|
||||
|
||||
לנוכח ה"סבב" האחרון עלה בדעתי שאם בוחנים באופן רציני את דרך פעולתו של נתניהו בהתמודדות מול בעיית רצועת עזה, מגיעים לו דווקא דברי שבח. כפי שהסברתי במאמר, נסיגות אוסלו וההתנתקות הובילו אותנו למצב שבו ללא פעילות מלחמתית דרסתית שכרגע אין לה תמיכה בציבור, אין פתרון לבעיה. בכל זאת נוצר מעין קונצנזוס בציבור שמגיע גם מימין וגם מרוב השמאל לפיו היה ראוי להגיב בצורה הרבה יותר חריפה בפעילות ממושכת יותר, ולא להסכים להפסקת אש ברגע שהחמס ביקש זאת. הקונצנזוס הזה הביא ליצירת לחץ על הממשלה לפעול בדרך כזאת. אבל נתניהו מוכיח שבנתונים המורכבים מול רצועת עזה, בניגוד לביקורת המושמעת כלפיו, דווקא יש לו דרך, והוא מתעקש לפעול על פיה תוך דחייה בלתי מתפשרת של הלחצים האלה. מה היה קורה אילו לא היו נענים לבקשת הפסקת האש של החמס? ימי הלחימה היו נמשכים ומשבשים את אירועי יום הזיכרון ויום העצמאות, ואולי האירוע הבין לאומי, הארוביזיון1 2 היה מתבטל, ורק אחר כך היינו מגיעים להפסקת אש, במצב שהוא באופן עקרוני לא שונה מהמצב היום. אז אולי ראוי לפעמים להגיב ביד קשה יותר, אבל כדאי לעשות זאת לא ברגע שהם בוחרים. והרגע של הסבב האחרון היה לא נוח מבחינתנו. 1 לא שאני אישית אוהב את האירוע הזה, אבל בכל זאת מדובר באירוע בין לאומי גדול שמושך תיירים רבים ויוצר תדמית חיובית למדינת ישראל. 2 עדיין ייתכן שהארויזיון בכל זאת יתבטל. הם יכולים מחר או מחרתיים ליצור "סבב" נוסף. לנוכח המצב ברצועת עזה, פרי אוסלו וההתנתקות, אי אפשר להיות בטוחים בשום דבר. |
|
||||
|
||||
ומה עם הרגע של הסבב הלפני אחרון? זה שבו הם ירו 500 רקטות ביום והסתיים בדיוק כמו הסבב הזה, אולי עם פחות הרוגים למרבה המזל? זה שהיה ברור לכולם שסיומו רק מבשר את הסבב הבא בקרוב? אז לא היו יום עצמאות ואירוויזיון בתור תירוצים. אה, אבל אז זה היה לפני בחירות, וחס וחלילה שראש הממשלה יסתכן במבצע עם תוצאות לא צפויות שיסכן את כסאו ואת חסינותו מכתבי אישום. בקיצור, תירוצים תמיד אפשר למצוא, המציאות מראה שזה כל מה שהם. |
|
||||
|
||||
אני סקרן לדעת - מה אתה הייתה עושה במקומו בסבב האחרון1? __ 1. והאחרון בלבד. קשה לשנות את העבר. |
|
||||
|
||||
כבר דשנו לעייפה בשאלה הזאת וברלבנטיות שלה במעלה הדיון, אתה מוזמן לקרוא ולמצוא את התשובות שלי שם. |
|
||||
|
||||
מממ... נראה לי שאוותר. אבל תודה על ההזמנה. |
|
||||
|
||||
זה בפתיל שכותרתו 'אסטרטגיה', אם תרצה, אבל פשוט חבל שאני אחזור על עצמי. |
|
||||
|
||||
כפי שאמרתי אולי ראוי לעשות לפעמים פעולות יותר חריפות, אך אין לכך משמעות עקרונית, ולפעמים זה יכול להביא למצב גרוע יותר או למצב טוב אולי יותר אבל במחיר לא כדאי. כמו שהארוויזיון וארועי יום הזכרון ויום העצמאות הם שיקול, גם יום הבחירות שהזכרת אותו בציניות הוא שיקול בלי ציניות. אני לא כל כך אוהב שמספרים לי מה הייתי אומר ''אילו'', אבל קשה לי להימנע מלחשוב מה ''ביביפוביומט'' כמוך היה היה אומר לו נתניהו היה עושה משהו חריג יום לפני הבחירות. |
|
||||
|
||||
הסבב הלפני אחרון היה הרבה יותר מיום לפני הבחירות. וכבר אמרו אחרים שלו ביבי היה נלחם בחמאס באינטנסיביות, הנחישות, חוסר המעצורים ועומק המחשבה והאסטרטגיה שהשקיע בקמפיין שלו, מצבנו הביטחוני היה נראה אחרת לגמרי. הניגוד בין הנ'ל לבין ההססנות, השתקנות, חוסר היוזמה וחוסר הנראות התקשורתית שלו כשהאויב הוא החמאס ולא בני גנץ, הוא דרמטי ללא גבול. ממי שידע לנפק פוסטים בפייסבוק תוך שעה, עשרות ציוצים וגם מסיבות עיתונאים דחופות בזמן בחירות, ההעלמות והנבצרות שלו מכל הערוצים האלה כשחצי מנתיניו תחת התקפות טילים תכופות היא ביזיון ופחדנות מעוררי קבס, ומראים ללא כחל סרק מה באמת סדר העדיפויות שלו. בושה וחרפה של מנהיגות רופסת. |
|
||||
|
||||
הרשה לי לא להתרגש מהניתוח המעמיק שלך, שלפיו אפשר להשיג שינוי במצב בגזרת עזה בעזרת ''עומק מחשבה'' ושטף ציוצים. תגובתך מליאה קלישאות אך חסרת תוכן מעשי. |
|
||||
|
||||
הפאטליזם ההו-כה-נח שלך לגבי חוסר היכולת המוחלט של הממשלה להשפיע על המציאות קצת מאיין כל דיון, ומשתיק כל ביקורת. והוא כמובן מתאים ככפפה חיד למנהיג שמדיניותו העיקרית כאן היא לעשות מעט כמיטב יכולתו בתחום הזה. אפילו לשיטתך - לפיה ''מנהלים'' את העימות בעזה ולא פותרים אותו, אני רואה הבדל ניכר בין אי פתרון שבו האויב מורתע וחושב פעמיים אם לשתק חצי מדינה, לבין אי פתרון שבו כל חודש חודשיים כולם במקלטים, וחלקם גם במקומות אחרים מתחת לאדמה. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאין לי הרבה מה להוסיף, אבל אולי נסיים בכך שתסביר לי מה זה ''ההו-כה-נח'' שלי, כי אין לי שום מושג על מה מדובר. |
|
||||
|
||||
מאחר וממילא כשאני מתאמץ ומפרט כוונות, מעשים, החלטות ותוצאות, אתה רואה רק ערימת קלישאות, אוותר על המאמץ הפעם. |
|
||||
|
||||
בחייך. אל תשאיר אותי ככה. |
|
||||
|
||||
אני חושב (אבל לא בטוח) שדב לא הבין לשונית את הצירוף ''הו-כה-נח'' (באמת נראה רצף מוזר של אותיות כשלא מכירים). שקלתי להתנדב להסביר, אבל זה קצת מעייף. דב, אם באמת זו האי-הבנה, אתה יכול להשמיט את ה''הו-כה-'' ולהוסיף ל''נח'' את החולם המלא שפונז השמיט - ''הפטאליזם הנוח שלך''. |
|
||||
|
||||
באמת לא הבנתי. עכשיו שהודות למאמציך שאני מבין, אני רואה שזה לא ממש משנה. ולמען האמת למרות שבקשתי הסבר, תיארתי לעצמי שלא מדובר כאן במשהו שיפקח את עיני לעולמות נסתרים ומופלאים, והייתי ישן לגמרי בשקט גם מבלי להבין. |
|
||||
|
||||
זה פרדוקס1 - צריך להתעמק במשהו כדי לגלות שמיותר להתעמק בו. 1. או כמו שאמרו כוורת "פוקה בורה כלב" |
|
||||
|
||||
כן, כך חשבתי, אבל זה לא נראה לי מאד קריטי להבנת המסר ממילא. |
|
||||
|
||||
לא תמיד האויב מסכים למלא את חלקו בהצגה ולהיות מורתע. לפעמים-לפעמים ''רבות'', כדי להשיג את ההרתעה הזאת, נאלץ צה''ל לעשות פעולות שעולות לנו במחיר בין לאומי גבוה שביבי אינו אוהב לשלם (ובצדק). |
|
||||
|
||||
נכון, אבל זה לא היה עיקר הטיעון שלי (או הנקודה שלי, ועם ירדן הסליחה). |
|
||||
|
||||
ואגב הסבב שלפני האחרון היה ממש בסוף מרץ בעיצומה של מערכת הבחירות של תשעה באפריל. כשכתבתי ''יום לפני הבחירות'' התכוונתי בדיוק ל''יום'' כזה. |
|
||||
|
||||
זה היה בנובמבר. |
|
||||
|
||||
כמו בכל דבר, אתה טועה גם בזה. הפנית לסבב קודם לזה. |
|
||||
|
||||
מדהים איך גם חלק גדול מהשמאל ויתר על סיכוי להסדר מדיני, ומעדיף לתקוף את ביבי מימין. ומה אם, למרות כל הדימויים וההשמצות, הוא היחיד שנמצא מספיק זמן ברצף בשלטון כדי לזהות הזדמנות לפיתרון שטרם נוסה, בשיתוף עם א-סיסי, קטאר, סעודיה וארה"ב? מה אם כדי לתת לזה הזדמנות הוא חושק שיניים ולא עושה את המהלך הפופוליסטי המתבקש? אבל אני מניח שהייתי מוצא גם אז מה לומר בגנותו- כי אם הוא לא רופס, הרי שהוא תוקפן ולא נותן הזדמנות לשלום... |
|
||||
|
||||
הוא לא מנסה. הוא מנסה לשמור על החמאס בעזה וכל עוד החמאס בעזה, יש בעיה. אנשי כחול לבן מדברים לא סתם על החרפת המערכה אלא גם החלפת החמאס (אם כי הם מתחמקים מהזכרת החלופה לחמאס). |
|
||||
|
||||
למה לדעתך הוא מנסה לשמר את החמאס בעזה? יש לו בן דוד עורך דין שם? יש להם מניות בטיסנקורפ? הם חברים של שרה? (כנראה שלא) ולכן - למרות האמירות הנחרצות של כחול לבן (שבראשה גנרלים שעד לפני 3 שניות צידדו בהשארת אותו חמאס) - כנראה שחמאס, על מגבלותיו ובעיותיו, הוא הכתובת איתה יש לדון (בתיווך מצרי, קטארי, סעודי ואמריקאי כמובן). כל אלטרנטיבה תהיה פחות טובה (מבין 3500 הפלגים השונים ברצועה, רק הוא, וקצת אחריו הגא"פ "המתון", הם היחידים שמצליחים לייצר חזות מסויימת של שליטה בשטח). |
|
||||
|
||||
כי זה משמר את המצב שאין לנו עם מי לדבר מכיוון שהרשות מייצגת רק חלק מהפלסטינאים. |
|
||||
|
||||
ומה רע לדבר עם החמאס על פיתרון בעזה ועם הרשות על הפיתרון ביו"ש? באיזה ספר רשום שזה צריך להיות אותו גורם בכל מקום? (בפרט שיש הפרדה גאוגרפית ביניהם, ולכן אולי גם מרחב פיתרונות שונה)? |
|
||||
|
||||
מה שיותר מדהים אולי, זה שבכל פעם שנתניהו מחליט החלטה תמוהה או כושלת על פניה, תומכיו נאלצים לעקם את תער אוקהם לרצועת מביוס, ולהמציא תיאוריות קונספירציה משוכללות ומופרכות כדי לא להתמודד עם מה שגלוי לעין. שוב ושוב אנחנו שומעים שהוא נכנע או לא הגיב או חדל אש בגלל איזה "סוד בטחוני סודי ביותר" שרק הוא ונתן אשל יודעים, ושמחכה לצוץ בכל רגע כדי להראות את תבונתו וגדולתו. ושוב ושוב הדבר נשכח אחרי שבועות, או שמתגלה איזה קשקושון קטנטן וההר הופך לעכבר. כשאני חושב על זה, זה מזכיר לי דפוס דומה ומוכר באפולוגטיקה דתית: בכל פעם שאלהים, שאמור להיות טוב ומיטיב, כושל בתפקידו ומאפשר לדברים איומים לקרות אפילו למאמיניו, צץ התירוץ ש"נסתרות דרכיו", ואנחנו לא מבינים שבעצם מאחורי הכשלון בעין מסתתרת הצלחה גדולה ונרחבת יותר. אלא שנתניהו איננו אלוהים - הוא, לטוב או לרע, בהחלט קיים - ואין שום סיבה להתייחס אליו ולשפוט אותו ככזה. |
|
||||
|
||||
הכי כיף להאזין לקול שבפנים. לא חייבים להתייחס למלל שבטרחה רבה נוסח עבורך :) |
|
||||
|
||||
הפסקה הראשונה שלי היתה בתגובה לטיעון המרכזי שלך. אם זה לא הובן, חזור וקרא אותה. |
|
||||
|
||||
חזרתי וקראתי. לא גיליתי משהו חדש. כנראה שגם אתה לא. |
|
||||
|
||||
הבנת נקרא, כמו גם אמונה עיוורת בקונספירציות, זה לא משהו שנפתור בפתילון באינטרנט. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |