 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם נשים לרגע את הבחורה האומללה הזאת בצד, שעברה מסכת התעללות קשה, ונתייחס למקרה שלה כאל קיצון בספקטרום מסויים - יש מישהי בקהל שיכולה אולי להסביר לי, פעם אחת ולתמיד, איך פועל המנגנון הנפשי הזה שגורם להרבה נשים שוב ושוב להתבטל בפני גברים מסויימים? החל מהקלישאה שבחורות "נמשכות לבחור הרע", דרך המקרים של התעללות שנחשפים מדי יום בתקשורת, וכלה בכל המקרים הפרטיים שאני נתקלתי בהם באופן אישי דרך קולגות וידידות - נשות קריירה מצליחות חזקות ומשכילות - איך לעזזל זה קורה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הכרתי גם כמה גברים שבטלו את עצמם בפני נשים אנוכיות ונצלניות. לטעמי היתה שם גם לא מעט התעללות, למרות שהיא לא היתה מהסוג הפיזי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיניי זה מתחיל מגיל צעיר, כשהקרובים לה מנמיכים/מבטלים אותה שוב ושוב, כשיטה, ואין אף אחד שתובע את עלבונה. היא פשוט לומדת את השיטה הזו, ולא מכירה אחרת. כשהיא פוגשת גבר (עם פוטנציאל להיות) מתעלל למשל, זה נראה לה יחסים נורמליים. סיבה שנייה היא, שגברים שנוטים להתעללות לא זורקים את הג'יפה שלהם ישר בפרצוף עם הפגישה הראשונה. קודמים לזה כמה חודשים של יחסי חיזור, רומן סוער, אולי אפילו מגורים יחד, ואז (אחרי ששוככת הסערה) פתאום מתחילה ההתעללות. יש מן הסתם גם מנגנון של "סטירה-סליחה", כך שהאישה מקווה שהדבר לא יישנה, סולחת ובעצם ממשיכה במערכת יחסים עד ההתעללות הבאה. אני מדברת על נשים שחיות עם גברים מתעללים למשל. ה"נורמה של מקרה הקיצון". לא מדברת על "נשות קריירה מצליחות וגו"' שמתקשרות לאקס שלהן בנואשות, או מתאהבות בגבר נשוי שלגביו הן עניין צדדי, וכולי. אלה מקרים קלושים מכדי להיכנס לאותה "נורמה", ואין בהם התעללות של ממש. אם אתה מדבר על "התבטלות" כגרסא חיוורת של ההתעללות, אז אולי היא גרסא חיוורת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הכל נכון, ו"זה נראה לה יחסים נורמליים", אבל הלא-חרדי צודק: משהו אצלנו, הנשים, דפוק באופן בסיסי, עוד לפני כל מה את מתארת. נשים מעריצות גברים גסי רוח ומאצ'ואיים גם בסרטים (אם לקחת שני כוכבי עבר גדולים כדוגמה - ג'ון ויין ולי מארוין) וגם בעולם המוסיקה - גם כשלא מדובר בהתנסות אישית אלא בסקס-אפיל המפוקפק של דמויות גבריות מייצגות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דברי בשם עצמך. אני לא מעריצה גסי רוח. ג'ון ויין הוא דמות אחת, ויש עוד כמה אבי טיפוס רומנטיים בסרטים הקלאסיים חוץ ממנו (דיק ואן דייק? רוק האדסון? לא משנה שנטיותיו ידועות, מתייחסת לפרסונה הקולנועית שלו. פרנק סינטרה? כולם שמרו על נימוסיהם הטובים באש ובמים). בעולם המוסיקה - מי? ראפרים סקסיסטיים מהארלם? יש עוד ז'אנרים חוץ מזה. ולא בטוח שנשים הן המעריצות הגדולות שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הדפנסיביות הזאת אשר לכן? לא דיברתי בשמך. מדובר על נשים במיליוניהן וגם על מספר פסיכולוגיות שניסו להבין אותן, החל בהלנה דויטש, כבר בשנות ה-40, ועד היום. לא בשמך ולא בשמי, אבל בכל זאת הצלחת להעלות בת-צחוק על פני - דיק ואן דייק - "אבי טיפוס רומנטיים בסרטים הקלאסיים"? את מתכוונת ש"ברט" מ"מרי פופינס" הוא לא דמות קומית חביבה בסרט ילדים אהוב, אלא מושא פנטזיותיהן האפלות של נשים בוגרות ברחבי העולם? וואו! איזו גישה חדשנית ומעניינת (נושא למאמר: הצד הסליזי של טוויטי)! ג'ון ויין מלמד דרך גבר-גבר בעלמה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שדיברת בשמי. או שיש לך שם אחר לקבוצת המיליונים הזו שמתלהבת מהקאובוי גס הרוח? וממתי "פסיכולוגים שניסו להבין" מאשר את קיומה של תופעה? :-) לגבי ואן דייק - טוב, אז זה סרט ילדים. האם חמקה מעינייך העובדה שלכל סרט דיסני יש גם רובד למבוגרים? אז הוא לא המאהב הפראי על עור נמר מול האח, אבל הוא אופציה רומנטית (במיוחד כשצופים בו בגיל חמש או שש, ומפנימים. דיסני טובים בזה, ע"ע מולאן, או יסמין, או שלגיה, כל אחת מהן מגלמת אבטיפוס נשי שהילדות לומדות ומחקות ברבות הימים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, יקירתי - ניצחתיני, היכיתיני שוק על ירך - זה הדבר הכי מוזר שפגשתי באייל, ומוזר, אם לא קצת קריפי, שהוא בא דווקא ממך :-]. לא נעלמו מעיני רבדים נסתרים בסרטי דיסני (גם מיודענו מייברג התייחס לעניין זה פעם, מזמן), אבל הרובד המיוחד במינו שאת רואה בדיק ואן דייק נעלם ממני גם נעלם. פגם מולד בנשיות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, בסדר, אז תבטלי את ואן דייק ומותר לך לצחוק על הפטיש הפרוידיאני שלי למנקי ארובות. עכשיו אפשר לדבר על הטיעון שלך? את לוקחת דוגמא אחת מהתרבות הפופולרית של אמצע המאה העשרים, ומשליכה ממנה על כלל הנשים בכל הזמנים והתרבויות. לשאר הדוגמאות הנוגדות שהבאתי של שוברי לבבות קולנועיים (חוץ מסינטרה ישנם גם אלביס כשחקן, דין מרטין הג'נטלמן, פרד אסטר...) לא התייחסת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברקת, אני לחלוטין מסכימה עם הטענות שלך. אבל פרד אסטר? יש מישהי שפיתחה מחשבות מיניות על פרד אסטר? ככה את פוגעת בגיבורי האפלטוני? סליחה, אני הולכת להוציא את חומר החיטוי מהארונית. (%$#^ ועוד ביום שישי!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אני ולא את, אבל מיליוני עקרות בית אמריקאיות דווקא כן. הוא היה גיבור רומנטי אחרי הכל. ולתפיסת המיניות של שנות הארבעים והחמישים, רומנטיקה הספיקה בהחלט. חוץ מזה שלאי בודד בטח הייתי לוקחת אותו (הוא בטח יעזור לי לשטוף כלים שם) ולא את ג'ון ויין. אם את טוענת שהגבר היחיד שנשים מעריצות הוא זה שמרמז למין חייתי ואלים, ולו בלבד, אז תטעני את זה קודם כל, ולא בפירורים (ואז כבר נתווכח). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרד אסטר סימל לפי דעתי איזה ניצחון מטפיסי על כוחות הטבע ומגבלות הגוף. בלי קשר למי שיעזור לי לשטוף כלים, בכל עשור היו גם סמלי סקס ממין זכר שלא התאפיינו בגסות רוח, אלא באבירות או רגישות, או שניהם ביחד: http://www.imdb.com/media/rm426547200/nm0003895 והייתי אומרת שכללי היופי הקלאסיים חלו גם עליהם, לפחות על חלקם.http://www.imdb.com/media/rm2959644672/nm0000026 http://www.imdb.com/media/rm912562176/nm0001627 והשאלה אם המין המפונטז בראשיהן של קודמותינו בהיסטוריה (שהעדיפו את המודל הרגיש/אבירי) היה חייתי או לא, לא חייבת להיענות ;-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, עוד לא סיימתי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקוה שאין כלים בכיור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הדוגמא השנייה שלך - ילדים לא נחשבים :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר התייחסנו ספציפית לג'יימס דין, קיימת אפשרות סבירה שאם היית מבקשת ממנו לשטוף כלים הוא היה נכנס למשבר קיומי ופורץ בבכי קורע לב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם פול ניומן? . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא היה מכין רוטב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שמדברת על פרד אסטר בהקשרים רומנטיים יש לה פטיש מקורי לא למנקי ארובות אלא למכנסיים שמתחילים בבית השחי ומתנפנפים קצת מעל לקרסול :-]. אמרתי "מיליוני נשים", ואת (ו"היא"?), מיד מייחסות לי איזו זקיפת אצבע מאשימה ומסתורית כלפי כל אחת ואחת מ-3.5 מיליארד הנשים שבעולם. לא האשמתי, אמרתי דברים שהם אמיתיים ואין בהם חידוש - נשים *אכן* מעריצות גברים גסים במקרה הטוב ואלימים במקרה הרע, בחיים ועל המסך. גם בזמנים אלה של אמנסיפציה, כמה וכמה מהן לא רק מעריצות אותם אלא גם זנות ומכלכלות אותם, מה לעשות. את ו"היא" יכולות לומר ולחזור ולומר שזה *לא צריך* להיות, ואתן צודקות, אבל תהיו טועות ומטעות אם תאמרו שזה לא קיים במציאות - ובמסות מרשימות המרמזות על חוקיות כלשהי, בניגוד למקריות מוחלטת. אפשר לייחס את זה, כמוך, להתנייה תרבותית מוקדמת, ואפשר לייחס את זה לפונקציות אבולוציוניות של ניצול כוח זכרי וכוחנות זכרית להגנה על הנקבה והצאצאים. לא יודעת אם אתייחס ממש פרטנית לכל השמות שהבאתן, אבל בכל אופן ערבבתן מינים בשאינם מינם. פרנק סינטרה היה רחוק מלהיות ג'נטלמן מושלם, למעשה היה יחסו המזלזל כלפי נשים עניין מפורסם, ובמקרה שלו אין טעם לנסות ליצור הפרדה בין האיש הפרטי לפרסונה התקשורתית. אהבת הנשים באה לו עקב הקריירה המוסיקלית. סגנון הקריירה הפילמאית שלו הוכתב בעיקר מכוח העובדה שהיה נמוך, ובמגבלות הטכניות של אז, קשה היה לשתף שחקן נמוך בסצינות של קטטות ומכות בסרטי הפשע הפופולאריים דאז, ו/או בסצינות של רומטיקה אדנותית, בצורה אמינה. אם כבר רציתן להביא סצינה רומנטית להפליא הזכורה עד היום - היא מצויה בסרט עם סינטרה, "מעתה ועד עולם", אך לא בהשתתפותו. זוהי סצינה מפורסמת עם ברט לנקסטר דווקא - סצינת הנשיקה על חוף הים. רמון נווארו היה אכן שחקן אהוב מטיפוס המאהב הלטיני הרגיש, אך אהוב פי כמה ממנו ו*באמת* נערצן של מיליוני נשים - היה בן תקופתו רודולף ולנטינו. הנ"ל, בלי קשר לנטיותיו הפרטיות, התפרסם בגילום תפקידי שייכים "גבריים". שייכים - האם נחוצות עוד מילים? 1, 2. סידני פואטייה היה (ועודנו) בחור יפה, אך איננו אליל נשים אלא נועד לו תפקיד חשוב יותר - תפקיד התקווה השחורה הגדולה, תפקיד שאותו הוא ממלא בחייו כמו על המסך. קרי גראנט מילא באמת את משבצת הגבר האבירי והרגיש, לא אמרתי שאין כאלה, יש גם יש - אם כי בד"כ לא אלה שהובאו כאן כדוגמאות. הוא היה מן הזן המעורר תחושות רומנטיות, אך לאו דווקא היסחפות חייתית - על זו נדבר לקראת הסוף, ואביא לכן דוגמה אופיינית. הזמר אלביס, שלא כמו הזמר סינטרה, היה בחור גבוה. גבוה, רחב כתפיים ויפה - תכונות חשובות מאוד בקולנוע של אז. בהתחשב בסוג הסרטים שעשה, להגיד על הדמויות שגילם שהיו עדינות, או בלתי עדינות, או "לנתח", בכלל, את אלביס או את דמויותיו - זה מגוחך. דין מרטין לא היה אליל רומנטי. להיפך - הנסיון להעניק לו דימוי רומנטי נכשל ולא מילא את הציפיות. שנים מאוחר יותר, בתכנית טלויזיה משלו, הוא הצליח דווקא ביצירת דמות השתיין הבטלן (הוא אכן אהב את הטיפה המרה, אבל דמותו הכביכול "אמיתית" שבטלויזיה היתה מזוייפת, כשם שהכוס הנצחית שבידו הכילה ויסקי מזוייף, שהורכב ממשקה קל בתוספת מעט צבע). ג'יימס דין, בחור נמוך, ומקרוב - לא יפה במיוחד, אך מוכשר ושאפתן, לא היה אלילן של נשים אלא היה ועודנו אלילם של בחורים צעירים דווקא. למרות המרדנות והמהפכנות המיוחסות לו, הוא בעיקר תוצר של המקרה ושל צורך השעה דאז. למרות אינספור מילים שנשפכו, הוא היה לאגדה בזכות דברים פרוזאיים בהרבה מרומנטיקה או ממרדנות - מוות אלים, חיבה לרכב מהיר וכמה פוסטרים מוצלחים על האופנוע. מצחיק לייחס לעומר שריף עדינות או תכונות אחרות בעלות נוכחות כלשהי. הוא היה בעיקר פיקציית אולפנים חיוורת ומקרית ונועד למלא אז, בשנות השישים, את משבצת "אתם רואים? סתם אומרים עלינו שאנחנו גזענים". ויליאם הולדן לא היה אליל נשים אלא all-american boy. מישהו שאפשר לבטוח בו, להישען עליו, אמין - מישהו שהיית רוצה להתחתן איתו, לאו דווקא לקפוץ עליו. זהו, עכ-שיו - אני מקווה שהתייחסתי לכל, לשביעות רצון הממונים והממונות. ולסיום, המשיח לו חיכינו - מה זה משיח? - יציקת שרירים על 1.90, חיכו ממתקים וכולו מחמדים, עטוף לא פעם בלא יותר מכמה סנטימטרים של אזור חלציים, שחקן שנחשב בינוני למדי (או בלשונו שלו - "אני לא שחקן, ויש לי 64 סרטים שיוכיחו את זה"), אחד, ויקטור מייצ'ור, שנשכח כיום. הנה, זהו אחד שנשים השתגעו עליו והשליכו עצמן לרגליו, פיזית - *פיזית* - לא בתור ביטוי ספרותי! 3. ככלל, בעולם הלא-מתוחכם וללא-פרטנזיות-אינטלקטואליות של לפני 50, 60, 70 שנה, בחיים כמו על המסך - גברים גבוהים ושריריים, רצוי בעלי עבר ספורטיבי (כמו ברט לנקסטר וג'וני וייסמילר) או הווה ספורטיבי (כמו ויקטור מייצ'ור), הם מה שנשים אהבו, הם הדבר שעושה את זה לנשים, ומבחינת האופי (במציאות) או מבחינת התפקיד (בסרטים), הם יכולים להיות חארות לגמרי לא קטנים ועדיין להיות נערצים ו/או אהובים. וזה מה שנשים אוהבות ומה שעושה את זה לנשים, כנראה עד עצם היום הזה - לא לכ-ל הנשים - אבל לרבות מאוד. אופציה אבולוציונית להבנת התעלומה, הזכרנו כבר? הזכרנו. מה לעשות, אלה החיים, אמרתי כבר? הנה אמרתי. אפשר, לכל היותר, לשנות את הכותרת שלי, באדיבות סילביה פלאת', מ-"every woman", ל-"many women", אם זה יכול להיטיב את הרגשתה של מישהי או לעשות רושם קביל יותר. 1 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשיתה של היסטרית המעריצות של סינטרה בימיו הראשונים כזמר. ההסטריה של ה bobby-soxers (ע"ש הגרביים הלבנות המקופלות שהן גרבו) הקדימה בשני עשורים את ההיסטריה של הביטלס. http://twentyfourframes.files.wordpress.com/2009/02/... (סתם תמונה שמצאתי). אם כבר אנחנו כאן אז אני ממליץ על קארי גראנט השרמנטי בסרט הרווק וה- bobby-soxers |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת המון אבל לא אמרת כלום, מלבד חלוקת שמות התואר "מגוחך", "מצחיק" וכולי לכל דוגמא שלא נראית לך. למה מגוחך להתייחס לאלביס כדמות (לא שחקן, דמות, על זה מדובר ולא על כישורי המשחק) שבה מתערבבים המציאות והקולנוע, אבל בלתי נמנע להתייחס לסינטרה באותו אופן? למה ברור שיעריצו גבר יפה (בזה אני דווקא מסכימה איתך), אבל הוא חייב להיות גם מאצ'ו? אולי זה נובע מהומופוביה גברית נסתרת (שלא יהיה "יפה כמו בחורה"), ולא מהווה מענה להעדפה נשית דווקא? ובכלל, ויליאם הולדן היה כזה, ועומר שריף היה כזה... מונולוג ארוך מלא קביעות נחרצות ("אמרתי דברים שהם אמיתיים ואין בהם חידוש!" ואללה) אך לא מנומקות. אין לי כל כך מה לענות מעבר לזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל את יודעת מה, קחי מחווה מוחצת לטיעונים שלך - HMC (הקישור באדיבות ל.ב.פ): |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חיה בשביל הרגעים שבהם מצטטים אותי! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת מצחיק לדבר על "הדמות" של אלביס בסרטים. זה לא לעניין איזה דמות הוא בחיים ובסרטים או האם היה לו כישרון משחק או לא,כי מדובר בכלל על סרטים במשקל נוצה שהוא עשה תחת הלחץ של קולונל פרקר,המנהל האישי הטיראני שלו שתמיד רצה יותר, וכמה כסף שהוא לא עשה, זה אף פעם לא הספיק לו. הסיפור הזה הוא נושא בפני עצמו,והוא קשור לניצול ולציניות בתעשיית הקולנוע האמריקנית ולא לדמות של הגבר בקולנוע האמריקני. הבית חרושת הזה לסרטים בגרוש שבו אלביס תמיד על תקן של שובר לבבות קליל, אני לא מבין איך איך אפשר להשוות את זה בכלל עם התפקיד הדרמתי הבילתי נשכח של פרנק סינטרה ב The Man with the Golden Arm. סינטרה בכלל לא היה אמור להיות שם כוכב סקסי אלא בתפקיד של גבר מסומם לשעבר עם בעיות חמורות . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שאין משקל קולנועי לסרטים של אלביס, והם בד"כ היו אילוסטרציה בין השירים. מה שחשוב זו הדמות של אלביס כפרסונה עם, נגיד, גישה מסוימת למין הנשי. מה שמעניין באלביס על נענועי האגן שלו (בשנים הראשונות כמובן), היה שהוא שידר מיניות ועדיין היה בחור נחמד וחייכני. אבל נושא הדיון אינו קולנוע וערכם הקולנועי של סרטים, אלא פרסונות ציבוריות/תרבותיות גבריות והקשר בין מידת הגסות/עידון שבהן לבין מידת הפופולריות שלהן בקרב נשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע על מה אתן מדברות. ג'והן ויין (וגם גארי קופר, כמו רבים אחרים) שיחק אמנם את טיפוס המאצ'ו, אבל המאצ'ואיזם שלו לא התבטא ביחסו לנשים אלא לבחורים הרעים. בכל הנוגע לנשים הוא היה ג'נטלמן אמיתי במושגי התקופה, וזה בדיוק השילוב האופטימלי: ישר, אמיץ, חזק, מספיק קשוח כדי להגן על זוגתו, מחוספס ביחסו לעולם אבל רומנטיקן בארון (ובפנטזיה שאף פעם לא זכתה להיראות על המסך הפוריטני: במיטה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע על מה אתה מדבר. ג'והן ויין זה נייר הטואלט שמכרו להודי ההוא. ___ It's American, it's white, it's rough and it takes no shit from Indians.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדיוק ואן דייק היתה תוכנית טלויזיה פופולרית שרצה כ-5 שנים בתחילת שנות השישים. בסידרה השתתפה מרי טיילור מור שמוכרת לגיזרים הישראלים מ"רודה", והמפיק היה קארל ריינר (בין השאר, האבא של "ראש כרוב", החתן של ארצ'י). עפ"י ויקי, הסידרה עוררה סערה מסוימת כשטיילור מור לבשה מכנסיים צמודות בתקופה בה הנשים בטלויזיה לבשו חצאיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו: לברינית' וסקס: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר תימצות למאותגרים שמיעתית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצטרכתי להאזין לזה כשאני רענן לחלוטין, עקב מהירות הדיבור, ואני לא יודע כמה זה קשור לדיון, אבל הנה: מדובר בקטע חביב בו "לינדסי אליס" (נדמה לי) מתארת בלעג ובכישרון רב (ובמהירות יתרה) את הסרט "Labyrinth" בו מככב (גם) דייויד בואי. מסתבר שהסרט היה כישלון קופתי, ובצדק לא מבוטל. בביקורתה היא מייחדת מקום חשוב לנושא "החבילה" של בואי וליחסיו עם הקטינה המשחקת בסרט ומזכירה משהו שלא הבנתי על הקשר של המוזיקה שלו לאיבוד הבתולין של 60% מבנות אמריקה. הנה משהו שהבנתי ללא מאמץ: http://www.youtube.com/watch?v=EAtBki0PsC0 . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם היו גברים... Where is my John Wayne? (Paula Cole ,Where Have All The Cowboys Gone מקום 278 בשירי הרוק)[...] Where have all the Cowboys gone? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יוצא מנקודת הנחה שב''התבטלות'' והתעללות (כולל התעללות לא-פיסית) משחק תפקיד אותו מנגנון נפשי, ברמות שונות. כמובן ייתכן שאני טועה בעניין זה ואשמח להבהרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחשבה נוספת ובהמשך למה שכתבתי קודם (כלומר הראייה שהכל חלק מאותו הספקטרום), ההסבר הזה לא מספק עבור שאר הספקטרום. כלומר אנחנו נתקלים גם בנשים שלא עברו תהליך כזה בצעירותן, או כאלו שכן אבל חוו גם סביבות מכבדות יותר בשלבים מאוחרים יותר בחייהן (צבא, עבודה, לימודים) ומגיעות בכל זאת למצב של התבטלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי קודם תבהיר מה זה "התבטלות"? מבחינה פרקטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ייתכן. התבטלות זה לא פרקטי. לא זכורה לי אמא יהודיה שאומרת לבן שלה, ''כשתגדל, אני רוצה שתהיה בטלן''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התבטלות נראית לי בהחלט כגישה שיש לה היבטים פרקטיים. מעשית, זאת העברת האחריות לרגשות שלי לאדם אחר. במקרים קיצוניים יותר, גם להעברת האחריות על בחירת הפעולות שלי לאדם אחר. זאת בהחלט אסטרטגיית פעולה, גם אם לא בהכרח הטובה ביותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי האפשרות "זה נראה לי יחסים נורמליים" - והיא לא ראתה אצל חברות ובסרטים משהו אחר כדי להבין שזה אינו הכלל? או שהיא ראתה אבל בוחרת בכך מתוך התניה דינקותא? נראה לי מוזר, למרות שאני מנחש שגם מקרים כאלו ישנם. לגבי החשיפה המאוחרת של גבר - אכן נראה שיש לא מעט מקרים כאלו. אבל לדעתי השאלה נשארת בעינה: מדוע נשים לא מעטות, משכילות ועצמאיות, נמשכות לגברים המתנהגים כלפיהן בזילזול ואף בגסות *מלכתחילה*. מהיכרות עם כמה מקרים כאלו, אין לי תשובה. תיארתי כאן פעם מקרה כזה, בו העליתי שאלה זו בפני ידידה מן העבודה והיא הכחישה את התופעה מכל וכל וסיפרה לי כמה נשים בעצם מחפשות את ההיפך מכך ושאני סתם מקשקש. כמה זמן לאחר מכן היא החלה בניסיונות כמעט נואשים להשכיב בחור מן העבודה. הבחור היה פחות אסתטי מרוב הגברים בעבודה ולא זיהיתי בו שום תכונה טובה אחרת. אבל, הוא התייחס לנשים בגסות, ויותר מכל לאותה הבחורה, מאחורי גבה ולפניה, תוך לעג לדברים שהיא אמרה בעבר ולפרטי צורתה החיצונית, עד שנאלצתי להתערב מספר פעמים. בסופו של דבר היא הצליחה, כאשר שניהם היו מסוממים, לאחר חתונה של אחת מעובדות החברה. אולי זה צורך מולד שמקשר גסות עם כושר הגנה, או משהו אבולוציוני טפשי אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה שתיארת, דומה שמדובר ביעד כיבוש מאתגר. לא אבולוציוני, אבל בהחלט קיים בארסנל המוטיבציות האנושיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"זה נראה לה יחסים נורמליים" - הכוונה שזה נראה לה יחסים שהיא מכירה ויודעת להתנהל בתוכם, שמתאימים לדפוס שלה, ושבעיקר אפשריים. לא התכוונתי שהיא סבורה שכל הגברים משפילים את כל הנשים ושהיא בנורמה. אלא ה"כיפוף הלוגי" מתנהל לכיוון ההפוך, של מזעור ההשפלה/ההתעללות בעיני רוחה ("אז הוא קצת התעצבן, בסך הכל הוא אוהב אותי") וניסיון להכניס את זה לשבלונה של יחסים נורמליים. צר לי על ידידתך מן העבודה. עם כל הסלידה אני יכולה לשער שאולי קסם לה לנסות להרגיש שעם כל הגסות והאטימות שבו, דווקא היא "חודרת את השריון". אולי. אגב, אני לא חושבת שזה קשור להשכלה - אולי לעצמאות כלכלית כן. אבל יש גם נשים לא משכילות שלא ייתנו לאף אחד להשפיל אותן, ודאי לא בחייהן האישיים (גם אם נדמה שבחייהן המקצועיים הן מנוצלות למשל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב להודות שהתבוננתי בפליאה איך מספר לא מבוטל של מגיבות חזרו שוב ושוב לשוחח עם גיל רונן בדיון ההוא הזכור לרע (נדמה לי שכמעט הצלחתי לא לכותב שם אף תגובה, זה כל כך הדהים אותי). אולי צריך לייחס גם את זה ל''דפוקות בשכל''. מצד שני, אולי גבר אלים וגס רוח לאישה הוא מה שדורון שדמי הוא לגיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה בערך אותו דבר כמו המתימטיקאים והרציונליסטים שחזרו שוב ושוב לנסות לשכנע את הטרחן הכפייתי ההוא. למה אתה לא חושב שהם דפוקים בשכל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אני רואה שהזכרת אותו בתגובתך (נו טוב, דפוקה בשכל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שהכותרת שלי לא הובנה כמשהו שלילי :-) זה נכתב בנימה מחוייכת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לקחתי אישית. אבל אם כבר ברצינות, ''דפוקות בשכל'' מרמז על כשל מנטלי-הבנתי, ואילו כאן עסקינן בנושא רגשי וא-רציונלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשל מנטלי-הבנתי = נושא רגשי וא-רציונלי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני התכוונתי לזה כ "יש לכן באג בראש", משהו נקודתי. אני אומר "דפוק(ה) בשכל" הרבה לחברים/ידידות שלי כשאני חושב שהם עושים משהו מטופש באופן שחוזר על עצמו או בלי לחשוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מה שאני מדבר אליו. זו הייתה התמודדות עם אדם זר, זה עניין אחר. אני מדבר על התקרבות לגבר כבן-זוג כשהיחס שלו כלפי הבחורה מזלזל או משפיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדבר *עליו*. אוף, אני צריך לחזור לארץ... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה כן אותו הדבר- ההקסמות מהאלים והמשפיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בספק רב אם מי מהמגיבות שהתדיינו עם גיל רונן בניסיון לקעקע את הטענות המופרכות שלו הוקסמו ממנו. אני חושב שהתגובה שלהן הייתה סלידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וסתם התכונה האינטרנטית של מגיבים רבים - חוסר היכולת להבליג על משהו שמקומם אותך (כביכול אם זה נשאר ברשת ללא תגובה, ''כולם יחשבו שזה נכון''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכירה :-) וזה מדויק מאוד. זו גם דילמה ותיקה של כותבים (בפורמטים לא "רשמיים" כמו פורומים ובלוגים) ברשת: מצד אחד כשכבר יש השפעה לטקסט, היא ממש משנה חיים של אנשים. מצד שני, מי אלה האנשים האלה, ולמי איכפת מה יעשו ומה יחשבו...? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי המנגנון האבולוציוני מתבסס על כך שרק מיעוט נשי נמשך לגבר כזה, כך שעומדות בפניו פחות אפשרויות בגידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקרים שאני מכיר כללו בעיקר שני מוקדים: אשמה, ואחריות. קודם כל, יש נטיה להרבה מאוד נשים (ואולי גם לגברים) לחפש להן גבר שהוא "פרוייקט שיקום". אני משער שיש בזה עניין של אגו. הכרתי אי אילו נשים שהתעוררו בגיל 30 עם שני ילדים והבינו לזוועתן שהן לא כל כך הצליחו לביית את החיה שהן לקחו הביתה. אני מכיר כמה גברים שנפלו בפח הזה גם הם, אבל גברים בדרך כלל חזקים יותר פיסית, ולכן מצבם פחות מסוכן. אלמנט שני הוא אשמה. גברים מכים, ובעיקר בתרבויות מדכאות כמו התרבות החרדית-יהודית או המוסלמית, יודעים לנצל היטב את האלמנט הזה. אני מכיר אישית מקרה של אונס מתמשך בתוך המשפחה - האישה פשוט "ידעה" שהיא לא בסדר ושהיא אשמה בהתנהגות התוקפנית של הגבר. להשפלה שבאונס ולכאב הפיסי התלוו תמיד תחושות חזקות של בושה ושל אשמה. אשמה היא אמצעי נפלא להחזיק נשים במציאות מדכאת. ולעניין שקשור רק למחצה - אבל הוא מדגים תופעות דומות - ראיתי ב-TED הרצאה על מחקר פסיכולוגי על מחבלים מתאבדים. מסתבר שמרבית המחבלות המתאבדות הן נשים שעברו התעללות מינית, ושחוויית האשמה שלהן היתה מרכיב מרכזי בהחלטה להתאבד באופן ש"יטהר" אותן. מחבלים מתאבדים גברים הם סיפור אחר לגמרי - בדרך כלל משכילים, ממעמד חברתי גבוה, והרבה בטחון עצמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד הסבר: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שאנו בדרך לפיצוח המנגנון: "אחת ממסקנות המחקר היא שרוב הנשים הנמשכות לבני זוג גבריים חיות במדינות בעלות מערכת בריאות גרועה." (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3864112,00.h...) למרות שהוא עדיין אמין יותר מאשר השטות הזו http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1156992.html , חסרים נתונים נוספים כדי להתייחס למחקר זה ברצינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הולכים לפי ההסברים הביולוגים, אני הייתי מהמר שגם רמת הפשיעה תשפיע על אופי המשיכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נראה לי סביר יותר מן ההסבר הבריאותי, שכנראה קורלטיבי לסיבה האמיתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין את ההגיון של מסקנות המחקר השני, על סמך הכרות אישית, מעדיפי המזון האורגני (האיכותי יותר) חסים על בריאותם, ונוטים להעדיף את עצמם גם בנסיבות אחרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנ"ל, ולכן למקרא כותרת המאמר אמרתי לעצמי "ידעתי!" ולכן כל כך התאכזבתי למקרא תוכן הניסוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי - במדינות עם מערכת בריאות ראויה לשמה רוב הנשים הן לסביות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, פשוט יש פחות אוכלוסיה החיה במדינות עם מערכת בריאות טובה, וממילא יש שם פחות נשים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |