בתשובה להאייל האלמוני, 21/09/12 1:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גיא רולניק על מעריב. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מעריב", חברה ציבורית שדו"חותיה הכספיים מתפרסמים מדי רבעון, הוא עסק סגור כבר חמש או שבע שנים... כל מי שערך בשנים האחרונות בדיקה כלכלית רצינית ל"מעריב" הגיע למסקנה שזה עסק גמור, סגור, עם שווי אפסי או שלילי... עיתונאי "מעריב" קראו, נחשפו וגם ראו את הניהול של החברה מבפנים. הם ידעו שהעסק רקוב." ואני שואל את עצמי אם אפשר להכיל את אותו הגיון על גיא רולניק עצמו1? 1 למשל, האם זה שהמאמר הזה פורסם אומר שרולניק יקרא אותו ויצליח להבין אותו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דו"חות כלכליים אמורים להיות משהו יותר נגיש ממאמר בתורת המספרים שלבכירי התחום ייקח כמה שנים לבדוק אותו. בפרט, כשחלק מעיתונאי מעריב הם בוודאי כתבים כלכליים. או שלא הבנתי את כוונתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבים לענייני כלכלה מבינים בנושאי כלכלה כמו שכתבים לענייני מדע מבינים בנושאי מדע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כן אז ברור לי איך הם הגיעו לאן שהגיעו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עבדתי בעבר במחלקת הכלכלה של העיתון שהיה הנפוץ במדינה לפני שהתחילו לחלק עיתונים בחינם. כתבים לענייני כלכלה לא בהכרח מבינים בכלכלה. הם פשוט יודעים לכתוב, והיה צריך כתב נוסף למוסף כלכלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודת המוצא שלי היא שכתב לא בהכרח צריך להבין מלכתחילה בתחום שהוא מופקד עליו (ישנם כישורים אחרים יותר חשובים), אבל שאחרי תקופה מסוימת של סיקור התחום הוא בהחלט יבין בו. אז אולי כתב במחלקת הכלכלה שמסקר את תחום הצרכנות לא צריך להבין בפנסיות, אבל כתב שמסקר את שוק ההון, מדיניות מיסוי1 ודברים בסגנון, רצוי שידע לקרוא דוחות כספיים ואם לא, כנראה שמשהו הוא עשה/עושה לא נכון. אגב, בעיני הבעיה היא לא היכולת לקרוא דוחות כספיים, אלא המחשבה השאננה ש"אצלי הכל בסדר" או חוסר היכולת לגזור מנתוני המאקרו את משמעותם עבור הכיס הפרטי שלך, בבחינת הסנדלר הולך יחף. וזה, כמובן, לא מאפיין אנשי עיתונות בלבד. 1 או דוגמאות אחרות, יותר מדויקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כתב לא בהכרח צריך להבין מלכתחילה בתחום שהוא מופקד עליו... - למה, בעצם, עפרונית חביבה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי הוא יכול ללמוד את התחום קונקרטית אחרי שהוא ממונה לתפקיד, עם הדגשים הרלוונטים לתחום אותו הוא מסקר. התכונות הדרושות לכתב טוב הן אותן תכונות בין אם הוא מסקר את תחום החינוך, הרווחה, הכנסת, איכות הסביבה או הקולנוע. כמובן שרקע רלוונטי לתחום המסוקר יכול להיות מועיל ורצוי, אבל אלו דברים נרכשים, והם יכולים להרכש מהר מאד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי אולי לחדד שזה נכון לכתבים שרק משמשים צינור למידע שמגיע אל הקוראים אך לא נכון לגבי פרשנים שדווקא כן צריכים להיות בקיאים במושא הפרשנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון (ולכן אמרתי ''כתבים'' ולא ''עיתונאים''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לשוא אני מתוסכל. אחת הסיבות לכך הנה חוסר המקצועיות המאפיין אותנו, הישראלים, תופעה בה אני נתקל לעתים קרובות מדי ובתחומי עיסוק רבים. לדעתי, זוהי תוצאה של גישת ה"הסמוך", ה"יהיה בסדר" והגישה החפיפית הנפוצה מדי (לטעמי) במקומותינו. ההסבר שלך, גם לאחר החידוד של אלמונימוס, אינו משכנע אותי. אני עדיין סבור, שכתב בתחום מסוים חייב להכיר את התחום שהוא עומד לכסות ולרכוש בו ידע כתנאי מוקדם לכתיבה באותו התחום. אנחנו הרי מתלוננים לעתים קרובות על כתבות מטופשות/שגויות/לא מדויקות/לא רציניות. לדעתי, אחת הסיבות לכך הנה חוסר המקצועיות והידע של הכתב באותו התחום. אכן, מידת ההיכרות והידע הנדרשים בכל תחום צריכים להיות שונים בתחומים השונים - לא הרי הידע הנדרש מכתב לענייני ספורט, למשל, מהידע הנדרש מכתב לענייני מדע - אבל העיקרון נותר: על כל כתב להכיר ולהיות בעל ידע סביר בתחום שהוא כותב עליו. אני גם לא מבין מה הקושי/הסיבה/התועלת שבשחרור כתב מן הצורך ללמוד ולרכוש ידע מוקדם בתחום שהוא עומד לכסות. שבת שלום לכל היהודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א, אני לא חושבת שעניין ההכרות המוקדמת מיוחד דווקא לעיתונות בישראל. הכלים החשובים לכתב חדשות הם היכולת לזהות שמשהו קורה, חוש ביקורת, יכולת יצירת קשר עם אנשים, איתור מידע וכו'. יכולת כתיבה וניסוח, למשל, זו תכונה רצויה, אבל חשובה פחות (בניגוד למצב אצל כתבי צבע). היכרות עם התחום אותו אתה מסקר היא חשובה, אבל היא עניין נרכש. בדיוק כמו שאינסטלטור, רצוי שמראש תהיה לו גישה לחיבור ופירוק, ועבודה עם הידיים, וחיבה לברגים, אבל הוא לא חייב לדעת איך בדיוק מתקנים אסלה. בשביל זה לומדים. ואת ה''למידה'' הזו אפשר לרכוש בעזרת קורסים, בעזרת תקופת חפיפה מעמיקה או על ידי שימוש כשוליה. הבעיה כפי שאני רואה אותה היא התחלופה המהירה של אנשי מקצוע כך שתקופת הלמידה תופסת נפח גדול באופן יחסי. לא הלימוד כשלעצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמא של אינסטלטור היא דוגמא טובה. את אומרת, מצד אחד, שהוא לא חייב לדעת איך בדיוק מתקנים אסלה (כדי לקבל הזמנה לתקן אותה כוונתך, אני משער), אבל - מצד שני - את כן מחייבת אותו ללמוד (לפני שיקבל הזמנת עבודה לתיקון אסלה כוונתך, בודאי) בעזרת קורסים או תקופת חפיפה (לחפיפה עם מקצוען התכוונת, אני מניח) או בעבודה כשוליה (לשוליה של מקצוען כוונתך, אני מניח). אני רואה סתירה בדברייך. להערכתי, הסתירה נובעת מכך שגם את חשה ומבינה, שיש בעיה בכך ש"האינסטלטור" (איך הוא יכול להציג את עצמו כאינסטלטור, אם אין לו שום ידע מוקדם בתחום?) יתגלח על הזקן של אחרים. אמרי מעתה: אין זה ראוי שבעל מקצוע יעסוק בו, אלא לאחר שרכש ידע מוקדם סביר (תהיה אשר תהיה דרך רכישת הידע), המאפשר לו לומר על עצמו, שהוא בעל מקצוע באותו התחום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על סמך הכתבות שלהם, רוב הכתבים הכלכליים של מעריב מבינים בכלכלה בערך עוד פחות ממני. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |