 |
|
 |
||
|
||||
 |
הסיפור האמיתי מאחורי הכותרת המגוכחת. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
(הסתייגות: עדיין לא קראתי את כל פסק הדין של המחוזי, ובכלל לא את פסקי הדין המאוחרים יותר) לא בדיוק. גם ההגנה במשפט לא טענה שמדובר על סיפור שהמתלוננת המציאה לצורך נקמה באב1 אלא שמדובר על מה שהיא באמת חושבת שקרה. השאלה המהותית שיש כאן היא: עד כמה אפשר להסתמך על זיכרון המתלוננת בלבד עם מעט עדויות מסייעות. כאשר הזיכרון יכול לעבור לא מעט שינויים (שלא לומר מניפולציות) במהלך השנים. 1 בהסתייגות אחת: ההגנה טענה שלפני שהמתלוננת חזרה ארצה והתלוננה במשטרה היא דרשה מאביה כסף ואיימה שתתלונן במשטרה. לא זכור לי עד כמה הטענה הזו התקבלה כנכונה עובדתית, אך בכל מקרה היא לא התקבלה כעדות לכך שמדובר על סיפור מומצא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נפתח (אצלי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לא אצלי. קראתי את מקור הדף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי דווקא כן, גם מהבית וגם מהעבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כמובן לא "הסיפור האמיתי" אלא טור פרשנות ובכיינות היסטרי (SIC) של "בעלת MA במגדר". מי שרוצה לדעת מה הסיפור האמיתי, יתכבד ויקרא את פסק הדין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסק הדין מלמד שהסיפור סבוך ולא פשוט בכלל. קשה לדעת למי להאמין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שקראתי את פסק הדין, התרשמתי שאף אחד לא צדיק שם. מצד אחד העדים מעידים כי הבחורה (שעבדה כנערת ליווי בניו יורק) סחטה את אביה עד שנמאס לו לשלוח לה כסף, ורק אז חזרה ארצה כדי להתלונן במשטרה, ושהיא מניפולטיבית וסכסכנית. מצד שני העדים גם מעידים שלאבא יש היסטוריה של הטרדות והצקות מיניות (אם כי לא אונס ממש) כלפי ילדות ונשים בסביבותיו - כולל אשתו בהיותה ילדה. אני אישית לא יודע איך הייתי פוסק אם הייתי בהרכב, שבעצמו הכריע ברוב קולות ולא פה אחד: בעוד שהשופטים רוטלוי וורדי פסקו ש"כדרכן של עבירות המין, מדובר בגרסה מול גרסה כאשר עיון מדוקדק בכל הראיות מוביל למסקנה, שעדות המתלוננת ראויה לאמון מלא", הרי שהשופטת אמסטרדם טענה ש"המאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה הדרוש במשפט הפלילי, ועל-כן יש לזכות הנאשם, מחמת הספק". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, גם מול העדויות שלאבא יש היסטוריה של עבריין מין, יש עדויות סותרות שהוא לא הטיפוס. מה גם שאם כ-ל העדויות אומרות שהוא כזה שקט, סמרטוט של אשתו, אני מתקשה להבין איך הוא הטריד אותה או איך הוא מטריד אחרות. הכל שם זה גרסה מול גרסה ורוב אלה שהעידו נגד האבא, נראה שעשו את זה אחרי ששכנעו אותם להעיד. לכן אני נוטה לדעתה של השופטת אמסטרדם. לא כי אני בטוח שהוא חף מפשע, אלא כי אני לא בטוח שהוא אשם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמסטרדם זיכתה אותו מחמת הספק בין השאר מכיוון שבמשפט לא נשמעו עדויות מומחים. משהובאו עדויות מומחים במשפט המשלים, החליטה אמסטרדם להרשיעו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אולי הוא באמת אשם. כל מה שקראתי זה את הקובץ שהביאו פה על הפרוטוקול של המשפט. שם קשה לדעת מה באמת הלך. הרי המתלוננת מאוד לא אמינה - זונה, סחטנית, לא יציבה, זכרון שבא והולך, החליטה להתלונן בעקבות חלום... אז מסתמכים יותר על העדויות כדי לקבוע אם החלום מתבסס על זכרון מודחק או לא. ויש עדויות לשני הצדדים. לא מקנא בשופטים. זה מאוד מסובך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי זה אכן טור בכייני ומפוספס. היא קובעת ש"אף אחד לא נכנס לכלא בגלל שחלם חלום". ואז מספרת לכאורה מה באמת קרה: המתלוננת חלמה ואז הגישה תלונה והאב הורשע. על סמך מה הורשע אם לא על סמך החלום? מה תמך בעדות התובעת? כל זה לא כתוב שם. רק חזרה בניסוחים שונים על המשפט ש"זה לא בגלל החלום". אחר כך היא מאשימה שוב ושוב את התקשורת על ההתמקדות בחלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידוע ש"זכרונות" מסוג זה הם לא פעם זכרונות שוא, כך שקשה מאד להכריע. לפני כמה עשורים קראתי על איזה כומר אמריקאי שנכנס לכלא בגלל עדות דומה של ביתו, ואחרי שהוא שהה שם כמה שנים התברר שהיא בכלל בתולה (לפי העדות שהכניסה את האב לכלא זה לא היה אפשרי). מכל מקום, אותה בעלת מ.א. במגדר לא ממש חזקה בלוגיקה: "שלוש שנים מאוחר יותר, אחרי שהבינה שהחלומות שחוזרים ופוקדים אותה אינם חלומות כי אם זיכרונות מהמציאות שנכפתה עליה כילדה..." (הדגשות שלי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה היא "אחרי שהבינה ש[מה שנראה לה כ]חלומות שחוזרים ופוקדים אותה אינם חלומות כי אם זיכרונות מהמציאות שנכפתה עליה כילדה..." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מדובר על חלומות. ועדיין עומדת השאלה: כמה מהזיכרונות שיש לה היום נוצרו במהלך תהליך ההיזכרות? נראה שהחלקים המהותיים לא נוצרו. אבל אני מניח (בתור מי שהשכלתו בתחום היא רק קריאת מעט מאמרים) שלא מעט מהפרטים הקטנים נוצרו בתהליך ההזכרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי העדויות, חלק מהליך ההיזכרות של בנות המשפחה נוצר באורח פלא פרק זמן כלשהו לאחר התלונה והמעצר. הדמות של המתלוננת עצמה לא אמינה ולא יציבה. אבל יש יותר מדי רעש מסביב שמלמד שאולי יש משהו במה שהיא אומרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו תגיד את האמת: הרי הסיפור האמיתי נמצא - כפסק דין שכל אחד יכול לקרוא את העובדות המצויות בו ולהחליט בעצמו - באינטרנט. מדוע לא קישרת אליו, אלא בחרת לקשר דווקא לטור פרשנות עלוב, מעליב, וחד צדדי, ועוד להכריז שהוא "הסיפור האמיתי"?! אחרי זה אתה מתפלא שיצא לך שם רע באתר הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''עלוב, מעליב, וחד צדדי'' היא הדרך שבה בחרה התקשורת לסקר את הפרשה וזה מעיד על תופעה כללית יותר. שיויון האישה הוא עדיין יעד שלא הגענו אליו במלואו. טור כזה מאזן את הדברים, שם אותם בפרופורציה ונותן זוית הסתכלות אחרת, דברים שלא תמיד אהודים על שמרני האייל. לגבי בחירות גרועות של קישורים ושמות רעים, זה מה שמאפיין את בני מינך כאן שכל האיסלאם בעיניהם ברברי ועיתון הארץ ''נאצי'' ו''שופר חמאס'' ועוד כהנה וכהנה תפיסות של קו-קלוקס-קלאן עברי גאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתתי לך הזדמנות לתקן, ובמקום זה אתה הורס לעצמך את המוניטין עוד יותר. חבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה נציג של מפיית המוניטין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מישהו שמסתכל מהצד ורואה איך אתה מדרדר את רמת הפורום, ובאותה הזדמנות עושה מעצמך צחוק, ומצר על כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל דברים כאלה נאמר: הגמל לא רואה את הדבשת של עצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת שוויון האישה הוא עניין מאוד בעייתי בבתי המשפט שנוטים מלכתחילה לטובת האישה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש. בפסק הדין של גואל רצון בית המשפט לא קיבל את האשמתו בסעיף העבדות כי לכאורה הנשים שהיו תחת מרותו יכלו להתנגד לה. כך גם בפסק דין לגבי זונה שהתאבדה מקפיצה מהחלון שעשתה זאת כביכול מרצונה החופשי. זוהי תפיסה פטרנליסטית ופאטריארכלית שבתי המשפט נתונים בה ללא יכולת או רצון להבין שנשים במקרים כאלו שבויות במסגרת הכולאת ומגבילה אותן. זה נכון גם ברמה כללית יותר ולכך התכוונתי שעדיין אין שיויון מלא לנשים למרות ההתקדמות הניכרת בתחום בעשורים האחרונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמד להביא פסקי דין יחידים, כשהמגמה הכללית מאוד אנטי-גברים. מדיניות שנקבעת על ידי שופטות ופרקליטות (רוב אנשי הפרקליטות הם בעצם נשות הפרקליטות). בדרך כלל כשאשה מאשימה גבר, במקום שהיא תידרש להוכיח את ההאשמות, הוא צריך להוכיח את חפותו והרשויות מתנקמות בו על כל אנס ובעל מכה שהיה בהיסטוריה, גם אם אין הוכחות ברורות שהוא אשם. עמי נוגשיו מעולל ונשים משלו בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא עם הנחיה 2.5 של פרקליטות המדינה (שנכתבה ע"י עדנה ארבל בהיותה ראש התביעה, מתוך אינטרס אישי), שמאיינת את החוק כנגד תלונת כזב, ובכך מאפשרת להגיש תלונות כזב ללא מורא החוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכך מעגנים את חוסר הצדק מלכתחילה. אבל זה יותר חמור. התהליך אמור לבדוק אם התלונה היא תלונת כזב. יש מקרים שבהם לגבר אין מספיק כלים להוכיח שהתלונה כוזבת, בגלל שיפוט/טיפול/הליך שמוטה לרעתו. וגם אם מדובר במקום שבו אין עניין של תלונה כוזבת, רק שיפוט בין גבר ואישה שרבים על הילדים, על הבית או כל דבר אחר, הסיכויים של הגבר גרועים מלכתחילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם המשטרה מגיעה למסקנה חותכת שהתלונה כוזבת, וכל מטרתה גרימת נזק לנילון/סחטנות/נקמה, אין דבר שהיא יכולה לעשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים איתך לגמרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לכאורה הנשים שהיו תחת מרותו יכלו להתנגד... כך גם בפסק דין לגבי זונה שהתאבדה מקפיצה מהחלון שעשתה זאת כביכול מרצונה החופשי. זוהי תפיסה פטרנליסטית ופאטריארכלית שבתי המשפט נתונים בה ללא יכולת או רצון להבין שנשים במקרים כאלו שבויות במסגרת הכולאת ומגבילה אותן." נכונה או שגויה, התפיסה הזו היא ההפך מפטרנליסטית ופטריארכלית. אולי אתה מתכוון: זוהי תפיסה פמיניסטית שבתי המשפט נתונים בה ללא יכולת או רצון להבין את המציאות הפטריארכלית שבה נשים שבויות במסגרת הכולאת ומגבילה אותן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הוא מחליט - זה מתוך שוביניזם פטריארכלי שכולא את האישה ומגביל אותה. אם היא מחליטה - זה מתוך שוביניזם פטריארכלי שכולא אותה ומגביל אותה. אם כל זה מחליא - זה בגלל ששמענו יותר מידי תירוצים וראינו יותר מדי עיוותים. מי שרוצה את הכוח, ידע שאיתו באה אחריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוהי תפיסה לא פמיניסטית - היא אמנם מייחסת לאישה יכולת החלטה ושיקול דעת אבל מתוך התעלמות למצב הממשי שהאישה נמצאת בו ולכן בהטלת האשמה על האישה את מעשיה היא בגדר פטרנליזם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגדיר פטרנליזם. אצלי המשמעות היא התייחסות אל האחר כמישהו שאינו בוגר כמוני (מלשון ''פטר'' - אב). המשמעות הזו לא מסתדרת עם מה שכתבת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון וכאשר מתייחסים למעשה של מישהו כאקטיביסט קיצוני שהיה יכול להימנע מימנו זהו פטרנליזם. גישה אמפתית ולא מתנשאת היתה מבינה את המצב שבו הוא נמצא ואת המסקנה הנובעת מכך שבעצם לא הייתה לו כל ברירה אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קישרו כבר לפסק הדין לפני שארז שלח את הודעתו. למה לקשר שוב? אבל בעצם, הנה פסק הדין מהעליון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באמצע הקריאה שלו. "פסק הדין המשלים" (התיק הוחזר מהעליון למחוזי לשם השלמת הדיון: הוספת עדויות מומחים. בסופו של דבר התקבלה הרשעה פה אחד. אחד מאותם פיות היה השופטת אלכסנדר שבדיון הקודם פסקה שהאב זכאי מחמת הספק) כולל עדויות של מומחים. כאן מובאות רק תמציותיהם. מי מתנדב להביא את פסק הדין המלא? נראה לי שזה צריך להיות מוקד הדיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המומחים טענו את זה: ״לדבריהם, תגובת המתלוננת לחלום אינה תואמת מקרים של זיכרון כוזב.״ מומחים הצליחו לשכנע את השופטים שיש דרך להבדיל בין סימפטומים שנובעים מזיכרון כוזב לבין סימפטומים שנובעים מזיכרון מודחק. זה כל הסיפור מן הבחינה המשפטית. אפשר לנהל דיון אם המומחים צודקים או טועים מבחינה מדעית, אבל לא נראה לי שאפשר לבוא בטענות אל בית המשפט. אם מספר מומחים טענו את אותה הטענה, אז החלטת בית המשפט היא סבירה בהחלט ואפילו מתבקשת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון, שהזיכרון הוא משהו אחיד כמו משהו שנשמר בקופסה שאפשר לשלוף ממנה אח"כ, שנוי במחלוקת. ראה למשל דיון 2315 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה גם לא מה שנטען במשפט. נבדקה הסבירות לכך שמה שהיא זוכרת הוא תוצאה של השפעה מאוחרת. השופטים השתכנעו מעדויות המומחים שנראה שבמקרה הנוכחי זה לא מה שקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתווכח עם הפן המשפטי, וישנם פערים בין הפן הזה ובין התנהגות של בני אדם (ראה נושא הטיות שיפוטיות). אני רק התייחסתי למשפט ''סימפטומים שנובעים מזיכרון מודחק'', בתגובת האלמוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כאן כבר עניין של הגדרה. לפי ההגדרה זיכרון מודחק1 מייצג מקרה אמיתי. לעומת זכרון כוזב שמייצג רעש ש"נשתל" מסיבה זו או אחרת. אם יש לך טראומה מדיוני קרוניות עקב השתתפותך בדיון כזה והדחקת לחלוטין את תוכנו, אבל אתה מתחיל להזכר בו, אז מדובר על זכרון מודחק2. ואם, כהמשך לכך (וכדי לדאוג שהכותרת תהיה רלוונטית) אתה פתאום זוכר מסיבה זו או אחרת שאני כתבתי את המאמר בנושא, הרי שמדובר על זכרון כוזב. 1 אם הוא אכן קיים. אבל לא בכך עוסקת ההגדרה 2 כמובן שמדובר קצת על הוצאה מההקשר, אבל עדיין ברוח ההגדרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל זה בדיוק ההערתי. הפער בין הגדרות משפטיות לראיות התנהגותית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוהי ההגדרה שמאפשרת דיון ברור יותר. לדוגמה, אפשר לטעון שכמעט לא קיים זכרון מודחק (כלומר: כאשר מצליחים להזכר בו בדיעבד הוא כנראה כבר מזוהם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לפעמים אפשר לקבל אישוש אובייקטיבי (מצד שלישי) לגבי אותו זכרון. לא סביר שאצל שני אנשים הוא ''יזוהם'' (אני מעדיף ''יעוות'') באותו אופן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקן אותי אם אני טועה אבל דיון ברור איננו המטרה אלא האמצעי בחתירה להראות אשמה או חפות. שככזה, נסיון להבהיר את הדיון יכול להעביר אותו לעולם משפטי מקביל לעולם האנושי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא טענתי שהמומחים צודקים. רק טענתי שבית המשפט השתכנע מעדות קונסיסטנטית של מספר מומחים שונים שאמרו כמעט את אותו הדבר בבית המשפט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צפריר. המתלוננת אשה מניפולטיבית מילדות. ונישארה כזו. העדות על האופי שלה הוא של אחותה הנשואה , נדמה לי שחיה בקיבוץ, (האחות הזו מציגה את עצמה כשפויה היחידה במשפחה שכולם בה מופרעים מלבדה). האחות השלישית מוכרת כסכיזופרנית. האבא כמובן הוא איש מוזר ולוקה בפריצות מינית אבל אין שום ראיה ממשית אחת שמאשרת את האונס ו/או גילוי עריות. במקום ראיות ישירות לאונס מביאים "מומחים". לדעתי מומחים אינם חלופות של ראיות . החלפת "ראיות ממשיות" בתיאוריות של מומחים זו דקדנציה של מערכת המשפט בארץ. ראיות זה תנאי הכרחי להרשעה, אפילו לא עדות וכאן כל העדויות מפוקפקות. העדויות החלשות עוברות תיגבור של חולשתן על ידי מומחים "שרינקים" שנותנים הסברים מפוצצים למה "ראיות חלשות" הן בעצם "ראיות חזקות" שמוחלשות רק בגלל "הטראומה" או בגלל "ההדחקה" וכל הבלה בלה הזה. אם אתה סקרן ורוצה לקרוא חומר גולמי (לא חומר מעובד על ידי כתב פסק הדין) קרא את התגובות במאמר בהארץ. כל תגובה רביעית למאמר היא כנראה תגובה של המתלוננת עצמה שמתארת את עצמה בתור "מי שיודע" או "מי שמכיר". המתלוננת מפזרת בתגובות שלה כל מיני רמזים והנחיות לקוראים ולחוקרים כיצד להוכיח את אשמתו של האבא. מספרת בין השאר שהוא הואשם באונס, אלא שמעולם הוא לא הורשע באונס, כנראה לא היה אונס. המתלוננת אישיות מניפולטיבית ללא ספק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה מאמר בהארץ? זה שמקושר מהדיון? שמדווח על הרשעתו הסופית והחלוטה (הבת השמשה במילה הזו בראיון ששמעתי ברדיו) של האב? לבת אין שום צורך לנסות להשפיע על בתי דין (בלי קשר לשאלת היעילות). לא הבנתי איך אתה מגיע למסקנה שהתגובות הן שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתי לתגובות על מאמר בעתון הארץ שלינק אליו מובא בראש המאמר כן. כרגע רשומות שם 77 תגובות. הזיהוי המשוער של זהות המגיבה הוא זיהוי על פי שימוש חוזר באותו סגנון דיבור ואותן מילים שמשמשות כטיעון, כמו כן מציגה את עצמה כקרוב בתור מישהו/מישהיא שמכירה את הנושא באופן אישי. הגזמתי בספירה לרעתה בעניין מספר התגובות, לא 1 מכל 4 תגובות היא תגובה שלה , אלא משהו כמו 1 מתוך כל - 10 תגובות היא תגובה של המתלוננת. אבל גם שיעור כזה מצביעה על דגם התנהגות מניפולטיבית (המתלוננת חשבה שהאלמוניות בתגובות תסתיר את זהותה לכן הציגה את עצמה בתור דמויות שונות שמצדדות במתלוננת, אלא שהסגנון והטיעונים מסגירים את הזהות האחידה). אם הבנתי אותך נכון אתה טוען שתגובות שלה בטוקבקים לא משפיעות על הדיון המשפטי. זה נכון אבל אינני דן בשיקול דעתה (כלומר אם היא אשה נבונה) אלא ניסיתי לאבחן את אישיותה (פסיכולוגיה בגרוש מצידי, אני מסכים, אבל בכל זאת שוכנעתי שיש לה אישיות של שקרנית ומניפולטיבית). לעניין האישיות שלה יש משקל במשפט, שהרי רוב העדויות נסמכות על דבריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקריאת פסה''ד - בסופו של דבר זו היתה הגרסה שלה מול הגרסה שלו. הגרסה שלה נראתה לשופטים אמינה יותר, בעיקר בגלל ההתפרצויות הרגשיות האותנטיות בזמן שטיחת גרסתה, אבל גם בגלל שלא ניסתה לטייח אלמנטים עובדתיים שלא היו נוחים לה. לעומתה האבא הכחיש לקונית את המיוחס לו, נשאר בעימות מולה כדג קר, וניסה לחפות על פרטים שלא היו נוחים לו (גם אם לא היה בהם כדי להרשיעו אלא רק תמכו בגרסת המתלוננת). שאר עדויות המומחים נועדו להבהיר האם יש בכלל היתכנות לצורה כזו של היזכרות במאורעות טראומטיים. אבל גם לאחר שקיבלו את העדויות הללו, זו לא היתה הסיבה להרשעה, אלא מה שפירטתי בפסקה הראשונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי זמן להגיב כעת (ואולי גם לא אחר כך), אבל אני מוצא בעיות קשות גם בגירסתה. בסופו של דבר - השופטים יכולים להיות סובייקטיבים ומוטים לגבי אמינות. אפרט במקצת. הם יכולים לסלוח לאי אמינות שלה ולהחמיר לגבי אי אמינות של הנאשם, או להיפך. זה סיכון גבוה לפסיקה אם מבססים ראיות של אמינות על רהיטות או על גמגום או שקרים שהם שקרים לבנים. כנ"ל טענות אמינות מהסוג: היא התרגשה בעוד הוא היה קר רוח זה אומר שהוא שקרן ואילו היא אותנטית. אנשים מתנהגים באופן מאוד שונה זה מזה, הם גם עושים הצגות לפעמים, לא צריך להסיק מסקנות מרחיקות לכת מצורת ההתנהגות של אנשים. שקרים לבנים כוונתי לשקרים שאדם משתמש בהם כדי לחסוך מעצמו חוסר נעימות. דוגמא לשקר לבן: נניח שלנאשם לא היה נעים לאמר שהוא משתמש בקונדום משום שהוא דתי , עד כמה שאני יודע מבחינה דתית שימוש בקונדום הוא עבירה. לפי הפרטים שקראתי הנאשם דתי או משהו קרוב לכך (למרות שהוא עסק הרבה בפריצות מינית, טוב בני אדם זה עסק מסובך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שקרים לבנים בבית המשפט הם אופרה אחרת. אם הוא אכן חף מפשע ובחר לסכן את הזיכוי שלו כדי להגן בדלתיים סגורות על עבירה דתית שביצע, אז ''לא נעים'' הוא הבעיה הקטנה ביותר שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקישור שבור אצלי. אני גם לא מצליח למצוא את פסק הדין בדף החיפוש של הנהלת בתי המשפט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה קישור חלופי מעיתון הארץ פסקי דין קודמים בעליון בפרשות של זכרונות מודחקים ותלונות מאוחרות על עבירות מין במשפחה. פס"ד "קורא במזוזות" ע"פ 5582/09 ניתן 20.10.2010 פס"ד "הושענא רבה" ע"פ 2218/10 ניתן 21.11.2011 |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |