 |
|
 |
||
|
||||
 |
שלושה דברים: 1. באשר להשוואה במאמר - במקרה החולה, השלטון הסורי הבין, וביתר שאת שש שנים לאחר מכן, שיש לו מה להפסיד (שטח נוסף, שלטון). במקרה העזתי, לא יהיה הדבר כך. 2. אין לי ממש דעה מה לעשות עם עזה, אבל אני נוטה להתנגד לשליטה בה, למיטוט החמאס ובשלב זה גם לשיפור מצב האוכלוסיה כך "שיהיה לה מה להפסיד". 3. עמדה אחרת ומנומקת פורש היום איש המודיעין האחראי לערוץ הטלגרם שבכותרת: עזה: אז למה ישראל מתעקשת לספוג עוד ועוד השפלות מארגון טרור חלש אותו היא יכולה להכריע ללא ספק? מה עם הכבוד שנרמס וההרתעה שנשחקת בעוד שיתר עמי האזור מתבוננים במתרחש? מה עם הסבל של תושבי הדרום? כדי לענות על כותרת כזו מפוצצת ברור לכם שזה הולך להיות ארוך... קחו אוויר(ועשר דקות פנויות) ואנסה לענות על כל השאלות . לא מבטיח שכולם יהיו מרוצים מהתשובות. אצלול ישר ללב העניין ואח"כ אתעכב על שחיטת כמה פרות קדושות. כדי להבין איך יש להתנהל מול עזה צריך לבחון תחילה את האפשרויות העומדות בפני ישראל בעת הזו : 1. כיבוש הרצועה, מיטוט שלטון חמאס והטלת ממשל צבאי ישראלי. 2. כיבוש הרצועה, מיטוט שלטון חמאס ויציאה משטחי הרצועה. 3. סבב לחימה בסגנון צוק איתן בעוצמה כזו או אחרת שמטרתו החלשת חמאס ופגיעה כזו או אחרת בעצמתו הצבאית מבלי להביא למיטוטו. בסופו חזרה למתווה דומה לזה שהושג לאחר צוק איתן - במילים אחרות הסדרה ברמה כזו או אחרת מול חמאס . 4. הסדרה מול חמאס ללא סבב לחימה. חשוב לציין כמה עובדות על רצועת עזה כבר בשלב זה : * בעזה חיים היום כשני מיליון אזרחים. והם לא הולכים לשום מקום. * חמאס שולטת ברצועה ללא עוררין. אין איום על המשילות שלה. * בבחירות האחרונות שנערכו ב 2006 חמאס ניצחה ומשלא קיבלה את רסן השלטון מידי הפת"ח, כפי שהגיע לה ע"פ תוצאות הבחירות, לקחה אותו בכוח בשנת 2007 בהפיכה אלימה שחיסלה (תרתי משמע) את עיקר מוקדי הכוח וההשפעה של הפת"ח ברצועה. לעובדה זו נחזור בהמשך . הבה ונבחן את האפשרויות: האפשרות הראשונה: אני משער שרוב מוחץ של קוראיי ושל אזרחי מדינת ישראל אינם תומכים באפשרות שבה ישראל תכבוש מחדש את הרצועה, תטיל עליה ממשל צבאי ותצטרך לנהל את חייהם של 2 מיליון עזתיים קשי יום. אמנה בקצרה את הסיבות: מחיר צבאי, מחיר כלכלי, מחיר מדיני,מחיר בינ"ל, מחיר בחיי אדם. לגבי האפשרות השניה: מיטוט שלטון חמאס כיבוש ויציאה: הבעיה העיקרית באפשרות זו היא היום שאחרי. עזה, בה מצויים היום למעלה מ 50 פלגים צבאיים כאלה ואחרים תהפוך ל " No man's land". אין שלטון מסודר. אין כתובת ברורה עליה תוכל ישראל להפעיל לחצים ומנופים. איש הישר בעיניו יעשה. וירי רקטי בלי כתובת קשה מאוד לעצור במיוחד לאור העובדה שהרקטות מאוד נפוצות בעזה ויש ייצור מקומי אפקטיבי שלהן. במקרה כזה ישראל לא תוכל "להצניח" שלטון מבחוץ או לתת לפת"ח / אבו מאזן או כל גורם פלסטיני אחר את המפתחות לניהול הרצועה. זאת קודם כל מפני שאותו גורם ייתפס מיידית כמשת"פ של ישראל ובל נשכח את העובדה שציינתי קודם - התמיכה בשטח. לתנועת הפת"ח אין אחיזה בשטח ואין בסיס תמיכה בקרב האוכלוסייה לשם ביסוס שלטון יציב. מוקדי הכוח שלה ברצועה חוסלו . כעת נותרנו עם אפשרויות מספר שלוש וארבע שהן הריאליות ביותר והן אלה הרובצות לפתחם של מקבלי ההחלטות בישראל. המשותף להן הוא שבשתיהן חמאס נשארת בשלטון. בשתיהן ישראל מגיעה להסדרה כזו או אחרת עם שלטון חמאס. אז איך מחליטים באיזו אפשרות לבחור מבין השתיים? דמיינו לכם נדנדה מאוזנת שבצידה האחד אפשרות מספר 3: מבצע צבאי והסדרה ובצידה האחר אפשרות מספר 4 הסדרה ללא מבצע צבאי. כל אירוע שמתרחש בגזרה משפיע על הנדנדה שפעם עולה ופעם יורדת. קברניטי המדינה והצבא צריכים לשקול ולבדוק מדי יום אם כבר עברנו את הקו ואנחנו מגיעים למבצע או שעדיין לא הגענו לקו הזה. זה כל המשחק כולו. הקו הזה הוא סובייקטיבי בעיני הציבור. הקו האדום של תושב שדרות שחטף רקטה לתוך הבית שלו כנראה יותר קרוב לאפשרות מספר 3. אז למה לא הולכים למבצע וזהו? שאלת המחיר. על אותה נדנדה בדיוק. מבצע צוק איתן גרסה 2.0 יהיה יותר מהכל. יותר הרס. יותר נזק לכלכלה. יותר פצועים. יותר הרוגים. וסביר שגם יותר חטופים. קחו את תוצאות צוק איתן וכפלו בשתיים או בשלוש לכל הפחות (מבחינת שני הצדדים) . ובסופו של מבצע... בחזרה למשבצת הראשונה: הסדרה מול חמאס. איני טוען שאופציה של מבצע אינה נכונה בשום מקרה. אני טוען שיש למצות את האפשרויות האחרות ולצאת למבצע כזה רק כמוצא אחרון, כאשר המחיר שלו ידוע ונלקח בחשבון בדעה צלולה. שיקולים כאלה הם אלה שעומדים בפני מקבל ההחלטות בסוגיה העזתית כבדת המשקל. האם שריפת שדות היא שיקול ליציאה למבצע? גם אם ננטרל לרגע את המחיר בחיי אדם, עלותה הכלכלית של מלחמה גבוהה עשרות מונים מעלות הנזק לשדות. האם בסבב לחימה יסבלו תושבי הדרום פחות? כנראה שלא. האם סבל אינטנסיבי של הרוגים פצועים ומלחמה במשך כמה שבועות עדיף על פני סבל במינון נמוך לתקופה ארוכה? ומה אם שבועיים אחרי סיום המבצע שוב ישוגרו רקטות? מה אז? יוצאים לעוד מבצע? הרי לשגר רקטה זו פעולה פשוטה וקלה שיכול לבצע כל אחד מפעילי עשרות הפלגים העזתיים. אלו שאלות קשות וכבדות משקל. ואת ההחלטות לגביהן צריך לקבל בצורה שכלתנית מהראש ולא מהבטן. התגובה הטבעית אחרי שנותנים לך מכה היא להשיב מנה אחת אפיים. אבל מה אחרי המכה? מה קורה הלאה? בעזה, איך נאמר, החוכמה היא לקבל את ההחלטה הכי פחות גרועה. (המשך: בערוץ) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני די מסכים שקיים רוב גם בציבור וגם בגופי הממשל לדעה שלא כדאי לכבוש את רצועת עזה ולשלוט בה. אבל אני לא בטוח שהדעה הזאת היא דעה נכונה. לי לא ברור מדוע מה שטוב ביו"ש לא טוב ברצועת עזה. לדעתי אין כאן שוני עקרוני. אם הדעה הזאת נכונה, המסקנה היא שההתנתקות הייתה מוצדקת, ואפילו יותר מכך: יש לאמץ את הגישה הזאת גם ביו"ש. ולמסקנות האלה כבר לא תמצא רוב לא בציבור ולא בגופי הממשל. והשאלה היא מדוע? אתה אומר: "מחיר צבאי, מחיר כלכלי, מחיר מדיני,מחיר בינ"ל", מבלי להיכנס לפרטים, ושוב נשאלת השאלה למה בדרום לא ובמזרח כן. במזרח אין מחירים כאלה? אני חושב ששליטה בשטח היא הטובה שברעות. זה יכול להיות באמצעות שליטה ישירה, או באמצעות "תאום ביטחוני" כפי ששורר כרגע ביו"ש1, אם מצליחים לבנות מנגנון כזה. מה שקורה כרגע בעזה הוא נעדר שליטה ואין לאף אחד מושג איך זה יכול להתפתח. מה שכן נכון הוא שכיבוש ומעבר למצב של שליטה הוא הרבה יותר קשה ובעייתי מאותו מצב לו שרר ברצף מהתקופה שלפני אוסלו. בכל זאת היום אני חושב שהדרך הכי נכונה היא לעשות זאת. 1 אמנם לא בטוח כלל שהמנגנון הזה נצחי, וייתכן שיהיה צורך לעבור לשליטה ישירה. בשליטה ישירה יש אולי חסרונות, אבל יש גם יתרונות. בכל מקרה מעבר ממערכת שמבוססת על "תאום בטחוני" למערכת שמבוססת על שליטה ישירה אינו כה נורא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהמצב בעזה שונה מזה שבגדה מכמה בחינות - למשל הרכב האוכלוסיה וכמות אירגוני הטרור, פופולריות החמאס שם, כמות ואיכות הנשק שהצטברה. אבל יתכן שאת ההבדל הגדול נראה בקרוב - אבו מאזן. למרות ההסתה שלו נגד ישראל ומתן כספי הטרור, בניגוד לקודמו ובניגוד לחמאס, הוא נאבק במידה רבה בפעילות הטרור נגד ישראל. מדוע? אולי מאחר והוא נוכח שבעבר הפלסטינים רק יצאו מופסדים מכך, ואולי גם עקב החשש משבירת הכלים שתביא להשתלטות החמאס ואולי סיבה שאני לא מודע לה. ספק אם יורשו ימשיך בנתיב זה, מה שיחתור גם תחת מודל ההתמודדות שלנו ביו"ש וידרוש משהו אחר. אולי שליטה ישירה, כפי שאתה מציע, אולי חיבור לירדן, ואולי משהו שקשה לי לחשוב עליו כעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שגם ביהודה ושומרון החמס זוכה לתמיכה גדולה יותר בקרב הציבור, והסיבה שהרשות שולטת באזורי יהודה ושומרון והחמס שולט בעזה היא שאנחנו נמצאים כאן ואין אנו נמצאים שם. השתלטות החמס ברצועת עזה באה אחרי ההתנתקות כששוב לא היינו שם. בלעדינו אין קיום לאבו מאזן על כל מנגנוני השחיתות שלו. איני חושב שאחרי אבו מאזן הכל יתהפך. כל הגורמים שמתחזקים את המצב הזה לא ילכו יחד עמו. אמרתי בתגובתי הקודמת שאין ביטחון שמנגנון התיאום הביטחוני יימשך, אבל איני מוצא תלות מידית בהסתלקותו של אבו מאזן דווקא. לכן, באופן עקרוני, איני חושב שמה שקיים ביו''ש לא יכול להיות קיים ברצועת עזה. גם לא אכפת לי שהמנגנון הזה בעזה ייווצר באמצעות אותם אנשים אבו מאזן ואנשיו. אומרים שישנה איזו מדיניות של הימין להפריד בין השולטים בעזה וביו''ש כדי למנוע את הקמתה של מדינה פלשתינית בעתיד, אבל אני חושב שהסכנה הזאת לא אורבת לנו בעתיד הקרוב, ולא נורא שגם ברצועת עזה תשלוט הרשות הפלשתינית באמצעות הכידונים שלנו. לעניין ההבדל בכמות הנשק ואיכותו, ברור שהסיבה לכך היא נסיגתנו מהשטח. אם נחזור לשם, נוכל בהדרגה להחזיר את מצב ההתחמשות לזה שהיה קיים טרם אוסלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי היום את עמוס גלעד אומר שהשקט ביו"ש הוא רק 10% בעטיו של אבו-מאזן, כאשר שאר ה-90% הם בזכות השב"כ. אם כך, ודבריו נאמנים עלי כל עוד אין בידי מידע אחר, הדבר מחליש משמעותית את טענתי באשר לזמניותו של השקט ביו"ש, ובמעט, אבל רק במעט, גם את התנגדותי לשליטה ישראלית בטחונית בעזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להתעכב לרגע על "שליטה ישירה" ולשאול- ומה אז? נניח שאתה צודק, ובאמצעות שליטה ישירה נצליח להפחית את כמויות הנשק בעזה (לא בלי מחיר- הקרב בג'נין בחומת מגן יהיה כנראה הרף המינימלי לקרבות בעזה). ומה אז? אם נשאיר את המצב כפי שהיה תתחיל כעבור זמן תסיסה מחודשת. מה נעשה עם אינתיפאדה 3.0? אם לא נשאיר את המצב כפי שהוא - מה השינויים שאתה מתכנן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתפלא שאתה שואל אותי שאלה זו, כי אתה מכיר את דעותיי לא מהיום, ואתה כבר צריך לדעת מה אני חושב. אבל כיוון שאתה שואל, אחזור על כך בפעם המי יודע כמה. אני חושב שהתקופה הנוראה שבה התפוצצו אוטובוסים ובתי קפה שנקראה בשם המתון "אינתיפאדה" הייתה תוצאה ישירה של אי שליטה בשטח ולא של שליטה בו, והיא הסתיימה ברגע שחזרנו והשתלטנו על השטח. התיאום הביטחוני הוא מצב של שליטה שלנו בשטח שמאפשרת אותו. אנחנו אמנם מנצלים יריבות בקרב הרוצחים כדי לאפשר אותו, וזה אולי נוח מבחינות מסוימות, אבל לא התאום הביטחוני הוא העיקר אלא השליטה בשטח היא העיקר. אפשר לעשות אותה עם תאום בטחוני או ללא תאום בטחוני כפי שהיה טרם הסכמי אוסלו הארורים. האינתיפאדה ההיא לא התקיימה בגלל מה שגולדשטיין עשה או בגלל ששרון עלה להר הבית או עוד כל מיני שטויות שכל מיני חברה רוצים להאמין בהם, אלא בגלל שהם היו יכולים עקב אי השליטה בשטח, והיא הסתיימה ברגע שחזרה השליטה בשטח. אם אתה באמת מאמין שהשליטה בשטח היא זו שגורמת לאינתיפאדה, הרבה יותר נכון לשאול את השאלה לגבי גזרת יו"ש. בגזרת עזה הנתונים הגיאוגרפיים הם אחרים, ואז האלימות ותאוות הרצח נעשות בשיטות אחרות של איסוף טילים וחפירת מנהרות. אם תחזור השליטה לשטח הם לא יהיו יכולים ולכן הדברים האלה לא יהיו. אבל זה נכון שעל מנת להגיע לשליטה מליאה יהיה צריך לעבוד במשך זמן מסוים. לברוח קל. לתקן יותר קשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוזר על השאלה- נשלוט בשטח, ומה אז? עוד חמש שנים, עשר שנים, חמישים שנה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כדי שאבין, האם שאלתך מתייחסת גם ליו"ש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אני שואל על עזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש לא מבין אותך. כתבת שאם נשלוט תתפתח אינתיפאדה. אבל ביו"ש אנו שולטים, ושם לא תתפתח? כך או כך עניתי שדווקא אי השליטה מביאה לאלימות ולא השליטה, וזה נכון גם בעזה וגם ביו"ש, כי כשלא שולטים בשטח הם מנצלים זאת לבניית אלימות. אז לא ברור לי אם כן או לא שכנעתי אותך כי שוב לא הזכרת האינתיפאדה שלישית אפשרית דווקא בגלל שליטה, שעליה דיברת קודם. למקרה ששכנעתי אותך ורק מסקרן אותך מה "הפתרון" שלי לחמישים השני הבאות, אני מעתיק את סוף מאמרי "עשה שלום אך על תרדפהו": השמאל מנסה להחדיר לתודעתנו מוסכמה לפיה החתירה לשלום, וניסיון להגיע להסכם עם אבו מאזן, מהווים איזשהו "פתרון", לעומת אחיזה בסטטוס־קוו שאינו "פתרון". אני חושב שבנתונים הנוכחיים, במיוחד לאור המתרחש בעולם הערבי סביבנו, ל"פתרון" הזה אין שום סיכוי. כל הסכם שיכלול יציאה משטח הנמצא ממש בלב המדינה יוביל במקרה הטוב לחזרה לשם לאחר מרחץ דמים, כפי שקרה עם הסכמי אוסלו ביהודה ושומרון. הדרך האפשרית היחידה בתנאים האלה היא אחיזה חזקה בהמשך המצב הקיים. המצב הזה, שהוא בוודאי לא אידיאלי, שורר כמעט חמישים שנה. אולי במהלך חמישים השנים הבאות יקרה משהו שיאפשר הסכם שייעשה בצורה טבעית וברצון כן של שני הצדדים. אבל כרגע הדברים לא נראים כך. "רדיפת השלום", כלומר נסיונות לחיפוש פטנטים עוקפי מציאות, יכולה להביא אך ורק נזק. ואם יגיד מי שיגיד שבחירה בהמשך המצב הקיים אינה "פתרון", אומר לו שעדיפה הדרך הזאת, גם אם לטעמו אין בה פתרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר אתה מעוניין שנשלוט בעזה ואין אחר כך. ממשל צבאי בעזה הוא פתרון הקבע מבחינתך, ואתה מניח שיתקיים איזה סטאטוס קוו כפי שהיה בין 1967-1987. אני מתקשה להאמין בסטאטוס קוו - 1. דמוגרפיה- בשנת 1948 היתה אוכלוסית הרצועה כ-69,700 נפש, ב 1967 כ 353,000 נפש, וכיום בסביבות 2 מיליון, יותר ממחציתם מתחת גיל 18, והם ממשיכים להתרבות. איך אפשר להחזיר את הגלגל לאחור? 2. פרנסה- בין 1967-1987 כ 40% מתושבי הרצועה עבדו בישראל. אני לא רואה איך אפשר לחזור למצב הזה בסטאטוס קוו שאתה שואף אליו. איך תגרום לתנאים דומים שיאפשרו סטאטוס קוו? 3. חוסר יציבות- השלטון הצבאי החזיק מעמד 20 שנה, וכשפרצה האינתיפאדה ב 1987 הממשל האזרחי-צבאי הישראלי קרס. אם בתנאים של אז פרצה התקוממות עממית כעבור 20 שנה, אני מתאר לי שבתנאי סיר הלחץ הנוכחיים משך הזמן לפיצוץ יהיה קצר בפקטור נאה. אם אתה לא שואף לסטאטוס קוו שדומה ל 67-87' אז אתה מנסה ליצור סטאטוס קוו חדש שלא היה בעבר. כדאי שתתאר לי אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התנאים שתיארת בתוך עזה ישנם שם ללא קשר לשאלה אם אנו שולטים בשטח או שלא. התנאים האלה כשלעצמם אינם מחייבים חוסר יכולת של חיים. בסינגפור, למשל, מצב הצפיפות חמור יותר. לא ברור איך מצב שבו אנו בחוץ וכל המשאבים שמושקעים שם מופנים ליצור ורכישת אמצעי לחימה ומנהרות, מבלי שאנו יכולים להתערב, עדיף על מצב שבו יש לנו שליטה על הכיוון שאליו המשאבים האלה מופנים. אינתיפאדה ראשונה, אינתיפאדת אבנים אכן הייתה גם ברצועת עזה וגם בגזרת יו''ש, ונבלמה בסופו של דבר. האינתיפאדה השנייה, אינתיפאדת חגורות הנפץ והאוטובוסים המתפוצצים, שפרצה בעת שלא שלטנו בשטח לא בעזה ולא ביו''ש הייתה גרועה וחמורה לעין ערוך. האופן שבו אתה מציג את הדברים נעדר היגיון ומטעה. אתה, משום מה, מדבר על רצועת עזה בנפרד מיו''ש. אתה אומר ששליטה בשטח הביאה להתקוממות (האינתיפאדה הראשונה), ולכן אם נחזור ונשלוט ברצועת עזה היא תקרה שוב. אבל ביו''ש היא התחוללה גם כן באותה תקופה, והיום אנו שולטים בשטח והיא לא קיימת. כשלא שלטנו בשטח המצב ביו''ש היה חמור בהרבה. לא ברור למה אתה חושב שברצועת עזה החוקים הם אחרים. העובדות הן שביו''ש אנו שולטים היום וברצועת עזה, ששטחה קטן בהרבה והיא גם אינה נמצאת בלב מדינת ישראל, ובכל זאת הצרות הביטחוניות שלנו מגיעות דווקא משם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה עוסק בהשוואות ואני עדיין לא מדבר על פתרונות אחרים אלא על הפתרון שלך. >> התנאים שתיארת בתוך עזה ישנם שם ללא קשר לשאלה אם אנו שולטים בשטח או שלא נכון. אבל נראה לי שבפתרון שלך התנאים הללו מובילים להרעה הולכת ונמשכת. גם סיר לחץ שמייצר התקוממויות וגם אחריות שלנו כשליטים למצב. למשל- האם אתה מסלק את אונר"א והצלב האדום, ואז בתור השלטון אנחנו צריכים לדאוג לחינוך ולבריאות של התושבים? בתנאים הירודים של עזה יכולה לפרוץ מגפה, ואנחנו נצטרך לטפל בה. >> בסינגפור, למשל, מצב הצפיפות חמור יותר. היי, אני בעד להפוך את עזה לסינגפור של המזרח התיכון. איך אתה מציע לעשות את זה? >> אינתיפאדה ראשונה, אינתיפאדת אבנים אכן הייתה גם ברצועת עזה וגם בגזרת יו"ש, ונבלמה בסופו של דבר...ביו"ש היא התחוללה גם כן באותה תקופה, והיום אנו שולטים בשטח והיא לא קיימת ההבדל בין עזה ליו"ש הוא ההבדל בין החמאס לפת"ח. באינתיפאדה הראשונה הוקמה בעזה תנועת החמאס שהיא תנועה דתית לאומית שמטרתה הקמת מדינת הלכה אסלאמית פלסטינית בשטחי א"י. התשתית שלה היתה של שלוחת ארגון האחים המוסלמים בעזה. האחים המוסלמים היא תנועה דתית ששואפת למדינת הלכה בכל מדינות ערב. היא נוסדה במצרים ושם עיקר כוחה, ולכן השפעתה בעזה היתה גדולה בהרבה מאשר ביו"ש. צה"ל והשב"כ הצליחו לצמצם את פעילות החמאס ביו"ש אבל לא בעזה. כל החיסולים הממוקדים של 2003-2004 לא הצליחו להקטין את אחיזת החמאס בעזה. כיום יש שלטון עצמי מסוים של רש"פ ביו"ש ושלטון מלא של חמאס בעזה. תנועה לאומית מצד אחד ודתיים לאומיים מצד שני. באופן טבעי יותר קשה להתעסק עם דתיים לאומיים. אני חושש שההבדל המהותי בין חמאס לפת"ח הוא זה שלא יאפשר לנו לקיים מצב רגוע בעזה תחת שליטתנו. אני מתאר לי שזה גם היה הרציונל להתנתקות. >> וברצועת עזה, ששטחה קטן בהרבה והיא גם אינה נמצאת בלב מדינת ישראל, ובכל זאת הצרות הביטחוניות שלנו מגיעות דווקא משם. באינתיפאדה השניה חמאס הובילה את הטרור ופיגועי ההתאבדות1 כיוון שהצלחנו למגר את פעילותה ביו"ש זכינו משם לשקט יחסי. כיוון שלא הצלחנו למגר את פעילותה בעזה, למרות חיסול רוב ההנהגה הבכירה שלה, אנחנו ממשיכים לסבול מעזה טרור. ________ 1 מתוך חמאס [ויקיפדיה]: בשלוש וחצי שנותיה של האינתיפאדה השנייה ביצע חמאס 425 פיגועים, שבהם נהרגו 377 ישראלים ונפצעו 2,076 אנשים. 52 מפיגועים אלה היו פיגועי התאבדות, שבהם נהרגו 288 ישראלים ונפצעו 1,646. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה "פתרון" מופיעה בכותרת המאמר ואם קראת אותו היית צריך להבין שאני רואה במילה הזאת בהקשרים האלה מילה שמאלנית. זה לא מרתיע אותך מלחזור שוב ושוב על צמד המלים "הפתרון שלך", וזה ממש מרתיח אותי. לי אין "פתרון" כשם שלא היה לי פתרון לסכסוך עם מדינות ערב בשנותיה הראשונות של המדינה ולטרור של ה"פאדיון" לפני מלחמת ששת הימים וגם קודם, וכשם שאין לי "פתרון" לבעיית תאונות הדרכים ולמחלת הסרטן. לכם יש "פתרונות" (בעצם מילה מכובסת ל"נסיגות"), ובאמצעות הפתרונות האלה הבאתם עלינו אסון, ורק טיפשותו של האויב מנעה אובדן טריטוריות נוספות כגולן ומקומות אחרים, שבעקבותיהם היו נופלים עלינו אסונות נוספים. לעניין רצועת עזה או שאנחנו נשארים בחוץ או שאנחנו נכנסים, ואין דרך שלישית. אני חושב שכניסה ושליטה בשטח עדיפים משום שהעבר מלמד שבמקומות האלה יש פחות טרור כשאנו בתוכם. ההבדל שאתה עושה: "עזה זה חמס. יו"ש זה פתח", רק מצדיק את מה שאני טוען. לא בדקתי, אך ייתכן שאתה צודק בכך שהחמס נולד בעזה. אבל היכן הוא נולד זו עובדה שאינה משנה שום דבר. בלעדינו הוא חזק יותר בשני המקומות האלה גם פיזית וגם מבחינת תמיכת הציבור כפי שמעידים סקרים וכל מיני מערכות בחירות באוניברסיטאות וכדומה. זה שבעזה יש היום חמס וביו"ש "רשות" בשליטת פתח, זה בגלל שכאן אנחנו לא שולטים וכאן כן. הרי החמס השתלט על רצועת עזה רק אחרי שיצאנו משם, ולו נשארנו שם לא היינו מאפשרים זאת. אם אתה רוצה שבעזה יהיה פתח עם "רשות", תיאום ביטחוני עם חמס מוחלש (שהכרחי לקיום התאום הזה), אתה צריך קודם כל להשתלט על השטח, ואחר כך או לנהל את השטח בעצמך או למסור אותו ל"רשות", כשאתה ממשיך להישאר ולשמור עליה שלא תיכחד. אם זיכרוני איני מטעני אתה עצמך הצעת דבר כזה באחת מתגובותיך בעבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם המלה "פתרון" מקפיצה אותך, תציע לי מלה אחרת להשתמש בה למדיניות(?) שאתה מציע בעזה. אני לא זוכר שהבאתי עלינו שום אסון. אם יש לך איזה תמונה שלי מחבק את ערפאת תראה לי אותה. ולתאונות הדרכים יש לי פתרון כמו שאתה יודע. קישרתי בתגובתי הקודמת לערך "חמאס" בויקיפדיה. תוכל ללמוד שם שהחמאס לא רק נולד בעזה, הוא גם השתרש בעזה. על עוצמת האחים המוסלמים במצרים אתה יכול ללמוד מכך שמוחמד מורסי, נציג המפלגה שלהם, זכה בבחירות לנשיאות ב 2012, והקשר של עזה למצרים גדול פי כמה מהקשר של הגדה. האחים המוסלמים בעזה צברו כח בשנות השמונים בעידוד השלטון הצבאי הישראלי שראה בהם אלטרנטיבה לאש"פ. כשהוקמה החמאס מתוך האחים המוסלמים בעזה והתחילה בפעילות טרור כבר היה לה בסיס תמיכה רחב שם. החמאס השתלט רשמית על רצועת עזה רק אחרי שיצאנו משם, אבל כוחו והפופולריות שלו באוכלוסיה העזתית הלכו וגדלו עוד לפני כן, בזמן האינתיפאדה השניה. ההפתעה הגמורה של ישראל כשחמאס זכה ברוב סוחף בבחירות 2006 לרש"פ מראה עד כמה מיעטנו להעריך את הפופולריות שלו. ועכשיו אחזור לנושא- השאלה שלי היתה "ומה אז?" לגבי הפתרון שלך. לא ביקשתי להשוות אותו לפתרונות אחרים. הבאתי דוגמה ספציפית, והתייחסות שלך אליה תעזור לי להבין מה התכנית שלך. אתה טועה לחשוב שאני מתנגד לפתרון שלך משום שאני חושב שצריך לעשות ההיפך. אני לא. אני לא מתווכח אתך למה הפתרון שלי יותר טוב משלך. אני רוצה להבין את ההצעה שלך ולא להתווכח איתה. אולי אחרי שאני אבין אותה אני אתווכח איתה ואציע פתרון שלדעתי עדיף, אבל אני קודם כל רוצה להבין מה התכנית שלך. עכשיו אולי תקרא שוב את התגובות הקודמות שלי לא דרך הצעיף הרגיל שבו אתה מכסה אותן ותוכל לענות לדברים שאני אומר במקום לדברים שאני לא אומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא באמת מתייחס למה שאני אומר, ואין טעם שאחזור עליהם שוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקראת הבחירות בשנת 2006 תמכו בממשלת ישראל בהחרמת החמאס (וממשלת ארצות הברית לחצה לאשר להם להתמודד). הניצחון המוחלט שלו היה הפתעה, אבל היה ברור שהוא יגרפו חלק ניכר מהקולות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם פשוט אינך מבין מה הצעתי, כפי שאתה כותב לקראת סוף תגובתך, מבלי להתייחס לכל מיני שאלות מה כן מביא ללחץ ומה לא מביא ללחץ ומה כן יוצר טרור ומה לא יוצר טרור, כל מיני שאלות שעליהן, לדעתי, עניתי, אז בכל זאת אחזור על הדרך שאני מציע למרות שכבר כתבתי זאת מספר פעמים: לכבוש את רצועת עזה ואחר כך לשלוט בה באמצעות ממשל צבאי ומנהל אזרחי, או לחילופין, אם יתאפשר, ליצור מנגנון שלל "תאום בטחוני" בדומה לזה ששורר היום ביו"ש. ואז מה? להישאר במצב עד שהמציאות תראה לנו שהגיע הזמן לחשוב מחדש, ולעשות אולי איזה שינוי. זה יכול לקחת חמישים שנה כפי שהיה עד הסכמי אוסלו וביו"ש גם אחרי מבצע "חומת מגן" ונספחיו, או שאולי יותר או שאולי הרבה פחות. איני יודע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, וכמו שאני מבין המטרה של ההצעה שלך היא הפחתת הטרור. האם יש להצעה שלך מטרות נוספות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור. נראה לי שאל המטרה הזאת שואפים כולנו. גם הנסיגות מעזה וגרוש תושבי גוש קטיף נעשו למען המטרה הזאת, בעקבות התזה המוטעית שהטרור הוא תוצאה של ה''כיבוש''. ברור שאין לנו שום מטרה פילנתרופית של טיפוח השכנים, אלא אם כן היא נעשית לצורך הפחתת הטרור, כלומר למען עצמנו. לי יש גם מטרה נוספת, מטרה אידיאולוגית, שהיא הקמתו מחדש של גוש קטיף והישובים האחרים שהיו שם טרם ההתנתקות. ומעבר לאידיאולוגיה, אני גם מאמין שחידוש הישובים האלה יקל על הצבא לעשות את מלאכתו בהפחתת הטרור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאני חוזר על עצמי ובכל זאת, לעניין ''סיר הלחץ שמייצר התקוממויות'' שבא בגלל שהייתנו בשטח, זו תיאוריה שמאלנית שמוכחשת על ידי המציאות מכל כיוון שרק תבחר. האלימות הנוראה ביותר, האינתיפאדה השנייה, באה דווקא כשלא שלטנו בשטח, וכשהובטחו לאויב טריטוריות נוספות (אבל תמורת תום הסכסוך שלא קיים אצלו). התקוממות יכולה להיבנות גם כשאנו בפנים וגם כשאנו בחוץ, אבל כשאנו בפנים הסכויים שלה לקום קטנים יותר, ומטבע הדברים היא גם הרבה פחות מסוכנת. היום כשאנו שולטים ביו''ש אבל לא שולטים בעזה, מדברים על סיר לחץ דווקא בעזה שבה אין אנו שולטים, וכדי להקטין את הלחץ אנו מכניסים לשם כסף קטארי ללא יכולת פיקוח לאן הוא מגיע. לו היינו בפנים יש להניח שהכסף היה מגיע למקומות שבהם הוא היה אכן מפחית את הלחץ. ועוד לעניין ביטול אונר''א והצלב האדום, אני לא רואה את הקשר בין פעילות כזאת ובין שהייתנו בשטח. את הדבר הזה צריך לשקול בנפרד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיר הלחץ של עזה קיים בין אם אנחנו השלטון שם או לא. לא אמרתי אחרת. ואני אודה לך אם לא תשתמש ב''שמאלנים'' בתשובות שלך לשאלות שלי. אני לא מתעניין בתאוריות השמאלניות אלא באלו שלך. אם אנחנו השלטון אז אנחנו אחראים. זה הקשר. להגיד ''נחיה ונראה'' זו לא תכנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת - עדיף על ''נמות ולא נראה'', לפחות לבינתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשך מתוך הערוץ של אבו עלי אקספרס לשמחתי לא אני זה שצריך לקבל את ההחלטה. קריאת הדברים עד כה ודאי שעוררה בקרב חלקכם שאלות רבות ואולי גם גירודים בלתי מוסברים בגוף ובדיוק בגלל זה נעבור כעת לפינת שחיטת הפרות הקדושות / ניפוץ המיתוסים, שלאחריהם גם אציג דרך התמודדות נכונה, להשקפתי, לסוגיה העזתית: פרה מספר 1: סיכולים ממוקדים של בכירים ירתיעו את חמאס וימנעו שיגורים לעבר ישראל. שחיטה: סיכולים ממוקדים של בכירים יובילו לסבב לחימה רחב. עיין ערך אפשרות מספר 3. (זו אגב אחת הסיבות שהניה מחזיק בחיים יותר מ 48 שעות...) פרה מספר 2: ישראל צריכה להתנות את הסיוע ההומניטרי בהחזרת הנעדרים . שחיטה: אלו שני קווים מקבילים שלעולם לא ייפגשו. בכירי חמאס יסכימו לבצע התאבדות המונית בקפיצה מהגג של ברג' ט'אפר בעזה לפני שיסכימו לזה. אנסה למצוא מקבילה: זה כמו שחמאס תגיד לישראל שהיא מתנה את החזרת הנעדרים בשחרור אלאקצא. אין סיכוי שזה יקרה וחבל על המילים שנשפכות סתם בעניין. הסיבה לכך היא ששחרור אסירים, מבחינת הפלסטינים, בעסקת שבויים, זה הגביע הקדוש. אין דבר נעלה מזה לתפיסתם. פרה מספר 3: אם ישראל לא תצא לסבב לחימה חמאס יהפוך לחיזבאללה 2 עם ארסנל טילים מאיים הרבה יותר. שחיטה: העובדה היא, שלמרות מבצעים כמו צוק איתן, חמאס ממשיכה לצבור ארסנל נשק מרשים, לפתח אותו ולהפוך למאיימת יותר. היום בעזה מצוי ידע מתקדם מאוד (בסיוע איראן וחיזבאללה) לייצור מקומי של נשק ותחמושת מסוגים שונים, מרקטות ועד כטב"מים. גם אם יושמדו כל מחסני התחמשות חמאס תוכל לייצר הכל מחדש בפחות מאמץ מבעבר באמצעות הידע שצברה. פרה מספר 4: יש לשכנע את המצרים באמצעות כסף ולחץ אמריקאי לפתוח את מעבר רפיח ולאפשר יציאה חופשית של עזתיים כדי לרוקן את עזה מהצרות של ישראל. שחיטה: אני חייב לציין שתאוריה זו צוברת מאמינים רבים וזוכה לעידוד ותמיכה של אנשים הנתפסים כמביני עניין בתחום, בשל העובדה שהיא מציתה את דמיונם של רבים כאילו כאן נמצא הפיתרון לכל צרות העם היהודי עם הפלסטינים. איך לא חשבנו על זה קודם? . נניח לרגע, היפותטית, שהשלב הראשון של התאוריה צלח וסיסי פתח את שערי רפיח (אני לא רואה את זה קורה ומייד ארחיב): יש בעזה היום 2 מיליון איש. כמה יעזבו? שליש? נתפרע ונגיד חצי? מה עם המיליון שנותרו? ומה עם חמאס ששולטת עדיין? דווקא אלה שיעזבו הם אלה שהיו מעוניינים בעתיד טוב יותר ולא בלחימה מול ישראל. אם היו רוצים "לשחרר את פלסטין" במאבק מול ישראל ודאי היום נשארים. כלומר אלה ששואפים לטוב ילכו ואנחנו נתקע עם "היותר בעייתיים", תחת שלטון חמאס. האמינו לי שהכוח הצבאי של חמאס לא יצטמצם בעקבות מהלך כזה. אגב א-סיסי יהיה חייב לאפשר להם לחזור אם ירצו ואז יכול להיות ייבוא קל יותר של טרור אחרי הכשרות מתקדמות לפעילים צבאיים של חמאס והגאפ באיראן למשל. בעיני זה לא יקרה כי א-סיסי ואזרחיו ממש לא מעוניינים בפלסטינים. הם ממש נחרדים מהרעיון. גם הם לא רוצים את העזתיים. מעבר לכך שאם תהיה הגירה במספרים גבוהים ממצרים למדינות אחרות א-סיסי יידרשו, מדינות אלו, מא-סיסי, לעצור אותה. ממש כמו האיטלקים וקדאפי. פרה מספר 5: אויבי ישראל רואים את התגובה הרופסת של ישראל מול חמאס ובכך חל כרסום בהרתעה הישראלית מולם. בשכונה שלנו במזה"ת מבינים רק כבוד וכוח. שחיטה: לא נתקלתי בשום פעולה התקפית נגד ישראל, בשנתיים האחרונות, מצד אויבי ישראל, אותה אפשר לייחס לכרסום ההרתעה מול חמאס. אז מה לעזאזל הפיתרון למצב בעזה? כאן אציג את השקפתי האישית. עזה היא מקום בו נפוץ עוני מחפיר. אבטלה של מעל ל 50%. אפס תקווה לצעירים שמסיימים לימודים גבוהים. מחסור בחשמל, מחסור במים. מחסור במזון בסיסי (יותר מחצי מהרצועה תלויה באספקת מזון מאונר"א לשם קיום). קשה לאיים על אדם שאין לו מה להפסיד. קשה לאיים על אדם ששולח את ילדיו לישון על בטן ריקה. כשלישראל למשל יש הרבה מה לאבד היא לא ששה לצאת למלחמה. רק בלית ברירה. מכורים לחיים הטובים. אחד האינטרסים המרכזיים של ישראל בעיני היא לדאוג לכך שלתושבי עזה יהיו תנאי מחיה טובים, שיהיה להם מה לאכול, שיתפרנסו בכבוד. זוכרים שאמרתי פעם שכסף מנצח אידאולוגיה? כאן זה אפילו עוד יותר בסיסי. בסולם העדיפויות אדם מעדיף להאכיל את ילדיו לפני שהוא מעדיף להלחם ב"כובש הציוני". ככה זה. אם מחיר ההפסד יהיה גבוה יותר האינטרס לעימות מול ישראל יצטמצם. כשיהיה לעזתיים יותר מה לאבד כנראה שהמוטיבציה שלהם לשגר רקטות ולההרג על הגדר בשביל 100 דולר תפחת. אז איך עושים את זה? דוגמא אחת (שעלתה בשיחות ההסדרה) היא הקמת אזורי תעשייה משותפים על גבול ישראל שיעסיקו אלפי עזתיים. משכורת מינימום בישראל שווה בערך פי ארבע ממשכורת ממוצעת (של אדם שהצליח למצוא עבודה) בעזה. זה דבר שיכול לשנות את המצב הכלכלי ברצועה מקצה לקצה ובהכרח יקרין על המוטיבציה לעימות. פתרונות של כניסת פועלים מעזה לישראל מעל גיל 45 אחרי בידוק קפדני של השב"כ, נמצאים על אותה סקאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיום מתוך הערוץ של אבו עלי אקספרס: אבל עכשיו תשאלו, בצדק, מה עם ההשפעה של איראן? הרי יש לה אינטרסים מחוץ למשוואה העזתית שמאיימים כל פעם מחדש לגרור את האזור לעימות ולא ממש מעניין אותה אם לעזתי הממוצע יש איך להאכיל את ילדיו. ככל שמחיר ההפסד של העזתיים יעלה, כוחה של ההשפעה האיראנית ירד. זה לא יקרה ביום אחד אבל הלחץ הכלכלי המופעל על איראן היום מסייע בכיוון הזה לצד ההשפעה המצרית הגדלה ברצועה (הנוגדת את ההשפעה האיראנית). לסיכום, צה"ל יכול בהחלט להכריע את חמאס מבחינה צבאית ולמוטט את שלטונה.(גם בחמאס מבינים את זה). השאלה המרכזית היא מה עושים ביום שאחרי ומה המחיר. כשאומרים לכם ש"צריך להכות בחמאס בכל הכוח כדי להחזיר את ההרתעה"( שזו סיסמא שנשמעת מצוין - א"ע) תשאלו אותם ומה השלב הבא? מה אחרי ה"בכל הכוח"? מה התוכנית אחרי הסיסמא? יצא קצת ארוך, תודה למי שקרא עד לכאן. אני מקווה שכעת יש לכם את הכלים לשפוט טוב יותר את הפתרונות המוצעים בתקשורת, חדשות לבקרים, בעניין הסוגיה העזתית ולהבין טוב יותר את המתרחש. עוד הערה לסיום: הגיבורים האמיתיים של המצב הנוכחי הם תושבי הדרום שחייבים לקבל פיתרון למצוקתם המתמשכת. האם הפיתרון למצוקה זו הוא מבצע צבאי נוסף בעזה? התשובה, כאמור, מעט יותר מורכבת ולא כזו של שחור ולבן . |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |