורך הכביש באיזור ההוא, לצורך הקמת תשתית ל''רכבת הקלה''). עם זאת, תוכל עדיין למצוא את האקליפטוס שליד חנות הספרים מול כיכר ציון, המוזכר גם הוא שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר לא שם. אתמול כשעברתי, ראיתי את שרידיו הכרותים שוכבים לצד המדרכה. בטח תוך כמה ימים הם כבר לא יהיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על הדיווח המאוחר: ביקרתי בבודפשט בספטמבר, והגעתי לפינת הרחובות האמורה. העוברים והשבים המעטים לא הבינו מדוע אני מצלם את הבית האפור והמשעמם, אבל מבחינתי היה זה שיאו של הביקור בעיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אולי אתה יודע את זה, אבל רק לומר ש)מסע הפלאים נכתב במקורו כספר מוזמן שמטרתו ללמד גיאוגרפיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. מעניין כמה מתסכל היה זה, מבחינתה של לגרלף, להפוך מסופרת ידועה בשבדיה לסופרת ידועה בעולם כולו - פרסום שוודאי תרם, בסופו של דבר, לזכייתה פרס נובל - בזכות... ספר לימוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר להניח שאף מחבר ספרי לימוד לא היה מתנגד למצב כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וצ'רצ'יל זכה בפרס נובל לספרות בזכות ספרי ההיסטוריה האנגלית שלו הכתובים בגישה לאומנית רומנטית. (לדוגמא, על ריצ'ארד לב הארי הוא אומר שזה כבוד למלך החיות שהוא נקרא על שמו.) לולא מלחמת העולם השניה, הוא היה נותר בגדר קוריוז פוליטי ולא מגיע למעלת מנהיג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לולא מלחמת העולם השניה, העולם היה נראה שונה למדי, ללא ספק. חשיבותו של צ'רצ'יל היא אלמנט זניח יחסית... בכל מקרה, צ'רצ'יל מעולם לא התיימר להיות סופר של ספרות יפה - בניגוד ללגרלף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערכה מעמיקה, מפורטת ומרתקת על דמותו של צ'רצ'יל בביקורת על ספר חדש: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכתבו של יואל צפריר במוסף הספרים עוסק ברוזוולט וצ'רצ'יל ומבהיר מי היה המנהיג האמיתי במלחמת העולם השניה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד ספר חדש על דמותו המרתקת של רומל: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי אתם קצת ממעיטים בערך הענין... לגרלף התבקשה כל ידי משרד החינוך בשודיה לכתוב ספר שיקרב את הילדים השודים לנושא אהבת המולדת. לא רעיון רע במיוחד. יש איזה קופצים? גרוסמן, אולי? ויצא לה אחלה ספר, אגב. הסדרה המצוירת עושה לו עוול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אהבת המולדת'' הפך, לצערי, למונח קצת טעון... ''הכרת הארץ'' נשמע יותר סביר. אני דווקא הכרתי את נילס דרך תסכיתי רדיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכרת את נילס דרך תסכיתי רדיו? אתה לא כזה זקן! הייתי חוזר מבית ספר, מעיף ת'ילקוט ורץ להדליק את הרדיו. אחי הגדול אמר לי פעם, תגיד אתה לא רוצה לגדול, מה יש לך מהתוכנית הילדותית הזו? (הוא רצה את הרדיו לשמוע שירים) פרץ ויכוח נוראי שהתלהט כדי כך, שהצהרתי את אחת מאותן הצהרות שהולכות איתך עד לקבר: "אתה תראה שאפילו כשאהיה בגיל שלך זה לא ימאס לי, אפילו שאהיה בן 30 (גיל מד"בי בעיני אז) אני אקשיב לתסכית." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה קרה כשהגעת לגיל 30? עדיין היו תסכיתי רדיו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנין לך שהגעתי לגיל 30? :-) אני חסיד של מטאמורפוזות לאובססיות. (להפטר מהן ממש, אינני מצליח). קניתי את נילס ועשיתי לבן שלי תסכית (פשוט קראתי קריאה תסכיתית). תסכיתים שמעתי פה ושם, למבוגרים כאלה, שהיו בשבת ברשת א'. נדמה לי שאילי גורליצקי השתתף בכולם, אבל אולי אני סתם משמיץ אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניחוש פרוע ולא מושכל מכוונה טובה בלבד :). אחד הדברים עליהם הצרתי כשהפכתי לאמא היתה העובדה שהילדה לא תקפוץ למיטה של אבאמא בשבת בבוקר כדי לשמוע מקהלה עליזה ולא תרוץ מהגן מהר הביתה כדי לא להפסיד לבת ולבן ומעבר לכך, לא תבין כמה זה כיף לשבת ליד הרדיו ולהקשיב - בלי תמונת הרקע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם מוזיקה בדיסקים, למשל? לא מעניין אותה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין אותה מאוד. מעניין יותר לראות את התגובות שלה למוזיקה. היא מגלה העדפה ברורה ליוצרים ספציפיים (באך) ולסגנונות מסוימים (לד זפלין זוכים לאהדה גדולה בהרבה מאשר ג'טרו טאל למשל). גם סיפורים בדיסקים היא אוהבת. חוץ מהסיפורים המוכרים שיצאו על דיסקים בהקראתו של גידי גוב (שמוליקיפוד, מיצפטל וכו'), היום קניתי לה דיסק של ''זרעים של מסטיק'' המחודש (עם דפנה דקל) והיה מדהים לראות אותה יושבת ומקשיבה לסיפור בלי לשים לב שאין תמונה ברקע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאתי מקום רבע-סביר לשים בו שאלה על שמוליקיפוד: ממתי הספר הזה? כלומר, מתי לראשונה הוא יצא לאור? אני בילדותי איכשהו החמצתי אותו, וככשמעתי עליו אחרי שנים הנחתי שהוא פשוט ספר חדש יחסית. היום הצצתי בכריכה האחורית של העותק שקיבלנו בשביל בתנו, וכתוב שם: "נדפס לראשונה בתשכ"ה 1955." שזה נחמד רק שבין תשכ"ה ל-1955 מפרידות בערך 10 שנים. כתוב גם "הדפסה שלושים ושמונה 2003", שזה מתאים להדפסה כל שנה החל מ-1965. אז קודם כל למדתי שזה ספר ממש ישן שזה טוב לדעת, אבל אני קצת סקרן לדעת אם הוא משנות החמישים או הששים. יש למישהו עותק עם נתון קצת יותר קוהרנטי? ומי זה המחבר המסתורי, "כוש"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מה שהצלחתי לגלות, הספר יצא לראשונה דווקא ב-1964, אבל אני לא משוכנעת במהימנות הפרט. אני כן יכולה לומר בוודאות שכוש הוא ט.כרמי שכתב את הסיפור לגדי (מה שהופך את 1964 לזמן הגיוני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי - תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ט. כרמי (כרמי טשרני) הוא רק חצי כוש. כוש הינם *כ*רמי *וש*וש (טשרני אף היא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבבה, באמת תהיתי פעם מה זה ה-ט' ואף-פעם לא בדקתי. אז בעצם קוראים לו צ'. כרמי? אולי מישהו מכיר במקרה שיר שלו שבו מוחבא שמו פרוש על 2-3 מילים בכל מיני מקומות1? (כמו נגיד "מעט כרם יין" או "עטך רמייה" וכאלה). אני זוכר את זה במעורפל מטקסט של מבקר שממש לא אהב את ההתחכמות הזו (ונדמה לי שאני נוטה להסכים, אבל צריך לראות את השיר). 1 כמו בסוג ההגדרה הנחות ביותר בתשבצי-היגיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קוראים לו ט. כרמי, כמו שלשאול טשרניחובסקי קוראים ד''ר ט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(זו הייתה בדיחה מדיון אחר...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר את זה לטשוטשולינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו. אולי הייתי צעיר יחסית לשאר המאזינים... הייתי בכיתה א' אז, כמדומני. (ואולי אלה היו שידורים חוזרים של התסכיתים?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תנוח דעתך, גם אני זוכר את נילס מהתסכיתים ב''לבת ולבן'', כמו גם את ''אורי'', ''הדוד אונורה'', ''כיפות הדומים'' וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''לבת ולבן'' בכלל התחיל כ''לאם ולילד''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבן שלי 1 נהג להקשיב באדיקות לתכנית "עוד ספור אחד ודי", אשר היתה משודרת ברשת א'(!), אבל הבן שלי באמת מיוחד (להבדיל מאביו). ____ 1 כן, אני יודע, אני ממש קשיש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל כן, מדברים על רשת א', כל יום בשתיים בצהרים. אחרי תום התוכנית היתה משודרת "חתול בשק", לילדים הגדולים יותר. בימי חמישי היתה אחרי כן תוכנית "כבקשתכם" לקטעי מוזיקה קלאסית. איך יצאו לי האוזניים מהמקום לראות מה ההורים של הילדים הצפונים מאחלים להם ("נחת להוריך ומוריך, מקדישים לך את קרנבל החיות" וכאלה). :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, התכנית של שתיים בצהריים שודרה כשאני הייתי ילד (אני בכל זאת יותר צעיר מוודי אלן), כאשר רשת א' היתה הרשת המובילה של רשות השידור (למעשה כאשר אמרו "קול ישראל" התכוונו לרשת א'. לרשת ב' קראו "הגל הקל"). אבל התכנית שאני מדבר עליה שודרה בשבע וחצי בערב, כאשר רשת א' כבר מזמן הפכה לרשת איזוטרית, ספינת הדגל הרדיופונית של רשות השידור היתה רשת ב', הרשת לצעירים היתה רשת ג', ואפילו היקים המזדקנים כבר רכשו מקלטי רדיו מאופנני תדר, ועברו בהמוניהם(?) לקול המוזיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''לבת ולבן'' הייתה בשתיים. ''חתול בשק'' הייתה בשלוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, ל"אם ולילד", ואח"כ "חתול בשק", שלפעמים הייתה מעצבנת, כי לא היו בה סיפורים שתמיד אהבתי. (לגדולים מביאים סיפורים גרועים). ולעיתים היו דיונים ארוכים על דברים שמציקים לנוער.(פיכסה). בכל זאת אהבתי את קול הבס האבהי של יצחק איתן(?) ופחות את אסתר סופר(?). ה"כבקשתכם" למוסיקה (בטוח שקלאסית? נדמה לי שהיו גם שירים) היה לדעתי בשבת בבוקר. לא קראו לזה "מקהלה עליזה"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ משבת בבוקר, היה משהו בימי חמישי בשלוש. אגב, שני המגישים של חתול בשק, דוד גרוסמן ודני אלדר, עשו את הנונסנס הראשון שהכרנו, בתסכיתים על שפיפון ואלפרד. היה מענג. וכשאני חושבת על זה, המגישים של אז, בגיל ההוא, היו ממש דמויות מופת בשבילנו: מין אמהות כאלה (נילי המאירי ורעיה בלטמן ב"לאם ולילד"), דודים טובים (יצחק נוי, מוטי בראכאן) ואחים גדולים מגניבים (גרוסמן ואלדר). איזו משפחה מקסימה זו היתה. חינוך לרדיו - עכשיו! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי שחווית הרדיו שלו מתמצה במערכונים של הגשש וחברים ביום שבת בבוקר, אני חייב לתהות - האם בהכרח תמו ימי הרדיו? אי אפשר לחדש ימים כקדם? לבנות רצועות שידור לילדים בשעות המתאימות? אני בטוח שההורים ברובם ישמחו... אז נכון שהילדים בני 4 והלאה כבר אבודים, אבל את הקטנים יותר עוד אפשר לחנך לתרבות האזנה, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מי שלא רק גדל על התכניות האלו אלא גם היה כמעט משוייך אליהן באופן משפחתי (בשל תפקידה המינהלתי של אמו בתכניות האלו ממש) עוברת בי התרגשות מסוג שאני לא מסוגל להגדיר כשאני קורא תגובות של אחרים שגדלו על התכניות האלה ועוד זוכרים אותן. התכוונת בוודאי לרעיה אדמוני. רעיה בלטמן כתבה סיפורים אבל לא היתה מגישה. אכן — חינוך לרדיו עכשיו! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה. רעיה בלטמן כתבה את ''ניסן ורחמים משיכון ב'''. אם למגישה קראו רעיה אדמוני, אז זו היא עם הקול הדק, שתמיד התלוננה שבטלפון חושבים שהיא ילדה ומבקשים את אמא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועד היום היא עובדת שם, כלומר במה ששרד משם, שזה לא הרבה. כמעט כלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי זו היתה דווקא לאה גולדברג שכתבה את ניסן ורחמים. רעיה בלטמן כתבה ספרים קלילים יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי את מתבלבלת עם "ניסים ונפלאות"? _____________ עדי סתיו, מת על לאה גודלברג |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או עם ידידי מרחוב ארנון _________ דורון, It makes two of us |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממממ... אולי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא, "נסים ונפלאות" הוא הספר המקסים של לאה גולדברג על הילד נסים וחברו הקוף. "ניסן ורחמים משיכון ב"' הוא סדרה רדיופונית בהמשכים של רעיה ב'(!), על שני אחים משכונה קטנה בירושלים. אני ממש לא זוכרת קווי עלילה אבל אאל"ט, הסדרה הפכה גם לספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כש"ניסן ורחמים משיכון ב"' עלתה היה בכך חידוש כי עד אז לא סיפרו כל כך על ילדים ממוצא מזרחי, בכל אופן לא בסדרות שלמות. ז'אק כהן ולילית נגר שרו אפילו את שיר הנושא שהתחיל כך: לא על תשרי לא על חשוון ולא על שבט על אדר... על הילד ניסן נחזור ונספר. יעקב בנאי ז"ל (אבא של אהוד) הקריא את הסיפורים. אני גם לא זוכר כל כך את קווי העלילה אבל אני זוכר שחוץ מניסן ורחמים ואבא ואמא שלהם היתה גם שכנה בשם כוכבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי. ועכשיו, לאחר שהבאתם דמעות של נוסטלגיה לעיני, השאלה המתבקשת: האם יש בדל של סיכוי למצוא הקלטות של הדברים הללו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. לא קיבלתי תשובה לגבי ההקלטות, אבל את הספר הצלחתי להשיג: "ניסן ורחמים משכון ב"', מאת רעיה בלטמן, הוצאת ספרים אחיעבר ושות', ירושלים, 1974. "שודר ברדיו בשידורי ישראל ומתפרסם ברשותה האדיבה של רשות השידור". אני עובר כאן חוויה שדומה לה עברתי רק כשקראתי את "הנסיכה הקסומה": כשקראתי את הספר ההוא, הייתי שומע את הדמויות מהסרט מקריאות כל משפט. כאן, אינני יכול לקרוא את הספר שלא בהגיה של בנאי, ולשמוע אותו מקריא לי את הסיפור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי, אישרתי, שלחתי, ורק אז ירד האסימון: אם הספר פורסם בשנת 1974, הרי שאני גדלתי על שידורים חוזרים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טל כפי שאתה יכול לראות מכמה מהתגובות כאן יש עדיין בדל של סיכוי למצוא הקלטות של כמה מהתוכניות הישנות האלה ואפילו אלה של שנות השישים כמו "פול טמפל" שאפילו ברדיו עצמו לא טרחו לשמר. אבל זה יכול להיות כמעט נס זה נכון . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הסיכוי לשיחזור של כל "סכנה באנדימון" שהעלית ברשת? תגובה 75007 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהכי מרגיז אותי בפרומואים העצמיים של הערוץ הראשון הוא, שמראים שם ארכיון גדול, מסודר ומצוחצח, ומישהי שניגשת ושולפת - בדיוק - את הקלטת המתאימה. איזו תרמית. במציאות ודאי יש שם מרתף טחוב, מלא עכברים שמשביעים את רעבונם בסרטי הקלטה וכמה ארכיבאים ממורמרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא לא שולפת, היא מחזירה (מן הסתם למקום הפנוי הראשון שהיא מוצאת). בפועל בצוק העתים הייתה תקופה שרשות השידור ניצלה את הפלא הטכנולוגי החסכוני שמאפשר לעשות שימוש חוזר בקלטת, ולכן יש דברים שפשוט לא קיימים בארכיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך או אחרת, העניין הזה מזעזע אותי כל פעם מחדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו מהזקנים זוכר את חיימו מ"דבר לילדים"? (ארכיבאי: לפני הסקת מסקנות נמהרת בעניין הגיל שלי, ברצוני להביא לידיעתך שפעם היו כורכים את השבועונים האלה לטובת הדורות הבאים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבר לילדים מתקופת התלידומיד | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_____ העלמה עפרונית, הייתה בטוחה שרק אצלם מכירים את זה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מ''דבר לילדים'' זוכר בעיקר את ''עלילות רוני קרחוני'' ואת הסדרות המצויירות בדף האחורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נער הייתי וגם זקנתי, וכן, אני זוכר את חיימו. אף מנוי הייתי וגם כרכתי (אבי ז"ל בעצם, שהיה שולח אותן, 52 חוברות דבר לילדים בסוף השנה לכריכה). והנה עברתי על הכרכים שברשותי, וחיימו אין. אז מהזכרון הבוגדני, חיימו הוא ילד ממוצא מזרחי הגדל במעברה בדלות נוראית. מגיל צעיר הוא מנוצל בזכות דקות גופו וזריזותו, להכנס דרך חלונות הפתוחים פתח צר, ואז פותח לגנבים מבפנים. שכרו מאפשר לו לפנק את הוריו העלובים החרדים מנין הכסף, אך סמכותם ההורית מזמן נמחצה תחת מכבש יסורי הקליטה. הוא מגשים את חלומו הגדול לקנות בגדים יפים ובעיקר אוסף נוסח אימלדה של נעלי לכה שפיץ איטלקיות. (סמל הערסים בעידן הטרום גורמטי). חיימו עולה לגדולה ומקים כנופייה ידועה לשמצה, רק הקשר הרומנטי שמתפתח עם בת טובים אשכנזייה נותן איזה סיכוי שיצא ממעגל הפשע. מה קרה בסוף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסוף הוא חזר למוטב, התגייס לצה"ל ליחידה מובחרת, חלם להצטרף לקיבוץ אך כמיטב המסורת של הטרגדיה היוונית נהרג בקרב. אתה זוכר גם את סרדין וטוקיו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכרת פרק אחד שעסק ביום כביסה, ואמא שמושכת את הסדינים והשמיכות לכולם מוקדם בבוקר כדי להספיק לכבס הכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''לא על שבט לא על אדר, על ניסן כאן יסופר...'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''על ניסן על ניסן נחזור ונספר על הילד ניסן כי שובב הוא וער'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמד ואני זוכרת המון מהסיפורים כמו כל שבת יש מוצאי שבת הולכים לבר מצווה כל דבר בלירה נוסעים לים המלח אני אפילו מספרת אותם מהזיכרון לנכדתי. אבל איפו אפשר לקנות את הספר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והיה גם אחד על יום כביסה. אני אחפש את הספר בבית אבא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 119901 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שהסיפור הזה הותיר עלי רושם עז... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח שזה גם ספר! וואו, עכשיו אני מרגישה כ"כ ג ד ו ל ה... לא ידעתי שזאת היתה תוכנית רדיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני תמיד קיוויתי שיצחק נוי יגיש ולא רעיה אדמוני, כי אהבתי יותר את הפתרונות שהוא הציע לבעיות שבגלויות של הילדים. באופן פתולוגי, אני עדיין יכולה לצטט חלק מהשאלות והתשובות (שאלה: "אני פוחד שתצא מפלצת מהשירותים בזמן שאני מוריד את המים" תשובה: "נסה להוריד את מכסה האסלה ולשבת עליה בזמן שאתה מוריד את המים, והמפלצות לא יוכלו לצאת"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצחק נוי כתב גם ספרים לילדים, עפ''י סיפוריו ששודרו ברדיו. ''חבורה בין חולות ופרדסים'', ''גבעת האיריסים השחורים'' ו''רון וג'ודי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון וג'ודי, סדרה משובבת על ילד ישראלי וילדה שהיא נסיכה יהודית-אמריקאית. שם למדתי את המילה Pollution - אפו עוגה ליומולדת של ג'ודי, ציפו אותה בקרם לבן והעמידו על החלון להתקרר. אחרי שעתיים העוגה הפכה שחורה. מסקנה: בניו-יורק יש המון זיהום אוויר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתה זו דבי (שם משפחה: אינהוספיטל) ששרה (וניגנה): With pollution in the air
and in water, everywhere, no solution anywehre, tell me: doesn't anybody care? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
does anybody know (יש עוד שתי שורות. לא זוכר. גם לא בטוח בקשר למילים שמעלי)
any place where I may go? where the air is pure and clean and the water fresh and clear are there lakes where we may go? or rivers that gently flow |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נויורק? העלילה של הספר מתרחשת בבוסטון, עם קפיצות ללוס אנג'לס ולמונטריאול (איפה שהדודים היורדים של הילד הישראלי רון בר ששת גרים). את נויורק אני דווקא לא זוכר, אולי נעמיק שוב בספר. אגב, איך אומרים את הבירה של ארה"ב: ניויורק או נויורק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |