 |
|
 |
||
|
||||
 |
מכתם בכ' לא דגושה הוא חידה שירית (יש איזה שיר של יהודה הלוי, אני חושב, שמתאר דמות בוכה המכלה עצמה בדמעותיה, ורוח מנשבת שמרגיעה אותה, כאשר הכוונה היא לנר...). לפי תגובת המשורר כאן נראה לי שזה יצא לו די בטעות (מכתם צריך להיות כתוב בכוונה תחילה כחידה ולכן לא יכול להיות שצריך לקבל מוזות מהתמונות של החברים שלו כדי להבין - מספיק הפתרון.) הפתרון היחיד שמתקבל על דעתי, דחוק משהו, אך סביר (בהנחה שבכל זאת במכתם עסקינן) הוא אטמוספירה. שהיא כמו גרם שמימי אך שקופה , היא מפזרת בעיקר אור כחול(כל השאר חודרים דרך "פצעיה"). להגיד "לא נמצאת" זה קצת מוגזם אבל לצורך הפואטיקה בחושינו אנחנו מתייחסים ל"אוויר" כאל משהו שחוצץ אך לא נמצא. סערה זורמת דרך פצעיה - לא צריך להסביר למרות שגם זה דחוק ומטה. והיא משיבה את העננים בצורת טיפות מים "נוטפות רוך וקינה". WELL , בין אם לזה התכוון ובין אם לאו, נראה לי שצריך להשקיע עוד קצת מחשבה ועוד קצת מילים בשיר הזה לפני שמפרסמים אותו. אבל לא הייתי מגדיר אותו (במיוחד אם הוא לא מכתם, אגב) כחסר איכויות. ולא הייתי ממהר להגדיר קומוניקטיביות כMUST בשירה. שירה אמורה לעורר את עולם הרגשות והדמיונות, וכן, ליצור אסוציאציה,מתח , ורגש , אצל הקורא שלא היו קיימים באותה צורה אצל המשורר. יש הרבה בשירת רחל או ביאליק שהוזכרו קודם שהם מעבר לפרשנות הברורה (באמצעותה ניתן לכסות פחות או יותר את רוב שירת רחל ואת כל שירת ביאליק. רחל כותבת על שחפת וכנרת וביאליק כותב על המתח בין עולם היהדות הישן ליהדות המתחדשת - הרפורמיסטים והמשכילים , או על ילדותו הקשה). ואיך זה מתחבר לדיון אינטרנטי? אולי זה באמת לא מתחבר, אבל אפשר לדבר על שיר גם אם לא יודעים איפה ולמה כתב המשורר את מה שכתב. על הרגשות שהוא מעורר, האסוציאציות, על הדברים שהוא מזכיר. אמנון דנקנר כתב שפרוזה היא כמו זונה שיושבת על הבאר ומשתדלת שתבחין בה, ושירה היא כמו (בלשונו של דנקנר) כוסית שאומרת - "אתה רוצה אותי - תרשים אותי". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מכתם אינו חידה דווקא, ולראיה מקור מילה זו: מזמורי תהילים הפותחים ב"מכתם לדוד". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, יכול להיות שיש הבדל בניקוד, או כפל במשמעות. זה מה שלמדתי בשיעורי ספרות בתיכון (אמנם עברו איזה חמש שנים אבל לא הספקתי לשכוח הכול). ובתגובה לאסתי - הכל שירה. לדעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אם הכול שירה לדעתך אז אתה כנראה נהנה מהפיוטיות המופלאה של -נאמר- רשימת הרכיבים על שקית המרק, ואממ.. הליריות הנוגה של טורי השמות-כתובות-מספרים בספר הטלפון. כמה טוב ליהנות משירה על כל צד ושעל. המצב האמיתי בשטח הוא, שהרבה ממה שמפורסם כ''שירה'' אינו אלא שלשולי-מקלדת מרושלים. לדעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכיצד את מציעה להבדיל בין שירת אמת לבין שילשולי מקלדת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלשולי מקלדת הם הבעות מרושלות. שירים הם הבעות מוקפדות שמאופינות בד"כ בניסוחים קצרים שבהם המלים- טעונות, וצירופיהן- רבי-משמעות. ניסוחים קצרים שבהם כל אמירה היא מעט המחזיק את המרובה. זה לא אומר שיש קו ברור שמבדיל בין שירה לתשפוכת מלים. אבל יש שירים שגם אם אני לא אוהבת אותם, או גם אם אני לא חושבת אותם ל"שירת אמת" [במובן של אמירה חזקה שאינה מנסה להרשים, או להתיפיף], עדיין הם שירים. ויש דברים אחרים, שפשוט אינם שירה. ויש מן הסתם דברים באמצע- השיר של עמית למשל נראה לי "חצי מוקפד".והוא יותר קרוב לדרגת שיר מדברים אחרים שיצא לי לקרוא השבוע. אפשר לכתוב מסה שלמה על השאלה שהצגת (והדבר כבר נעשה), אך הנושא ראוי ליותר זמן ואנרגיה ממה שיש לי כרגע. וחוץ מזה, אני חושדת שאתה מוכשר ממני לדבר על כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין הבדל בניקוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד "חור באוזון" וזהו :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבריך כי "יש הרבה בשירת רחל או ביאליק שהוזכרו קודם שהם מעבר לפרשנות הברורה (באמצעותה ניתן לכסות פחות או יותר את רוב שירת רחל ואת כל שירת ביאליק. רחל כותבת על שחפת וכנרת וביאליק כותב על המתח בין עולם היהדות הישן ליהדות המתחדשת - הרפורמיסטים והמשכילים , או על ילדותו הקשה)" שגויים בהחלט. שירתו של ביאליק רחוקה מלהצטמצם למתח בין העולם הישן לחדש ולילדותו. טענות כאלו הן שהופכות את שירתו הנפלאה של ביאליק לדבר סכמטי, מיושן ומשעמם. שירתו הנפלאה והמחוננת של ביאליק עוסקת תמטית בתחומים רבים נוספים: שירי אהבה, שירי טבע, שירים ארספואטיים שאינם על ילדותו הקשה, שירים על עצמו שאינם עוסקים בשבר בין העולם הישן לחדש ועוד ועוד. למעשה שירת הטבע של ביאליק היא אחת מפסגות שירתו לדעתי, לא פחות ואולי יותר משירים לא מעטים העוסקים באותו שבר נורא בין העולמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא חולק עלי בכלום, ועוד ציטטת בתחילת דבריך את החלק שבו אני אומר שיש הרבה בשירתם מעבר לפרשנויות הקבועות שנוהגים לייחס להם. בכל אופן, אם זה לא היה ברור עד עכשו, אני מסכים איתך (חוץ מהחלק שאומר ששירת הטבע שלו היא פסגת יצירתו. אני אישית חושב ששירי הילדים. יש איזה ספר, לא זוכר של מי, שנותן פרשנות מרתקת לרוב שירי הילדים של ביאליק. יש כמה דברים מדהימים שמתחבאים בתוך "בערוגת הגינה"...) תסלחו לי על ההשתפכות. בדיוק גמרתי לבכות על איזה קטע טוב בעמוד 332 בספר הטלפונים שלי. אסתי לא צריך לקחת הכל ברצינות. לא הכל שירה. הרוב. (וגם נערים מתבגרים שיושבים מול המחשב ומנסים לחשוב על משהו עמוק זה דבר מקסים לדעתי.). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת "יש הרבה בשירת רחל או ביאליק שהוזכרו קודם שהם מעבר לפרשנות הברורה (באמצעותה ניתן לכסות פחות או יותר את רוב שירת רחל ואת כל שירת ביאליק. רחל כותבת על שחפת וכנרת וביאליק כותב על המתח בין עולם היהדות הישן ליהדות המתחדשת - הרפורמיסטים והמשכילים , או על ילדותו הקשה)". משמע: את שירת ביאליק ניתן לכסות באותה הכללה תמטית שהצעת אולם בשירתו, מבחינת עומקה ומסריה אבל לא מבחינת נושאיה, יש עוד. ועל כך אני חולק. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |