 |
מאחר ושנינו בעלי עניין חריג בהיסטוריה, הרשה לי לדקדק בקוצי היודים. ללא בדיקה יסודית, הייתי אומר שאתה טועה בשתי נקודות.
רוזבלט לא היה חולה אלא נכה. זה אכן קוצו של יוד מאחר ומצבו של פד"ר הלך והוחמר באופן הדרגתי במשך כל חייו. הייתי מתאר מצבו כך: פד"ר בצעירותו נדבק בשיתוק ילדים או בתסמונת גייאן-בארה ואבד כמעט מייד את היכולת להשתמש ברגליו. מאז חייו היו מאבק בנכות הרגליים אך לא חיים של חולה. מצבו הרפואי של פד"ר התדרדר ממש רק בראשית 1945. יש לנו על כך רשמים אישיים גם של צ'רצ'יל וגם של סטלין שהופתעו מהופעתו וחולשתו של פד"ר ביאלטה.
בניגוד למה שכתבת, בועידת פוטסדאם שהיתה רק כחצי שנה לאחר יאלטה לאחר כניעת גרמניה, לא היו ויתורים חדשים לסטלין אלא אישור הסכמות יאלטה.
יש הרבה ויכוח על מה שקרה ביאלטה. אינספק שמצבו הרפואי של רוזבלט ניכר. על מידת ההשפעה על ההסכמות הסופיות יש ספק גדול. צ'רצ'יל לאחר מותו של פד"ר ניסה להפיל את כל האחריות על חולשת פד"ר. אישית, אין לי ספק שזה לא נכון.
א. חלק גדול מהסכמות יאלטה הוסכמו בשנה שלפני כן בשיחות מוסקבה בין צ'רצ'יל לסטלין, כאשר שליחו האישי של פד"ר השגריר הרימן אינו נוכח.
ב. הסכמות יאלטה התבססו על טעויות איסטרטגיות של צ'רצ'יל ופד"ר ולא על מצבו האישי של פד"ר. רוזבלט פעל במטרה לערב את בריה"מ במלחמה ביפאן, כאשר בדיעבד אמו יודעים שהאינטרס האמריקני היה הפוך. צ'רצ'יל הזה מהרהורי לבו הקמה מחודשת של פדרציה אוסטרו-הונגרית כמשקל נגד לגרמניה ובריה"מ במז' אירופה. בפועל הפדרציה הזו היתה שכיב מרע עוד לפני פרוץ מלה"ע ה-1 ואוסטריה היתה במהלך מלה"ע השנייה חלק בלתי נפרד מגרמניה הגדולה.
לסיכום אומר שיש מחלוקת כדולה מאד עד כמה השפיעה מחלתו של רוזבלט על תוצאות מדיניותו.לשם דוגמה אספר שפד"ר שנא את הגרמנים עוד מבחרותו אבל בפועל מדיניותו הושפעה בעיקר מסלידת האלקטורט ממלחמה נוספת באירופה. בעובדה לא היתה זו ארה"ב שהכריזה מלחמה על גרמניה אלא להיפך. אלמלא הכריז היטלר מלחמה על ארה"ב ללא שום צורך, קשה לדעת אם פד"ר היה מצליח לערב את ארה"ב במלחמה באירופה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש