 |
|
 |
||
|
||||
 |
(נכון, תגובה שטחית ודווקאית, אבל עדיין - מה הופך את הסיפור לנושא לדיון1?) 1 פרט לעובדה שכל דבר יכול להיות נושא לדיון, ואם לא - אז אפשר לדון בשאלה למה זה לא מעניין, או למה אין טעם לפרסם כזו כתבה, או למה פעם זה היה נושא לשערוריה והיום נראה כפיסת רכילות קטנונית והאם זה מעיד על התקדמות או הדרדרות ופני הדור לאן וכו... אבל אפשר לפתח את כל זה גם בלי כתבה, בסקר או מאמר. מה לנו ולבתה של המועמדת לסגנית נשיא ארה"ב? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעבר להשלכות הפוליטיות של המהלך (הדי נועז מצידו של מקיין), זה אכן פותח פתח לשלל דיונים. נדמה לי שזו המטרה של החדשות כאן, הרי אף אחד לא רואה באייל תחליף מלא לעיתונות ולרדיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצעד הנועז של מקיין היה לבחור בפיילין, זה שהוא ידע על הבת בקושי מוסיף ל'תעוזה'. אילו שלל דיונים צריכים להיפתח כאן מעבר למהלך הפוליטי? האם בחורות בנות 17 אמורות להיכנס להריון? האם הורים בכלל ופוליטיקאים בפרט אחראים למעשי ילדיהם, ואם כן - עד מתי? האם מעשי הילדים אמורים להעיב על שמם של הוריהם? התשובות שלי הן - תלוי תרבות. תלוי תרבות, בערך עד גיל 20, האחריות פוחתת בהדרגה מהרגע שאפשר להשאיר את הילד על הספה בלי השגחה. לא. דון להנאתך... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא מקורי. זאת היתה גם תגובתו של אובמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכך חוגגים שותי הפרפוצ'ינו. כנראה שלידיעות מהסוג הזה יש כוח מאגי שלרגע יכול לאחד את "האחד" עם חובבת-חליפות-מכנס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק. כשהוא אומר 'משפחתו וילדיו של מועמד אינם רלוונטיים לתפקודו' הוא לא מתכוון ל'אז מה?', הוא מתכוון ל'יש לה בעיה קשה, אבל לי אסור לרדת על פיילין בגלל הבת שלה, לכן אני מצפה שאתם* תעשו זאת עבורי'. הוא היה יכול לענות 'אז מה?', או יותר טוב - לאחל לבתה הצלחה ורוב אושר. *אתם - עיתונאים, מקורבים, "אזרחים מן השורה"... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק. הוא לאא מצפה שמישהו יירד עליה בעניין זה דווקא - הרי הוא אמר באותו הקשר שאמו ילדה אותו כשהייתה בת 18. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אני מתנצל לפני מר אובמה על חשד השווא. קראתי רק את הציטוט באתר והייתי צריך לקרוא את הציטוט המלא. אז עכשיו קראתי את הציטוט המלא, אתה צודק, הוא נורא תקיף בענין. זה עדיין לא 'אז מה?', אלא 'זו אכן בעיה קשה (שאני משער שתפגע בסיכוי של מתחרי לנצח) , אבל אני מעדיף שלא ידברו על כך יותר, ויזכרו שהייתי ג'נטלמן והדגשתי שלוש פעמים שמשפחת המועמד היא off-limit'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גל של סימפתיה לפולטיקאים תוקף אותי פתאום. עוקבים אחרי כל אמירה שלהם, מדווחים עליה ומנסים למצוא לה עשרים פירושים, ואחר כך עוד מבקרים אותם על כך שכל אמירה שלהם מחושבת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין צורך בגל. די בקצת רחמים, קצת לגלוג, וקצת הקלה ש'אני לא שם'. האמירה לא היתה אקראית, זו היתה תגובה לשאלה שהוא כנראה צפה והתכונן אליה, אז היא די מחושבת. אבל יותר משהאמירה מחושבת היא אוטומטית וצפויה - כל פעם ש"שערוריה" פורצת במשפחתו של מתחרה פוליטי צצה התגובה כזו - 'משפחתו של מועמד היא מחוץ לתחום. אני בטוח שתדעו להפריד בין הצרות בביתו של יריבי הנכבד לחוסר יכולתו הפוליטית. תגובה כזו מדגישה שני דברים - החדשות הן אכן שערוריה שעשויה להזיק למתחרה, הדובר לא רוצה להיראות כמי שמשתמש בטכסיסים קטנוניים ומכוערים. ההדגשה הזו לא מקרית, ולא נסתרת. ייתכן שאובמה באמת לא רוצה להשתמש בפרשיה הזו, אולי זו הסיבה שהוא הזכיר את אמא שלו. אבל כשהוא מתייחס ברצינות תהומית וחמורת סבר לענין הוא מצטרף לפרשנות שאכן יש כאן בעיה לפיילין. אם הוא היה רוצה 'לסגור' את הפרשה הוא היה אומר סתם 'זה לא חשוב', או 'שיהיה בהצלחה'. האם איחולים היו נתפסים כעקיצה? תלוי בנימה ובהבעה, אפילו פוליטיקאי יכול להביע כנות לפעמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהמשתמע מדבריך, *אתה* ודאי היית רואה בהם עקיצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהמשתמע ממשתמעיך, *לך* תיראה סבירה הטענה שרק בגלל צירוף מקרים החדשות על הריונה של בריסטול פיילין צצו בסמוך למינוי אמהּ כמועמדת לסגנית הנשיא (או סגנית המועמד לנשיא? מה הסדר הנכון?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שהריון אינו לוקח בד"כ הרבה יותר מ-9 חודשים, וכיוון שלא נראה לי ממש משכנע שבתה של פיילין התעברה דווקא בעת הזאת כדי לרצות את אובמה, אז האמת? כן. בהחלט כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? זה היה סתם נסיון מופרך לנחש את דעותיך. ברור (אפילו לי) שההריון לא היה מתוכנן, או לפחות - לא מתואם עם הקמפיין של שרה פיילין. התכוונתי לפרסום אותו הריון בחדשות - הפרסום הזה אינו מקרי ואינו תמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין למה כוונתך ב"לא מקרי" ו"לא תמים". יש להניח שההריון לא היה סוד מאוד כמוס בין מכריה האישיים של בריסטול; מרגע שאמה היתה למועמדת, העובדה הזו הופכת לחדשות בעלות עניין לאומי (וקצת עולמי). במובן הזה מועד הפרסום בטח לא מקרי. אבל הוא טבעי לחלוטין, ואי אפשר לראות בו מזימה מסוג כלשהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מזימה, סתם קטנוניות. האם כל הפרט הנוגע לכל קרוביה של המועמדת הוא חדשה עולמית? כן. איכס. ואז מה לשני אלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאחד הערכים שהמועמדת דנן מציבה על סדר היום שלה הוא עניין המשפחה וההפלות, הפרט הזה איננו "אז מה", והפרסום איננו קטנוני. לגבי מועמדים ישראליים לראשות הממשלה, למשל, פרסום כזה היה קטנוני מאוד. איש מהם איננו מתייחס לענייני משפחה, ואת הציבור הישראלי זה לא נורא מעניין. אבל אצל האמריקאים? האג'נדה שלהם שונה לחלוטין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וההריון של הבת שלה מעיד על השקפתה? האם היא עודדה את בתה להיכנס להריון? האם היא דחקה בבתה שתיכנס להיריון כי היא רוצה נכדים? האם היא שילחה את בתה מביתה ונישלה אותה מהירושה בגלל הילד המתרקם ובא? האם הסיפור הוא על שרה פיילין או על בתה? נניח שבנה של ראש מפלגת שמאל הוא מתנחל, או בתו של ראש מפלגת ימין פעילת שלום עכשיו, האם זה מעיד על ההורים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלתך האחרונה, זה מעיד שהם כשלו החינוך. אבל כאן הסיפור הוא אחר לגמרי, הגברת לא אמנם עודדה את בתה להיכנס להריון אבל מנעה מביתה חינוך מיני, דבר שתרם לחוסר השימוש באמצעי מניעה, דבר שתרם להריון המוקדם, בשילוב עם ההתנגדות לזכותה של האישה לגופה, בסופו של דבר נולד כאן ילד להורים שלא ממש מוכנים לגדל ילד. בהקשר הישראלי הדבר דומה לבן של מנהיגת מפלגת שמאל שנחטף החברון בגלל שאמא שלו לא סיפרה לו שיש ערבים רעים, או לבת של מנהיג מפלגת ימין שרוצחת שמאלנים בגלל שאבא שלה סיפר לה שהם ערב רב. בשני המקרים, כמו במקרה שלנו, לא מדובר על כשלון בחינוך, אלא להפך, מדובר ''הצלחה בחינוך'' והמחיר של אותה הצלחה, והשאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא האם אנחנו רוצים עוד הצלחות כאלה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? האם חינוך ראוי מתמצה רק באינדוקטרינציה פוליטית? ומה אם המועמד מתחתן עם מישהו שהפוך ממנו בהשקפותיו? (ע"ע רפאל איתן ואשתו. היא היתה יוצאת להפגין נגד פעולות שתמך בהן, והוא היה מכין לה סנדוויצ'ים להפגנה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא "רק", "גם". חינוך ראוי מתמצה *גם* בהקניית ערכים "נכונים" וידע "נכון" לילד. אבל, כשמדובר בפוליטיקאי, אנחנו מסתכלים עליהם בפריזמה פוליטית. מראש אנחנו לא ממש יודעים מה הטעם של הפוליטיקאים שלנו באומנות, למשל, ולכן אנחנו לא יודעים אם הטעם של הילדים שלהם הוא כשלון או הצלחה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם רפאל איתן גידל וחינך את אשתו? יתר־על־כן, לגיטימי מצד הפוליטיקאי לתמוך בילדיו גם אם יש להם דעות שונות. זה חלק מהחינוך לסובלנות. דוגמה אחרת: אני הייתי מבין את מאיר שטרית אם הוא היה בקשר עם בנו (יש לו בן? אין לי מושג. נניח שכן) לאחר שזה חזר בתשובה. אם אותו בן חזר בתשובה לאחר שחיפש את האמת ומצאה, הייתי רואה בכך מעשה לגיטימי. אולם אם היה מתברר שאותו הבן חזר בתשובה בעקבות כך שמשפחתו רשמה אותו לבית־ספר של "מעיין החינוך התורני", הייתי רואה בכך כשלון חינוכי של המשפחה וזה היה משפיע על הערכתי את שטרית כאישיות ציבורית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא חינך אותה, אבל מדוע בני משפחה לא יכולים להחזיק בדעות מנוגדות? מה המקבילה לרישום לבי"ס דתי בסיפור של הבת ההרה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם... קראתי עכשיו שוב את הכתבה באתר של CNN. זה לא סתם פורסם, אלא שרה פיילין הכריזה שהבת שלה בהריון ומתכוונת להתחתן עם אבי הילד. היא גם הסבירה שהיא הכריזה על כך כדי לדחות שמועות שבנה, שלוקה בתסמונת דאון, הוא בעצם הבן של בריסטול פיילין. אז ברור למה פרסמו את זה, ולמה בסמוך להכרזה על מועמדותה, ולא ברור למה אובמה נחרץ. לגבי החינוך - נכנעתי. אז זה כן קשור וזהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההריון של בתה מעיד על השקפתה רק בשל סוג ההשקפה שמדובר בה, השקפה שנגזר ממנה שההורים אחראים, במידה רבה, למעשי ילדיהם. השקפה ימנית נוסח ישראל, למשל, מתייחסת בעיקר לעניינים פוליטיים-בטחוניים ואינה מבטיחה בפני עצמה הסכמה של הילדים להשקפת הוריהם. אני חושבת שרוב, או כל, ההתקפות על נתניהו מצד התנהגותה של שרה שלו, היו קטנוניות ולא רלוונטיות בעליל. אבל נתניהו לא ממש הטיף בענייני משפחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, ההריון של בתה לא מעיד על השקפתה. מה שכן מעיד על השקפתה הוא מה היא אמרה על ההיריון. שרה פיילין הכריזה שוב ושוב שבתה *בחרה* לא לעשות הפלה, ללדת את הילד ולגדלו (כנראה בשביל להוכיח עד כמה היא אמא טובה). בעוד הבת שלה קיבלה את האפשרות לבחור מה לעשות עם גופה, היא מתנגדת לתת את האפשרות הזו לנשים אחרות. זהו שיא הצביעות. אם היה יוצא לי לראיין אותה, השאלה הראשונה היתה זו: נניח כי בתך, בריסטול, היתה מחליטה לעבור הפלה. האם היית אוסרת עליה? האם את חושבת שהחוק צריך היה לאסור עליה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה גורם לך לחשוב שהיא היתה מתלבטת בכלל לפני שהיא היתה אומרת "כן, וכן"? ואם כך היא היתה אומרת, האם זו עדיין צביעות? נניח שהיית חיה בחברה שבה העבדות קיימת ומותרת, ואילו את (כמובן) במתנגדים לעבדות. ונניח שלביתך היה מוצע במתנה עבד, והיא (כמובן) היתה בוחרת לא לקבל אותו, או לקבל ולשחרר אותו. האם לא היית מצהירה, ובגאווה, "בתי בחרה לא להיות בעלת עבדים"? הייתכן שאת פשוט לא מאמינה שייתכן ומישהי באמת ובתמים רואה בהפלה מעשה רע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, אני זכר... ולא - אז זו לא היתה צביעות. אבל אז לפחות היינו מגיעים לעיקר. ברור שיש אנשים המתנגדים, באמת ובתמים, להפלות. הבעיה היא בלהפוך את זה לדבר לא חוקי. ואם בריסטול יקירתנו היתה מחליטה לעשות הפלה, בניגוד לדעת הוריה, מה היה קורה? פיילין היתה מחרימה אותה? מנשלת אותה? ואם זה גם היה בניגוד לחוק, היא היתה רוצה לראות אותה נעצרת? אם כן, אז זה בהחלט לא התמונה אותה הרפובליקאים רוצים להעביר. ברור כי הבעיה היא לא בהתנגדות להפלות. אתה תתקשה למצוא פוליטיקאי אמריקאי מן המיינסטרים שיכריז על כך שהוא "בעד" הפלות. הבעיה היא באי מתן האפשרות, באקט ממשלתי שיכריח נשים לחיות באופן מסוים, גם אם הן לא רוצות בכך. הדיון בארה"ב על הפלות הוא מעוות. זה מאוד קל לדבר על pro-life ועל רופאים רשעים שרוצחים עוברים תמימים. אבל מה האלטרנטיבה? אם בתה של פיילין היתה רוצה לעבור הפלה, ושום דבר לא יכול היה להניע אותה מדעתה, מה אמה היתה רוצה שיקרה? האם בסופו של דבר היא היתה מוכנה לכלוא אותה בחדרה תחת פיקוח מתמיד, שמא לא תפגע בעצמה ובעוברה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לויכוח הזה יש היום צדדים עדינים יותר. למשל יש פוליטיקאים שמתנגדים למימון ממשלתי להפלות, או רוצים לאפשר לשלטון המקומי לא לממן הפלות במקרים מסויימים וכו'. לשאלות הללו יש חשיבות גדולה מאוד בנוגע למספר ההפלות שכן מתבצעות בסופו של דבר, כי אם כל ילדה בת 14 שנכנסת להריון תאלץ לשאת בעלות ההפלה (ובמיוחד בשלבים מאוחרים יותר, זה עלול להיות מאוד יקר בארה"ב), זה יכול להוריד את שיעורן דרסטית (למעשה יש מחקר שטוען שהירידה ברמת הפשע בניו-יורק היא תולדה של גישה זמינה להפלות לנשים עניות). נדמה לי שמעט מאוד רפובליקנים היום הולכים עם הדגל של הכנסת תיקון לחוקה והוצאה מחוץ לחוק של הפלות בכל ארה"ב, הרבה יותר רוצים לאפשר איסורים והגבלות מקומיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שהדיון הוא לא על האם הפלות זה טוב או רע, אלא על האם הם צריכות להיות מותרות, ובאילו תנאים (כאילו דה, ברור שבמובן מסוים הפלה זה רע: גם אם מישהי בוחרת להפיל בהחלטה שלמה ובסביבה תומכת ומתוך אמונה שלמה שהעובר עדיין אינו אדם בשום מובן, עדיין זה משהו לא טוב מבחינתה, וברור שעדיף היה לא להגיע לכך). לשאלות "מה היא היתה עושה אם בריסטול היתה מפילה" או "אם בריסטול היתה נחושה בדעתה להפיל", שוב אני מזמין אותך להחליף הפלה במעשה בלתי-חוקי שגם בעיניך הוא בלתי מוסרי. מה יעשה ומה יאמר פוליטיקאי שהבת שלו הורשעה בגניבה, או אף רצח? האם אנחנו מצפים ממנו להחרים אותה? ואם הבן שלו פדופיל, האם הוא היה מוכן לכלוא אותו לכל חייו? אלו דילמות נוראות שהחיים עלולים לזמן, ואני אפילו לא יודע מה "התשובה הנכונה". מה שהיא לא תהיה, אני לא רואה סיבה לטעון שפיילין (או כל מתנגד-הפלות אחר) לא תענה בכנות אותה תשובה עבור הבת שלה שהיתה בוחרת להפיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבת של ראש הממשלה היא לסבית, הבנים שלו חיו/חיים תקופות ארוכות בחו"ל וחלקם לא שירת בצה"ל. הוא זכה על כך לקיטונות של ביקורת בימין/בימין הדתי, בסגנון "מי שלא מצליח להחדיר ערכים מינימליים לילדיו, איך יחדיר אותם לאומה ?". הציפיה הראשונית היתה לתגובה בסגנון "מי שלא הצליחה לשמור על הבת שלה, לא תצליח לשמור על האומה", הציפיה הזו לא התממשה מסיבות שונות (הזדהות של האגף השמרני עם ערכיה של פיילין, הסיכוי היחיד למעט שמרנות בבית הלבן וכו'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר מביקורת אלו היו עקיצות פוליטיות. אם היו מרוצים ממנו היו מתעלמים ממשפחתו. ה'ביקורת' גם לא היתה 'מי שלא מחנך את ילדיו איך יחנך את האומה', היא היתה יותר 'שישלח את ילדיו ללבנון ולא את ילדינו' או 'הוא מושפע לרעה ממשפחתו ולכן החליט ל...'. הציפיה הראשונית היתה יכולה להיות שיריביה יעקצו אותה על ההריון של ביתה. אבל הם לא עושים את זה, אולי כי אובמה באמת לא מוכן לערב את משפחת היריב בעימות הפוליטי, ואולי כי ההריון הוא לא באמת שערוריה חריפה מספיק. אם הבת היתה מסוממת או פושעת אולי כן היו מנצלים את זה נגדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנושא לדיון המתעורר סביב ידיעה זו הוא, כמובן, הפער בין אידיאולוגיה מוצהרת של פוליטיקאים לבין חייהם האישיים: פיילין, כמו מקיין, וכמו הרפובליקאים בכלל, אמורים להיות שמרניים ולתמוך בתוקף בערכי המשפחה - לפיהם, בין היתר, אין להתעבר לפני הנישואים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. לדעתי המגיבים כאן ממעיטים בעוצמת הנזק שנגרם כאן למחנה מקיין. מקיין והמחנה הרפובליקני כולל הגברת הציידת מה-NRA מדברים בשמם של ערכי המשפחה והשמרנות הנוצרית (מה שנקרא שם wholesome value). ואז מתברר שהמציאות של הערכים האלו היא לידת ילדים בגיל העשרה, נישואי בוסר ולידת ילדים חולים ונכים המאמללים את כל סביבתם ולעיתים קרובות גם אומללים בעצמם. לדעתי דוקא תומכיהם של מקיין ופיילין עשויים לא לסלוח להם על שהעמידו בפניהם את המראה הזו. מקיין יכול להכחיש עד מחר: אני מתקשה להאמין שהוא ידע על כל התסבוכות של המועמדת. לבחור סגן-מועמד בלתי ידוע שאינו מביא עמו מחנה גדול של תומכים הנאמנים לו אישית וגם גורר אחריו אוסף שלדים בארון, מפגין חוסר שיקול דעת מובהק. אם הוא אכן לא ידע על השלדים האלו, הדבר רק מפגין מידה עוד יותר גדולה של חוסר שיקול דעת ואחריות. אני עדיין מתקשה להאמין שאובמה ינצח את מקיין (בחברה אשר פחות או יותר חצוייה בין דמוקרטים-ליברליים לרפובליקנים-שמרנים, מועמד דמוקרטי שחור אמור להטות את המאזניים לטובת הרפובליקנים), אבל נדמה לי שהחזון של נשיא שחור בארה"ב קרוב מאי פעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא כל כך פשוט. הבחירה אמורה להשלים את מקיין, ולתת לו גיבוי בצדדים החלשים שלו. מקיין, כנראה, מבין מראש שאין לו סיכוי מול אובאמה (או מול כל מתמודד דמוקרטי אחר) במדינות הליברליות. אבל היה חשש שהאגפים היותר שמרנים יחרימו אותו (מקיין נחשב לרפובליקאי מתון למדי), ובגלל זה הבחירה במישהי מהאגף הקיצוני תעזור לו מאד. גם העובדה שהיא צעירה אמורה למנוע מהדמוקרטים לרמוז על הגיל של מקיין (בזמן שזה לא ימנע מהרפובליקאים להמשיך ולהזכיר לכולם כמה אובאמה חסר נסיון). העובדה שהיא אישה אמור למשוך כמה פמיניסטיות שהתאכזבו מאי הבחירה בקלינטון (ושמסוגלות להתעלם מהדעות של המועמדת, אבל אמרנו מראש שמקיין מוותר, ובצדק, על הליברלים המובהקים). בנוסף מדובר, כנראה, על פוליטיקאית ישרה שנלחמה באלסקה כנגד כמה פוליטיקאים שנקנו על ידי חברות הנפט (כנראה, להבדיל מבוש). העובדה שהיא הולידה בידיעה ילד חולה ושהבת שלה מתחתנת עם מי שהכניס אותה להריון רק מוכיחה לאגפים השמרניים (ולהם הבחירה מכוונת) שהיא מחוייבת לאידיאולוגיה שלה (ושהבת שלה לא משתמשת באמצעי מניעה, שזה, אם אני מבין את ההגיון שלהם נכון, חיובי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הבנתי שהיא דווקא תומכת בקידוחי הנפט באלסקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני. אבל לפי http://www.aplaton.co.il/story?id=466 לא בגלל שהיא רוצה לקבל מחברות הנפט שוחד, אלא בגלל שהיא חושבת שזה מה שטוב לאלסקה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר שאם היא תחליט (למשל) להשאר בעיראק, כולם ידעו שהיא החליטה את זה בגלל שהיא מאמינה שזה מה שטוב לארצות הברית (להבדיל מבוש, שתמיד יהיה חשוד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעולם אידאלי, כל אחד היה מחליט מה דעתו בסוגיה מסויימת ואז תומך במועמד שקרוב לדעתו, מבלי שיהיה לו אכפת מהם מניעיו, אבל עולמנו לא אידאלי, ולכן נראה לי שהגישה שלך נכונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה לא מסכים לקידוחים נוספים באלסקה, זה שהמושלת היא ישרה זה טוב, אבל זה לא מה שישכנע אותך להצביע בעדה. מצד שני, אם יש מועמד שמתנגד לקידוחים, אפילו אם אתה חושד שהוא מתנגד לכך בשל אינטרסים לא ענייניים ( הסעודים שיחדו אותו) יש פה התלבטות מהו הרע במיעוטו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדויק. אם אין לי דעה מגובשת על קידוחים באלסקה, זה שהמושלת ישרה ישכנע אותי שהיא שקלה את השיקולים הרלוונטים והגיעה למסקנה שצריך לקדוח עוד באלסקה. אם אני חושדת שהמושלת קיבלה שוחד, כנראה שאני לא יכולה להסתמך על כך שהיא שקלה את כל השיקולים הרלוונטים לטובת הציבור ולפיהם הגיעה למסקנה שצריך להמשיך לקדוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. למעשה יש לי כרגע דילמה דומה עם המועמדים לרשות היישוב שלי. אחד הוא הראש המכהן, ותיפקד גרוע מאוד. השני לקח כמספר שניים ברשימה שלו מאכר פוליטי, בשל לחצי המפלגה האם (שהמועמד הקודם סירב לצרף). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתרון הוא שבירושלים אין דילמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת ? למי אני אמור להצביע ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת, בתור דתי-לאומי או חילוני נראה לי שיש אופוציה אחת, והיא לא גאידמק או פורוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי ראיון אחד איתו, חוששני שלא אצליח להביא את עצמי להצביע לאדם שאינו מסוגל להגיד ולו דבר אחד טוב על ראש העיר המכהן (שהוא גם ממייסדי יד שרה, למשל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר להאשים אותי שאני מחובבות הברקת1, אבל כשהחלופות כל כך גרועות, צריך להביא את עצמנו לקלפי גם אם אנחנו לא הכי מרוצים מהאפשרויות. כי מה, עדיף פורוש? עדיף גאידמק? הרי בכל מקרה יבחר אחד מהמועמדים הנתונים. זה לא כאילו שאם נשב בבית בפרצוף חמוץ פתאום יצמח מישהו טוב יותר יש מאין. ואת יד שרה לופליאנסקי הקים לא כראש עיר אלא כאדם פרטי. ככה שאני מוכנה בהחלט לקבל את ההנחה שהוא אדם טוב ונחמד, אבל זה עדיין לא אומר שאני רוצה שהוא יהיה ראש העיריה שלי2. 1 שזה מוזר, כי באופן טבעי הכי צפוי שאני אהיה מגה-בעד מיליונר-הייטק-שמאמין-בחינוך. 2 וממילא, הוא לא מועמד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענות שלי הן לא בעד לופליאנסקי בתור ראש עיר (במיוחד לאור העובדה שהוא לא מתמודד, וזאת על בסיס הבטחה שהוא גם בחר לקיים), אלא נגד ברקת שלא מסוגל להגיד דבר אחד נחמד על היריב שלו (כראש עיר או כאדם פרטי). גידמאק הוא גימיק, מעבר לבעיה שיש לי עם להצביע לאדם שנקרא על שם פורעים, הוא ינסה לשמח את כולם ויכשל נחרצות. להבדיל מבית''ר, כאן אי אפשר לשפוך כסף ולפטר עד שהכל יסתדר (וגם אם כן, דרוש הרבה יותר כסף). את פורוש אני לא מכיר. אין לי כוונה להצביע למועמד לא ראוי, אם לא תמצא איזו מפלגה קטנה וחביבה, יש לי דברים טובים יותר לעשות מלהצביע לברקת. מכל מקום, ראוי לא לשכוח את הצו הקטגורי, כבר ראינו לאן ראיה ''מציאותית'' ו''הרע במיעוטו'' הובילו אותנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז לי גם יש כמה טענות נגד לופליאנסקי כראש עיר1, וגאידמק *כבר עכשיו* לא מנסה לשמח את כולם, אלא אוכלוסיות מאד ספיציפיות שאני לא שייכת לאף אחת מהן. אני לא יודעת אם ברקת נחמד או לא, אבל כמו שכבר אמרתי - לא מעניין אותי שראש העיריה שלי יהיה נחמד, יש לי מספיק חברים. אכפת לי שראש העיריה שלי לא יתעלם מחוות הדעת של היועץ המשפטי, אכפת לי שראש העיריה שלי לא יקים עמודי עירוב ברחבי שכנות חילוניות-דתיות או שיהפוך את כל הרחוב הראשי בעיר במכה אחת, אכפת לי שראש העיריה שלי לא יתגאה בכך שהוא הופך שכונות לחרדיות על חשבון התושבים הנוכחיים בהן או ימנה סגנים שחושבים שיש משהו פסול בנערות בנות 14 שרוקדות על גשר. חוץ מזה, בניגוד לבחירות הכלליות, באילו המקומיות מצביעים בשני פתקים. אבל אם כבר העלית את הנושא, לאן ראייה "מציאותית" ו"הרע במיעוטו"3 הובילו אותנו? 1נגיד, מצעד הגאווה 2006, מצעד הגאווה 2007 ומצעד הגאווה 2008?2 2 אבל בהחלט לא רק. 3 אגב, אני לא חושבת שברקת הוא "הרע במיעוטו". אני לא חושבת שהוא "רע" כלשהו, ויכול להיות שגם אם היו אפשרויות אחרות הייתי בוחרת בו בסופו של דבר (אבל יכול להיות גם שלא). רק שאז הייתה לי דילמה, בניגוד למצב הנוכחי. כי אני לא רואה איך ברקת יהיה גרוע יותר מפורוש, ואני לא רואה איך הוא יהיה גרוע יותר מגאידמק, ולמען האמת, אני גם לא רואה איך הוא גרוע יותר מהמצב הנוכחי ש,כאמור,בכל מקרה לא ישאר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכנסת הנוכחית, ולזו שלפניה, ולפניה וכו'. דווקא לחפור את יפו במכה נראה לי יעיל יותר, אם היו עושים את זה בחלקים זה היה לוקח נצח (עכשיו יש עוד תקווה שעד סוף המילניום החפירות יסתיימו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. קודם כל, אני חושבת שהכנסת הנוכחית עדיפה על הקודמת, אבל אין לי איך לבסס את זה יותר מדי מעבר לתחושה כללית (וגם קל נורא לשלוף מולי את קלף מלחמת לבנון השנייה, ולא בלי צדק). חוץ מזה, כאמור, בבחירות מקומיות היכולת שלך להשפיע הרבה יותר גדולה -בטח בירושלים, שבה העירייה סובלת מייצוג מעוות, לא מעט בגלל הנטייה של החרדים לצאת לממש את זכותם הדמוקרטית (ויש הטוענים "עד המוות וגם אחריו") בשילוב עם הנטייה שלנו החילונים ו/או הדתיים לשבת ולקטר על כמה כולם אותה מכה1 ואז להתפלא למה כולם חושבים שירושלים היא עיר חרדית ולמה היא מוצגת בתקשורת כאילו כל החילונים שנשארו כאן בדרך החוצה ומי שנשאר כאן הוא סתם עוף מוזר. אז אני לא חושבת שכולם אותה מכה2, ובכל מקרה, ברור לי לחלוטין שלברקת אני מוכנה לתת צ'אנס, לשניים האחרים לא. לגבי יפו, היות וממילא לא חופרים את כל הרחוב בבת אחת אלא סתם חוסמים אותו (גם את החלקים הלא חפורים), אני קצת מתקשה לגלות אופטימיות. שלא לדבר על זה שאפשר היה להפוך את יפו אבל במקביל לארגן דרכים חלופיות או תחב"צ יעילה, סתם ככה כדי שלא יקח לי להגיע הביתה מהעבודה שעה ורבע במקום ארבעים דקות. 1 גילוי נאות - במקור היה שם היה תיאור גרפי של צואה על גווניה השונים (פלאס הפניות לברקת (העורכת, לא המועמד) ול.ב.פ שבטח יודעות טוב ממני), אבל בדיוק הייתה צפירת-כניסת והרגשתי קצת לא נעים אז מחקתי. 2 כמו שכבר אמרתי, אני לא בטוחה אם ברקת הוא "מכה", סתם לא מסמפטת את הפרסונה שלו בלי להתבסס על יותר מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה מאוד שאתה צודק וגאידמק הוא גימיק, ושלא נמצא את עצמנו שפוטים שלו אחרי הבחירות. לא ברור לי למה התכוונת בפסקה האחרונה. ושאלה נוספת: מתי בכלל הבחירות לעירייה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלאק. תודה. זה ממש אוטוטו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברצינות, זו סיבה מספיק טובה לדעתך להחרים מועמד? מה מידת החשיבות שאתה מייחס לשאלה מי עומד בראשות העירייה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברצינות, כן. חשוב לי שהאדם שעומד בראש העירייה יהיה ''מענטש'', נדמה לי שזה גם מרמז (אם כי לא מבטיח) בטווח הארוך על התנהלות חיובית בפרמטרים מדידים יותר, כמו רמת גרעונות ונקיון העיר. החשיבות של ראש העיר היא מוגבלת, אבל לא מבוטלת. בסופו של יום מולו (במיוחד בירושלים) עומדים שלל משרדים ממשלתיים, מערכת בירוקרטית קיימת ובית המשפט. הוא יכול לקדם נושאים שונים ברמה שונה של יעילות, אבל לעניינים מהותיים באמת (מעבר לאורך הפקקים ותדירות נקיון הזבל) אין לו גישה. לגבי ההתחרדות של ירושלים, לא ברור לי מה מידת ההשפעה שיכולה לראש עיר להיות על הנושא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כשאת מחרימה אותו בגלל זה, את אומרת לא רק שחשוב לך שהוא יהיה מענטש, אלא שזה ממש קריטי בשבילך, ושקול כנגד עניינים כמו מה הוא רוצה לעשות ולא לעשות כראש עירייה. קצת מוזר לי. 2. האם את בוטחת ביכולתך לשפוט את אישיותו על-סמך ריאיון לעיתון? שבו דבריו עוברים דרך כמה פריזמות - המראיין, העורך, התנהלות הריאיון, ולא פחות חשוב - מה הוא, כפוליטיקאי, חושב שכדאי לו לומר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כן, זה קריטי כי רוב הדברים שראש עיר צריך לעשות ברורים מימלא, יכולת הביצוע תלויה בין היתר בהיותו אדם ראוי ואמין. אם ניקח מקרה קיצוני יותר, אריק שרון החזיק באידיאולוגיה דומה לשלי, הוא היה ביצועיסט ממדרגה ראשונה, בולדוזר אמיתי. לא הצבעתי בשבילו בין היתר בגלל מה שבן גוריון כינה "בעיה באמירת האמת". ואכן הוא הפך את עורו. 2. אני מנסה לקחת את זה בחשבון, ברור לי שההצלחה היא חלקית לכל היותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני לא בטוח שאני מסכים (שיכולת הביצוע חשובה אצל ראש עירייה הרבה יותר מהמטרות), אבל אם נניח שכן, ואני בהחלט מסכים שאמינות היא כן שיקול קריטי, עדיין אני לא בטוח שיכולת פרגון (ועל זה התלוננת, לא?) היא בקורלציה חזקה עם יכולת ביצוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני מסכים. רק שמראש אמרנו שהליברלים (שחושבים שקידוחים נוספים באלסקה זה רע) אבודים למקיין. עכשיו נשאר למקיין לשכנע את השמרנים (אלה שחושבים שקידוחים באלסקה זה לא כל כך רע). וכאן היושר משחק תפקיד מאד חשוב (כמו שלימדו אותנו מצביעי שרון)... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרה שדופה אבל נכונה אומרת שבחירות מנצחים דרך המרכז. אני ממש לא חושב שהליברלים "אבודים" למקיין. אני חושב שליברלים "רכים" רבים שידרשו לבחור בין מקיין לאובמה יבחרו להצביע ברגליים (לא יצביעו). ליברלים רבים תומכים בערכים ליברליים אבל עדיין לא אוהבים העלאות מס ולא רוצים שהתשלומים לקולג' יטפסו בגלל מילגות ממשלתיות ואפלייה מתקנת. רבים עוד יותר, אולי הרוב, מסכימים לתמיכות סעד ותשלומי העברה, אבל רוצים חוק וסדר בחתרם האחורית (מה שאומר שאחוז הצעירים השחורים המכירים את מערך הכליאה האמריקני מבפנים ימשיכו להכיר אותו). כשם שאובמה יצטרך לנסות להרגיע שמרנים "רכים" כדי לא להביא אותם לקלפיות, כך מקיין היה צריך להימנע מלעורר את הליברלים הישנים (נמים). היות ואני סבור שהאלקטורט הפמיניסטי שיתמוך במתנגדת להפלות אינו קיים, אני סבור שבחירת מס' 2 גם אלמוני וגם שמרן כל כך רדיקלי, עשויה להביא לא מעט קולות לאובמה. דוקא מבחינת השמרנים נדמה לי שבחירת אישה לסגן הנשיא עשוייה להיות לפחות במידה מסויימת בומרנג. (כמה קולות תביא תביא לאגודת ישראל ח"כית אישה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקיין נמצא כבר עכשיו במרכז, בטח כשהמועמד מולו הוא אובאמה, וכשקודמו הוא בוש הצעיר. אני חושב שהבעיה שלו היא באגף הימני של המפלגה שלו, ויש חשש שמועמד כל כך "ליברלי" יכול לפרק את הקואליציה שעבדה כל כך יפה לבוש בבחירות 2004. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנושא המרכזי בסדר היום האמריקאי הוא היום עניין עיראק. מקיין אינו מגנה את המערכה העירקית ולכן הוא בימין השמרני, אובמה כן מגנה אותה ולכן הוא בשמאל הליברלי. ללא קשר למה שיעשו המועמדים לאחר שיבחרו, העמדות והמחנות נקבעו. לשני המועמדים יש משימה מאוד דומה: מקיין צריך לגרום לאנשי מרכז ליברלים רבים להשאר בבית מבלי להרגיז יתר על המידה את השמרנים הקיצוניים שבמחנהו. אובמה צריך לגרום לאנשי מרכז שמרנים רבים להשאר בבית מבלי להרגיז יתר על המידה את הרדיקלים הקיצוניים שבמחנהו. במשימה זו הראשון שכשל היה מקיין. בחירת מועמדת כל כך שמרנית תרגיז ותדאיג רבים במרכז הליברלי וקופת השרצים שלה לא תוסיף לו בריאות גם בין קיצוני מחנהו. לדעתי אתה מפריז הן בליברליות של מקיין (הוא לא יותר ליברלי מבוש) והן באופציות של האגף הימני שלו. שיטת הבחירות בארה"ב מממשת בצורה מצויינת את העובדה שהאזרחים נדרשים לבחור את נבחריהם ולא להציג את דעותיהם ומאוייהם. בין אם מקיין שמרני מספיק או לא עבורם, הברירה בפני האגף הימני היא בינו לבין אובמה. אי הצבעה שלהם היא קול עבור אובמה. לכן כל עוד מקיין לא יפגע בהם בבטן הרכה (מיסים, הפלות, נשק) הם יצביעו עבורו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקיין לא עומד להצטרף למפלגה הדמוקרטית בקרוב. זה ברור. ברור גם שכשהנושא המרכזי הוא עיראק, אז אובאמה ומקיין ימצאו את עצמם בשני הצדדים, אחרת זה היה משעמם. אבל, עדיין, החיים הם לא שחור ולבן, וגם בתוך הצד הרפובליקאי והדמוקרטי יש קיצוניים פחות ויותר. מקיין הוא באגף המתון יותר של המפלגה הרפובליקאית, בטח יחסית לבוש ולפאלין, בזמן שאובאמה נמצא בצד היותר קיצוני של המפלגה הדמוקרטית, בטח ביחס לקלינטון ולביידן. נכון שהמאבק על המרכז הוא המאבק היותר חשוב, אבל במאבק הזה מקיין מאמין, כנראה, שהוא יכול לנצח בזכות זה שהוא כבר נמצא במרכז לעומת אובאמה. המאבק השני בחשיבותו הוא המאבק על הקואליציה שלך מהבית (אל גור ובוש האב, כזכור, הפסידו דווקא במאבק הזה), בשביל זה מקיין בחר את פאלין (במגרש הזה אובאמה לא צריך לעשות יותר מידי). כל מה שתעשה בשביל לזכות במרכז עלול לזכות לך בקולות בקצוות, וההפך. בגלל זה מועמדים בדרך כלל אומרים כל כך מעט דברים משמעותיים. מקיין החליט החלטה טקטית1 לוותר בקצת על הקולות במרכז בשביל להחזיר את הקצוות. אולי זה הקרבה גדולה מידי, קשה לדעת מראש, אבל זה נראה לי מהלך מתוכנן היטב שהשאיר את הדמוקרטית בלי תשובה מוכנה (בכלל, נראה לי שלאובאמה יש בעיה של תכנון אסטרטגי1 לעומת מקיין). 1 כן, וואללה, אסטרטגיה וטקטיקה בלי טנקים. דב האלמונית מוזמנים לדלג על התגובה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אובאמה נמצא בצד היותר קיצוני של המפלגה הדמוקרטית, בטח ביחס לקלינטון ולביידן". פרט והוכח בבקשה. הרושם שלי היה שאובאמה ממורכז לחלוטין בתוך מפלגתו. למעשה אני חושב שהוא ניצח נצחון כל כך מפתיע וברור את קלינטון משום שהשכיל להלך באומנות על התפר הדק שבין שמרנות (דמוקרטית) לבין התדמית של האיש החדש. למעשה אובאמה השכיל לנצל את צבע עורו בצורה הראוייה לכל שבח. הוא אמר מספר אמירות בקשר למצב השחורים בארה"ב שהיו מתקבלים רע מאוד מפי מועמד לבן, אבל הקפיד לא לחצות את הגבול שעשוי לנכר מצביעים שחורים רדיקלים (ולדעתי אובאמה דוקא לא צריך לעשות יותר מדי כדי להגיע למצב הזה. עליך לזכור שבקרב מיעוטים חלשים מתפתחת לעיתים עוינות כלפי פרטים מקרבם המצליחים במסגרת חוקי המשחק של הרוב. אתה מכיר את הביטוי "משתכנז"?). באופן המופתי שבו ניהל את מערכת הבחירות שלו הוא הרגיע את המעמד הבינוני הדמוקרטי, תוך שהוא כולא את הרדיקלים השחורים במחנהו באמצעות גזענותם וקיצוניותם (הם פשוט מתקשים מאוד להצביע נגד מועמד שחור). העובדות שלפנינו מעטות מדי ואין לנו מספיק הכרעות של המועמדים בצמתים קריטיים, אבל הרושם שלי עד כה הוא שאובמה הוא איש פיקח ומוכשר ביותר שבעולם רציונלי ועיוור צבעים היה צריך לנצח את מקיין בקלות. (הדברים היחידים שהצליחו יריביו להדביק לו עד עתה הם התבטאויות של כומר בכנסייה שלו, של אשתו ומוצאם המוסלמי של אבותיו. וגם אלו באופן פרדוקסלי דוקא עוזרים לאובמה בהליכת החבל שלו בין המחנות במפלגה הדמוקרטית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבדיל מרוב הדמוקרטים, כולל קלינטון וביידן, אובאמה התנגד למלחמה בעיראק מההתחלה (כשעוד נטען שחוסיין עומד להיות נשק לא קונבניונאלי). המרכז של הדמוקרטים נמצא בצד שמאל (כמו שהמרכז של הרפובליקאים נמצא בצד ימין), גם בגלל שרוב הדמוקרטים נמצאים, מעצם היותם דמוקרטים, בצד שמאל של המפה, וגם בגלל שמי שכבר טרח להרשם למלפלגה הוא בדרך כלל לא מהמתלבטים. המאבק על המרכז של המפה שונה לחלוטין (ברך כלל) מהמאבק על המרכז של המפה הארצית. לדעתי, אובאמה התמודד במטרה להרשם כמי שהתמודד, והמקסימום שהוא ציפה לקבל היה את סגנות הנשיאות, וכל זה במטרה לזכות במועמדות ב-2012 או אפילו ב-2016. למזלו, אדוארדס לא המריא, קלינטון חתכה ימינה מוקדם מידי, ובוש הצליח לעורר את השחורים (בניו אורלינס), הליברלים (במינויים לבית המשפט העליון) והפציפיסטים (בעיראק). מה שהשאיר אותו עם המועמדות ועם סיכוי טוב להיות נשיא. מקיין נכנס למירוץ מעמדת נחיתות מובהקת, המפלגה שלו לא אוהבת אותו, הציבור לא אוהב את המפלגה שלו, והמועמד מולו צעיר ורענן בהרבה. אלה התנאים הנתונים, ואותם מקיין לא יכול לשנות. ובכל זאת, בתוך אותם נתונים, הוא מצליח לעלות באופן די עקבי בסקרים (עד כמה שאני מצליח לעקוב), בעזרת החלטות טקטיות שנראות לי די נבונות, לעומת אוסף החלטות של אובאמה שלא תמיד ברור כמה הן מוצלחות. אין ספק שאובמה הוא איש פיקח ומוכשר, אבל בכל זאת, מדובר באדם צעיר מאד ללא כל נסיון ביצועי. בעולם רציונלי אדם כזה לא היה חושב שהתפקיד הביצועי הראשון שהוא יבצע יהיה להנהיג את העולם החופשי, וגם אם הוא היה חושב ככה, אף אחד לא היה נותן לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העלית לא מעט נקודות טובות ומצאתי שהמחלוקת ביננו מתבטאת בעיקר בנקודה אחת שאביא אותה מיד בהתחלה: א. "מקיין נכנס למירוץ מעמדת נחיתות מובהקת" - דעתי היא בדיוק הפוכה. למעשה אחרי כמה מהלכי פתיחה (פרישתו של ג'וליאני) התברר שבעוד במחנה הדמוקרטי מתנהל מאבק איתנים בין קלינטון לאובאמה, מקיין נותר לבדו בזירה הרפובליקנית. מולו עמדו מועמדים של הימין הקיצוני האוילי (בדלנים קיצונים ואנטי רו נגד וייד). זמנם של אלו עוד יגיע כאשר הלחצים הפוליטיים-סביבתיים יחמירו, אבל כרגע כדי לנפנף אותם די בהמנעות מעשיית שגיאות חמורות. מקיין פשוט השתדל לעשות מעט ככל האפשר. זה עלה לו בהישגים גבוהים מן הצפוי של האקבי ושות', אבל לאחר שה-side kicks התפנו מן הבמה, הוא נותר כאלטרנטיבה המתונה לרדיקליות הדמוקרטית הזוכה בתמיכת האולטרה שמרנים כברירת מחדל (כמו רייגן ומשפחת בוש). ההישג של מקיין שאתה מצביע עליו הוא בולט עוד יותר כאשר מצביעים על העובדה שנכון לעשור הנוכחי המפלגה הדמוקרטית היא המפלגה הגדולה יותר בציבור האמריקני. הדמוקרטים שילמו את המחיר של מועמד שחור כאובאמה או מועמדת רדיקלית כמו קלינטון. הנקודה היא שמקיין זכה בהישג ע"י הימנעות מעשייה ואמירה. באור הזה כאשר מתיחסים לדבר הראשון שעשה כאשר בפעם הראשונה נאלץ לעשות משהו (בחירת הסגן), הכישלון הקולוסאלי שם (לפחות בעיני) אומר דרשני. האם כשלונו בפעם הראשונה שנאלץ לנטוש את עמדת האי-עשייה מעידה כי מדובר באדם לא חכם ולא מוכשר שבחר לעצמו צוות לא מן המעולים והיעילים? האם בחירת פיילין היא עדות לשיקול דעת לקוי או לחילופין לנטייה להחלטות פזיזות ללא מידע בדוק ומספיק? ב. "אובאמה התנגד למלחמה בעיראק מההתחלה" - איני מיחס לכך משמעות. (האנלוגיה הישראלית היא תמיכתו או אי תמיכתו של אלי ישי במלחמת לבנון X). אובמה יכול להתנגד למלחמת עיראק מראשיתה ובו בזמן הוא יכול להתנגד למעורבות באפגניסטן ולתמוך בה בעת ובעונה אחת. בכך הוא שותף לרבים במחנה הדמוקרטי, בפרט מבין החברים הפחות חשובים שם. כאשר אתה באופוזיציה ואין לך אופק נראה לעין של אחריות ניהולית לעניינים שאתה מדבר עליהם מוטב לך לדבר רק כאשר אתה מתנגד למעשי מפלגת השלטון. אם מעשי השלטון יצליחו, איש לא יזכור את התנגדותך (בפרט בעידן של משטרים דמוקרטיים בעידן המודרני בהם כל הצלחה באה בליווי תג מחיר כזה ההופך את ההבדל שבין נצחון לכישלון לשנוי במחלוקת). אם השלטון יכשל, תמיד תוכל להצביע על התנגדותך כאות לראייתך מרחיקת הלכת. אם אתה כאופוזיציונר תומך במעשי השלטון מוטב לך להצניע את עמדתך שכן בין אם תהיה כאן הצלחה או כשלון, עמדתך לא תועיל לך. כעובדה ברגע שאובמה הפך למועמד רציני הוא מיתן מאוד את הצהרותיו בענייני עירק וכבר היום איש לא יכול לדעת תחת איזה נשיא תהיה השהות האמריקנית בעירק קצרה יותר. (מקיין יגלה או כבר גילה שהדם האמריקני נשפך למען משטר עיראקי שאינו ממש ידידותי לארה"ב והנוכחות שם בעצם מתקיימת ומכרסמת את היתרון שנרכש בהפלת משטר סאדאם חוסיין). ג. "אדם צעיר מאד ללא כל נסיון ביצועי" - זהו בהחלט שיקול חזק מאד וזה היה הקלף המנצח של מקיין. הבעיה במהלך הפתיחה של מקיין (בחירתה של פיילין) הוא שהוא מרמז לכך שכל הנסיון הרב של מקיין לא הפך אותו לאדם חכם או לכל הפחות שקול וזהיר. הבחירה בין אדם מוכשר ופיקח אך ללא ניסיון רלאבנטי, לבין אדם בעל נסיון אך לא נבון או שקול, היא כבר שקולה למדי. זה עשוי להיות כמו נישואים שניים - "ניצחון התקווה על הניסיון". בסופו של דבר שום תפקיד אחר אינו בבחינת שווה ערך למשרת נשיא ארה"ב (או רוה"מ ישראל), ושום נסיון מקצועי קודם אינו בבחינת הימור בטוח על הצלחה בתפקיד החדש. הדרישה הראשונה של הבוחר צריכה להיות אינטליגנציה, זהירות, שיקול דעת. הדרישה השנייה היא ניסיון רלאבנטי. הדרישה השנייה יכולה לסגור את התיק ולשים את החותמת על המועמד הראוי. אובמה צריך להוכיח לאלקטורט שהוא אמנם עונה רק על הדרישה הראשונה אבל מקיין עונה רק על הדרישה השנייה. אם יצליח בכך (קריא לא ייכשל במישגים קטסטרופליים נוסח גברת NRA) הוא עשוי להחזיר את המאזניים למצבם התקין המורה על היתרון הברור שיש למפלגה הדמוקרטית בציבוריות האמריקאית מאז ימי רוזבלט השני והקואליציה הגדולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כאמור, אני חושב שהבחירה בפיילין היתה החלטה חכמה (מבחינתו של מקיין) שהצליחה גם להחזיר לו חלקם מהקואליציה הרפובליקאית (אנחנו יכולים לקרוא להם אווילים, אבל בלעדיהם אין למועמד רפובליקאי סיכוי) ובו בזמן להשלים כמה מהחסרונות שלו מול אובאמה (הגיל, הכאריזמה, הריחוק מוושינגטון...) ב. רוב הדמוקרטים תמכו במלחמה, סנטור צעיר שמתנגד למדינה עושה את זה בגלל סיבה. ג. אני לא חושב שיש לדמוקרטים יתרון ברור בציבור הבוחרים האמריקאי. למעשה, מאז קנדי נבחרו רק שני נשיאים דמוקרטים (לעומת ארבע רפובליקאים) שניהם ממדינות רפובליקאיות מובהקות, אחד דתי קיצוני והשני בזכות פיצול במחנה הרפובליקאי. ובמבט קצת יותר רחב, אחרי שהסתיימו 20 שנה דמוקרטיות בבית הלבן, הרפובליקאים היו 36 שנים בבית הלבן לעומת 20 דמוקרטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. שכחת את ג'ונסון שנבחר בזכות עצמו ב1964. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. מאז ג'ונסון... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני לא מתוכח אם רוב או מיעוט אבל בהצבעה על מלחמת עירק ה-II הרבה מאוד דמוקרטים הצביעו נגד המלחמה כולל הסנטור טד קנדי. בהצבעה היה מיעוט גדול שהתנגד, כמעט כולו דמוקרטי. ב. סעיף א ראוי לתשומת לב, מפני שחלק גדול מן הימין הרפובליקני הוא גם בדלן קיצוני. זה מאשר 2 נקודות שציינתי: ראשית המיעוט האולטרה שמרני אצל הרפובליקאים הוא בינתיים קטן למדי ואינו יכול להכתיב מועמדים ועמדות למפלגה ושנית אין ליחס משמעות רבה להצבעות מן האופוזיציה נגד הצעות השלטון. ההצבעה נגד היא ברירת המחדל. מה שקרה בהצבעה המדוברת היא שהדמוקרטים נלכדו בצבת כפולה בין הרצון לנגח את מעשי השלטון לבין חוסר הרצון להצטייר כלא-פטריוטיים. החלוקה הפרסונלית המדוייקת בקרב הנבחרים הדמוקרטיים הזוטרים בין קרני הדילמה היא לטענתי לא משמעותית. ג. לגבי הנשיאים הדמוקרטיים (קרטר וקלינטון) אתה בעצם צודק, אבל שים לב שבמערכת הבחירות הנוכחית פורסם שמספר המשתתפים בבחירות המקדימות הדמוקרטיות היה פי 4 מאלו שהשתתפו ברפובליקניות. נראה לי שהעידן הנכחי מצטיין באדישות או אכזבה של המחנה הדמוקרטי (בחירתו של ראש עיר רפובליקני לעיר הדמוקרטית ביותר ניו יורק). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה, החברה האלה (http://nj.nationaljournal.com/voteratings/) הסתכלו על ההצבעות שלו בסנאט והגיעו למסקנה ש: "Sen. Barack Obama, D-Ill., was the most liberal senator in 2007" אני מסכים, הכשלונות של בוש כנשיא והסכנה לרוב בבית המשפט העליון מאפשר לדמוקרטים להרוס את הקואליציה החזקה שבוש בנה.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוכרים איך מלחמת וייטנאם התפשטה לקמבודיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעולם רציונלי איש גם לא היה נותן לנתניהו או לברק להתגלח על חשבוננו. לאמריקאים באמת היה כדאי להתייעץ קצת איתנו לפני שבחרו בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים: 1. גם לברק וגם לנתניהו היה הרבה יותר נסיון ממה שיש לאובאמה (או ממה שהיה לבוש הבן או לקלינטון). נתניהו הכיר טוב מאד את משרד החוץ הישראלי (כציר, כשגריר וכשר בפועל) את מערכת הביטחון (כקצין במילואים), ואת המערכת הפרלמנטרית (כראש אופוזיציה). ברק הכיר את מערכת הביטחון (כאיש צבא), את משרד החוץ והפנים (כשר) ואת המערכת הפרלמנטרית (כראש אופזיציה). 2. הבחירה בברק ונתניהו היתה חלק מנסיון להעביר את ישראל משיטת שלטון פרלמנטרית לשיטת שלטון נשיאותית (כמו ארצות הברית), בארצות הברית הנשיאים הם כמעט תמיד חסרי נסיון רלוונטי, רובם מושלים או סנטורים, אני לא זוכר מזכיר (שזה המקביל האמריקאי לשר) שהפך לנשיא ב-50 השנים האחרונות (צ'יני הפך לסגן נשיא). האמריקאים מאמינים שהמזכירים צריכים להיות אנשי מקצוע יעילים בזמן שהנשיא צריך להיות המנהיג ששום נסיון לא יכול להכשיר אותו לתפקיד. מידי פעם צצים בישראל הדעות האלה על "ממשלת מומחים" ו"מנהיג חזק" (ע"ע אביגדור ליברמן), ובתקופתם של נתניהו וברק זה הגיע לשיא עם שינוי שיטת הבחירות והחלפת דור הביניים (לעומת אולמרט וה"זאת העבודה שלי"). אבל גם אז זה עדיין לא הגיע לקיצונות האמריקאית שבחרה אנשים כמו קרטר להנהגה, ושהעיפה אנשים כמו ג'וליאני בעיקר בגלל שיש לו עבר שלא מפלסטיק. 3. כשמסתכלים על האלטרנטיבות בעלות הנסיון שהיו אז (שרון, פרס, פואד, אולמרט, דוד לוי, משה שחל...) אפשר לברך גם על נתניהו וגם על ברק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה רע במשה שחל? (ואפילו אם הקריטריון המשותף הוא נסיון - איך אפשר לשים אותו באותם סוגריים עם קריקטורות כמו פואד ודוד לוי?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני חובבת גדולה של פרס, אבל הוא היה עדיף על ברק. ושרון - גם הוא לא ממש אהובי הנסתר - היה עדיף על נתניהו. בכל מקרה, גם ברק וגם ביבי, מעבר לאישיויותיהם המסעירות, עשו הרבה מאוד טעויות חמורות שנבעו מחוסר נסיון. ואינני יודעת במה מאמינים האמריקאים, אבל תפקיד של מושל הוא תפקיד ביצועי שנותן בהחלט נסיון מסוים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמריקאים, עפ"י כמה ממצאים (לא כולם בצחוק), מאמינים בשיער. מכל צמד של מועמדים, לאורך כל מערכות הבחירות בארה"ב, המועמד בעל השיער או בעל יותר שיער, תלוי במצב - היה זה שנעשה נשיא. לא רציונלי? אבסורדי? מגוחך? - נא להסתכל על הגלריה הפוליטית שלנו (לא על השיער אלא על האי-רציונליות, גיחוך, אבסורד וכו'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמתי לב שבתוכניות עם בחירת קהל של מועמדים לא ידועים (כוכב נולד, נולד לרקוד ...) לרוב המועמד הגבוה יותר זוכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני האנשים שבתמונה הזאת (http://wwwimage.cbsnews.com/images/2004/09/30/image6...) התמודדו לנשיאות. למי יש יותר שיער? מי לדעתך ניצח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז גם אני נוצחתי עכשיו, למרות שיש לי הרבה יותר שיער מאשר לך. את המשפט (שלא אני הגיתי אותו אלא הסתמכתי על עיתונות אמריקאית מודפסת ישנה יחסית) - "מכל צמד של מועמדים, לאורך כל מערכות הבחירות בארה"ב...", יש לשנות ל"בלא מעט צמדי מועמדים, לאורך מערכות לא מעטות של בחירות...". מקרה בוש עבד בפעם זו לא לפי חוק השיער אלא לפי חוק כוכב-נולד-נולד-לרקוד, תגובה 489605. אבל ראה, למשל, קנדי vs ניקסון, ניקסון vs המפרי, קרטר vs פורד, רייגן vs קרטר, קלינטון vs בוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת לא חוכמה, לכל שימפנזה מצויה יש הרבה יותר שער ממני... אמנם היו כמה מקרים בהם הכלל עבד, אבל היו כמה בהם הוא עבד הפוך, וכמה מקרים בהם אי אפשר בכלל לדעת. כשאני מסתכל על התמונות של המועמדים בכל מערכות הבחירות ועל הזוכים מכל צמד, אני לא מקבל תמונה מובהקת מספיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלמוני פישל בהגזמה, אבל מאז אייזנאוור לא היה לארה''ב נשיא קירח כמו מקקיין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זאת טענה אחרת לגמרי. היו לארצות הברית כמה נשיאים קרחים (ניקסון, פורד, רייגן ובוש האב... אהההם, אולי הכלל הזה נכון רק לדמוקרטים?) מקקין עצמו אמנם לא סובל מעודף שער, אבל מצבו (מהבחינה הזאת) לא הרבה יותר חמור מפורד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פורד היה נשיא קירח בארצות הברית אחרי אייזנאוור, ולכן המשפט בתגובה 489637 לא נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, הסכמנו על זה. בא צפריר, ועידן את המשפט כדי שיהיה נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והמשפט הנכון הוא? ("פורד לא ניצח בבחירות (בתור נשיא)"? כי זה נשמע לי משפט, טריויאלי, לא מעניין ואחר לגמרי משני המשפטים שהוא אמור לעדן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההקשר של אותק התגובה היה הקשר של הקרחת (ואולי של כמות השערות בכלל) לההצלחה בבחירות. פורד לא נבחר כנשיא ולניקסון היה קצת יותר שיער. אם יש כאן גם איזשהו קשר סיבתי ולא רק מקרה, זו שאלה אחרת, ונושא לדיון עמוק ומרתק אשר אני אשאיר את עצמי מחוץ לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל את הטענה של הקשר בין כמות השער לסיכויי ההבחרות כבר ביטלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו טענה אחרת. לא אחרת לגמרי. וסליחה, את פורד שכחתי. (ניקסון רייגן ובוש אינם קירחים כמו מקקיין. לגמרי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת טענה אחרת לגמרי. שתיהן אמנם לא נכונות, שתיהן מדברות על הנשיאות של ארצות הברית בהקשר של שיער, אבל הן אחרות לגמרי. אחת משווה בין מתמודדים, אחרת מדברת על נשיאים מכהנים, אחת יחסית, אחרת מוחלטת, אחת תמידית, אחרת מוגבלת בזמן... מקקיין לא קירח לגמרי, הוא מקריח: יש לו שיער דליל מאד, ומצח גבוה מאד, אבל הוא לא קירח לגמרי (ראבאק, אפילו אולמרט יותר קירח). קירח לגמרי זה, למשל, עמי איילון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים, שרון היה, לדעתי, ראש הממשלה הגרוע ביותר בתולדות המדינה, ופרס, לדעתי, אפילו לא נמצא בליגה של ברק. גם התפקיד של ראש עריית נתניה הוא תפקיד ביצועי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לגבי פרס אני מאד מסכים איתך. נראה לי שמזמן הגיע הזמן להוציא את האויר מן הבלון האחרון של השמאל. מטריד לחשוב מה היו עשויים להיות התוצאות של ההסכמים עם הפלשתינאים אילו הוביל אותם אדם קצת פחות אופטימי/נאיבי מפרס. אדם עם קצת פחות חזון אבל עם הרבה יותר זהירות וראיית מציאות. ב. לגבי שרון אני חולק עליך. בעיני הוא תופס את המקום השני אחרי בן גוריון. פרשת ההתנתקות היתה המעשה הציוני הקשה ביותר שעשתה ממשלה בישראל מול ההתנגדות הקשה ביותר מבפנים. כמובן שהדעה הזו מובעת מן הפרספקטיבה של היום. קשה מאוד לנבא לאן תתפתח הלבנון הדרומית שהקימו הפלשתינאים ברצועת עזה. בהחלט יתכן שהכיוון יהיה כל כך ממאיר שהאינטראקציה בינה לבין ישראל תהיה עוד יותר ממאירה ומסוכנת מן האינטראקציה הקיימת היום בין ישראל לערביי יו"ש. לגבי הציון הסופי של אריאל שרון, צריך כנראה לחכות עוד כמה שנים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |