 |
|
 |
||
|
||||
 |
בעקבות ייסוד "אי השדים" התקוממו קוראים אחדים על צנזורה כביכול. אולם ברצוני להצביע על סוג צנזורה, או סתימת פיות שאנחנו עדים לו כל העת בדיונים, אך הוא סמוי מן העין. צנזורה שמפעילים ללא הרף הקוראים עצמם בין אם הם מודעים לכך ובין אם הם עושים זאת בתום לב. כוונתי להודעות שמסיטות את כלל הדיון ממסלולו או מהסות דעה או רעיון של כותב מסוים ע"י הטפלות לעניין טפל בדבריו והתעלמות מן העיקר. דוגמאות אחדות: 1. פגיעה גלויה או מתוחכמת: לעיתים יש הודעות בוטות (בדרך כלל איילים אלמונים) שפשוט מנסות בעליל לפגוע בכותבים. כך, נאלצתי אתמול להגלות ל"אי השדים" הודעה בת שתי מילים שכל תוכנה היה אמירה לנשים שכותבות באתר: "נמאסתן". לעיתים יש הודעות המזלזלות בכותב באופן מתוחכם יותר, ואז קורה אחת משתיים: א. הכותב חדל לענות. ב. הכותב מנסה להגן על כבודו, ואז מתפתח פתיל ארוך ומשעמם, שלכאורה עוסק בנושא ספציפי, אך בעיקרו הוא ניסיון התגוננות מפני ההתקפה האישית. 2. טכניקת ה"תגדיר לי": כתב פלוני הודעה ארוכה ומנומקת להפליא מדוע יש, למשל, צורך בהקמת "גדר הפרדה" בינינו ובין הפלסטינים. בדבריו הופיעה המילה "לאומיות" כבדרך אגב (כלומר, הוא השתמש בה באופן היומיומי והפרוזאי ביותר). בא "המשתיק התורן" ומטיח לעברו: "תגדיר לי מה-זאת לאומיות". ואז מתפתח פתיל באורך אינסופי על הבעיה הסבוכה של הלאומיות שכתבו עליה כרכים רבים ולא מיצוה עד היום. נושא גדר ההפרדה, שרצה לדון בו הכותב הראשון, הושתק אפוא. לא היתה כל התייחסות לנימוקיו שנשכחו אי שם במעלה הפתיל. אף שאני לא שש לציין שמות, הרי בטכניקה דומה משתמש באורח בולט שי לבנה הידוע בכינוי "גוד איט גוד" ((שאני מקווה, יסלח לי על שאני משתמש בו כדוגמה). הוא משתלט על דיונים שלמים באמצעות הערה טכנית לכאורה הנוגעת להגדרתו של מונח, ודיון שהתחיל לא משנה באיזה נושא, מתפתח לפתיל העוסק בהגותו של קאנט, שמעטים הקוראים באייל המתמצאים בה. הטכניקה של לבנה משלבת מידה לא מבוטלת של התנשאות, ולא בכדי, יש לה מטרה: לגרור את הכותב המושתק לדיון בכך שהלה ייאלץ להגן על כבודו האינטלקטואלי האבוד לנוכח המתקפה הקנטיאנית הזו (ראה סעיף 1ב.) אין בכוונתי לומר שהתביעה להגדרה היא תמיד מיותרת. יש טעם לעשות זאת אם כל הטיעון עומד על כרעי תרנגולת כי ההגדרה שהשתמש בה הכותב מסולפת בעליל, בלתי מקובלת, גורמת לסדרה של אי הבנות וכו'. אולם בדיקה קצרה מעלה שלעיתים קרובות דווקא המשתיק הוא שמנפיק לדיון הגדרה אידיוסינקרטית. 3. פגיעה מכוונת באמינות הכותב כדי להשתיקו: א. יכול פלוני לכתוב הודעה מנוסחת היטב אבל יש בה שגיאת כתיב או שיבוש מינורי אחר. המשתיק המקצועי מיד יסב את תשומת לב כולם לשגיאה הבודדת הזו כדי לפגוע באמינותו של כותב ההודעה. (אישית אני "טהרן" המקפיד בד"כ על שימוש במילים עבריות ולעיתים מפריע לי שמשתמשים במילים לועזיות. שמתי לב שאיילת ונוגה מרבות להשתמש במילה 'ג'נדר' ולא במילה העברית 'מגדר'. אולם עד כה לא מצאתי הזדמנות נאותה להעיר להן על כך. אז אני עושה זאת עכשיו :-) ב. באייל נערכים דיונים פוליטיים רבים ויש משתתפים שעושים זאת מעל שנתיים. שיטה נוספת לערעור אמינות הכותב היא להתעלם מנימוקיו ולמצוא בארכיון האייל הודעה ישנה כדי להראות שהכותב אינו עקבי, זאת למרות שבינתיים השתנה המצב המדיני מקצה לקצה ובעצם ההודעה הישנה אנכרוניסטית ולא רלוונטית, ואינה קשורה לנימוקים החדשים שהעלה הכותב. ***הבהרות למען הסר ספק: יש כמובן עוד שיטות השתקה והמעוניינים יכולים להצביע עליהן בהמשך. אולם חשוב לי להדגיש: אין כאן נוסחא נוקשה. יכול מישהו להעיר על שגיאת כתיב וזה יהיה חינני וידידותי. יכול מישהו להצביע על ליקוי בהגדרה ודווקא להפרות את הדיון שהתחיל בו הכותב המקורי (לעיתים אפילו הערותיו של שי לבנה במקומן). *כל מקרה לגופו*. דוגמה: דובי קינטר את גילית ושאל אותה אם היא מתנגדת למין ביום כיפור: תגובה 76572 הקינטור הזה אינו צנזורה וסתימת פיות אלא להפך, הוא נועד להזמין את גילית להשתתף בדיון, זהו "קינטור מזמין". הנושא שלי כאן בעצם הוא "תרבות הדיון" באתר, והזמנה לגילוי יתר רגישות לדברי הזולת, מה שקרוי בלעז "טאקט". וגם הזמנה לנסות לעיתים להשלים רעיון שהתחיל בו פלוני, לעזור לו לפתח אותו - בניגוד לתגובה הכמעט אינסטינקטיבית של מקצת הכותבים באייל, למהר לשלול מן היסוד רעיון שניתן למצוא בו פגם כלשהו (לעיתים נדמה לי שיש כותבים שעסוקים אך ורק ב-debugging כפייתי של דברי האחרים.) ובקצרה, אני מציע להתייחס ל"רוח דבריו" של הכותב, ולא רק למילים. נ.ב. נאה דורש נאה מקיים?: איני בטוח שאני עצמי מקפיד תמיד להיות עד כדי כך קשוב לדבריו של הזולת; ובוודאי גם אני חוטא מפעם לפעם בתוקפנות, בהשתקה וכו'. בדברי אלה אני מפנה גם את תשומת לבי שלי לעניין זה. הקדשתי לו מחשבה אך איני מבטיח שאצליח לקיים את דרשתי במאת האחוזים (לתשומת ליבן של כל ועדות המעקב למיניהן). ויש פה, כמובן, גם פתח לפרדוקס קלאסי: השתקת המשתיקים אף היא השתקה. ולכן אין ברירה אלה להצמד לעקרון של נסיון להבין את "רוח הדברים", לראות מתי הם נכתבים מתוך רצון טוב, הומור, נסיון לעורר מחשבה, התנצחות לשם שמים, הבעת חיבה וכו'. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הצלחת כל הטכניקות שמנית תלויה בהיענות ה"מותקף" או ה"מושתק" כלשונך. אחרי הכל, הוא/היא יכולים להתעלם מהסחת הדעת של הצנזור הסמוי ולהמשיך לנהל את הדיון לפי ראות עיניהם. ועכשיו, אמור לי בבקשה אם ההודעה הזאת נכתבה "מתוך רצון טוב, הומור, נסיון לעורר מחשבה, התנצחות לשם שמים, הבעת חיבה" או מניע אחר (רמז: גם שעמום הוא מניע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש ''מותקפים'' שיודעים כיצד לעקוף ולהתמודד עם נסיונות השתקה. בדברי לעיל אכן יש נקודות שעשויות להועיל לכותבים שמתקשים בכך לראות כיצד גם הם יכולים להתמודד. אולם הצלחת ההשתקה תלויה גם בשיתוף הפעולה מצד כלל הכותבים, ודברי בין השאר היו קריאה לא למהר לשתף פעולה עם ''משתיקים'' מובהקים. אם הודעת המשתיק תיוותר בבדידותה המזהרת, ויתר המגיבים יעקפו אותה ויענו לכותב המקורי לעניין, הרי שפעולת ההשתקה עוקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, העיפו לי את ההודעה הזאת? באמת התפלאתי איך זה שלא מצאתי עליה תגובות. האמת, אני די מודה לך על זה (שהעפת אותה) בגלל שקצת אחרי ששלחתי אותה, הבנתי שהיא בכלל הופיעה (כנראה) בת'רד אחר מזה שחשבתי שאני נמצא בו (כן, אני בד"כ1 גם לא קורא את המאמרים, מה תעשה לי?). לא חשוב. העיקר שיש גם שימוש מועיל ל"אי השדים"2. לעצם הודעתך, אני מוצא אותה די קטנונית ומתבכיינת. כפי שכבר פחות או יותר צויין כאן, הדרך הקלה ביותר לעקוף את ה""השתקה"" הזאת שעליה אתה מדבר, היא פשוט להתעלם. או מקסימום אם ממש לא שמת לב ונפלת לאיזו מלכודת סופר מתוחכמת, אתה יכול ציין זאת לעצמך, ולהתעלם החל מהפעם הבאה. אם מישהו פרסם לפני שנתיים הודעה באייל, שסותרת לחלוטין את דעותיו כיום, מה יותר לגיטמי מלברר כיצד ארע הדבר? האם זאת לא שאלה סופר לגיטמית? האם שאלה מעין זאת לא יכולה להוות פתח לדיון (אולי אפילו אינטלקטואלי) מעניין? כמו כן, "אני אמנם לא שש להזכיר שמות", אבל אל תוך הרבה מן הקטגוריות אותן ציינת, נופלות הודעותיו של מיץ פטל. האם אתה מבקש ממנו לחדול מסגנון ההודעות המאפיין אותו? חוץ מזה, אני לא מתכוון להשתיק אותך או משהו, אבל נדמה לי שאתה הרבה יותר מתאים למערכת של פא"צ. 1 נדמה לי שהגדרה מדויקת יותר תהיה: "לעיתים תכופות אינני מתעמק במאמרים". 2 איך השם הזה תפס. אם הייתי זה שהמציא אותו כבר מזמן הייתי דורש עליו תמלוגים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה לפנינו דוגמה נהדרת למה שאני מכנה ביני לבין עצמי "האייל המתעלק". כמובן שהוא יופיע בדרך כלל בשם בדוי כלשהו, ומחורו האפל הזה הוא יתיז ארס למינהו - לא משנה כלפי מי; שלשום זה היה כלפי המערכת כולה, אתמול כלפי כל הנשים באייל והיום כלפי מי שחושף את פרצופו המכוער. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן חשפת את פרצופך המכוער. במקום לנסות ולענות לטענות לשאלות אותן העליתי, אתה תוקף אותי באופן אישי ולא ענייני, קורא לי בשמות גנאי, ומנסה ''להשתיק אותי''. ציינת כבר בתגובתך הראשונית שאתה לא בטוח שאתה תמיד עומד בסטנדרטים שהצבת לאחרים, אבל אין ספק שהיה משתלם לכתוב את הודעתי האחרונה, ולו בכדי להראות באופן כה בוטה ונחרץ (כמעט פארודיה), כמה נלעגת היא הודעתך המקורית. כמובן שגם מעולם לא תקפתי את ה''מערכת''. הבעתי הסתיגות או הסתייגויות ממדיניות מסויימת (תוך שציינתי שאני מוקיר את האתר ואת המאמץ שמשקיעים חברי המערכת, אך כמובן שביקורתי היתה לגיטמית גם אם לא הייתי מציין זאת), ונענתי בצורה עניינית ע''י ארבעה מחברי המערכת (טל, הגיב פעם אחת באופן שהיה בלתי עניני בעיניי, והוא אף התנצל על כך). אתה כאמור דוגמה מצוינת למה שאני מכנה (ביני לבין עצמי) ה''אייל הנפוח''. בד''כ אותו אייל יופיע תחת כינוי נפוח (כאמור, אני לא שש להזכיר שמות, אבל שמעון גלבץ לדוגמה, מתעקש לקרוא לעצמו דווקא ג. שמעון), לכאורה הוא מעוניין בדיון פתוח, פורה ופלורלסיטי, אך למעשה הוא מתכוון לדיון המתמצה בשימוש במילים גבוהות וריקניות, כתיבת מאמרים על נושאים משמימים ומתן קישורים לכתבות מהני''ט (אם כי בגדול, כל מה שבאנגלית הולך). כמו כן הוא מאופיין וברגישות מוגזמת לשמו ולכבודו. (נו, מין שלמה בן-עמי כזה, רק שהוא לפחות באמת עשה כמה דברים באקדמיה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קינטור מזמין"....??? בוא נגדיר את זה ככה : אם אני הייתי גילית, אחרי הפתיל הארוך והמלחמתי שיצרתי עם דובי לא הייתי רואה זאת כלל וכלל כקינטור מזמין. בכל אופן, לא מזמין להשתתף בדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתפיסתי האייל היא קהיליית קוראים-כותבים, עם דגש על המילה קהילייה. אמנם כולנו וירטואליים כאן, אך ברבות הזמן אנשים לומדים להכיר זה את סגנונו של זה. (יש אמנם בעיה עם איילים אלמוניים, תמהים וכו'. הייתי מעדיף לפנות אליך בשם או בניק מזוהים, כפי שאני שאני עושה עפ"ר בפניה לכותבים קבועים באייל.) מכל מקום, היות ונוצרות הכרויות במשך הזמן, באופן טבעי, אייל א' יכול לצפות ברמה מסויימת את טווח תגובותיו ורגישויותיו של אייל ב'. דובי וגילית הם מתנצחים ותיקים, הם החליפו ביניהם עשרות רבות (אם לא מאות) של תגובות (ולא פתיל אחד בלבד). בנוסף לכך גילית גם ידועה בכוחה הבלתי נלאה להתמודד עם אינספור תגובות ששוללות את עמדתה. ידוע שהיא אינה מתרגשת מדי מתגובה מתגרה. זאת ועוד, דובי (אף שהוא נוהג להכריז שהוא סנילי) מכיר את עמדותיה של גילית ויודע שהיא בעד אכיפת חוקים על התנהגות בפרהסיה אבל לא בבתים פרטיים, כך שהוא ידע שהוא אינו באמת מעמיד אותה במבוכה. מכל הפרמטרים הללו נראה לי שהיתה פה מצד דובי "הרמה להנחתה", הזמנה "ידידותית עוקצנית" של גילית לדיון. והיא אכן נענתה להזמנה בלי להביע שום תרעומת על סגנון הפנייה של דובי: תגובה 76572 כך לפחות נראים לי הדברים (ואם ירצו בעלי העניין להעיד על כך בכבודם ובעצמם, בבקשה). את כל מה שאמרתי כאן באריכות רבה מדי לטעמי, ניתן לסכם בקצרה כך: מה שנחשב ל"זפטה" כשחובטים באדם זר נתפס כ"צ'פחה" כשמדובר בהכרות קרובה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הופתעתי. חשבתי, באמת ובתמים, *שאני* קורבן השתקות טיפוסי למדי. לרוב, מסוג הראשון שצוין, אבל גם (והרבה) לסוג השני המבקש הגדרה. אלא שהסוג השני, לרוב, לא נראה לי בכלל ראוי לכינוי 'השתקה', אלא לעיתים נדירות. כבר הזכרתי בעבר את עמדתו של ויטגנשטיין, הגורס שכל הבעיות בפילוסופיה הן בעיות מדומות. כולן נובעות מהבדלים שבשפה. כלומר, אם כולם היו מסכימים על ההגדרות המדוקדקות לכל דבר, ממילא היתה הסכמה על הצעדים הלוגיים הנגזרים מההגדרות, ולא הייתה כל אפשרות להתווכח בכלל. מבלי לומר עם גישתו זו נכונה בעיני, אני מסכים בהחלט כי הגדרות שונות עלולות להיות הבסיס לחוסר הסכמה. למעשה, ניתן לומר לא פעם שהמתווכחים מסכימים ביניהם, אולם מתווכחים פשוט על דברים שונים. חשוב מאוד, לכן, לדון בהגדרות. ייתכן אפילו שויטגנשטיין צדק, וכל דיון אינו אלא דיון מוסווה על ההגדרות *בלבד*, מבלי שהמתווכחים בכלל מודעים לכך. מכאן נובעת נטייתי לדרת לעומקם של דברים. לברר בדיוק את היסודות עליהם מונחת התשתית של כל רעיון. הרי אין טעם לדון ברעיון אם היסודות שלו רקובים. חשוב להבהיר, *שמעולם* לא השתמשתי שטכניקה זו כדי להשתיק משהו, וכלל אינני רואה סיבה מדוע ארצה להשתיק משהו בכלל. תמיד הייתי מאלו שתבעו דיונים ענייניים יותר ואישיים פחות, ונטייתי לקרוא דווקא את המתנגדים לדעתי ידועה, אני מקווה. לטעון שאני מנסה להשתיק, יהיה פספוס גדול של כל מהותי, וצר לי אם התקבל אצלך הרושם. אבל צריך להיות ברור מאליו, שאינני מנסה לגרום לעמיתי לויכוח "להגן על כבודו האינטלקטואלי האבוד", או דבר מעין זה. למען האמת, כלל לא מעניין אותי "כבודו האינטלקטואלי". הדבר שמעניין אותי הוא הנחות היסוד עליהן בנה את הרעיון שלו. כי אולי ההלו נכונות, ואני הוא הטועה? באייל, ממש כמו בשיטת הקריאה שלי, אני מנסה בעיקר *להשתכנע*, לא *לשכנע*. נכון, רבים מהויכוחים בהם אני מעורב נוגעים להגותו של קאנט, כמו גם הוגים לא מעטים אחרים (קרנפ, ראסל, הוסרל, פטנם, ליבוביץ', דיליתיי, הרמן כהן, זאב בכלר, גודמן, אייר, קואיין, פואנקרה (על הקונוונציונליזם שלו), הילברט (על הפורמליזם שלו...) וכו'). הסיבה היא שהרעיונות שהללו הציעו, נוגעים ביסוד החשיבה האנושית שלנו, וזה כאמור לא רק מה שמעניין אותי, אלא גם, ובעיקר, הסיבה לכך שרעיונות שונים הנראים מנוגדים, פשוט מבטאים מחלוקת עמוקה לגבי אחד מהם. אם נשתמש בדוגמא שלך, הויכוח האם יש להקים גדר הפרדה אם לאו, נוגע במישרין בשאלות יסודיות הרבה יותר, כגון: האם חובתנו המוסרית היא רק כלפי אזרחי מדינתנו, או גם כלפי בני-אדם אחרים? האם חיי-אדם עולים בערכם על קדושת האדמה? ויכוחים כגון "האם יש להתיר ניסויים מדעיים בבעלי-חיים?", נוגעים ישירות בשאלה האם, מבחינה מוסרית, בעלי-חיים הם 'דברים' או 'סובייקטים'? ויכוחים שינסו "להחליק", או להתעלם ממחוקות יסודיות אלו, עלולים להיות עקרים, שכן חוסר ההסכמה ביניהם לעולם לא יוברר, והסיבות לו יישארו באפילה. לכן, לרוב, יש לדעתי טעם לחקור את הסיבות היסודיות המניעות כל ויכוח. לסיכום, אשתמש גם אני בדיסקליימר (לך תעברת את זה...): אני מתנצל מראש על כל מקרה בו ניתן היה להבין כאילו אני מנסה להשתיק מישהו. אני מבטיח שמעולם לא הייתה כוונתי להשתיק אדם שהביע דעה מנומקת הפוכה לי; ההפך הוא הנכון! אני רואה בכל מקרה כזה הזדמנות להעמיק עוד יותר את הדיון ולהגיעה למקורותיה של המחלוקת. אם אשתיק אותו, כיצד אעשה זאת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שי, ראשית, אני שמח מאוד שהבנת את "רוח דברי" ולא פרשת אותם כאילו יש לי משהו אישי נגדך, ואכן בפירוש אין לי. בתחילת תגובתי לעיל, ציינתי שיש מי שמשתיקים אחרים "בתום לב", ולפי תגובתך כאן אני מסיק שאתה שייך כנראה לקטגוריה זו. אני גם מבין את הלהט שלך להגיע לחקר האמת כפי שהיא נראית לך על פי שיטתך, אך לטעמי אתה יוצא לעתים קרובות מפרופורציה. אתן לך דוגמה: נניח שמתנהל באייל ויכוח על נושא שקשור לפיסיקה, למשל, "שדות מגנטיים סביב ננסים לבנים" (סתם המצאתי). ולפתע מופיע פלוני בדיון ומעלה את טענתו של דיוויד יום כי "אנו יכולים לראות שדבר מסוים מופיע בעקבות קודמו, אבל לעולם לא נוכל לדעת שהוא חייב להופיע בעקבותיו". טענה זו כידוע חותרת תחת כל תיאוריה פיסיקלית, שכן היא חותרת תחת האפשרות לקיים מדע בכלל במתכונת שאנו מכירים. יכול אותו פלוני לטעון שעד שלא נברר עד תום טענה פילוסופית זו, כל הדיון הפיזיקלי ב"שדות מגנטיים סביב ננסים לבנים", חסר כל ערך כי הוא עומד על כרעי תרנגולת. אני מקווה שהאנלוגיה הזו דיברה אליך ומסייעת להבהיר את עמדתי. אפשר לדון בבעייתיות שמעלה טענתו של יום, בפורום המתאים ותחת המאמר המתאים, אך הדיון בשדות המגנטיים של הננסים הלבנים אינו נקודת המוצא המתאימה לדיון זה. עוד דוגמה: הפילוסוף הצרפתי דרידה, אבי אסכולת ה"דה-קונסטרוקציה",הראה שניתן להרוס כל טקסט. תאר לך שמגיע לאייל מישהו המאמין בכל לבו בנכונות התיאוריה הזו, ובמאות תגובות מפרק את ההודעות שקוראי האייל משגרים (ובנוסף לכך עושה זאת בשפה אקדמית פוסטמודרניסטית, המאפיינת את הדה-קונסטרוקציוניסטים, שאדם מן היישוב לא יודע מאיפה להתחיל לקרוא אותה). לאן נגיע? כאמור, אני מבין את נקודת המוצא שלך, אך לדעתי עליך למתן את הבקורת הקנטיאנית או הוויטגנשטיינית שלך, ולהפעיל אותה רק כשלדעתך כלו כל הקיצים. כדאי שתשתמש בה בחסכנות. בקצרה, אני מציע, לזהות איזו רמת דיון אכן מצדיקה שמוש בכלים פילוסופיים כבדים. שמעון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה, שהמחלוקת בינינו מתמצאת בשאלה "מתי יש צורך להתעמק בהגדרות?" ולא "האם יש צורך?" אתה חושב, שיש לעשות כן "רק כשכלו כל הקיצים". אני חושב, שיש לעשות כן כמעט בכל מקרה שיש סיבה טובה להניח כי עלול להתפתח דיון עקר עקב תקלה בלב ההגדרה. משל למה הדבר דומה: אדם שואל אותך ברמזור כיצד להגיע לבאר-שבע. אתה מסביר לו, הרמזור מתחלף לירוק, ואתם נוסעים, כל אחד לדרכו. לאחר מספר צמתים, אתה רואה שוב את מכוניתו. אתה רואה שהוא עומד לפנות *לכיוון חיפה*, מהכרתך את האיזור, אתה יודע שיהיה לו מסובך ביותר לתקן את דרכו ולמצוא את הדרך הנכונה. לכן, *אתה נזעק* לסמן לו: *קח את הנתיב השני!* זה אולי ממצה את אותו "להט" שלי. בנוסף, ואתנסח בזהירות כאן, ייתכן שיש סיבה לכך שאותם מקרים נראים *לך* כיציאה מפרופורציה: לא ראיתי תגובות שלך באותם נושאים "כבדים" של תורת ההכרה. אולי, פשוט, זרות מסוימת של הנושא גורמת לך לראות בתגובות הכוללות נושאים כאלו כ "רבות מכפי הצורך". ייתכן שאני עצמי חוטא באותו החטא: תגובות שלך, הכוללות נושאים מהפילוסופיה ההפוכה לגמרי (שבה שליטתך שלך רבה משלי, עד שאינני בטוח אפילו באיזה שם לקרוא לה; נישתמש רק בדוגמא כללית: הדה-קונסטרוקציוניסטים שייכים לה, וכל נקודת ההשקפה [pun intended] הפוסט-מודרניסטית גם) נראות *לי* לא פעם כיוצאות מפרופורציה. אגב, הייתי שמח מאוד לשמוע גם את נקודת ההשקפה שלך (לא חוזרים על בדיחה פעמיים?) לאותם נושאים פילוסופיים הנראים לך "כבדים" (ולי, הם נראים טריוואליים מאוד; הרי כמעט לא התעסקתי פה בשאלות אזוטריות: רוב עיסוקי היה בשלושת השאלות ה "פופוליסטיות" ביותר של הפילוסופיה המודרנית: הבעיה הפסיכו-פיזית, הסינתטי-אפריורי, וסוגית הרצון החופשי) מעבר לכך, ישנה תופעה נוספת היכולה להעצים את הרושם כאילו יש הטפלות להגדרות תוך השתקת הויכוח העניני שהיה יכול לצוץ אם לא היה מושתק: ניקח, שוב, את דוגמתך שלך: ייתכן מאוד *שאני* הייתי משיב לאותו כותב שהעלה את הבעיה היומיאנית: הייתי מזכיר כיצד קאנט פתר את הסוגיה הקשה "כיצד ניתן לקיים מדע בכלל במתכונת שאנו מכירים". כל כוונתי תהיה *לפתור* בעיה בשיח הנ"ל, אבל אז ייתכן בהחלט דיון באותו פתרון של קאנט. בכרוניקה הזו, ייתכן שתהיה השתקה מסוימת של הדיון המקורי, וייתכן שלא. כולי תקווה שהאייל הוא מקום שניתן יהיה לקיים מספר דיונים *ענייניים* במקביל, מבלי שיפגעו האחד בשני מעבר לנחוץ. לדעתי, הבעייה היא, מעל הכל, באותם מקרים שמתפתח דיון לא-ענייני, *באישיותם* של הכותבים. דיון בהנחות הבסיס של הכותב הוא כמעט בלתי נמנע, וספק אם יש למנעו. כן, צריך לעשות זאת במידה, שעליה תהיה מחלוקת (ואפילו דיון, כמו עכשיו!). אבל כל דיון רציונאלי מחייב דיון ב "מושכלות הראשונים" עליהם אנו מסתמכים. באיזשהוא מקום, אני מרגיש שדיון כזה חשוב, ואף דחוף יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
GeG, אני באופן אישי מאד אוהב את הסגנון שלך, וחושב ששהותך במחיצתנו רק מפרה ומועילה (לפחות אותי). נכון, כמו שמעון גם לי אין הכשרה ראויה בפילוסופיה, ולפעמים אני מדיר אצבעותיי מדיון בו קטונתי מלהוסיף דבר מה, אבל זה אך טבעי בפורום בו מדברים אנשים כ"כ מוכשרים דברים כ"כ גבוהים. כמוך, אני שותף מלא לרצון לרדת לעומקם של דברים וביוחד למשמעותם של מושגים. לדעתי, לא רק שאינך עושה שירות-דב, אתה עושה שירות טוב לדיון, ואם מאן דהו לא חפץ לשתף איתך פעולה ולרדת לעומקה של בעיה, איש אינו מכופף את ידו לעשות כן. אנו האיילים שואפים להחליף רעיונות בינינו, אולם למעשה אנו מחליפים מילים, אשר על גבן נושאות את המשמעות. בלא שנבין לאשורו את המסר הנישא על גבי המילה הכתובה, יתמוסס לו הרעיון והדיון, כפי שאתה טוען בצדק, יהיה דיון סרק בין שני חרשים צודקים. בקיצור, תמשיך ככה - אתה 100%. ארז ליבנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם סקרנות,האם יש קשר בין שי לבנה לארז ליבנה כמו שהשם משפחה מרמז? ו-GEG באמת 100%. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נייט-נישט! אין קשר משפחתי, רק אחווה בין הליבנים באשר הם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי, תודה רבה. (אגב, אם נתחיל במחמאות הדדיות, באמת נוציא את השרת של האייל מכלל שימוש - אתה פשוט נהדר. אלא שמיד מתבקשת הבחנה, שמה שנינו כותבים פשוט בסגנון דומה, החביב עלינו ושנוא על חלק אחר של הקוראים. גישתי היא שיש לגלות ליברליות רבה לגבי סגנון אישי - בתנאי שהוא פורה ומפרה - ויתרה מזו, אני אפילו נהנה מעצם זה שהאייל מתובל בסגנונות רבים ומגוונים. זה רק מעשיר לי את חוויית הקריאה. לכן חורה לי כל פעם שאנשים תוקפים את הכותבים ואת סגנונם במקום לתקוף את טיעוניהם. לא פעם אני מגלה בטקסט של מי שתוקף אותי התעלמויות מכוונות דווקא במקומות שהקשיתי בנקודה מסוימת, ובמקומה התמקדות בסגנון כזה או אחר. בקיצור, יש רגליים לטענה שהבוחרים לעסוק במתקפות אישיות עושים זאת *משום* שאין להם הכלים להתמודד עם הטיעונים עצמם. האגדה מספרת שלאחר שפוליטיקאי ידוע נשא נאום חוצב להבות ומלא פאתוס וירד מן הדוכן, הציצו כמה נערים בדף ממנו קרא, ומצאו בשוליו הערה: "כאן צריך לצעוק, כי הטיעונים חלשים") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה הרבה יותר קל להאשים את המתלוננים הרבים במקום לנסות ולבחון האם באמת יש בעיה בסגנון הדיבור שלך, מר-בואו-ניקח-לדוגמא-אונס-אכזרי-ומעשי-סדום-בילדים-קטנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני באמת חושב שאין בעיה לקחת דוגמאות קיצוניות כדי להבהיר נקודות (ואם נשתמש בשפה שאתה מבין, שפת האד-הומינם, הרי גם אתה עושה את זה לא פעם) דובי, אינני רואה הרבה טעם בירידות אישיות מעל דפי האייל (כמו גם במחמאות הדדיות. פשוט יש סגנונות רבים ושונים, וננסה להיות יותר פלורליסטיים. התנאי היחידי צריך להיות פוריות הדיון). בכל פעם אתה מאתר איזו תגובה שלי ומוציא את העצבים שלך על דמות וירטואלית שאתה אפילו לא מכיר. גם אני לא סובל או משהו, ולפעמים זה אפילו משעשע, אבל במסגרת הזמן המצומצם שלי, יש לי עדיפויות אחרות. חבל. בעיקר על האייל. כשאני אעבור באופן קפדני כל-כך להתקפות אישיות, אשמח אם תעיר לי כדי שלא אתדרדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תתקיף אותו, הוא פשוט ימחוק אותך ויעביר אותך ל"אי השדים"! אין ברירה אלא להקים אתר שטנה מיוחד נגדו, בסיגנון האתר המצחיק בטירוף שהוקם נגד מבקר הקולנוע אורי קליין ושמו: Die, אורי, Die |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והלינק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודיע לי כשהוא עולה. באותה הזדמנות - תראה לי תגובה אחת שתקפה אותי והוסרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהפרש של שלוש שעות! תגובה 83509 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגלגתי על מדיניות ההסרה, בהודעה הראשונה אפילו הזכרתי בצופן מתוחכם להפליא את אי השדים, ובשניה נתתי רמז לראשונה. זה הספיק לצנזור חמור-הסבר להגלות את ההודעות (די דבילי, לדעתי האוביקטיבית), אבל לא היתה שם התקפה על דובי. בכלל, מאז שהוא איים בסגירת האתר אני נחמד אליו כמו שהצוללן נחמד למיכלי החמצן שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכבר נחשף, אני לא מבעלי האתר. מקסימום אני יכול להתפטר. יש מי שיחליף אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שהיה תחליף לאלביס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכותרת ובמשפט הראשון שלך יש שתי טעויות: הראשונה היא ההנחה שמטרתי היא להתקיף אחד דובי קננגיסר. למה לי? הוא עשה לי פעם משהו רע? יש לי בכלל זמן למשחקים כאלו? לתומי חשבתי, שאם יש דבר אחד ברור בתגובה הזו, הרי זה *חוסר הטעם* שאני רואה בניצול האייל להתקפות אישיות. השנייה היא ההנחה שדובי ימחוק תגובות בגלל שהן מבקרות אותו. לדעתי, זה על סף הדיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Flattery, my boy, will get you nowhere.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהמ... להגיד על אדם בעל אספירציות עיתונאיות ''שהוא לא מוחק תגובות רק כי מבקרים אותו'', זו לא התחנפות. אולי תנאי ראשוני. למעשה, זה מה שאני מצפה מכל אדם, ללא קשר לאספירציות שלו. לא מגיע על זה פרס. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |