|
||||
|
||||
"ואילו "מעריב" סובל מהתחרות בעיתון "ישראל היום", המחולק בחינם" ישראל היום היא הבעיה הקטנה ביותר של מעריב. הבעיה הגדולה ביותר של מעריב, כמו כל עיתוני הדפוס בעולם המפותח, היא שהאינטרנט הפך את המודל הכלכלי שלהם ללא כלכלי ומי מהם שלא הצליח למצוא לעצמו נישה מתאימה פשוט ימצא את עצמו מחוץ למשחק. למעריב עצמו יש עוד שתי בעיות קטנות (יותר מהאינטרנט, פחות מישראל היום), הניהול הכלכלי של העיתון הולך כבר כמה שנים בין החלק האפור של הגבול הפלילי (מקסוול) לחלק השחור (נמרודי) ובוודאי שבאופן לא מקצועי (מה זה: "לא הופרשו כדין כספים לקופת הפיצויים של העובדים על ידי הבעלים הקודם"? הבעלים הנוכחי היה אמור לעלות על זה עוד בשלב הגילוי הנאות, ואם לא, זאת אשמתו לכל דבר ועניין). מבחינה עיתונאית עיתון שמשלם לכותבי טוקבקים משכורת של פובליציסטים ומפרסם את ההגיגים הלא ערוכים שלהם כ"מאמרים", נותן לדובר פוליטי את התואר "עורך ראשי" בתקווה שהדובר יפעיל את קשריו עם הבוס הקודם שלו ומשלם לו משכורת בהתאם ומפרסם "כתבות" ו"תחקירים" שהם רק תרגומים של כתבות מהרשת ורכילויות של גורמים בעלי אינטרס בלי אפילו להצליב את הפרטים לא ראוי לשם "עיתון". גם ללא ישראל היום, ללא הפרינט ועם הנהלה הגונה, מעריב היה מגיע לפשיטת רגל. |
|
||||
|
||||
גיא רולניק על מעריב. |
|
||||
|
||||
צודק. |
|
||||
|
||||
"מעריב", חברה ציבורית שדו"חותיה הכספיים מתפרסמים מדי רבעון, הוא עסק סגור כבר חמש או שבע שנים... כל מי שערך בשנים האחרונות בדיקה כלכלית רצינית ל"מעריב" הגיע למסקנה שזה עסק גמור, סגור, עם שווי אפסי או שלילי... עיתונאי "מעריב" קראו, נחשפו וגם ראו את הניהול של החברה מבפנים. הם ידעו שהעסק רקוב." ואני שואל את עצמי אם אפשר להכיל את אותו הגיון על גיא רולניק עצמו1? 1 למשל, האם זה שהמאמר הזה פורסם אומר שרולניק יקרא אותו ויצליח להבין אותו? |
|
||||
|
||||
דו"חות כלכליים אמורים להיות משהו יותר נגיש ממאמר בתורת המספרים שלבכירי התחום ייקח כמה שנים לבדוק אותו. בפרט, כשחלק מעיתונאי מעריב הם בוודאי כתבים כלכליים. או שלא הבנתי את כוונתך? |
|
||||
|
||||
כתבים לענייני כלכלה מבינים בנושאי כלכלה כמו שכתבים לענייני מדע מבינים בנושאי מדע? |
|
||||
|
||||
אם כן אז ברור לי איך הם הגיעו לאן שהגיעו. |
|
||||
|
||||
עבדתי בעבר במחלקת הכלכלה של העיתון שהיה הנפוץ במדינה לפני שהתחילו לחלק עיתונים בחינם. כתבים לענייני כלכלה לא בהכרח מבינים בכלכלה. הם פשוט יודעים לכתוב, והיה צריך כתב נוסף למוסף כלכלה. |
|
||||
|
||||
נקודת המוצא שלי היא שכתב לא בהכרח צריך להבין מלכתחילה בתחום שהוא מופקד עליו (ישנם כישורים אחרים יותר חשובים), אבל שאחרי תקופה מסוימת של סיקור התחום הוא בהחלט יבין בו. אז אולי כתב במחלקת הכלכלה שמסקר את תחום הצרכנות לא צריך להבין בפנסיות, אבל כתב שמסקר את שוק ההון, מדיניות מיסוי1 ודברים בסגנון, רצוי שידע לקרוא דוחות כספיים ואם לא, כנראה שמשהו הוא עשה/עושה לא נכון. אגב, בעיני הבעיה היא לא היכולת לקרוא דוחות כספיים, אלא המחשבה השאננה ש"אצלי הכל בסדר" או חוסר היכולת לגזור מנתוני המאקרו את משמעותם עבור הכיס הפרטי שלך, בבחינת הסנדלר הולך יחף. וזה, כמובן, לא מאפיין אנשי עיתונות בלבד. 1 או דוגמאות אחרות, יותר מדויקות. |
|
||||
|
||||
"כתב לא בהכרח צריך להבין מלכתחילה בתחום שהוא מופקד עליו... - למה, בעצם, עפרונית חביבה? |
|
||||
|
||||
כי הוא יכול ללמוד את התחום קונקרטית אחרי שהוא ממונה לתפקיד, עם הדגשים הרלוונטים לתחום אותו הוא מסקר. התכונות הדרושות לכתב טוב הן אותן תכונות בין אם הוא מסקר את תחום החינוך, הרווחה, הכנסת, איכות הסביבה או הקולנוע. כמובן שרקע רלוונטי לתחום המסוקר יכול להיות מועיל ורצוי, אבל אלו דברים נרכשים, והם יכולים להרכש מהר מאד. |
|
||||
|
||||
כדאי אולי לחדד שזה נכון לכתבים שרק משמשים צינור למידע שמגיע אל הקוראים אך לא נכון לגבי פרשנים שדווקא כן צריכים להיות בקיאים במושא הפרשנות. |
|
||||
|
||||
נכון (ולכן אמרתי ''כתבים'' ולא ''עיתונאים''). |
|
||||
|
||||
לא לשוא אני מתוסכל. אחת הסיבות לכך הנה חוסר המקצועיות המאפיין אותנו, הישראלים, תופעה בה אני נתקל לעתים קרובות מדי ובתחומי עיסוק רבים. לדעתי, זוהי תוצאה של גישת ה"הסמוך", ה"יהיה בסדר" והגישה החפיפית הנפוצה מדי (לטעמי) במקומותינו. ההסבר שלך, גם לאחר החידוד של אלמונימוס, אינו משכנע אותי. אני עדיין סבור, שכתב בתחום מסוים חייב להכיר את התחום שהוא עומד לכסות ולרכוש בו ידע כתנאי מוקדם לכתיבה באותו התחום. אנחנו הרי מתלוננים לעתים קרובות על כתבות מטופשות/שגויות/לא מדויקות/לא רציניות. לדעתי, אחת הסיבות לכך הנה חוסר המקצועיות והידע של הכתב באותו התחום. אכן, מידת ההיכרות והידע הנדרשים בכל תחום צריכים להיות שונים בתחומים השונים - לא הרי הידע הנדרש מכתב לענייני ספורט, למשל, מהידע הנדרש מכתב לענייני מדע - אבל העיקרון נותר: על כל כתב להכיר ולהיות בעל ידע סביר בתחום שהוא כותב עליו. אני גם לא מבין מה הקושי/הסיבה/התועלת שבשחרור כתב מן הצורך ללמוד ולרכוש ידע מוקדם בתחום שהוא עומד לכסות. שבת שלום לכל היהודים. |
|
||||
|
||||
א, אני לא חושבת שעניין ההכרות המוקדמת מיוחד דווקא לעיתונות בישראל. הכלים החשובים לכתב חדשות הם היכולת לזהות שמשהו קורה, חוש ביקורת, יכולת יצירת קשר עם אנשים, איתור מידע וכו'. יכולת כתיבה וניסוח, למשל, זו תכונה רצויה, אבל חשובה פחות (בניגוד למצב אצל כתבי צבע). היכרות עם התחום אותו אתה מסקר היא חשובה, אבל היא עניין נרכש. בדיוק כמו שאינסטלטור, רצוי שמראש תהיה לו גישה לחיבור ופירוק, ועבודה עם הידיים, וחיבה לברגים, אבל הוא לא חייב לדעת איך בדיוק מתקנים אסלה. בשביל זה לומדים. ואת ה''למידה'' הזו אפשר לרכוש בעזרת קורסים, בעזרת תקופת חפיפה מעמיקה או על ידי שימוש כשוליה. הבעיה כפי שאני רואה אותה היא התחלופה המהירה של אנשי מקצוע כך שתקופת הלמידה תופסת נפח גדול באופן יחסי. לא הלימוד כשלעצמו. |
|
||||
|
||||
הדוגמא של אינסטלטור היא דוגמא טובה. את אומרת, מצד אחד, שהוא לא חייב לדעת איך בדיוק מתקנים אסלה (כדי לקבל הזמנה לתקן אותה כוונתך, אני משער), אבל - מצד שני - את כן מחייבת אותו ללמוד (לפני שיקבל הזמנת עבודה לתיקון אסלה כוונתך, בודאי) בעזרת קורסים או תקופת חפיפה (לחפיפה עם מקצוען התכוונת, אני מניח) או בעבודה כשוליה (לשוליה של מקצוען כוונתך, אני מניח). אני רואה סתירה בדברייך. להערכתי, הסתירה נובעת מכך שגם את חשה ומבינה, שיש בעיה בכך ש"האינסטלטור" (איך הוא יכול להציג את עצמו כאינסטלטור, אם אין לו שום ידע מוקדם בתחום?) יתגלח על הזקן של אחרים. אמרי מעתה: אין זה ראוי שבעל מקצוע יעסוק בו, אלא לאחר שרכש ידע מוקדם סביר (תהיה אשר תהיה דרך רכישת הידע), המאפשר לו לומר על עצמו, שהוא בעל מקצוע באותו התחום. |
|
||||
|
||||
על סמך הכתבות שלהם, רוב הכתבים הכלכליים של מעריב מבינים בכלכלה בערך עוד פחות ממני. |
|
||||
|
||||
עופר נמרודי (פורמלית חברת הכשרת הישוב) ממשיך להחזיק ב-27% ממעריב. דנקנר (פורמלית IDB) מחזיק ב-61% ומוכן לממן שני שלישים מכספי הפיצויים החסרים. נמרודי, נכון לעכשיו לא מוכן. |
|
||||
|
||||
אני בספק אם זה חוקי, מקצועי זה בטח לא (מצד שניהם). |
|
||||
|
||||
שלי יחימוביץ' כתבה היום: "עופר נמרודי, המו"ל הקודם של מעריב ועבריין מורשע שישב בכלא, שיגר אלי איום מחוצף בתביעת דיבה. על מה? על כך שחשפתי את הקומבינה שבה בעצם מכר את בניין מעריב לעצמו בסכום מגוחך ערב מכירת העיתון. תבעתי ממנו למכור את הבניין שכמובן שווה הון, ולכסות בתמורה את הכסף שגזל על פי החשד מההפרשות הסוציאליות של העובדים. זה מכתב איום נלעג. הוא אומר שזו עסקה שנעשתה בין קונה למוכר מרצון! ברור. כמו כל עסקת בעלי עניין. מכירה ששקפה בעיקר את רצונו של המוכר נמרודי למכור את הנכס לקונה נמרודי שמאוד רצה לקנות את מה שנמרודי מכר לנמרודי. זו היתה מכירת אחד הנכסים הכי משמעותיים של העיתון, בדרך לקריסתו הפיננסית שממיטה עכשיו חורבן על אלפי עובדים עשוקים. גם העיתונים שפרסמו את ההודעה שלי קבלו איומי תביעת דיבה. גם מעריב. אין בושה. אני קוראת לעיתונים שפרסמו את הידיעה לא להיבהל מאיומי הסרק ולחטט עוד יותר ביסודיות בסיפור הזה. נוחי דנקנר ונמרודי ימשיכו לחיות בבתי פאר ולחיות חיים שרק מעטים בעולם זוכים להם. עובדי מעריב הם שיזרקו לרחוב בלי פנסיה". |
|
||||
|
||||
דמגוגיה במיטבה (ולא מפליא לאור זהות הכותבת). אם נמרודי הוא הבעלים של העיתון (מו"ל או פושע לא קשורים לעניין), אז הוא יכול להעביר לעצמו או לכל חברה שלו כל חלק מהעיתון גם בחינם, בתור דיווידנד (שעליו יש לשלם מס). מתי אסור לו להוציא נכסים ? כשיש סכנה לפשיטת רגל ואי תשלום חובות אחרים, אז יוצא שהבעלים מעדיף את עצמו, בעוד שעדיפות הולכת לבעלי האג"ח ושאר בעלי חוב. העיתון לא פשט רגל תחת נמרודי, בנתיים אף אחד גם לא הוכיח שהוא לא הפריש כראוי. אם יש כאן בעיה1, זה שמאז באה חברה אחרת, שפכה ים של כסף, ציבורי בחלקו, עבור עסק שברור שהוא מת. 1 חוץ מהשאלה האם ומתי לא הופרש כסף כראוי, ובמידה וזה קרה גם קודם, למה לא עלו על זה בבדיקת הנאותות לפני הקניה. |
|
||||
|
||||
היא לא טענה שהעסקה אינה כשרה. אלא רק שהיא מסריחה. מעבר לשיקולים כלכליים יש גם עניין של נראות. אם כי אני מסכימה שהוא לא חייב לממש דווקא את הנכס הנדל''ני כפי שכמה אנשים מבחוץ החליטו וקראו לו לעשות. |
|
||||
|
||||
נו באמת, אתה באמת כל כך תמים או שאתה רק עושה את עצמך? העיתון הוא חברה ציבורית שהייתה בשליטת נמרודי. נגיד 51% של נמרודי. נניח הבניין שווה 200 מיליון דולר. נמרודי (ששולט בעיתון) מוכר לנמרודי (הלקוח המיליונר) את הבניין בחצי מערכו האמיתי (100 מיליון דולר). אפשר להוציא איזו הערכת שווי שרוצים שמצדיקות את העניין, ואני בטוח שעשו את זה. והנה כך, במטה קסם, נמרודי הרוויח כחצי מערכו (האמיתי) של הבניין- 100 מיליון דולר, והחברה הפסידה 100 מיליון דולר, כי הבניין היה שווה 200. נכון, נמרודי בעל השליטה הפסיד גם חצי מזה, כי הוא בעלים של חצי מהחברה. לכן בפועל הרוויח רק 50 מיליון דולר. נמרודי המסכן. זו נקראת עסקת בעלי עניין, שנעשית תמיד על חשבון בעלי מניות שקטים מהציבור, לטובת הטייקונים ובלעי השליטה. לא מזמן התפרסמה עסקת בעלי עניין אחרת שבה נמכרה גנדן תיירות מדנקנר לאי.די.בי. לגנדן תיירות היו חובות גדולים, שדנקנר היה צריך לשלם. עשו הערכת שווי שמראה ששווה לקנות, ואי.די.בי קנתה. דנקנר עכשיו לא צריך לשלם, כי אי.די.בי היא חברה בע"מ. וכך פגעו גם בבעלי מניות מהציבור של אי.די.בי, וגם בבעלי החוב של גנדן תיירות, כי דנקנר לא צריך להביא יותר כסף מהבית. |
|
||||
|
||||
עיסקה בין החברה לבעל עניין בה חייבת אישור מצד בעלי המניות האחרים (או נציגיהם), כדי למנוע בדיוק את המצב עליו אתה מדבר. לא צריך את חברת הכנסת יחימוביץ', ישנה רשות שלמה שמתעסקת בדברים כאלו. אבל מעניין אותי, אם לפני המכירה של נמרודי לדיסקונט הוא החזיק ב-93% ממניות החברה, כמה בדיוק הרוויח נמרודי על חשבון הציבור בעיסקה הנ"ל ? |
|
||||
|
||||
אתה מתכוון לרשות להגבלים עסקיים? עובדה שהיא מאפשרת את זה. |
|
||||
|
||||
את מבקרת את תיפקודה של רשות על סמך התחושה שלך שהעסקה לא כשרה ? או שאולי בדקת שאכן השווי לא ראלי, שלא התקיימה הצבעה של בעלי מניות המיעוט ושהרשות אכן לא עשתה כלום בנושא ? דרך אגב, היה מכרז על בית מעריב, היתה הצעה אחת (48 מליון) שנפסלה (לא צורפה ערבות, גם לא לאחר הארכה), ואף אחד אחר לא היה מוכן להציע יותר במכרז פומבי. לי זה נשמע כשר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |