בתשובה לאבי גוזולצני, 20/06/02 2:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, אם הכול שירה לדעתך אז אתה כנראה נהנה מהפיוטיות המופלאה של -נאמר- רשימת הרכיבים על שקית המרק, ואממ.. הליריות הנוגה של טורי השמות-כתובות-מספרים בספר הטלפון. כמה טוב ליהנות משירה על כל צד ושעל. המצב האמיתי בשטח הוא, שהרבה ממה שמפורסם כ''שירה'' אינו אלא שלשולי-מקלדת מרושלים. לדעתי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
וכיצד את מציעה להבדיל בין שירת אמת לבין שילשולי מקלדת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלשולי מקלדת הם הבעות מרושלות. שירים הם הבעות מוקפדות שמאופינות בד"כ בניסוחים קצרים שבהם המלים- טעונות, וצירופיהן- רבי-משמעות. ניסוחים קצרים שבהם כל אמירה היא מעט המחזיק את המרובה. זה לא אומר שיש קו ברור שמבדיל בין שירה לתשפוכת מלים. אבל יש שירים שגם אם אני לא אוהבת אותם, או גם אם אני לא חושבת אותם ל"שירת אמת" [במובן של אמירה חזקה שאינה מנסה להרשים, או להתיפיף], עדיין הם שירים. ויש דברים אחרים, שפשוט אינם שירה. ויש מן הסתם דברים באמצע- השיר של עמית למשל נראה לי "חצי מוקפד".והוא יותר קרוב לדרגת שיר מדברים אחרים שיצא לי לקרוא השבוע. אפשר לכתוב מסה שלמה על השאלה שהצגת (והדבר כבר נעשה), אך הנושא ראוי ליותר זמן ואנרגיה ממה שיש לי כרגע. וחוץ מזה, אני חושדת שאתה מוכשר ממני לדבר על כך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |