 |
|
 |
||
|
||||
 |
חברות המוזיקה הגדולות (סוני, יוניבסל, האחים וורנר, ועוד) תובעות שתי חברות AI שפיתחו כלים ליצירת אוטומטית של שירים ע"פ פרומפט ("שיר פאנק מהיר בסגנון תחילת שנות השמונים, שמדבר על בחור שפגש בחורה בתאילנד"). לטענת התובעות, האימון של ה-AI על שירים קיימים מהווה הפרה של זכויות יוצרים, והן דורשות פיצוי בגובה 150,000$ לכל תוצר מוגמר. פרטים כאן. הנה היוטיובר SamuraiGuitarist הנחמד1 מראה מה הכלים האלה כבר יודעים לעשות. __________ 1. עוד לא דיסקסנו אותו באייל, נכון פונז? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אחלה סרטון. לא יכולתי שלא לשים לב לטענה בכתבה של ה-BBC: "Prancing Queen that even devoted ABBA fans would struggle to distinguish from an authentic recording from the band..." נדמה לי שהם ייתקשו למצוא אוהדים (נראה לי תרגום הולם יותר ל-fans מאשר מעריצים) כאלו. מעבר לכך, לא ראיתי את כתב התביעה, אבל נראה שהנושא כבר דוסקס לעייפה, גם אם לא הוכרע סופית בארכאות, במיוחד ההשוואה המתבקשת לאמנים שמאז ומעולם לומדים את קודמיהם כדי לשאוב מהם השראה, סגנון ונושאים אל תוך יצירותיהם. אולי ניתן לבנות טענה על כמות שהופכת לאיכות, כך שהשוואה לאמן אנושי פחות רלוונטית. אפשר גם לטעון שהמודל הוא אישיות נפרדת, וככזו צריכה לתגמל את היוצרים בנפרד על המוזיקה שהיא צרכה באימון, אלא שמאחר והיא אינה אנושית, הם זכאים ליצור עבורה הסכם תיגמול נפרד, לסרב לשרתה, ללא פגיעה בשיוויוניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העלית שני נושאים שמעניינים אותי- הכמות שהופכת לאיכות, וההבדל בין ישויות משפטיות אנושיות לאלו שאינן אנושיות. שניבם נושאים שה AI מעלה את רמת הדחיפות בהתייחסות אליהם. הכמות שהופכת לאיכות - זהו, כפי שהבנתי, הבסיס ל AI. מערכת שמאומנת על מספר רב יותר של פרמטרים תציג תוצאות איכותיות בהרבה ממערכת דומה שאומנה על פחות, וכך באופן מונוטוני אם כי לא לינארי. ישויות משפטיות לא אנושיות- כבר מזמן אני טוען שההתייחסות המשפטית וסגנון האכיפה על תאגידים שפשעו אינה מתאימה, ומעודדת את התאגידים ועובדיהם להעמיק אל תוך הצד האפל. כאן ה AI עצמו לא מוסיף רבדים לבעיה, אלא רק מעצים את הקיימים. כרגיל, מערכת החוקים נמצאת במרדף אחר המציאות הכלכלית והחברתית, וכשקצב השינוי עולה היא נותרת הרחק מאחור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע "להלחם באש בעזרת אש": בעזרת AI נאמן מערכות קלאסיפיקציה שיכריעו אם שיר מסויים עובר על זכויות יוצרים של להקות מסויימות, ונכריח AIים שמייצרים שירים להשתמש בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסוף אני ארגיש כאילו אני חי באיזה ספר מד"ב בו האנשים איבדו קשר למציאות. רק חסר שהמטאוורס של צוקרברג יתפוס תאוצה. אגב קשר למציאות - ראית את ביידן? אגב ביידן- האמריקאים יצטרכו להכריע בין מועמד מושחת שקרן ונאשם בפלילים לבין מועמד לא כשיר שמאבד קשר עם המציאות. אבל אנחנו זכינו בהכל בחבילה אחת! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חולשתו של ביידן, לענ"ד, היא עניין שרק מסתיר עניין חשוב יותר. והוא הקושי להחליף את ביידן. כדי להזכיר את העובדות, אפילו התאור "מאבד קשר עם המציאות" הוא מופרז. ביידן הוא קשיש שמצבו הפיזי פריך וביצועיו השכליים לא בשיאם. היסטורית, שליטים חולים וחלשים התגלו לפעמים כמוצלחים יותר משליטים בריאים לחלוטין, שנתיניהם רק יכלו לקוות שיחלו וימותו. כמו תמיד, זה כפי שכתב מקיאבלי, נתון לשלטונה של פורטונה, מוזת המזל והגורל. שליטים חולים אחרים התגלו כאסון לאומתם (אני יכול לחשוב על הינדנבורג, וילסון, בגין, ג'ורג' ה-3). העניין הוא שהבוחר לא אוהב חולשה. וטעמיו עמו. סיכויו של ביידן להיבחר לא טובים. וכמובן נשאלת השאלה, אם זה המיטב שהדמוקרטים מסוגלים להציג, אולי כל המבנה הפוליטי הזה חולה. הנקודה השנייה היא שנשיא ארה"ב, כמו מנהיגים חשובים פחות, נתון ללחצים אדירים ברגעים קריטיים. אחרי ההופעה הכושלת בעימות, איזה כסיל יערוב לכך שביידן יגיע לרגעים אלו במיטבו. שום הופעה מבויימת של ביידן כשהוא מפוצץ בסמי הרפואה המודרנית, לא תכסה על העובדה שהוא קרס ברגע שהיה צריך להיות בשיאו. החוקה/שיטה האמריקאית המופרכת יצרה מצב בו אין למעשה אפשרות להחליף את ביידן. הוא רק יכול לפרוש בעצמו. צפוי ששוחריו ישתמשו בקלישאה של אין מישהו יותר טוב. נכון שכרגע אין מועמד כריזמטי, מלהיב וסוחף המונים. הנקודה כאן היא כפולה: א. עצם העובדה שהמפלגה הדמוקרטית הולכת כצאן לטבח לתבוסה אלקטורלית, היא בעלת משמעות בתוצאות הסופיות. ב. המציאות הפוליטית החמקמקה יוצרת מצבים רבים מאד בהם אנשים בעלי יכולת נתקעים בפוזיציות בהן השפעתם זניחה. ויעידו טרומן, ג'ונסון, אובמה. אני נזכר בארוע מאוד קריטי בהיסטוריה הישראלית והוא הגמגום של אשכול בנאום הרדיו לפני מלחמת ששת הימים. הנאום הכושל הזה הביא להכנסת משה דיין (וגם מנחם בגין) לממשלה. זה נעשה חכמת אנשים מלומדים, לדבר על העוול שנעשה ללוי אשכול ע"י הציבור ה"היסטרי" שהביא עלינו כביכול את האסונות העתידיים של הכריזמות של דיין ובגין. בפועל אשכול היה מבוגר וחולה ותפקודו הכושל שזרע את זרעי אסונות העתיד, התגלה דווקא בחודשים שלאחרי ששת הימים ולא בחודשים שלפניהם. קאמלה האריס, במידה ותצליח לנצח בבחירות, ואני נאלץ להטיל בכך ספק גדול, יכולה להיות נשיאה מוצלחת. בודאי לא פחות מביידן. אין לנו שום ראיה חותכת סותרת. ולאסון העולם החופשי כולו, זה כל מה שיש כרגע. המועמדים האחרים הנזכרים הם כוכבים אצל הציבור הליברלי, אבל ספק אם יעשו רושם גדול על middle America. אין לאמריקאים משה דיין ואולי טוב שכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוזוולט, שמקובל כאחד מגדולי נשיאי ארה"ב, היה חולה בשנותיו האחרונות. בוועידת יאלטה, חודש לפני מותו, הוא כבר גסס. יש שאומרים שסטאלין ניצל את מצבו הבריאותי הירוד של רוזוולט להגיע להישגים עבור בריה"מ למרות רוחו של צ'רצ'יל, מה שהוביל לשליטה הנרחבת של בריה"מ במזרח אירופה, למסך הברזל ולמלחמה הקרה. מאידך, יש עדויות שרוזוולט כבר היה חולה ב 1940, לפני שנבחר בפעם השלישית, ועדיין הוא הנהיג היטב את ארה"ב כמעט עד סוף מלח"ע. ותכלס, בוועידת פוטסדאם זה כבר היה טרומן שוויתר לסטאלין, והוא אולי יותר אחראי להתבססות "אימפריית הרשע" במדינות הלווין של רוסיה. אגב טרומן- כשרוזוולט התמודד בפעם הרביעית להיות מועמד מפלגתו מצבו כבר היה ידוע היטב במפלגתו, ולכן דחקו בו להחליף את סגנו וואלאס הליברלי מדי בטרומן המתון, למרות התמיכה הנרחבת שהיתה לוואלאס. טרומן אכן הפך לנשיא מספר חודשים אחרי שרוזוולט נבחר בפעם הרביעית. אני מכיר מילדות את התמונה המשולשת מועידת יאלטה והופתעתי לגלות שהקשיש החייכן במרכז היה רק בן 63 במותו. אבל אנחנו חיים בעולם אחר. מחלתו של FDR הוסתרה מהציבור במשך שנים, אבל היום אנחנו בעולם של נראות. מאז שקנדי ניצח את ניקסון בעימות הטלוויזיוני בזכות הנראות (מי שהאזין לעימות ברדיו נטה יותר לחשוב שניקסון ניצח) זה מה שקובע, ועל אחת כמה וכמה בעשור האחרון של אינסטגרם וטיק טוק. ובשורה התחתונה, מה שדי מייתר את הכברת מילותי הקודמות - ביידן הוא לא רוזוולט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואנקדוטה- יאלטה היא בחצי האי קרים. סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ושנינו בעלי עניין חריג בהיסטוריה, הרשה לי לדקדק בקוצי היודים. ללא בדיקה יסודית, הייתי אומר שאתה טועה בשתי נקודות. רוזבלט לא היה חולה אלא נכה. זה אכן קוצו של יוד מאחר ומצבו של פד"ר הלך והוחמר באופן הדרגתי במשך כל חייו. הייתי מתאר מצבו כך: פד"ר בצעירותו נדבק בשיתוק ילדים או בתסמונת גייאן-בארה ואבד כמעט מייד את היכולת להשתמש ברגליו. מאז חייו היו מאבק בנכות הרגליים אך לא חיים של חולה. מצבו הרפואי של פד"ר התדרדר ממש רק בראשית 1945. יש לנו על כך רשמים אישיים גם של צ'רצ'יל וגם של סטלין שהופתעו מהופעתו וחולשתו של פד"ר ביאלטה. בניגוד למה שכתבת, בועידת פוטסדאם שהיתה רק כחצי שנה לאחר יאלטה לאחר כניעת גרמניה, לא היו ויתורים חדשים לסטלין אלא אישור הסכמות יאלטה. יש הרבה ויכוח על מה שקרה ביאלטה. אינספק שמצבו הרפואי של רוזבלט ניכר. על מידת ההשפעה על ההסכמות הסופיות יש ספק גדול. צ'רצ'יל לאחר מותו של פד"ר ניסה להפיל את כל האחריות על חולשת פד"ר. אישית, אין לי ספק שזה לא נכון. א. חלק גדול מהסכמות יאלטה הוסכמו בשנה שלפני כן בשיחות מוסקבה בין צ'רצ'יל לסטלין, כאשר שליחו האישי של פד"ר השגריר הרימן אינו נוכח. ב. הסכמות יאלטה התבססו על טעויות איסטרטגיות של צ'רצ'יל ופד"ר ולא על מצבו האישי של פד"ר. רוזבלט פעל במטרה לערב את בריה"מ במלחמה ביפאן, כאשר בדיעבד אמו יודעים שהאינטרס האמריקני היה הפוך. צ'רצ'יל הזה מהרהורי לבו הקמה מחודשת של פדרציה אוסטרו-הונגרית כמשקל נגד לגרמניה ובריה"מ במז' אירופה. בפועל הפדרציה הזו היתה שכיב מרע עוד לפני פרוץ מלה"ע ה-1 ואוסטריה היתה במהלך מלה"ע השנייה חלק בלתי נפרד מגרמניה הגדולה. לסיכום אומר שיש מחלוקת כדולה מאד עד כמה השפיעה מחלתו של רוזבלט על תוצאות מדיניותו.לשם דוגמה אספר שפד"ר שנא את הגרמנים עוד מבחרותו אבל בפועל מדיניותו הושפעה בעיקר מסלידת האלקטורט ממלחמה נוספת באירופה. בעובדה לא היתה זו ארה"ב שהכריזה מלחמה על גרמניה אלא להיפך. אלמלא הכריז היטלר מלחמה על ארה"ב ללא שום צורך, קשה לדעת אם פד"ר היה מצליח לערב את ארה"ב במלחמה באירופה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> אלמלא הכריז היטלר מלחמה על ארה"ב ללא שום צורך. המלחמה בין גרמניה לארה"ב הייתה דה פקטו וזאת בטרם הכרזתו של היטלר על מלחמה. הכרזתו של היטלר על מלחמה אישררה רק את המצב בפועל והיא התאימה לו מבחינה ציבורית לאור הצטרפותו למלחמה עם קולגה שמעולם לא נוצח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי של הגדרה "טרומן המתון", שבמתינותו הרבה הטיל שתי פצצות אטום על יפן. אני רק מדמיין מה נשיא קיצוני יותר היה עושה1. 1 פחחח, כנראה אותו דבר, באותו זמן לא היו להם עוד פצצות כמדומני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 לא היו אחרות מוכנות כשהפילו את השתיים, אבל פס היצור היה כבר קיים. פצצה שלישית היתה מתוכננת כבר ל-19 לאוגוסט 1945, רק עשרה ימים אחרי השמנדריק. היתה להם היכולת ליצר שלוש פצצות נוספות כל חודש. Third_Shot [Wikipedia] יפן נכנעה ב-15 לחודש. נראה לי סביר להניח שהיו מפילים עוד, אם יפן לא היתה נכנעת מיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו, קצב של כמה ימים לייצור פצצה בטכנולוגיה חדשה לחלוטין זה מאד מאד מרשים. ועוד כשנדרש חומר חדש לחלוטין (פלוטוניום). לא יאומן מה שמהנדסים ומדענים עשו בימים ההם. כשקוראים את זה, קצת לא ברור (וקצת מפחיד) למה זה לוקח למדינות בימינו כל כך הרבה זמן ומאמץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדור ההוא היה ונגמר. בדור הבא הם הצליחו לרסק חללית בגלל אטם הגומי שאיבד את גמישותו בבוקר קר מהרגיל בפלורידה. (פיינמן היה בלוס אלמוס) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוכן לומר שמעבורת חלל היא בכל זאת מכונה הרבה יותר מורכבת מפצצה, בארבעה-חמישה סדרי גודל. כשאותה אמריקה התחילה לשלוח לווינים לחלל עשור ומשהו אחרי האיש השמן ההוא, לקח לה 21 שיגורים לא מוצלחים לפני שהצליחה לשים לווין קטן במסלול. ומצד שני, מה שסטיב בושמי אמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכל המערכות שיש עד היום יש שיעורי הצלחה לא מספיק טובים. הן תפגענה באומנים בשר ודם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר היום ישנן מערכות כאלה, וסביר שיוטיוב, ספוטיפיי ואחרות משתמשות במשהו כזה. למעשה, כל בעל טלפון חכם יכול להתרשם מן היכולת הטובה של גוגל בתחום. ככה איתרתי את השיר הזה, אחרי ניסיונות שווא בשאזאם במשך כמה חודשים לזמזם לו את הזיכרון השבור שלי מן השיר. זה כמובן רלוונטי הן לשירים שנוצרו בשיטה הישנה והן לאלו שנוצרים ע"י AI. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתרון של להקות בינה הוא שהן מסוגלות ללכת על הסף ביעילות רבה יותר. אני מתאר לעצמי יצירה המונית של גרסאות כיסוי רשת לשירים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהקישור השני שלך התפספס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגשם, הפארק ודברים אחרים... הבנתי פתאום למה אני אוהב כל כך את השיר הזה. כמו המוזיקה של דביסי1, גם הוא מכניס אותי לשנת חלום, אפילו אם זה תוך חציית קו הפרדה רצוף (: 1 זו הגירסה עליה "גדלתי", אבל כיום אני מעדיף את זו המסורתית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיזהר, שלא תמות כמו הסבתא מהבדיחה המפורסמת :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אני רוצה למות בשנתי, כמו סבתי עליה השלום. ולא בצרחות כמו שאר הנוסעים במכונית שלה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיר יפה. האם אני האייל היחיד שכל ההבנה שלו במוזיקה מסתכמת ב"אוהב/לא אוהב"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. לא היה לי סיכוי לחפש אותו לפי שם או מבצע. נכנס מייד לפלייליסט 60' שלי (יחד עם ההוליס, הקינקס, הזומביס, המונקיס, הביץ' בויס, מתבודדי הרמן וימיה של פאר לי שחר) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו, הנוסטלגיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לזה אתה קורא נוסטלגיה? נו באמת, איך אתה יכול להשוות לנוסטלגיה האמיתית, כשהיינו צעירים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |