 |
|
 |
||
|
||||
 |
ערן, הרעיון של המאמר נחמד. הוא הזכיר לי ספר על גדולי המרגלים שקראתי בנעורי (שחלפו מזמן) ובו סופר על איש מודיעין בצרפת הכבושה במלחה"ע השניה שסופו שנתפס על ידי הגרמנים. הוא הואשם על ידם (בצדק) שהעביר לבנות הברית פרטים חשובים ביותר על מהלכי הצבא הגרמני כגון, באיזה נמל עוגנת צוללת כזו וכזו ומתי תפליג, איזו יחידת שיריון הועברה להיכן וכו'. התברר שהמרגל הזה כמעט לא יצא מביתו אלא כדי לקנות עיתונים ואת כל המידע שלו הסיק מניתוח דקדקני של ידיעות טריוויה תמימות לחלוטין (איני זוכר איך קוראים לספר ורק איתמר לוי מסוגל לאתר אותו.) ועכשיו כמה הערות למאמרך: א. בפסקה האחרונה והמסכמת של הניתוח שלך הסברת שוונצואלה היא חלק ממגמה של מספר מדינות - סין, צרפת, איטליה ועוד - להסיר את הסנקציות מעירק. ומה ייצא להם מזה? אהה, הם ימכרו נשק לעירק, הסברת. יופי. אבל עדיין נשאלת השאלה מה ייצא לוונצואלה מזה? ונצואלה אינה יצרנית נשק, אז איזה קופונים היא גוזרת? ב. איזה עיתון? אמנם התרגיל הוא לפתור כתב חידה - להפיק מקסימום ממינימום, אבל בכ"ז כדאי היה לציין את שם העיתון "קול השרון"? "חדשות נהריה"? אם ציטטת את ה"שורה המנותחת" מאתר CNN שהופיע בקישור בסוף המאמר אז יש בעייה לא פשוטה: ע"ס המידע שם מסתבר שחלק ניכר מהספקולציות שהעלית במאמר די מיותרות. מטרת הפגישה עם סדאם מצויינת בפירוש: בקרקס, בירת ונצואלה, עתיד להתקיים בספטמבר השנה כינוס של 27 מדינות אופ"ק, הכינוס הגדול ביותר של המדינות המפיקות נפט מזה 25 שנה. אז די סביר ששאווס/ז (? chavez לא ממש ברור לי איך מבטאים את שמו) ירצה מאוד מאוד בהצלחת הכינוס. הוא עורך כעת מסע בין עשר מדינות ובהן מדינות ערביות כולל אלג'יריה ולוב כדי להכין את הפסגה הזו ולגבש הסכמות. הוא אינו מדבר רק עם סדאם חוסיין, אלא גם עם קאדפי. ולמה? כי הקונצנזוס בין מפיקות הנפט חשוב לו יותר ממה שיגידו עליו במשרד החוץ האמריקני. ובכלל, יש לו היסטוריה של צפצוף ארוך על האמריקנים. בניו יורק טיימס של היום מסופר שהוא הילל את קאדפי ואמר שממשלו מהווה דוגמת מופת ל"דמוקרטיה שיתופית" (שיטת ממשל בה האזרחים משתתפים באופן פעיל בקבלת ההחלטות). לשאלת משרד החוץ האמריקני איך זה שהוא, מנהיג דמוקרטי, מוכן לתמוך בממשלו הלא דמוקרטי של סאדם חוסיין ענה משרד החוץ של ונצואלה בשאלה: ואיך זה אתם תומכים בסעודיה וכווית, האם אלה מדינות דמוקרטיות. בקיצור, החבר שווס, מנסה לתפוס את מנהיגות אופ"ק, ומזמן ונצואלה מנסה ליצור כוח נגדי של יצרניות הנפט כנגד משקלה הכלכלי של ארה"ב, וכדי ליצור את הכוח הנגדי הזה דרוש בעיקר קונצנזוס ולצורך זה מוכנים להידבר גם עם "הטמאות" שבמדינות (מה עוד שחלקן מדינות עולם שלישי ומנקודת ראותן המערב מדכא ומקפח מדינות שלא בצדק). חיים לוינסון היפנה אליך שאלה: אם יוסר החרם על עירק אז מחירי הנפט יירדו, ומה תרוויח ונצואלה? בשאלתו של חיים טמונה הנחה מובלעת, שמחירי הנפט נקבעים על ידי היצע וביקוש, אבל לא זה המצב. מחירי הנפט נקבעים ע"י הסכמה בין יצרניות הנפט, הן קובעות מכסות ייצור לכל אחת מהן. וכדי לקבוע את המחיר שהן מעוניינות בו מה הכי דרוש להן? כאמור, הסכמה וקונצנזוס ביניהן. וזה בדיוק מה שהחבר מווצואלה דואג שיקרה. והוא אף מכריז בפירוש, וזה 'כתוב בעיתון' (ניו יורק טיימס):ונצואלה שואפת לקביעת מחירי נפט יציבים וגבוהים, אם כי אין בכוונתה לפגוע בכלכלות של המדינות המתועשות. טוב, אני אפסיק כאן, נסחפתי והארכתי יתר על המידה. אז למסקנה: התרגיל של קריאה בין השיטין, קריאה מדוקדקת, הוא חשוב מאין כמותו. אבל לפני שניגשים לניתוח כדאי לאסוף מידע בסיסי זמין (בפרט בעידננו האינטרנטי). זה חוסך בזמן הניתוח ומסלק ספקולציות התלויות בחוט השערה, ובסופו של דבר מקרב אותנו לאמת. בברכה, ג. שמעון |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
באחד מחלקי ה'טרילוגיה' ''פרשיות נעלמות'' (הוצאת מערכות אי מתי בשנות החמישים) מופיע סיפור דומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור מופיע בספר עתיק בשם ''סודי ביותר'' (אני לא זוכר את שם המחבר, נדמה לי ליאו משהו), אבל מדובר לא על איש מודיעין אלא על אדם פשוט שפירסם ספר מפורט על הצבא הגרמני עוד לפני המלחמה. ולמיטב זכרוני זה היה בשוויץ, לא בצרפת. אולי הספר הזה הוא חלק מאותה טרילוגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק תגובה קטנה לעניין קביעת מחיר הנפט. ג. שמעון העיר שמחיר הנפט אינו נקבע ע"י היצע וביקוש אלא ע"י תיאום. נכון חלקית. אמנם נפט אינו נמכר בשוק תחרותי ממש, ולכן התיאום רלוונטי לקביעת המחיר, אך אין די בו מכמה סיבות: א. במאמר עצמו נאמר שאופ"ק שולטת רק על כרבע מהנפט הנמכר בעולם, וגם אם ונוצאלה תצליח ליצור "קונסנזוס" ולהעלות את האחוז - עדיין רחוקים אנו ממונופול של מוכר יחיד (או קרטל מוצלח של קבוצה אחת מגובשת). ב. בכל מקרה, ללא יוצא מן הכלל (גם במונופול של מוכר יחיד), הן ההיצע והן הביקוש קובעים את המחיר הסופי בו ייסחר כל מוצר, כולל נפט. המוכרים אינם יכולים לשלוט על המחיר והכמות בו-זמנית, שכן הקונים הם אלו המחליטים כמה לקנות - כפונקציה של המחיר המוצע להם. זה כמובן עמד ביסוד המתואר במאמר על המאבק בין אלו הרוצים למכור יותר - ולכן יורידו מחיר - לבין האחרים). ג. גם אם היה מדובר בקרטל רחב יותר, קיימת בעייה (לקרטליסטים) של 'רמאות'. מרגע שנקבע מחיר גבוה, יש אינטרס לכל מדינה בנפרד למכור כמות גדולה משהוקצתה לה, שכן הרווח הוא עצום (במחיר הגבוה שקבעו). אינטרס זה גורם לרוב הקרטלים להיות מאוד לא יציבים, ודורש פיקוח מתמיד מצד החברות בקרטל על חברותיהן.. בסופו של דבר, כללי ההיצע וביקוש אינם חלים רק בשוק תחרותי - אלא שם פועלים באופן הטוב ביותר. ברגע שמונופול ידרוש מחיר מופקע, הוא יראה שתי תופעות מולו: זליגת חלק מהביקוש למוצרים אלטרנטיביים או פשוט ויתור על סיפוק הרצון למוצר, ונסיון של מתחרים פוטנציאליים להיכנס לשוק ו'לשבור אותו'. אין להסיק כי המונופול לא ירוויח יפה, אלא שגם הוא מוגבל והביקוש הוא מעין 'חוק טבע' שעליו להתחשב בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם ידיעותי בכלכלה מוגבלות לקורס בגובה הדשא בטכניון, אולם אני רוצה להעיז ולערער על קביעה הכלכלית שהוצגה. האם חוקי ההיצע והביקוש מתאימים גם למקרה של מוצרי צריכה בסיסיים? אמנם אין לי דוגמא טובה פרט לנפט (כי בישראל כל המוצרים הנ"ל נמצאים בפיקוח) אולם אולי אפשר להשוות את הנפט לתרופה. חברות התרופות (שיש להן אגב הוצאות אדירות בעת פיתוח תרופות - מדובר לפעמים על מאות מליוני דולרים) קובעות מחירים גבוהים. הקונים לא יכולים שלא לקנות - חייהם תלויים בכך. כך גם הנפט. מדינה לא יכולה "לא לקנות נפט" כיוון שכל היצור והתחבורה תלויים בנפט - אם כדי לייצר חשמל ואם כחומר גלם או כדלק למכוניות, אוניות ומטוסים. ולכן, לדעתי, לא תיתכן "זליגה" למוצרים אלטרנטיביים כי פשוט אין כאלו (לפחות ב-5 השנים הקרובות). אשר לפיקוח - לשם כך קיים אופ"ק, וכפי שציינתי, ישנו מאבק לגבי המחיר והכמות (שאכן תלויים זה בזה, אך לדעתי יש בידי אופ"ק לקבוע את שניהם) וכמו שאמר אברהם לינקולן You may fool all of the people some of the time;
you can even fool some of the people all of the time; but you can't fool all the people all of the time. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק הערה אחת - עוד שיקול במדיניות קביעת מחיר הנפט שאופ"ק לוקחת לתשומת לבה: תוצאה נוספת של העלאת מחירי הנפט היתה האצת המחקר והפיתוח של מקורות אנרגיה חלופיים, וכן שיפור הזיקוק של הנפט הגולמי. פתאום נערו את האבק מספרי מד"ב וחיפשו דרך לרתום את האנרגיה הסולרית ולהגשים רעיונות יצירתיים אחרים (בארץ החלו לדבר ברצינות על מפעל הימים ואף הוקם משרד וכבר הוכנו שרטוטים, וגם ניסו להפיק חשמל מתמלחות טרמיות באזור ים המלח). בקיצור- הצורך הוא אבי ההמצאה. כשם שבארץ החלו לבחון את נושא ההטפלה כשהגיעו מים עד נפש (אופס, הביטוי הזה לא ממש במקום), כך ארע בשנות השבעים. גם אם אף אחד לא משלה את עצמו שיבוא היום והאנושות תוכל לזנוח את הנפט, הדאיג את אופ"ק שכמות צריכת הנפט העולמית יורדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלת את עצמך פעם למה במשך 52 שנה הצלחנו לבנות רק מתקן ההתפלה הרציני היחיד בארץ על סף המדבר כמו ישראל (באילת). אולי למישהו *כדאי* ליצור בעיית מים לישראל? באותה מידה, למדינות המפיקות נפט *כדאי* למנוע פיתוח מקורות אנרגיה חלופיים ע"י מניעת תרומות לאוניברסיטאות העוסקות במחקר שכזה למשל. פתאום כל אותם סרטי מתח מתחילים להראות הגיוניים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך מי גוזר את הקופונים במקרה זה? הטורקים שייצאו לנו מים? :) ואיך הם יוצרים את הבעיה? בזמן שאנחנו גנבנו מהם ברזים, הם לקחו מאיתנו את המים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי שחשוב לשמור על המזרח התיכון כאזור סכסוך (למשל, כדי לשמור את מחירי הנפט גבוהים) סוגיית המים היא כלי מצויין. בלי מים אין חיים. פתרון אפשרי לבעיית המים הוא ניצול מי נהר המנבגט בתורכיה לצרכי סוריה, עיראק, ישראל וירדן. (תודה לעמית מנדלסון על המידע) כל זמן שסוריה, ישראל ותורכיה מסוכסכות לא יתכן פתרון שכזה, אע''פ שבזמן האחרון יש סימנים להפשרת היחסים בין התורכים לסורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה בדבר גורמים לאומניים שרוצים ליצור מצב שבו ישראל לא תוכל להרשות לעצמה לוותר על רמת הגולן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חזרה לשאלה שהעלית, לגבי הביקוש וההיצע. הנפט אינו חריג לכוחות אלו, בדיוק כמו התרופות שהזכרת אינן חסינות מהן. אמנם גם נפט וגם תרופות הם מוצרים חשובים (יש שיטענו אף הכרחיים), אך האם באמת יקנו אותם *בכל* מחיר? ויותר חשוב, האם יקנו *את אותה הכמות* בכל מחיר? א. לא. תרופה העולה יותר ממה שהינך מסוגל לשלם, אינך קונה. ניתן כמובן לטעון שאז תגנוב, תרצח, וכו' ע"מ להשיג אותה - אך איני בטוח שזה תמיד נכון, וגם אם כן, לא תמיד אפשרי. לשם הפשטות, נישאר ברמה של כסף שניתן להשיג - ולפעמים פשוט אין מספיק. להוכחה, שאל את אלו הרואים תרופות חדשות ויקרות שאינן בסל הבריאות וידם אינה משגת. ב. גם אם אף מדינה לא תישאר ללא נפט, האם בכל מחיר היא תקנה את אותה הכמות? בדיוק כמו המים שהוזכרו אח"כ - חייבים מים, אך ניתן לחסוך חלק מההוצאות. כאשר המחיר עולה, הקונים מתחילים לראות שכדאי לצמצם הצריכה (ומכאן הביקוש יורד) או לחפש אלטרנטיבות. לנושא זה, ניתן לראות רצף של כתבות ומאמרים שמפרסם נחמיה שטרסלר ב'הארץ' נגד העובדה שהמים החלקאיים מסובסדים - ולכן חקלאים אינן מקבלים תמריץ מספק לחסוך במים. לכן אופ"ק לעולם לא תוכל לשלוט בכמות ובמחיר בו-זמנית, שאם לא כך היה, היו מעלים המחיר עד אינסוף וגם הכמות - ומייד כל הכסף בעולם עובר אליהם. כמובן שהקצנתי, אך אם זה לא עובד עד אינסוף, כדאי לבחון עד היכן כן. שורה תחתונה, האימרה של לינקולן במקומה: מכיון שבסוף האנשים קולטים (לפחות קצת), אי אפשר גם להעלות מחיר וגם לצפות שיקנו את אותה הכמות או יותר. הקונה מחליט כמה לקנות. לו רצינו להיות מעט טכניים יותר, היינו מסבירים כי ביקוש יכול להיות קשיח או גמיש יחסית. ביקוש גמיש הוא ביקוש שעלייה קטנה במחיר מורידה בהרבה את הכמות המבוקשת. ביקוש קשיח הוא הפוך - בדיוק כמו נפט ומים, עליית המחיר מורידה כמות, אך ירידת הכמות היא קטנה יחסית לעליית המחיר. כאשר קרטל מזהה ביקוש קשיח, כדאי להעלות מחירים. חלק אמנם יקנו פחות, אך המחיר הגבוה יפצה על הכמות הנמוכה יותר. הפתרון? קטונתי. נלחמים בקרטל או מאמצים טכנולוגיות חדשות. בטווח הארוך, ברור שהשני הוא המבטיח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, התרשלתי בכמה נקודות ואני לוקח לתשומת ליבי המלאה את הביקורת. הייתי צריך להדגיש את העובדה שהמידע הסתמך בעיקר על הכותרות ב - CNN. אע"פ שגם ב"הארץ" שאני קורא באופן קבוע באינטרנט הופיעה כותרת דומה. אני מנצל את התגובה לך כדי לפתח נקודה שחשובה לי ושכתבתי עליה מעט בסוף המאמר, והיא, במקרה זה ה"נקודה הסמוייה מעין": לרובנו אין זמן. כולם עסוקים. מתרגלים לסאונד-בייטס שאנחנו מקבלים לעוסים עד כאב מהחדשות שהפכו לחלק מתוכניות הבידור. אנו מכורים לכותרות ולרדידות ול"הוצאת דברים מהקשרם" שהיא מקור חלק מהכותרות בצבע אדום זועק של שני העיתונים הגדולים במדינה. אותה רדידות גם מאפיינת את מי ששאל אותי (ולא תמה על שאלתו) "מה ההבדל בין יאסר ערפאת לאחמד שוקיירי? כולם רצו לפגע ביהודים" או אותו אחד שטען בפני כי "בהסכם אוסלו הובטחה בלעדיות לפלשתינאים על הר-הבית". אני מנסה לפענח את הניואנסים הקלים ולהסיק מהם מסקנות, לפעמים מרחיקות לכת. ניתוח שכזה מנסה להתמודד עם "מסך העשן" הידוע בשם "אידאולוגיה" שהפוליטיקאים מפזרים סביב הפוליטיקה האמיתית - אותה "פוליטיקה סמוייה מעין". ואם אפשר להשתמש בדוגמא שקרובה ודאי ללבך. אתה הלחנת את השיר הבא: (מתוך בציר טוב - אילן וירצברג ושמעון גלבץ) כשבאתי לקחת אותה מהעננים / יונה וולך - שמעון גלבץ כשבאתי לקחת אותה מהעננים היתה ענודה כבר קולות הקוקו והתנשמת ליהטה באזנה ז'וליאן הורוד השאיר לנו קור פתלתל אני ידעתי שהיא תיפול אבל ניסיתי אני ניסיתי וז'וליאן הורוד טווה מסביבי נייר צלופן בסרט אדום. מכר שלי השתמש בשיר הזה כשיר כניסה לחופה (בגרסה של ערן צור ורונה קינן - הגרסה הנ"ל דרמטית יותר ומתאימה יותר לאירוע). אני לא יודע אם זה מצחיק או עצוב, אבל לא נראה לי שהוא קרא יותר מאשר את השורה הראשונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיים הרצוג המנוח, שהיה ראש אמ"ן אמר פעם: "כל המידע החסוי מופיע בעיתונים" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערן, בנוגע למאמר, אני חושב שהבנו זה את זה. הסיפור על גלגולו של הנגון שיעשע אותי. בידידות, ג. שמעון |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |