 |
המקרים שאני מכיר כללו בעיקר שני מוקדים: אשמה, ואחריות.
קודם כל, יש נטיה להרבה מאוד נשים (ואולי גם לגברים) לחפש להן גבר שהוא "פרוייקט שיקום". אני משער שיש בזה עניין של אגו. הכרתי אי אילו נשים שהתעוררו בגיל 30 עם שני ילדים והבינו לזוועתן שהן לא כל כך הצליחו לביית את החיה שהן לקחו הביתה. אני מכיר כמה גברים שנפלו בפח הזה גם הם, אבל גברים בדרך כלל חזקים יותר פיסית, ולכן מצבם פחות מסוכן.
אלמנט שני הוא אשמה. גברים מכים, ובעיקר בתרבויות מדכאות כמו התרבות החרדית-יהודית או המוסלמית, יודעים לנצל היטב את האלמנט הזה. אני מכיר אישית מקרה של אונס מתמשך בתוך המשפחה - האישה פשוט "ידעה" שהיא לא בסדר ושהיא אשמה בהתנהגות התוקפנית של הגבר. להשפלה שבאונס ולכאב הפיסי התלוו תמיד תחושות חזקות של בושה ושל אשמה. אשמה היא אמצעי נפלא להחזיק נשים במציאות מדכאת.
ולעניין שקשור רק למחצה - אבל הוא מדגים תופעות דומות - ראיתי ב-TED הרצאה על מחקר פסיכולוגי על מחבלים מתאבדים. מסתבר שמרבית המחבלות המתאבדות הן נשים שעברו התעללות מינית, ושחוויית האשמה שלהן היתה מרכיב מרכזי בהחלטה להתאבד באופן ש"יטהר" אותן. מחבלים מתאבדים גברים הם סיפור אחר לגמרי - בדרך כלל משכילים, ממעמד חברתי גבוה, והרבה בטחון עצמי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש