בתשובה לGod eat God, 10/07/02 15:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שי, ראשית, אני שמח מאוד שהבנת את "רוח דברי" ולא פרשת אותם כאילו יש לי משהו אישי נגדך, ואכן בפירוש אין לי. בתחילת תגובתי לעיל, ציינתי שיש מי שמשתיקים אחרים "בתום לב", ולפי תגובתך כאן אני מסיק שאתה שייך כנראה לקטגוריה זו. אני גם מבין את הלהט שלך להגיע לחקר האמת כפי שהיא נראית לך על פי שיטתך, אך לטעמי אתה יוצא לעתים קרובות מפרופורציה. אתן לך דוגמה: נניח שמתנהל באייל ויכוח על נושא שקשור לפיסיקה, למשל, "שדות מגנטיים סביב ננסים לבנים" (סתם המצאתי). ולפתע מופיע פלוני בדיון ומעלה את טענתו של דיוויד יום כי "אנו יכולים לראות שדבר מסוים מופיע בעקבות קודמו, אבל לעולם לא נוכל לדעת שהוא חייב להופיע בעקבותיו". טענה זו כידוע חותרת תחת כל תיאוריה פיסיקלית, שכן היא חותרת תחת האפשרות לקיים מדע בכלל במתכונת שאנו מכירים. יכול אותו פלוני לטעון שעד שלא נברר עד תום טענה פילוסופית זו, כל הדיון הפיזיקלי ב"שדות מגנטיים סביב ננסים לבנים", חסר כל ערך כי הוא עומד על כרעי תרנגולת. אני מקווה שהאנלוגיה הזו דיברה אליך ומסייעת להבהיר את עמדתי. אפשר לדון בבעייתיות שמעלה טענתו של יום, בפורום המתאים ותחת המאמר המתאים, אך הדיון בשדות המגנטיים של הננסים הלבנים אינו נקודת המוצא המתאימה לדיון זה. עוד דוגמה: הפילוסוף הצרפתי דרידה, אבי אסכולת ה"דה-קונסטרוקציה",הראה שניתן להרוס כל טקסט. תאר לך שמגיע לאייל מישהו המאמין בכל לבו בנכונות התיאוריה הזו, ובמאות תגובות מפרק את ההודעות שקוראי האייל משגרים (ובנוסף לכך עושה זאת בשפה אקדמית פוסטמודרניסטית, המאפיינת את הדה-קונסטרוקציוניסטים, שאדם מן היישוב לא יודע מאיפה להתחיל לקרוא אותה). לאן נגיע? כאמור, אני מבין את נקודת המוצא שלך, אך לדעתי עליך למתן את הבקורת הקנטיאנית או הוויטגנשטיינית שלך, ולהפעיל אותה רק כשלדעתך כלו כל הקיצים. כדאי שתשתמש בה בחסכנות. בקצרה, אני מציע, לזהות איזו רמת דיון אכן מצדיקה שמוש בכלים פילוסופיים כבדים. שמעון |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נראה, שהמחלוקת בינינו מתמצאת בשאלה "מתי יש צורך להתעמק בהגדרות?" ולא "האם יש צורך?" אתה חושב, שיש לעשות כן "רק כשכלו כל הקיצים". אני חושב, שיש לעשות כן כמעט בכל מקרה שיש סיבה טובה להניח כי עלול להתפתח דיון עקר עקב תקלה בלב ההגדרה. משל למה הדבר דומה: אדם שואל אותך ברמזור כיצד להגיע לבאר-שבע. אתה מסביר לו, הרמזור מתחלף לירוק, ואתם נוסעים, כל אחד לדרכו. לאחר מספר צמתים, אתה רואה שוב את מכוניתו. אתה רואה שהוא עומד לפנות *לכיוון חיפה*, מהכרתך את האיזור, אתה יודע שיהיה לו מסובך ביותר לתקן את דרכו ולמצוא את הדרך הנכונה. לכן, *אתה נזעק* לסמן לו: *קח את הנתיב השני!* זה אולי ממצה את אותו "להט" שלי. בנוסף, ואתנסח בזהירות כאן, ייתכן שיש סיבה לכך שאותם מקרים נראים *לך* כיציאה מפרופורציה: לא ראיתי תגובות שלך באותם נושאים "כבדים" של תורת ההכרה. אולי, פשוט, זרות מסוימת של הנושא גורמת לך לראות בתגובות הכוללות נושאים כאלו כ "רבות מכפי הצורך". ייתכן שאני עצמי חוטא באותו החטא: תגובות שלך, הכוללות נושאים מהפילוסופיה ההפוכה לגמרי (שבה שליטתך שלך רבה משלי, עד שאינני בטוח אפילו באיזה שם לקרוא לה; נישתמש רק בדוגמא כללית: הדה-קונסטרוקציוניסטים שייכים לה, וכל נקודת ההשקפה [pun intended] הפוסט-מודרניסטית גם) נראות *לי* לא פעם כיוצאות מפרופורציה. אגב, הייתי שמח מאוד לשמוע גם את נקודת ההשקפה שלך (לא חוזרים על בדיחה פעמיים?) לאותם נושאים פילוסופיים הנראים לך "כבדים" (ולי, הם נראים טריוואליים מאוד; הרי כמעט לא התעסקתי פה בשאלות אזוטריות: רוב עיסוקי היה בשלושת השאלות ה "פופוליסטיות" ביותר של הפילוסופיה המודרנית: הבעיה הפסיכו-פיזית, הסינתטי-אפריורי, וסוגית הרצון החופשי) מעבר לכך, ישנה תופעה נוספת היכולה להעצים את הרושם כאילו יש הטפלות להגדרות תוך השתקת הויכוח העניני שהיה יכול לצוץ אם לא היה מושתק: ניקח, שוב, את דוגמתך שלך: ייתכן מאוד *שאני* הייתי משיב לאותו כותב שהעלה את הבעיה היומיאנית: הייתי מזכיר כיצד קאנט פתר את הסוגיה הקשה "כיצד ניתן לקיים מדע בכלל במתכונת שאנו מכירים". כל כוונתי תהיה *לפתור* בעיה בשיח הנ"ל, אבל אז ייתכן בהחלט דיון באותו פתרון של קאנט. בכרוניקה הזו, ייתכן שתהיה השתקה מסוימת של הדיון המקורי, וייתכן שלא. כולי תקווה שהאייל הוא מקום שניתן יהיה לקיים מספר דיונים *ענייניים* במקביל, מבלי שיפגעו האחד בשני מעבר לנחוץ. לדעתי, הבעייה היא, מעל הכל, באותם מקרים שמתפתח דיון לא-ענייני, *באישיותם* של הכותבים. דיון בהנחות הבסיס של הכותב הוא כמעט בלתי נמנע, וספק אם יש למנעו. כן, צריך לעשות זאת במידה, שעליה תהיה מחלוקת (ואפילו דיון, כמו עכשיו!). אבל כל דיון רציונאלי מחייב דיון ב "מושכלות הראשונים" עליהם אנו מסתמכים. באיזשהוא מקום, אני מרגיש שדיון כזה חשוב, ואף דחוף יותר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |