|
מה שיותר מדהים אולי, זה שבכל פעם שנתניהו מחליט החלטה תמוהה או כושלת על פניה, תומכיו נאלצים לעקם את תער אוקהם לרצועת מביוס, ולהמציא תיאוריות קונספירציה משוכללות ומופרכות כדי לא להתמודד עם מה שגלוי לעין. שוב ושוב אנחנו שומעים שהוא נכנע או לא הגיב או חדל אש בגלל איזה "סוד בטחוני סודי ביותר" שרק הוא ונתן אשל יודעים, ושמחכה לצוץ בכל רגע כדי להראות את תבונתו וגדולתו. ושוב ושוב הדבר נשכח אחרי שבועות, או שמתגלה איזה קשקושון קטנטן וההר הופך לעכבר.
כשאני חושב על זה, זה מזכיר לי דפוס דומה ומוכר באפולוגטיקה דתית: בכל פעם שאלהים, שאמור להיות טוב ומיטיב, כושל בתפקידו ומאפשר לדברים איומים לקרות אפילו למאמיניו, צץ התירוץ ש"נסתרות דרכיו", ואנחנו לא מבינים שבעצם מאחורי הכשלון בעין מסתתרת הצלחה גדולה ונרחבת יותר. אלא שנתניהו איננו אלוהים - הוא, לטוב או לרע, בהחלט קיים - ואין שום סיבה להתייחס אליו ולשפוט אותו ככזה.
|
|