 |
|
 |
||
|
||||
 |
הרי לא מדובר בחתול בשק, הכול גלוי וידוע, ואם הצרכן לא מרוצה מכך שלא יוכל לנגן את הדיוידי ביבשת אחרת או ליצור עותק מהדיסק, הוא לא חייב לקנות אותו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כצרכן, אני לא רוצה לשלם במיטב כספי עבור טכנולוגיה שמטרה להפחית את התועלת שיש לי מהמכשיר. ואני מאמין שרוב הצרכנים שמסכימים לשלם עבורה עושים את מחוסר מודעות. וכדרך אגב, לדוגמא שנתת אין שום קשר ל''אנטי פירטיות''. החלוקה לאיזורים היא מנגנון לאפלית מחירים - ושערוריה בפני עצמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כצרכן, אני לא רוצה לשלם במיטב כספי עבור טכנולוגיה שמטר[ת]ה להפחית את התועלת שיש לי מהמכשיר" - ובאמת איש אינו מכריח אותך לשלם ואתה רשאי לדחות את העסקה. אבל אותך זה לא מספק, אתה מעוניין לתמרן את יצרני המדיה להציע לך עסקאות נוחות יותר, ולשם כך אתה מציע לאסור בחוק מכירת מוצרים מסוימים - מדיה שתנאי השימוש בה או הטכנולוגיה שלה כוללים מגבלות אחדות, במקרה הזה. כדי להצדיק את הצעתך, כפי שאני רואה את זה, עליך לטעון שמכירת אותם מוצרים מפרה את זכויותיך. אבל איזו זכות שלך מופרת כשמציעים למכירה "אסקימו לימון" שאפשר לנגן רק בחלק ממכשירי הדיוידי או דיסק של מיטב להיטי אילנה אביטל שאי אפשר ליצור ממנו עותק? או לחילופין, איזו זכות שלך מופרת כשלא מציעים למכירה "אסקימו לימון" שאפשר לנגון בכל מכשירי הדיוידי בעולם או דיסק של מיטב להיטי אילנה אביטל שאפשר ליצור ממנו כמה עותקים שרק רוצים? האם אתה טוען ברצינות שיש לך הזכות להיות הבעלים של המוצרים הללו? ואם כן, מה היית אומר במציאות אלטרנטיבית, אבל אפשרית באותה המידה, שבה "אקסימו לימון" היה נגנז בגלל מחלוקות אמנותיות בין הבמאי והמפיקים ואילנה אביטל הייתה נעשית פרופסור לפיזיקה במקום זמרת? "אני מאמין שרוב הצרכנים שמסכימים לשלם עבורה עושים את [זה] מחוסר מודעות" - כאן אתה רומז לעניין אחר לגמרי, לכך שיצרני המדיה מוליכים את הצרכן שולל וגורמים לו לחשוב שהוא רוכש מוצר אחר מזה שהוא רוכש בפועל. אם אמנם יש בעיה של הטעיה אפשר וצריך לפתור אותה, אלא שיצרני המדיה הם שצריכים להחליט אם לפתור אותה באמצעות התאמת המוצר לפרסום - כפי שאתה מעוניין - או התאמת הפרסום למוצר - כפי שהן אולי מעוניינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, זה מאפשר לך, כצרכן, לקנות את ה-DVD רק באזורים מסויימים. זאת אומרת שאם מצאת את ה-DVD בזול יותר באינטרנט במדינה אחרת, לא תוכל להזמין אותו משם. זה ניסיון חד-משמעי לפגוע בשוק המשוכלל וליצור "אפליית מחירים". שנית, זה נותן לך מוצר פגום. אתה קונה DVD, אבל תוכל לראות אותו רק במדינות מסויימות. אם אתה עובר בין מדינות, לא תוכל לצפות ביצירה ששילמת עליה ממיטב כספך, אלא תצטרך לקנות אותה שוב(!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשוק חופשי צריך להיות החופש למכור גם מוצרים פגומים (ובלבד שלא מסתירים מהצרכן מה הוא קונה, כמובן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה דבר אחד שיש מוצרים פגומים יחד עם מוצרים טובים בשוק, ואתה כצרכן יכול לבחור ביניהם. זה דבר אחר כשהקרטל ששולט בשוק מאפשר מכירת מוצרים פגומים בלבד. זה כבר נגד הרציונאל של השוק החופשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נזכור שמה שאתה מכנה פגום היצרן מכנה תקין. יוצא אפוא שאתה טוען ששוק שבו כל המוצרים הם בעלי מאפיין מסוים הוא שוק קרטליסטי, אבל האם מעצם ההגדרה של שוק לא נובע שלמוצרים הנמכרים בו יש מאפיין מסוים? למשל, למה זה לא סותר את "הרציונל של השוק החופשי" שכל הדיסקים שמוצעים למכירה הם עגולים? ולמה זה בסדר שאף אחד מהם אינו חסין אש? ואיך אתה משלים עם זה שאין לקנות דיסקים אכילים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההיגיון שלך הופך את המושג "קרטל" לריק מתוכן. ברגע שיש מוצר טוב יותר, והסיבה לכך שהוא לא מוצע לצרכן הוא חיבור בין היצרנים (יצרני ה-DVD) לבין תעשיה אחרת שמשתמשת במוצר (תעשיית הסרטים), כדי שהצרכן יקנה מוצר פחות טוב מבחינתו, אז קיימת פגיעה בשוק המשוכלל. זו הסיבה שבגללה הסדרים אנכיים אינם חוקיים. אני לא אומר שזה הסדר אנכי, אבל אני אומר שזה מתבסס על אותו הרציונאל בדיוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נקבל אותה, נוכל להצדיק כמעט כל התערבות של הממשלה בסחר החופשי באמצעות התירוץ של מניעת קרטל. לאשתו של שר התמ"ת נמאס מקורנפלקס שחלק נכבד ממנו שוקע כאבקה חסרת שימוש בתחתית הקופסה עוד לפני שמספיקים לאכול אותו? אין בעיה, מכריזים שחברות המזון הן קרטל שעשה יד אחת כדי למכור קורנפלקס פגום שיחייב את הצרכנים לקנות קופסה נוספת מוקדם יותר - ומחייבים אותן לפתור את הבעיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן יש לנו חברות שבאמת התארגנו יחד, והוסיפו למוצר משהו כדי להפוך אותו לפחות טוב עבור הצרכן. במכשיר ה-DVD לא היה את המנעול. זו תוכנה שהם *הוסיפו*, בעקבות זה שהם *התארגנו* ו*החליטו יחד* להוסיף את זה. זה באמת קרה. הם באמת עשו את זה, במכוּון. איפה זה ואיפה דוגמת הקורנפלקס שלך? יצרניות הקורנפלס התארגנו יחד כדי להוסיף לקורנפלס תכונה שפוגמת בהנאה של הצרכן ממנו? ואני אשמח אם תסביר לי - אם התנהגות חברות האלקטרוניקה היא לא קרטליסטית, אז אני אשמח לדעת מה זה *כן* קרטל לדעתך. כפי שאמרתי, אתה רוקנת את המושג הזה מתוכן, ועד עתה לא סיפקת לו שום משמעות. תן לי דוגמה אחת שהיא כן קרטל לדעתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה תפקידו של מי שהשתמש בנימוקים קרטליסטיים כדי לצדד בהתערבות המדינה בשוק המדיה. דבריהם נשמעים לי כמעט מעגליים - הם מעוניינים לשלול מיצרני המדיה את הרשות למכור את מוצריהם בתואנה שהללו מהווים קרטל והם תומכים בחוקים אנטי-קרטליסטיים מפני שקרטלים שוללים מהצרכן את זכויותיו. אז מה כאן הסיבה ומה המסובב? האם נקודת המוצא שלנו היא שהתניית רכישת מדיה בהסכמה לתנאי שימוש מסוימים מפרה את זכויותיו של הצרכן (ואז השאלה אם זה נעשה במסגרת קרטל או לא חסרת חשיבות) או שנקודת המוצא היא שליצרנים השולטים בשוק אסור להתארגן בכל מקרה (ואז אנחנו מודים שייתכן אמנם ששום זכות של הצרכן אינה נפגעת אבל זה לא מפריע לנו להגביל את חירותם של היצרנים)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרטל הוא התארגנות בין הספקים היוצרת תוצאה שונה מזו ששוק משוכלל (כלומר, תחרותי) מגיע אליה. במילים אחרות, זו התארגנות ליצירת חסמים מלאכותיים על התחרות. זו לא הגדרה שלי. זו הגדרה של הכלכלה. וזה בדיוק מה שחברות האלקטרוניקה עושות, וחברות הקורנפלקס לא. מעבר לזה, אם כל הרעיון של הגבלים עסקיים לא מקובל עליך, אז זה כבר מעבר לדיון. כי אז שום טענה על קרטל או מונופול מלאכותי או חסם מלאכותי אחר לא תזיז אותך מדעתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחת להוסיף את החוק שאוסר עליך להשתמש באבקה, על חברות אחרות למכור לך מוצרים שמאפשרים לך להדביק את האבקה חזרה לקורנפלקס ואת המטחנה שאתה מחוייב בחוק להעביר את הקורנפלקס דרכה. אף אחד לא מנסה לקדם חוק שאוסר על חברות לנסות להגן על היצירות שלהן, אבל להגיד שזה שאני השקעתי מאמצים כדי להעביר את זה מהפורמט הדפוק שלהן לפורמט שנוח לי זו עבירה על החוק, זה קצת מוגזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כזכור, בזכויות־יוצרים עסקינן. זכויות־יוצרים נועדו לתת ליוצר מונופול על שימוש ביצירתו. לכן יש מונופול על כל דיסק בנפרד. אם אני רוצה לקנות את הדיסק של "אסקימו־לימון" אסור לי לקנות אותו מאותו ממתחרה שמפיץ דיסקים ללא הגנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך זה מתקשר לטענה שלי שהשימוש בטיעון הקרטליסטי בהקשר הזה הוא מוגזם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הצעתי לאסור בחוק מכירת מוצרים מסויימים???!! על מה אתה מדבר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה שכתבת משתמע שאתה תומך בחוק שיאסור על ה-zone-ים ב-DVD-ים ושאר הטכנלוגיות/תנאים שמגבילים את השימוש בדיסקים ו-DVD-ים וכו'. זה אומר שאתה מציע לאסור בחוק מוצרים מסויימים (קרי, DVD-ים עם zone-ים וכו'), לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצידי שימכרו גם חרא של אמן באריזה מהודרת1. אני יותר בכיוון של ביטול חוקים2. _____ 1. בתנאי שיצינו את התכולה בצורה ברורה ומובנת על האריזה. על אריזת הסרטים של הילדים שלי (מהסוג שאי אפשר לראות עם לינוקס) מופיע משהו מעורפל על תאימות לנגנים מורשים בלבד. הכיתוב הוא בגודל שני מילימטר (מדדתי) ואינו מציין מהם הנגנים המורשים. בנוגע לחלוקה לאיזורים - מופיע אייקון קטנצ'יק של גלובוס עם מספר. למיטב הבנתי זה לא עומד בקריטריונים של גילוי נאות. 2. וכאמור, חוקים נגד קרטלים ואפלית מחירים היו קיימים ברוב הארצות כבר עשרות שנים. חוץ ממך אף אחד לא חיכה לתמיכה שלי בנושא. קצת מעליב, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה להתווכח עם אדם שסותר את עצמו (גם אם רק בין השורות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנא הסבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתחלת כתבת "כצרכן, אני לא רוצה לשלם במיטב כספי עבור טכנולוגיה שמטר[ת]ה להפחית את התועלת שיש לי מהמכשיר". בהתחשב בהקשר (המאמר, התגובה המקורית שלי), נדמה לי שהתכוונת לומר "כצרכן, אני רוצה שהממשלה תאסור את השימוש בטכנולוגיה שמטרתה להפחית את התועלת שיש לי מהמכשיר", או בניסוח שקול "כצרכן, אני רוצה שהממשלה תאסור מכירת מוצרים שמשתמשים בטכנולוגיה שמטרתה להפחית את התועלת שיש לי מהמכשיר". ואילו בהמשך התפלאת "אני הצעתי לאסור בחוק מכירת מוצרים מסויימים???!!!", כאילו הדבר מעולם לא עלה על דעתך. האם אין כאן סתירה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין פה סתירה, כי ההנחה שלך לא נכונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אתה מכיר את האמנות של פיירו מאנצוני? http://www.aplaton.co.il/story_165 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם שכחתי שפורסם במקור אצלנו: דיון 2148. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן קראתי על זה לראשונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, בחירה גרועה של מילים. התכוונתי שבזמנו קראתי על זה בדיון שהזכרת (ומכאן הדימוי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני רוצה דיסק של יהופיץ (בהנחה שאני קונה דיסק חוקי 1) אני חייב לקנות דיסק שנוצר ע"י יהופיץ או מישהו אחר מטעמו. אם יהופיץ בחר לשים מנגנוני הגנה ואני מאוד רוצה דיסק שלו, אני חייב דיסק עם מנגנוני הגנה. 1 כאמור, מנגנונים כאלו מורידים את ערכם של עותקים חוקיים לעומת עותקים בלתי־חוקיים אם הם "פרוצים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי שמח להשיב לך אם רק הייתי מבין מה ניסית לומר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כדאי להסתכל על זה בצורה אחרת - השאלה אינה מה מותר למכור (דיסקים אכילים או לא, בלי או עם הגנה, מכוניות שאסור או שמותר למכור אותן ב yad2), והיא לא קשורה בהיות הצרכן מרוצה או לא - אלא האם על המדינה להגן באמצעים העומדים ברשותה (המשטרה ומערכת המשפט) על היצרן מפני לקוחות שאינם מקשיבים לו? נניח והיצרן רושם על ההגה של המכונית אותה רכשתי - "אסור למכור רכב זה כרכב משומש". אני מתעלם מכך ומוכר את המכונית; האם עברתי על החוק? האם הפרתי חוזה? באופן דומה - חברת התקליטים מכרה לי דיסק מוגן, שרשום עליו "אסור להשתמש בו בישראל". אז רשום. אני מנגן אותו במכשיר ה Multi-Zone שלי בישראל. האם יש להגן על היצרן שמשתמשים בדיסק שלו "בניגוד לדרישות"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד מקרה מהזמן האחרון: אפל לא אוהבת שמשחקים עם הטלפונים שלה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מובן מאליו שאם קנית דיסק שהיצרן אסר לנגנו בישראל ואתה ניגנת אותו שם בכל זאת, או שקנית מכונית שהיצרן אסר למכור ליד שנייה ואתה מכרת אותה בכל זאת, הרי שהפרת חוזה. כעת עלינו לשאול אפוא אם החוזה לגיטימי ואם המדינה צריכה להתערב באכיפתו. אני סבור שהחוזה לגיטימי, היות שהצרכן נכנס אליו מרצונו החופשי ושום זכות יסודית אינה נשללת ממנו גם לאחר שהחוזה נכנס לתוקף. בכלל, לדעתי רק בנסיבות מיוחדות רשאית המדינה להתערב במעשיהם של תושביה, אותם אני רואה כיצורים חופשיים, ובמקרה שלפנינו אני לא מזהה אפילו צל צלן של נסיבות כאלה. באשר להתערבות המדינה באכיפת החוזה, נראה לי שכל עוד המדינה נוהגת להציע את השירות הזה באופן כללי, אין סיבה שתפסיק להתערב דווקא בחוזים מסוג זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר לי אייל אחד שאמר בזמנו שהציעו לו חוזה עבודה שבו נרשם כי ''חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על חוזה זה''. בקשתו היתה להוסיף עוד פסקה קטנה האומרת כי ''פקודת מס הכנסה אינה חלה על חוזה זה''. עצם היות חתיכת נייר ''חוזה'', לא הופך את הרשום בו לחוקי או למחייב חוקית. במקרה דנן, החוזה אינו לגטימי כי הוא מפר את זכות הקניין שהיא זכות יסוד. הוא גם מפר חוקי הגנת הצרכן שנגזרים מזכות יסוד זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו זכות קניין מופרת כאן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדוגמה הראשונה (אסור למכור רכב זה כרכב משומש) – הזכות למכור את רכושי, ודוקטרינת השימוש הראשון. בדוגמה השניה (אסור להשתמש בדיסק זה בישראל) – הזכות להשתמש ברכושי בביתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין את העניין. ברשותך אני רוצה לעזוב לרגע את התאגידים, זכויות היוצרים וכל התסבוכת הטכנו-סוציאלית, ולשאול: נניח שיש ברשותך ספר ואני מעוניין לקנות אותו. בסדר, אתה אומר לי, ובלבד שתחתום איתי על חוזה לפיו לא תשתמש בספר הזה כמעצור לדלת (דמיין כאן סיבה כלשהי, מטופשת ככל שתחפוץ) ולא תמכור אותו בלי שהתנאי הזה יחול גם על הקונה. אני מסכים לתנאים המשונים שלך, ואי לכך הספר הופך להיות קנייני בכפוף להגבלות שנטלתי על עצמי מרצוני החופשי בחוזה המכר. אתה רואה בסיטואציה הזאת פגיעה כלשהי בזכויות הקניין שלי? אני לא. אני לא רואה גם בעיה קניינית עם מישהו שמוכן למכור לי את המכונית שלו בתנאי שלא אשתמש בה בשבת. אם זה לא מוצא חן בעיני אני לא חייב לקבל את העיסקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול לטעון שלא קיימת זכות קניין שתוכנה אומר שמותר לי להשתמש ברכושי הפרטי כראות עיני (שנקנה, בניגוד להסכמים אחרים כגון השכרה וכו') . זו טענה שהיא לכל הפחות עקבית (ואולי אפילו הנכונה). (נראה לי ש) אתה לא יכול לטעון (בהנחה שהזכות הנ"ל קיימת) שהיא נעלמת רק משום שאחד הצדדים ויתר עליה (כביכול או לא כביכול) באופן וולנטרי. הרי ניתן להשתמש באותו טיעון ממש על מנת להצדיק עסקה וולנטרית בין שני אנשים בה אדם אחד חותם על חוזה בו הוא מתחייב להיות העבד של אדם אחר (אפשר לחשוב על עוד דוגמאות1). אם זה לא מוצא חן בעיני העבד המיועד, הוא לא חייב לקבל את העיסקה. ___________ 1 מכירת כליה, למשל :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה הכללית בדבר חוזים בלתי תקפים בעליל, כבודה במקומה מונח, ואני חושב שמקובל על הכל שצריך סיבות טובות כדי שהרשויות תתערבנה בחוזה שנחתם בין שני בגירים שפויים. ייתכן מאד שעבדות ומכירת חלקי גוף אכן נופלים במסגרת אותן סיבות טובות, כמו גם חוזה על פיו אתה מוכר לי קילו הרואין בשני שקל ועשרים אגורות. הסיבות הטובות האלה נוגעות, בד"כ בדמותה של החברה שאנחנו רוצים לשמר או בזכויות יסוד שאנחנו לא מוכנים להניח לפרט לוותר עליהן. ניחא (קרי: הבה לא נכנס שוב לאותו דיון). זה משאיר אותנו עם השאלה מה, בדיוק, ייגרע מדמותה של החברה אם אתה ואני מסכימים בינינו שלא אשתמש בספר שלך כמעצור לדלת? אחרי ככלות הכל, הכריכה שלו עשויה מהעור של הסבתא רבא שלך והיא ממש שנאה ג'וקים. איזו סיבה יש למישהו לאסור עלינו עיסקה ששנינו מעוניינים בה? בעולם העסקים, אגב, בהחלט ייתכנו הסכמים שמגבילים את השימוש של הקונה, למשל כאלה שימנעו ממנו מלהשתמש במה שקנה כדי להתחרות ישירות במוכר, ואני מתקשה למצוא בהם פסול כלשהו. אם קנייני הוא שלי ללא הגבלות, זכות הקניין באמת מעניקה לי חופש לעשות בו ככל העולה על רוחי (במסגרת החוק, כמובן), אבל בתהליך הקניה עצמו אני יכול לוותר על חלק מהזכויות האלה בלי לפגוע בשום עקרון חברתי או מוסרי שאני רואה. להיפך: אתה מונע ממני למכור את הזכויות האלה, שהן קנייני הפרטי (שהרי בתמורה לויתור עליהן ודאי אקבל הפחתה במחיר או איזו הטבה אחרת)! ומהצד השני: אם אתה אוסר על הטלת מגבלות בחוזה הרכישה, אתה פוגע בזכות הקניין של המוכר: הנה הוא לא יכול לעשות עם רכושו את מה שהוא רוצה. לא יפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שיש בעייה למכור ספרים בהגבלות האלו, בהנתן שיש שוק חופשי של ספרים ויש גם מי שימכור לך ספר שכן יכול לשמש לעצירת דלתות. אם כל חנויות הספרים בעולם היו מתאגדות ומסכימות בינהן לא למכור ספרים למי שלא מסכים להתחייב שלא יעצור עמם דלתות, אז הייתה כאן פגיעה באינטרס הציבורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כל החנויות בעולם היו מתאגדות היינו נכנסים לתחום העגום של הקרטליזציה. זה הנושא כאן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתחום של דיסקים וההגנות עליהם? אני חושב שבערך כן. אגב, עם קשר קלוש בלבד לנושא, ידועה הפסיקה בנושא אב שהוריש לילדו את רכושו "בתנאי שימשיך לשמור תורה ומצוות", ולמרות שכעקרון מותר ומקובל להתנות תנאים בצוואה (אני מוריש כסף לנכדי לצרכי שכר לימוד וכו') בית משפט פסק שהתנאי לא חוקי ושהנ"ל יורש ללא ההגבלה הספציפית הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם מישהו ירשה להשתמש בתוכנה שלו, כולל העתקה שינוי ומכירה ובתנאי שגם הקונים הבאים יהיו זכאים לכך וגם ירשם כך בקוד? האם רשאי הקונה למכור את התוכנה ללא המשכיות הזכות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התוקף החוקי של רשיונות copyleft כגון ה־GNU GPL נגזר מחוקי זכויות־היוצרים הקיימים. אם החוקים הללו ישתנו, יכול להיות שלא יהיה בהם צורך. לפי חוקי זכויות היוצרים, יצירה חדשה שמבוססת על יצירה קיימת היא המשך של היצירה הקיימת. לדוגמה: תמונת בריאת האדם ע"י מפלצת הספגטי המעופפת [ויקיפדיה] היא עבודה נורשת מתמונת בריאת האדם של מיכאלאנג'לו. אם כי זכויות היוצרים על התמונות של מיכאלאנג'לו כבר פגו כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זאת השאלה. השאלה היא האם ברגע שהמוכר הסכים שגם אתה יכול למכור את התוכנה, הוא גם יכול התנות תנאים על אופי המכירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום: כן, מכוח רשיון זכויות יוצרים. שים לב לכמה נקודות: * תנאי רשיון ה־GPL מדברים על הפצה ולא על שימוש1. אם היינו הולכים לפי דרכו של דרור ומניחים ששימוש ביתי לא מסחרי אינו נופל בתחומי זכויות־היוצרים, לא היה עדיין שום שינוי מעשי ליצירות ברשיון GPL. * תנאי הרשיון אינם רקורסיביים ולא יכולים להיות רקורסיביים כשלעצמם. כלומר: אם אני מכתיב תנאי, התנאי הזה יכול להיות תקף רק לבא אחרי בשרשרת המסירה. זה עובד היטב עם רשיונות שימוש ולא עם חפצים. כלומר: נניח שלסופרמן היתה נוספת היכולת הבאה: הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה ביצירות. כלומר: אם היא קיבל ממישהו יצירה, הוא מחליט איזה רשיון שימוש חל עליו (ועליו בלבד). סופרמן כזה יכול לשבור את הרקורסיה של הרשיונות - אם הוא מעתיק תוכנה ברשיון GPL ומחליט שלגביו התוכנה היא ברשיון מתירני יותר, אני יכול להעתיק ממנו באופן חוקי את התוכנה ולהשתמש בה ולהפיץ אותה לפי תנאי הרשיון המתירני. 1 זה אחד מהחלקים הבסיסיים בהגדרה המקובלת של רשיון תוכנה חופשית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הדרך היחידה שאתה יכול להסביר את ההבדל בין רשיון רקורסיבי לרשיון הGPL הוא על ידי הפניה לסופרמן, לדעתי אין שום הבדל בין סוגי הרשיונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי שם שזה עובד על רשיונות שימוש בכלל ולא רק על GPL. סופרמן הוא רק הדגמה לכך שזה צריך לחול על כל העתקה. כדי שרשיון זכויות יוצרים יחול בדרך הזו צריכה להיות העתקה/הפצה של היצירה (עבודה נורשת לצורך העניין היא סוג של העתקה). שים לב להבדל בין החוק הנוכחי לרצוי או להגיוני. מה ההבדל בין העותק של התוכנה בזכרון לעותק של הדף אצל שרת proxy בדרך? שניהם עותקים זמניים חסרי משמעות1. אולם העותק הזמני בזכרון הוא זה שהופך כל שימוש בתוכנה להעתקה ולכן מחייב רשיון עבור השימוש בתוכנה ולא רק עבור הפצתה. 1 טוב, יש כאלה שחושבים אחרת: http://www.dz.ru/en/solutions/phantom |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה יותר מדי טכני עבורי. מה שאני מנסה לברר הוא האם בשם זכות הקניין מותר לי להתעלם מהוראות הGPL. נדמה לי שאתה טוען שאסור לי. אם כך, זכות הקניין לא יכול להועיל לי כשאני ניצב מול הסכם משתמש קצה המגביל אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והאם רשאי מוריש להוריש את רכושו ליתום בתנאי שהרכוש יועבר תמיד ליתומים בלבד (כמו במייג'ור ברברה)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מה היו הנימוקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבתא רבתא, הלוא כן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק הענין, אין פה חתימה על חוזה. חברת המדיה מצהירה באופן חד-צדדי שהיא רואה בקנית הדיסק הסכמה לקבל את כל התנאים המגבילים. אילו היתה חברה המדיה ההיפוטטית מושיבה נוטריון בחנות המחתים את הצרכן על קבלת התנאים לאחר שווידא שהצרכן מבין אותם, לא היו לי טענות (וכנראה שלחברה הנ"ל לא היו כמעט מכירות). ____ ועכשיו, שוטה יקר, נא לישב את התביעה של הונדה (אמרו לך בסוכנות שמותר לטפל רק במוסכי החברה, אז למה אתה מתחכם?) ולא לשכוח לשלם את הקנס לפולגת (כתוב במפורש - dry clean only!). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*זה* העניין? אם כל הבעיה היא שהצרכן אינו מבין את תנאי הרכישה, הבעיה היא די שולית לדעתי. אני לא חושב שעל החברה לוודא שכל אידיוט מבין מה הוא עושה, ובטח שלא צריך נוטריון בשביל זה. אם התנאים מוסברים בגופן בגודל סביר במקום גלוי על המוצר, ואם הניסוח בהיר דיו עבור "האדם הסביר", דומני שההסכם אמור לחייב את הקונה. ___________ לא, זה לא מה שאמרו לי. אמרו לי רק שאם אטפל במוסך לא מורשה אאבד את האחריות. התנאי לא מצא חן בעיני ולכן לא קניתי הונדה אלא קורקינט. גם עם פולגת אתה קצת מתבלבל, והתביעה ש*אני* הגשתי *נגדם* על נזק שנגרם לבגד באמת נבעטה ברגל קלה ע"י השופטת בגלל אותו כיתוב - זה באמת עצבן אותי כי לא היה שום כיתוב כזה אלא אוסף של סמלילים קטנים וחסרי פשר למי שאאין ברשותו אבן רוזטה במצב קריא, אבל השופטת נחרה בבוז שכל ילד יודע את משמעות הסמלים כי זה שמלמדים בשעורי מלאכה בכיתה ו'. היא לא האמינה לי שאותי לימדו מה ההבדל בין פצירה לשופין ולא מה ההבדל בין משולש עם עיגול אדום לבין משולש עם קו אלכסוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש. בדיוק בשביל זה יש את חוק החוזים האחידים (http://www.tourism-law.co.il/adhes1.htm). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא שאלה של הבנה אלא של חתימה. זה שלהם יש מסמך בו כתוב שלי אסור כך וכך זה טוב ויפה, אבל לי בארון (מגרה רביעית מלמטה, מתחת לגרביים המלוכלכות, מעל התחתונים הקצת פחות מלוכלכים) יש מסמך שכתוב בו שכל מי שמקבל את כספי מסכים לתת לי בעלות על כל רכושו במידה ואחליט שנפגעתי מהמוצר הקנוי. אם יש חוזה, צריכה להיות חתימה על חוזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בהכרח ''אם יש חוזה, צריכה להיות חתימה על חוזה''. אלע''ד, אבל אאל''ט המקום היחיד בו נדרשת חתימה פוזיטיבית על חוזה הוא עיסקאות מקרקעין. בכל מקרה, לחוזים (ודוגמא בולטת - הסכם עבודה) מסוימים יש תוקף מעצם קיומם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אין פה קיום של חוזה, להם יש פיסת נייר ולי יש פיסת נייר. כל זמן שאין סוג של הצהרה מצידי (ומתן כרטיס אשראי/שימוש במוצר/דופק לב זו לא הצהרה, בטח כשהחוזה אינו גלוי על עטיפת המוצר אלא מוחבא בדפים קטנים בפנים עם הפניות למסמכים במקום אחר) אין לו שום תוקף. ההפך הוא לא לחלוטין נכון. מיקרוסופט מצהירה שהיא תחזיר את כספו של כל מי שקונה את מוצריה בתמורה למוצר במידה והקונה אינו מסכים לתנאי השימוש. היות וכמעט ולא ניתן לקנות לפטופ בארץ ללא חלונות, היה בחור שסרב לתנאי השימוש וביקש את הכסף (עלות התוכנה) חזרה. כמובן שעד התערבות בית המשפט הוא לא קיבל כלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום בעיה לקנות בארץ מחשב נישא ללא חלונות. צריך רק לבקש (ובמקרה שלי הוא הגיע עם FreeDOS). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך רק לבקש? למיטב ידיעתי דגמי Dell הזולים יותר נמכרים לעיתים עם FreeDOS, כמה מדמי Acer נמכרים עם הפצת לינוקס בשם Linpus (אני לא צוחק. יש באמת הפצה כזו בטיוואן). לא ידוע לי מה לגבי יצרנים אחרים או מה לגבי דגמים יקרים יותר של אותם היצרנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחשב שברשותי הוא Dell - Inspiron שלמיטב ידיעתי לא נחשב לזול במיוחד. בכל מקרה, בזמן סקר השוק שעשיתי לא ראיתי שום בעיה בהזמנת מחשב נייד (מישהו זוכר שפעם, בשנות ה-80, הם נקראו מחשבי ירך?) ללא Windows. הבעיה האמיתית היתה למצוא סט דרייברים ל-Windows XP. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם הנייד שלי די ישן, אבל בזמנו לא מצאתי במכירות הפומביות (שהיו הדרך הזולה לקנות נייד) אוצפיה לוותר על החלונות בתמורה לזיכוי. יכול להיות שהיום המצב שונה, או שאם הייתי מתעקש טלפונית אחרכך הייתי יכול לקבל אותו ללא חלונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם קיבלת הנחה בתמורה לויתור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מענין - האם ידוע לך אם ההנחה היתה בגובה מחיר retail, OEM או מחיר אחר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שזה היה סביב 250 ש"ח, אבל אני לא יודע לאיזו מהקטגוריות לשייך את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עולם קטן, לא ידעתי שמחבר המאמר הוא התובע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, רשיון שימוש ביצירה אינו בדיוק חוזה (לפחות בארה"ב. אני לא מכיר את המצב בארץ, ובכל מקרה אני לא עו"ד) מכיוון שמעצם טיבו הוא אינו בדיוק עסקה בין שני צדדים אלא תנאים שבמידה רבה נכפים על מקבל הרשיון. ואגב, למה זכויות היוצרים נובעות מזכות הקניין? (לדוגמה: אם הן קניין, למה הן לא חלות לנצח?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארה''ב הוא זכות קניין רוחני, ואילו בישראל הוא זכות חוזית רגילה. וישראל הרבה יותר הגיונית מהבחינה הזו. בטח כשמדובר בזכות שימוש לא אקסלוסיבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אני צריך לתקן, ולהלל את השיטה האמריקאית. מסתבר שבארה''ב יש הבחנה בין רישיון שימוש אקסלוסיבי ולא אקסקלוסיבי. הראשון הוא זכות יוצרים והשני הוא לא. והאמת שמהבחינה הזו ארה''ב יותר הגיונית מישראל. יותר מדי עטים נשברו בישראל על ההבחנה בין רישיון שימוש אקסקלוסיבי לבין הענקה של הזכויות עצמן (יש לזה משמעויות פרקטיות). בארה''ב, לעומת זאת, אין צורך להבחין ביניהם. והאמת שהם צודקים, אין שום סיבה טובה להבחין ביניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק שלא מספיק לרשום "חוזה" כדי להפוך אותו למחייב חוקית: מדינה יכולה להטיל על חוזים מגבלות שונות ומשונות כאוות נפשה, וחוזה שלא יעמוד במגבלות האלה לא יהיה חוקי באותה מדינה. אבל הדיון שלנו איננו טכני-משפטי, אלא פילוסופי-מוסרי: איננו עוסקים בשאלה מה חוקי ומה לא, אלא בשאלה מה צריך להיות חוקי ומה לא. אלה שתי שאלות שונות לגמרי, וכדאי להבחין ביניהן. השאלה היא אפוא אם רצוי שבני אדם יהיו רשאים לקנות ולמכור מדיה מוגבלת בשימוש. אתה טוען שהמצב הזה אינו רצוי, כי יש בו משום הפרה של זכות הקניין. אני סבור שאתה מפרש את זכות הקניין באופן שחוטא לתכלית קיומה, אבל לפני שניכנס לוויכוח מופשט על זכות הקניין באופן כללי, אני רוצה להציע מוצא אחר למחלוקת בינינו: מה אם נאמר שבמקום לקנות מדיה מוגבלת בשימוש, הצרכן קונה דבר אחר, לא את המדיה עצמה, אלא את הרשות להשתמש בה באופן מסוים? עסקאות שבהן לא הדבר עצמו עובד מיד ליד, אלא הרשות להשתמש בו באופן מסוים (ולפעמים גם רק למשך זמן מוגבל), הן מחזה נפוץ בימינו - למה שלא נראה גם ברכישת דיסק או דיוידי אחת מאותן עסקאות? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |