 |
|
 |
||
|
||||
 |
נניח שהמשטרה (או המשרד לביטחון פנים, או משרד הפנים, או משרד הדתות, או הטכניון) היו אומרים כך: תבואו למירון כמה שאתם רוצים. כדאי לדעת שהתגודדות המונית כזו כרוכה בסכנות, בפרט "אסון עדר" שבו יהרגו עשרות אנשים הוא תסריט אפשרי. עכשיו תעשו מה שאתם רוצים. מה היו עושים רוב החסידים? אם אפשר ללמוד מהתנהלותם בקורונה, עושה רושם שרבים מאוד היו לוקחים את הסיכון, רבים מספיק כדי ליצור את התנאים המסוכנים. בניגוד לקורונה, הם מסכנים רק את עצמם. האם אפשר בכלל לקבוע קטגורית שבחירתם רעה, או שגויה? אם כך, האם יש משהו רע או שגוי בזה שנבחריהם (הן הרוחניים והן הפוליטיים) פעלו ליצור את המצב הזה? האם זו לא דמוקרטיה למופת? (כוכביות, כמובן: זה שעירבו את המשטרה זה "מלכלך" את הטיעון, זה שהמשטרה לא הניחה את האקדח כהמלצתו בדיעבד של שכ"ג זה מחדל, זה שאף אחד לא אמר במפורש "זה מסוכן", וזה שלפי הבנתי עדיין יש הנחיות נגד קורונה שאוסרות על אירועים כאלה, ומבחינה זו הם לקחו כאן עוד סיכון, וכזה שכן מסכן אחרים, שאני מקווה שלא יתממש עוד שבועיים. ובכל זאת, מזווית ההסתכלות הזו המחדל הציבורי הוא קצת יותר קטן.) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להרחיב את זה ל ;תסעו בכבישים כמה שאתם רוצים. כדאי לדעת שהתגודדות המונית כזו בכבישים כרוכה בסכנות, בפרט "אסון עדר" שבו יהרגו עשרות אנשים הוא תסריט אפשרי. עכשיו תעשו מה שאתם רוצים. האמת שזה לא קרוב אפילו,אבל צריך לקבוע כללים וקריטריונים ברורים מתי ולמי ואיך וכמה המשטרה אומרת ; עכשיו תעשו מה שאתם רוצים ומתי לא. בלי קשר - 'עשרות הרוגים' זה חלק משיר אחד לפחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
("נהרגו עשרות אנשים" אתה מתכוון?) (הפסקאות הראשונות שלך הן נקודות טובות, אחשוב עליהן כשאהיה פחות עייף.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, נהרגו עשרות אנשים סיים קריין הטלויזיה. אם כי תמיד חשבתי שהמילים היו שייכות לחדשות של החברים של נטאשה. שני השירים הללו יצאו באותה תקופה,מייד אחרי הצבא לפני כל מאות ההרוגים שיבואו אחר כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו הייתי כלכלן, אולי הייתי אומר לך שלא כל כך יעיל להפריט את הבטחון האישי, במובן שבו שכל אזרח, לפני שהוא הולך לאירוע ציבורי כלשהו, יצטרך לעשות בעצמו את הערכת הסיכון הנשקף לו. חוסר היעילות נובע מכמה סיבות: א. לאזרח הממוצע אין מומחיות בהערכת סיכונים, בניית תרחישים, וכו'. לכן לא תהיה בד"כ הלימה בין רמת הסיכון שהוא רוצה לקחת לזו שייחשף אליה בפועל. ב. זהו בזבוז של זמן ומשאבים, מפני שכל יציאה מן הבית מחייבת את האזרח להכנה מקדימה לצורך איסוף מידע מפורט וניתוח הסיכונים כמיטב יכלתו. ג. רמת המתח של האזרח במהלך הנוכחות באירוע תהיה גבוהה, שכן יהיה עליו להיות ערני לכלל הגורמים המשפיעים על בטחונו. גם הנאתו מהאירוע עלולה להפגע. לכן, מבחינה כלכלית (במובן של חלוקת עבודה יעילה), אולי עדיף שמומחים יבצעו הערכות סיכון וינחו את גורמי הבטחון כיצד לנהוג, ובפרט - כיצד לערוך אירועי התכנסות המוניים (משחקי כדורגל, פסטיבלי מוזיקה, הפגנות, ...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגישה הזאת ויישומה דה-פקטו בימי הקורונה עלו לנו בכ-3000 מתים מיותרים. לא נשמע יעיל במיוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שבפניית הקטגוריה כלפי האזרחים תחת טיעון הבחירה, היא מאד בעייתית. אפילו ה"מסכנים רק את עצמם" הוא לא מדויק1. אחד מתפקידי המדינה - יש שיאמרו מהראשיים שבהם - זה לדאוג בצורה מאורגנת לבטחונם של אזרחיה. החל מבטחונם מול איומי טרור2, דרך בטיחותם בכבישים3, בטיחותם בטיפול בתקלות עירוניות וביתיות4, וכלה בבטיחותם הכלכלית5. קשה לחשוב על סיבה טובה יותר בכלל לטרוח להקים את המנגנון המורכב הזה הקרוי "מדינה". זריקת האחריות הזו על האזרחים בתואנה של "דמוקרטיה" (ואתה מוזמן למצוא בכל הדוגמאות 2-5 איפה כל אחת מהן מטילה הגבלות על בחירתו האישית של האזרח), היא המדרון החלקלק - ליטרלי במקרה הנדון - לאנרכיה שבה טפשות ההמונים6 היא המלך. 1 ואם אני אסיים בזה שאמחץ ילד בן 12 כשהכל יקרוס וכולם יערמו אחד על השני, אבל אצא בחיים, מה אז? 2 ולא "תצאו לרחובות כמה שאת רוצים, רק שתדעו שאוטובוסים מתפוצצים". 3 ולא "תסעו באיזה מהירות שאתם רוצים, רק שתדעו שנהרגים בכבישים". 4 ולא "תפתחו את ארון החשמל כמה שאתם רוצים, רק תזהרו מהגיצים". 5 ולא "תחסכו לפנסיה כמה שאתם מתאווים, רק קחו בחשבון שבגיל 70 נזרוק אתכם לכלבים". 6 בניגוד למתואר בספרים פופולריים, יש הרבה יותר דוגמאות לטפשות הזו מאשר לחוכמת ההמונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגדול, אני מקבל. רק כדאי לשים לב שלא כל הדברים האלה אותו דבר. בשביל ביטחון חוץ ואכיפת ביטחון פנים או אכיפת חוק או אכיפת חוזים, באמת אין אלטרנטיבה למדינה. עכשיו, ניקח את דוגמת הכבישים שקוזמו התחיל ממנה. אילו המדינה היתה מתנערת מהאחריות הזו, והיתה בכבישים אנרכיה, אנשים אחראיים פשוט היו נמנעים מלנסוע, וזה היה בבירור רע מאוד לכולם1. במקרה של המירון, אם אנשים אחראיים יימנעו מלהגיע למירון, לא הפסד גדול (מזווית הראיה שצריכה, לדעתי, להיות למדינה). לחילופין, לא צריך להיות קשה מדי לפרנסי המקום לקחת את עניין הבטיחות על עצמם. כך, באופן כללי, אפשר לעבוד עם אירועי פנאי המוניים. מפיקי פסטיבלי מוזיקה למיניהם מתלוננים כבר שנים על הדרישות ההולכות ומחמירות, הולכות ומתייקרות של המשטרה2. השירות של המשטרה, אני חושב שהוא יהיה מטבעו ביחס לא מוצלח במיוחד של יעילות למחיר. 1 נתעלם רגע ממשבר האקלים. 2 מעניין מה יקרה עכשיו לדרישות האלה, אחרי המירון (ואחרי שיהיה מותר בכלל לחילונים לעשות פסטיבלים. כרגיל, חרדים אכלו בוסר ושיני חילונים תקהינה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלק השני של הטיעון שלי הוא ש''אנשים אחראיים'' הוא מושג חסר תוקף. בטח כשלא סיננת אנשים כאלה לפני שדרשת מהם לעשות בחירות אחראיות. בתור תרגיל - נסה להגדיר למי התכוונת כשכתבת ''אנשים אחראיים''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שלב הטיעון הוא לא אחריות אלא אי פגיעה בזולת. הטיעון הוא ״אם מישהו רוצה לסכן רק את עצמו, הדבר לא צריך להיות עניינה של המדינה.״ אני חושב שכבר התקיים פה גם דיון ההמשך של על מתי סיכון הוא ״רק עצמי״ ונראה שההגדרה הייתה מאד מצומצמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם על זה כבר הבאתי דוגמה נגדית. כשגורם הסיכון העיקרי הוא התקהלות, כל מי שמשתתף בה מסכן את השאר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מנסח עמדתך באופן הבא: האסון במירון הוא בדיוק ההזדמנות הנכונה להעמיד לדיון את שאלת שלטון החוק. סופסוף אפשר להציב זה מול זה את כיבוד רצונו של כל פרט וציבור מול המחיר שנדרש מחברה שאינה מכבדת את חוקיה שלה. על כך אני משיב: הייתי יכול לקבל עמדה כזו, אלמלא התפתחה בישראל תרבות של מגזרים אירידנטיים שמתייחסים לחוק ולממשל כאל פרה חולבת. המגזרים הללו ברובם, מקבלים לא מהיום, את מעורבותו של השלטון המרכזי, כאשר מדובר במימון היוזמות הצנטריפוגליות שלהן. מה היו עושים החרדים במירון אלמלא נוכחותו של השוטר אזולאי, שתמיד אפשר להאשימו בתוצאות מעשיו של המון חסר רסן וחוק? לפרוטוקול, אני עומד על זכותי להתנגד לגיוסי לעוד מערכה שאינה שלי. אני לא חושב ששלומם של החוגגים במירון הוא ענייני שלי כפי שהוא עניינם שלהם. אני מסרב להתנדב לממן את הפתרונות והמסקנות המתבקשות. ישנו הבדל דק בין החלטת רוב שמחייבת גם את המיעוט לבין צביעות המיעוט ה"מתנדב" לחנך ולשרת את הרוב. השירות האמיתי, אינו של שועים ונגידים המתנדבים לשפוט את העם, אלא של אנשי עמל מן השורה המוציאים את לחם חוקם בשירות שגיונותיהם של סקטורים סוררים (למשל שוטרים ואנשי רפואה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי הרב עמדתי איננה כפי שניסחת, אלא כדלהלן: במדינה מתוקנת, אלפי המתים המיותרים בגלי הקורונה עקב אי-כיבוד החוק של האוטונומיה החרדית היתה הזדמנות נכונה פי מאה (ליטרלי) להעמיד לדיון את שאלת שלטון החוק. שם גם עניין הפגיעה באחרים היה ברור וגלוי כמו מאות אלפי מובטלים ומיליון תלמידים בלי בית ספר. האסון במירון הוא *עוד* הזדמנות - שכנראה תוחמץ במכוון על ידי האחראים עצמם - להעמיד לדיון את שאלת שלטון החוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני מתנגד להקמת ועדת חקירה ממשלתית על התגובה הממשלתית למגיפת הקורונה. אני מתנגד לועדת חקירה ממשלתית בעניין האסון במירון, אלא אם כן הועדה תעסוק בשאלה מדוע מדינת ישראל מממנת ארועים פרטיים וסקטוריאליים ומדוע אנשים המשתתפים באירוע אינם משתתםים במימון האירוע. על השאלה מדוע גורמים פוליטיים בישראל פועלים באופן לא חוקי ואף פועלים כדי לפגוע באכיפת החוק, צריך לענות הבוחר ולא ועדות חקירה של שופטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדינת ישראל מממנת ארועים תרבותיים רבים. אתה ואני אולי לא מתפעלים מהתרבות המסוימת הזאת, אבל עפ''י ההיענות הציבורית זה אחד האירועים הראויים ביותר לתקצוב. לצערי הרב, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הצגות של הבימה וקונצרטים של הפילהרמונית ראויים לתקצוב ובכל זאת הנוכחים נדרשים לקנות כרטיסים. זהו האיזון הראוי בין סבסוד שלטוני לבין שירותים סקטוריאליים. אני לא חושב שמדינת ישראל צריכה לממן צרכים של סקטורים שהפכו את הפרת החוק ואת ההשתמטות מחובות הציבור לדגל. מדוע מדינת ישראל צריכה לספק שירותי אבטחה וסדרנות לארועים של סקטורים המקדשים את המלחמה במשטרה? מה שקורה הוא שממשלת ישראל מממנת את שירותי המשטרה, התשתית והטריבונות החסינות לרעידת אדמה, בעוד כספי החוגגים הולכים לתרומות לעמותות חרדיות מפלגתיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק בכך שבד"כ מטילים תשלום גם על המשתתפים, אבל כל עוד המתחם פרוץ אין אפשרות לעשות זאת, מה עוד שלא אלמן ישראל ובמקרה הצורך יישלף ארנב ה"הפגנה" מהכובע. אי אפשר שהמדינה תחרים את הסקטור החרדי בגלל חוסר הצייתנות של חלקים - גדולים ככל שיהיו - ממנו. לא רק שהמדינה מחויבת לא להפלות בין אזרח לאזרח מבחינת תקינות שלטונית ומוסר (ולראיה: חוק הגיוס שמוחל על כולם במידה שווה :-)), היא תהיה חשופה לתביעות נזיקין עצומות אם תתרשל בכך. ______________ ותודה לירון לונדון שהעז להגיד דברים שהרבה אנשים מתביישים לומר בקול רם. לו היה מנהל בית חולים הוא היה מתפוטר לאלתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה לשרטט את הקו המפריד בין סבסוד ציבורי של שירותים ציבוריים שמטבע הדברים יש סקטורים שלא משתמשים בהם לבין הקמת מערכת תת-קרקעית של הזרמת כספים לסקטורים פוליטיים. הכניסה להר מירון אינה פרוצה כלל וכל האירוע כולו אינו אלא עוד דרך בה המדינה מזרימה כספים לציבור החרדי מבלי שהתקצוב יעבור בצינורות החוקיים והרשמיים. החל ממימון תשתית, משטרה ותחבורה ציבורית חינם וכלה בשיבוש חיי השגרה של המחצית האחרת של תושבי האיזור. הצורך בתשלום כרטיס אינו כספי בלבד. הוא בא להפגין דרישה ציבורית לשירות להבדיל מצורך מפלגתי או סקטוריאלי של ארגון עצרת פוליטית. אם המדינה חושבת שההילולה במירון היא אירוע לאומי, שתערוך אותו בעצמה ולא תתחבא מאחורי עמותות והקדשים. נדמה לי שהראיון של ירון לונדון כהרגלו לא מוסיף כלום. מלבד זה שהוא מצהיר על המובן מאליו, הוא אינו מוסיף דבר לגבי השאלות הרלאבנטיות: האם הציבור הכללי נושא באחריות קולקטיבית לאסון? האם צריך לדרוש הקמת ועדת חקירה ממלכתית? האם מותר להמשיך להזרים כספים אל מחוץ לתחום ריבונות החוק? אם החרדים יצהירו על ההילולה במירון כהפגנה, יהא זה מבחינתי, דבר חיובי בהחלט. אם מדובר בהפגנה, לא המשטרה היא זו הנושאת באחריות לביטחון המשתתפים אלא המארגנים. אגב, גם לגבי קבלת האחריות של סנ"צ לביא איני מסכים אתך. אני חושב שצריך לראות את הדברים בקונטקסט של המשטרה והשוטרים. לביא אומר, שלא משנה מה קרה שם, אין זה באחריותו של השוטר הבודד שניצב במחסום, אלא באחריות פיקוד המשטרה שנתן את ההוראות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם *זה* מה שניצב לביא (כבר הורדת אותו בדרגה?) התכוון להגיד, הניסוח היה רחוק מלהיות אופטימלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הוריד אותו בשלוש דרגות.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק את דרגתו של ניצב שמעון לביא לא זכרתי, למעשה אפילו את שמו לא הכרתי, למרות שאני תושב הצפון. לא היה לי מושג שמדובר במפקד מחוז צפון וזה בהחלט מקרב אותו למה שתארת: קבלת אחריות בלי אשמה של פוליטיקאים בכירים (מעין סוג של הצהרת בכירות). לגבי הניסוח, אני לא יודע. אולי צדקת ואולי לא. אני לא חושב שקיום ההילולה במירון נתון באמת להחלטתו של לביא ולכן כל עניין האחריות מפוקפק. וזאת מכיוון שהאסון שם היה כרוניקה שחכתה לזמנה ולא עניין שנגרם בגלל מחדל של המשטרה. לגבי הגיבוי לשוטרים זה יבחן יותר בהמשך ופחות בהצהרות פתיחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי דרגת ניצב חייבה אותו, כמו את כל עשרות מפקדי מחוז צפון שקדמו לו מאז קום המדינה ומפכ"ליהם, להודיע שלא ניתן לאבטח את האתר ללא הגבלה על מספר המשתתפים, ושהוא מסרב לקחת אחריות על הארוע. ייתכן שזה היה מביא לפיטוריו (אלא אם כן המפכ"ל היה מגבה אותו *לפני* האסון, ואני מפקפק בכך), אבל זה מה שמצופה מקצין בכיר במעמדו. משלא עשה זאת, היה עליו להתפטר לאלתר. אשמתו של ניצב לביא אינה גדולה מאשמתם של קודמיו בתפקיד, אבל כאשר פצצה שלא נוטרלה במשך יותר משבעים שנה מתפוצצת במשמרת שלו, הגישה לפיה "לא יהיה כלום כי לא היה כלום (במשך עשרות שנים)" לא אמורה להיחשב לזכותו אלא בשוליים. מי שמכיר את חקירת התפוצצות המעבורת קולומביה יודע שהיא נבעה מתופעה דומה: חומר בידוד שהתפרק בטיסות קודמות לא גרם נזק, ולכן הניחו שהתופעה לא מהווה סיכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי לאחרונה רבות על הטיעון "אבל זה לא קרה עד היום" ומה הוא מזכיר לי - ואז הבנתי שהוא לא עולה ברמתו על טיעונו של זאטוט בן 4 שמספר לך1 שהנה, הוא ירד לכביש ולא קרה כלום אז לכן כביש זה לא מסוכן. 1 סיפור אמיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שאתה מתנגד גם לארועי מצעד הגאווה בתל אביב. בשני המקרים מדובר על אירועים שפתוחים לקהל הרחב, אבל חלק מרוחבו של הקהל בוחר להדיר את רגליו מהאירוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמה טובה. גם ארוע מצעד הגאווה וגם ארוע הילולת רשב''י מתואמים עם הרשויות ועומדים בתנאים שאלו הציבו להם. לכן הבעיה היא בתנאים שהרשויות הציבו- הכדור במגרשם של דרעי ואוחנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג איך הגעת למסקנה זו. לא רק שאני לא מתנגד למצעד הגאווה, אני גם לא מתנגד להילולה במירון. אני חושב שאין זה ראוי שהמדינה תממן באופן ישיר אפאחד משני האירועים, אבל גם אם היא עושה זאת, זה נראה לי לגיטימי. אני מסרב לעשות עצמי אפוטרופוס לחרדים. לי אין עיניין בועדת חקירה ממלכתית. אם החרדים חפצים בה, שידרשו אותה בעצמם. על השאלה אם דרעי, סמוטריץ, רגב ושמעון לביא פגעו בביטחונם ובשלומם של החרדים, הם יצטרכו לענות בעצמם ובעזרת רשויות שלטון החוק שאת המלחמה בהן, החרדים הפכו לסלע קיומם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנקדוטה: הסבא-רבא שלי נהרג באסון מירון לפני 110 שנה. כתוצאה מכך משפחתו חיה חיי עוני כולל רעב של ממש. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |