בתשובה לאפופידס, 17/06/19 19:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
המשך מתוך הערוץ של אבו עלי אקספרס לשמחתי לא אני זה שצריך לקבל את ההחלטה. קריאת הדברים עד כה ודאי שעוררה בקרב חלקכם שאלות רבות ואולי גם גירודים בלתי מוסברים בגוף ובדיוק בגלל זה נעבור כעת לפינת שחיטת הפרות הקדושות / ניפוץ המיתוסים, שלאחריהם גם אציג דרך התמודדות נכונה, להשקפתי, לסוגיה העזתית: פרה מספר 1: סיכולים ממוקדים של בכירים ירתיעו את חמאס וימנעו שיגורים לעבר ישראל. שחיטה: סיכולים ממוקדים של בכירים יובילו לסבב לחימה רחב. עיין ערך אפשרות מספר 3. (זו אגב אחת הסיבות שהניה מחזיק בחיים יותר מ 48 שעות...) פרה מספר 2: ישראל צריכה להתנות את הסיוע ההומניטרי בהחזרת הנעדרים . שחיטה: אלו שני קווים מקבילים שלעולם לא ייפגשו. בכירי חמאס יסכימו לבצע התאבדות המונית בקפיצה מהגג של ברג' ט'אפר בעזה לפני שיסכימו לזה. אנסה למצוא מקבילה: זה כמו שחמאס תגיד לישראל שהיא מתנה את החזרת הנעדרים בשחרור אלאקצא. אין סיכוי שזה יקרה וחבל על המילים שנשפכות סתם בעניין. הסיבה לכך היא ששחרור אסירים, מבחינת הפלסטינים, בעסקת שבויים, זה הגביע הקדוש. אין דבר נעלה מזה לתפיסתם. פרה מספר 3: אם ישראל לא תצא לסבב לחימה חמאס יהפוך לחיזבאללה 2 עם ארסנל טילים מאיים הרבה יותר. שחיטה: העובדה היא, שלמרות מבצעים כמו צוק איתן, חמאס ממשיכה לצבור ארסנל נשק מרשים, לפתח אותו ולהפוך למאיימת יותר. היום בעזה מצוי ידע מתקדם מאוד (בסיוע איראן וחיזבאללה) לייצור מקומי של נשק ותחמושת מסוגים שונים, מרקטות ועד כטב"מים. גם אם יושמדו כל מחסני התחמשות חמאס תוכל לייצר הכל מחדש בפחות מאמץ מבעבר באמצעות הידע שצברה. פרה מספר 4: יש לשכנע את המצרים באמצעות כסף ולחץ אמריקאי לפתוח את מעבר רפיח ולאפשר יציאה חופשית של עזתיים כדי לרוקן את עזה מהצרות של ישראל. שחיטה: אני חייב לציין שתאוריה זו צוברת מאמינים רבים וזוכה לעידוד ותמיכה של אנשים הנתפסים כמביני עניין בתחום, בשל העובדה שהיא מציתה את דמיונם של רבים כאילו כאן נמצא הפיתרון לכל צרות העם היהודי עם הפלסטינים. איך לא חשבנו על זה קודם? . נניח לרגע, היפותטית, שהשלב הראשון של התאוריה צלח וסיסי פתח את שערי רפיח (אני לא רואה את זה קורה ומייד ארחיב): יש בעזה היום 2 מיליון איש. כמה יעזבו? שליש? נתפרע ונגיד חצי? מה עם המיליון שנותרו? ומה עם חמאס ששולטת עדיין? דווקא אלה שיעזבו הם אלה שהיו מעוניינים בעתיד טוב יותר ולא בלחימה מול ישראל. אם היו רוצים "לשחרר את פלסטין" במאבק מול ישראל ודאי היום נשארים. כלומר אלה ששואפים לטוב ילכו ואנחנו נתקע עם "היותר בעייתיים", תחת שלטון חמאס. האמינו לי שהכוח הצבאי של חמאס לא יצטמצם בעקבות מהלך כזה. אגב א-סיסי יהיה חייב לאפשר להם לחזור אם ירצו ואז יכול להיות ייבוא קל יותר של טרור אחרי הכשרות מתקדמות לפעילים צבאיים של חמאס והגאפ באיראן למשל. בעיני זה לא יקרה כי א-סיסי ואזרחיו ממש לא מעוניינים בפלסטינים. הם ממש נחרדים מהרעיון. גם הם לא רוצים את העזתיים. מעבר לכך שאם תהיה הגירה במספרים גבוהים ממצרים למדינות אחרות א-סיסי יידרשו, מדינות אלו, מא-סיסי, לעצור אותה. ממש כמו האיטלקים וקדאפי. פרה מספר 5: אויבי ישראל רואים את התגובה הרופסת של ישראל מול חמאס ובכך חל כרסום בהרתעה הישראלית מולם. בשכונה שלנו במזה"ת מבינים רק כבוד וכוח. שחיטה: לא נתקלתי בשום פעולה התקפית נגד ישראל, בשנתיים האחרונות, מצד אויבי ישראל, אותה אפשר לייחס לכרסום ההרתעה מול חמאס. אז מה לעזאזל הפיתרון למצב בעזה? כאן אציג את השקפתי האישית. עזה היא מקום בו נפוץ עוני מחפיר. אבטלה של מעל ל 50%. אפס תקווה לצעירים שמסיימים לימודים גבוהים. מחסור בחשמל, מחסור במים. מחסור במזון בסיסי (יותר מחצי מהרצועה תלויה באספקת מזון מאונר"א לשם קיום). קשה לאיים על אדם שאין לו מה להפסיד. קשה לאיים על אדם ששולח את ילדיו לישון על בטן ריקה. כשלישראל למשל יש הרבה מה לאבד היא לא ששה לצאת למלחמה. רק בלית ברירה. מכורים לחיים הטובים. אחד האינטרסים המרכזיים של ישראל בעיני היא לדאוג לכך שלתושבי עזה יהיו תנאי מחיה טובים, שיהיה להם מה לאכול, שיתפרנסו בכבוד. זוכרים שאמרתי פעם שכסף מנצח אידאולוגיה? כאן זה אפילו עוד יותר בסיסי. בסולם העדיפויות אדם מעדיף להאכיל את ילדיו לפני שהוא מעדיף להלחם ב"כובש הציוני". ככה זה. אם מחיר ההפסד יהיה גבוה יותר האינטרס לעימות מול ישראל יצטמצם. כשיהיה לעזתיים יותר מה לאבד כנראה שהמוטיבציה שלהם לשגר רקטות ולההרג על הגדר בשביל 100 דולר תפחת. אז איך עושים את זה? דוגמא אחת (שעלתה בשיחות ההסדרה) היא הקמת אזורי תעשייה משותפים על גבול ישראל שיעסיקו אלפי עזתיים. משכורת מינימום בישראל שווה בערך פי ארבע ממשכורת ממוצעת (של אדם שהצליח למצוא עבודה) בעזה. זה דבר שיכול לשנות את המצב הכלכלי ברצועה מקצה לקצה ובהכרח יקרין על המוטיבציה לעימות. פתרונות של כניסת פועלים מעזה לישראל מעל גיל 45 אחרי בידוק קפדני של השב"כ, נמצאים על אותה סקאלה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סיום מתוך הערוץ של אבו עלי אקספרס: אבל עכשיו תשאלו, בצדק, מה עם ההשפעה של איראן? הרי יש לה אינטרסים מחוץ למשוואה העזתית שמאיימים כל פעם מחדש לגרור את האזור לעימות ולא ממש מעניין אותה אם לעזתי הממוצע יש איך להאכיל את ילדיו. ככל שמחיר ההפסד של העזתיים יעלה, כוחה של ההשפעה האיראנית ירד. זה לא יקרה ביום אחד אבל הלחץ הכלכלי המופעל על איראן היום מסייע בכיוון הזה לצד ההשפעה המצרית הגדלה ברצועה (הנוגדת את ההשפעה האיראנית). לסיכום, צה"ל יכול בהחלט להכריע את חמאס מבחינה צבאית ולמוטט את שלטונה.(גם בחמאס מבינים את זה). השאלה המרכזית היא מה עושים ביום שאחרי ומה המחיר. כשאומרים לכם ש"צריך להכות בחמאס בכל הכוח כדי להחזיר את ההרתעה"( שזו סיסמא שנשמעת מצוין - א"ע) תשאלו אותם ומה השלב הבא? מה אחרי ה"בכל הכוח"? מה התוכנית אחרי הסיסמא? יצא קצת ארוך, תודה למי שקרא עד לכאן. אני מקווה שכעת יש לכם את הכלים לשפוט טוב יותר את הפתרונות המוצעים בתקשורת, חדשות לבקרים, בעניין הסוגיה העזתית ולהבין טוב יותר את המתרחש. עוד הערה לסיום: הגיבורים האמיתיים של המצב הנוכחי הם תושבי הדרום שחייבים לקבל פיתרון למצוקתם המתמשכת. האם הפיתרון למצוקה זו הוא מבצע צבאי נוסף בעזה? התשובה, כאמור, מעט יותר מורכבת ולא כזו של שחור ולבן . |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |