 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מנסה לשרטט את הקו המפריד בין סבסוד ציבורי של שירותים ציבוריים שמטבע הדברים יש סקטורים שלא משתמשים בהם לבין הקמת מערכת תת-קרקעית של הזרמת כספים לסקטורים פוליטיים. הכניסה להר מירון אינה פרוצה כלל וכל האירוע כולו אינו אלא עוד דרך בה המדינה מזרימה כספים לציבור החרדי מבלי שהתקצוב יעבור בצינורות החוקיים והרשמיים. החל ממימון תשתית, משטרה ותחבורה ציבורית חינם וכלה בשיבוש חיי השגרה של המחצית האחרת של תושבי האיזור. הצורך בתשלום כרטיס אינו כספי בלבד. הוא בא להפגין דרישה ציבורית לשירות להבדיל מצורך מפלגתי או סקטוריאלי של ארגון עצרת פוליטית. אם המדינה חושבת שההילולה במירון היא אירוע לאומי, שתערוך אותו בעצמה ולא תתחבא מאחורי עמותות והקדשים. נדמה לי שהראיון של ירון לונדון כהרגלו לא מוסיף כלום. מלבד זה שהוא מצהיר על המובן מאליו, הוא אינו מוסיף דבר לגבי השאלות הרלאבנטיות: האם הציבור הכללי נושא באחריות קולקטיבית לאסון? האם צריך לדרוש הקמת ועדת חקירה ממלכתית? האם מותר להמשיך להזרים כספים אל מחוץ לתחום ריבונות החוק? אם החרדים יצהירו על ההילולה במירון כהפגנה, יהא זה מבחינתי, דבר חיובי בהחלט. אם מדובר בהפגנה, לא המשטרה היא זו הנושאת באחריות לביטחון המשתתפים אלא המארגנים. אגב, גם לגבי קבלת האחריות של סנ"צ לביא איני מסכים אתך. אני חושב שצריך לראות את הדברים בקונטקסט של המשטרה והשוטרים. לביא אומר, שלא משנה מה קרה שם, אין זה באחריותו של השוטר הבודד שניצב במחסום, אלא באחריות פיקוד המשטרה שנתן את ההוראות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם *זה* מה שניצב לביא (כבר הורדת אותו בדרגה?) התכוון להגיד, הניסוח היה רחוק מלהיות אופטימלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הוריד אותו בשלוש דרגות.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק את דרגתו של ניצב שמעון לביא לא זכרתי, למעשה אפילו את שמו לא הכרתי, למרות שאני תושב הצפון. לא היה לי מושג שמדובר במפקד מחוז צפון וזה בהחלט מקרב אותו למה שתארת: קבלת אחריות בלי אשמה של פוליטיקאים בכירים (מעין סוג של הצהרת בכירות). לגבי הניסוח, אני לא יודע. אולי צדקת ואולי לא. אני לא חושב שקיום ההילולה במירון נתון באמת להחלטתו של לביא ולכן כל עניין האחריות מפוקפק. וזאת מכיוון שהאסון שם היה כרוניקה שחכתה לזמנה ולא עניין שנגרם בגלל מחדל של המשטרה. לגבי הגיבוי לשוטרים זה יבחן יותר בהמשך ופחות בהצהרות פתיחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי דרגת ניצב חייבה אותו, כמו את כל עשרות מפקדי מחוז צפון שקדמו לו מאז קום המדינה ומפכ"ליהם, להודיע שלא ניתן לאבטח את האתר ללא הגבלה על מספר המשתתפים, ושהוא מסרב לקחת אחריות על הארוע. ייתכן שזה היה מביא לפיטוריו (אלא אם כן המפכ"ל היה מגבה אותו *לפני* האסון, ואני מפקפק בכך), אבל זה מה שמצופה מקצין בכיר במעמדו. משלא עשה זאת, היה עליו להתפטר לאלתר. אשמתו של ניצב לביא אינה גדולה מאשמתם של קודמיו בתפקיד, אבל כאשר פצצה שלא נוטרלה במשך יותר משבעים שנה מתפוצצת במשמרת שלו, הגישה לפיה "לא יהיה כלום כי לא היה כלום (במשך עשרות שנים)" לא אמורה להיחשב לזכותו אלא בשוליים. מי שמכיר את חקירת התפוצצות המעבורת קולומביה יודע שהיא נבעה מתופעה דומה: חומר בידוד שהתפרק בטיסות קודמות לא גרם נזק, ולכן הניחו שהתופעה לא מהווה סיכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי לאחרונה רבות על הטיעון "אבל זה לא קרה עד היום" ומה הוא מזכיר לי - ואז הבנתי שהוא לא עולה ברמתו על טיעונו של זאטוט בן 4 שמספר לך1 שהנה, הוא ירד לכביש ולא קרה כלום אז לכן כביש זה לא מסוכן. 1 סיפור אמיתי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |