|
||||
|
||||
מר מזרחי היקר, ראשית ברצוני להזדרז ולהודיע לך שאינני חושב שאתה מטורף, וזאת למרות שאינני בטוח לחלוטין, על פי מאמרך, לאיזו מפלגה, או אף לאיזה גוש, הצבעת בבחירות - ואולי טוב שכך. גישתך, לפיה אין הבדל בין החמאס לאש"ף, ושמבחינה תעמולתית עדיף שלטון החמאס - הובעה במקביל הן על-ידי גנדי עליו השלום, והן על-ידי אלוף (מיל') אורן שחור, הצלע השמאלית של עו"ד חיים משגב. וכעת, לעצם העניין. לעניות דעתי, מר מזרחי היקר, הצעתך לא תביא לנו את הישועה. להזכירך, מנהיג הג'יהאד האיסלאמי הוא ד"ר רמדאן עבדאללה שלח, בוגר אוניברסיטה אמריקאית. בשעתו, כאשר נקרא אל הדגל על-מנת להחליף את פתחי שקאקי המחוסל - קפאו עמיתיו באוניברסיטה מרוב תדהמה: "מה? הוא מחבל?!". כן, מר מזרחי. גם האירגונים האיסלאמיים ימצאו במהרה נציגים מתאימים, לבושים בטורבן יפה, דוברים אנגלית שובחת, חמושים בארבעה תארים אקדמיים כל אחד, ועטורים בזקן מכובד ומסודר בנוסח אברהם לינקולן, אשר יפטפטו בסלונים נינוחים על האיסלאם כעל "דת השלום", ועל דיכוי חופש הפולחן על ידי ה'גזענות הישראלית'. קיומה של הסברה פלשתינאית היא רק חצי הבעיה. החצי השני הוא העדר הסברה ישראלית. אין שום בעיה לנקוט בפעולות הבאות: 1) לצטט יומם ולילה את הצהרות ההשמדה של ערפאת ובכיריו, שאינן שונות מדברי החמאס. לצורך העניין הזה, טובה מאוד חוקת הפת"ח, שפורסמה ביולי 1998, והמדברת במפורש על מאבק מזויין עד לחיסול המדינה הציונית ושיחרור כל פלשתין. 2) לחשוף את העושר האגדי של ערפאת ואנשיו, ושחיתותם האישית. 3) לחשוף את שקריהם הבוטים, שאותם אינם מתביישים לפזר, ובכך להלעיג ולהביך אותם. (למשל: דברי ערפאת על מעורבות המוסד בפיגועים נגד ישראלים... או דברי עשראווי שישו היה פלשתיני...). ואולם, למרות חשיבות הפעולות הללו ועוד, אין זה העיקר כלל וכלל. העניין העיקרי, הנשק התעמולתי הכבד ביותר, הוא הטיעון בדבר קיומו של "עם פלשתינאי" הלוחם להגדרה עצמית. ברגע שישראל נתפסת כשוללת מעם שלם את מולדתו, כמקפחת זכות להגדרה עצמית, מקובעת בעולם דמות ישראל כשטן, כביריון גס השודד ילדון מסכן. ואולם, אם נשכיל להבהיר את האמת ההפוכה, שהסכסוך הוא בין ישראל הקטנה, לבין האומה הערבית התוקפנית והחמדנית, אשר לא מספיקים לה 99% משטח המזרח התיכון, פי 40 אוכלוסיה, פי 100 מים, כסף, נפט, חופים ומה לא - מצבנו יהיה שונה לחלוטין. העניין הוא פשוט הרבה יותר ממה שנדמה. מדוע אוכלוסיה שזהה מבחינת הלשון, המורשת, התרבות, השאיפות, הדת, ההיסטוריה והמוצא האתני לסביבתה, זקוקה להגדרה עצמית? מי שהתייגע והגיע לשורה זו, ודאי ישאל את עצמו: "כן, כמובן, אבל הם טוענים שהם עם נפרד!". ובכן: לא נכון! דווקא במקום שבו ניתן כביכול לצפות לשיאו של הביטוי העצמאי הפלשתינאי, דהיינו, בהצהרת העצמאות הפלשתינאית מנובמבר 1988, מוצאים אנו את הקביעה הבאה: "מדינת פלשתין היא מדינה ערבית, חלק אינטגרלי ובלתי-נחלק מהאומה הערבית, אחת עם אומה זו במורשתה ובציבילזציה שלה, איתה גם בשאיפותיה לשחרור, קידמה, דמוקרטיה ואחדות." וזאת רק דוגמא אחת מני רבות, ולא המובהקת ביותר. אם חלק בלתי-נפרד, ובלתי-נחלק, אחדות, איחוד, אחד, אותו דבר ולב אחד... למה גבולות נפרדים, מכס, דגל, צבא, ביורוקרטיה נפרדים? איפה האחדות??? וכאן מגיעה התשובה: הכזב השקוף בדבר "זהות פלשתינאית" אינו אלא שלב זמני במאבק למען חיסול ישראל ואחדות ערבית. לא למען "הגדרה עצמית" הם לוחמים, אלא למען החרבת עצמנו! את זאת יש לומר ולחזור ולומר בראש חוצות: האומה הערבית, 230 מיליון איש ופי 500 שטח מישראל - חומדים את רצועת החוף הצרה שבין לבנון למצרים!!! |
|
||||
|
||||
אם כך, אז מדוע לאחר חתימת הסכם אוסלו חילק העם הפלשתיני עלי זית לחיילי הכיבוש בשטחים ? ומדוע החלו אז מדינות ערביות רבות ליצור קשרים (דיפלומטיים וכלכליים) עם ישראל ? |
|
||||
|
||||
האמן לי, גם אני הייתי מחלק ענפי זית לפלשתינאים אילו היו מחליטים לעזוב את ארצי ולהגר לכוויית. השמחה בקרב הפלשתינאים לא היתה בגלל בוא השלום, אלא בגלל ההתממשות ההולכת וקרבה של שיחרור [כל] פלשתין. קשרים כלכליים ודיפלומטיים עם מדינות ערב היו כבר קודם, אלא שהיו עקיפים וחשאיים. ההתפתחות דווקא הולכת בכיוון ההפוך: ההתחמשות המצרית גברה; השנאה היוקדת התעצמה, ודווקא בשיא השלום, בתקופת ברק, התחפפו כל הקשרים החדשים עם מדינות ערב, ואפילו השגריר המצרי הנצחי חזר הביתה. |
|
||||
|
||||
ראשית, תודה לך על תגובתך. לא התיימרתי להיות מקורי ברעיונות שהעלתי. כמו כן, אני לא חושב שהבעיה היא רק הסברה. גם אם ימצאו החמאס והג'יהאד אנשים דוברי אנגלית שוטפת, עדיין יש לי ספק גדול האם מנהיגיהם יתקבלו בטרקליני אירופה, אצל נשיאי צרפת ורוסיה ואצל מלכי בלגיה והולנד, בתדירות ובחום בהם מתקבל שם יאסר ערפאת. לעניין ההערה על רמדאן שלאח: אכן ציינתי זאת באחת מתגובותי על דברי הקוראים כדוגמה לכך שאין סתירה בין השכלה גבוהה לבין פנאטיות דתית. ובכל זאת, אני לא חושב שפרופ' שלאח מתראיין בCNN ובBBC באותה תדירות שפרופ' עשראווי עושה זאת, למרות שבנושאי מדע המדינה הוא מוסמך ממנה. למעשה, למיטב ידיעתי הוא כלל לא מתראיין, וזאת בשל תפיסתו של הג'יהאד האיסלאמי את עצמו כארגון חשאי. היום בבוקר ראיתי בטלוויזיה את אחד מראשי החמאס בעזה מתראיין באנגלית ומצדיק את הפיגועים בירושלים שאירעו אמש. זה עדיף לנו על פני דמעות התנין שמזילים אנשי אש"ף במדיה הבינלאומית, כאשר בלבם פנימה הם מברכים על כל ישראלי שנרצח. |
|
||||
|
||||
נראה לי שאתה אופטימי מדי בנוגע לתדירות הופעתם הפוטנציאלית של אבירי האיסלאם בטרקליני אירופה. קראתי לפני חודשים מספר, ב"וול סטריט ג'ורנל", על כך שקלינטון אירח בין השאר גם אנשי חמאס בבית הלבן, מכיוון שיש לו "אוהל גדול", והוא מעוניין לשמוע את כולם. איראן זוכה לעדנה, ושר החוץ הבריטי מכתת רגליו לשם. האם היא הפסיקה לתמוך בחיזבאללה או ויתרה על הצהרות השמדת היישות הציונית? זכור גם, שאותו בן-לאדן, השטן האיום, מומן ואומן על-ידי ממשל רייגן ("לוחמי חופש אפגנים" הוא קרא להם). הכל, אבל הכל - עניין של אינטרס. העובדה שכרגע אנשי החמאס משבחים פיגועים, איננה משנה. מחרתיים הם יכולים לשנות אסטרטגיה ולומר שהם מצטערים על הפיגוע, אבל זו הגנה עצמית למען חופש הפולחן. ולדובי: נכון שיש פליטים מסכנים בעזה וביו"ש, אבל גם אנחנו יכולים לצלם אותם, ומיד לאחר מכן להראות את הארמונות המפוארים של מנהיגי אש"ף, וכל הדיוט יבין את הרמז. אפשר להראות קלטות של אנשי אש"ף מתלהמים ומשבחים פיגועים, ולא מלפני 30 שנה, אלא מלפני 30 שעות. ואגב, לא אמרתי שאנחנו צריכים להציג את עצמנו כמסכנים בגלל הטרור: אדרבא: נכה בטרור בשיא הכוח, ונתריס בשיא העוז והבהירות, שככה ייעשה למי שמרים עלינו יד. נכון - זה יעורר שנאה, אבל גם כבוד. העולם אוהב לא רק מסכנים, אלא גם מנצחים. ועל היתרונות האחרים שמדיניות זו תיתן - בהודעה אחרת. |
|
||||
|
||||
המלצות מעניינות, אבל לצערי - לא מוצלחות במיוחד. הבעיה של ישראל, מבחינת הסברה, אינה בכך שאנחנו לא מדברים מספיק. הבעיה היא שאנחנו לא אומרים דברים מעניינים. לא מעניין אף אחד לשמוע על מה שערפאת אמר פעם. התקשורת העולמית (וגם הישראלית) לא עובדת כך. לא אכפת לאנשים מתהליכים מרובי שנים או מרעיונות כלליים, מסמכים וסעיפים. לאנשים אכפת מאנשים. לפלסטינים יש אנשים - אפשר להכניס מצלמה למחנה פליטים בכל יום מימות השנה, והמצלמה תראה את עליבות חייהם של הפלסטינים. בישראל - קצת יותר בעיה. המלכוד שלנו דומה, במידה מסוימת, למלכוד של עיירות הפיתוח: אם תציג את העיירה שלך כחור מוזנח שכולם שם אנאלפבתים, מובטלים ופושעים, אז תזכה למימון ממשלתי, לרחמים כלליים ואולי גם לביקור מדודו טופז ומשאית ההפתעות שלו. בקיצור - תהפוך לאייקון. אבל תהפוך לאייקון שלילי - בעלי ההון לא ירצו להביא את המפעלים שלהם למקום הנורא הזה, משכילים לא ירצו לעבור לגור שם, ומי שכן גר שם, יעשה כל מה שביכולתו כדי לברוח משם. מצד שני, אם תנסה ליצור תדמית חיובית לעיירה שלך, בלי צמיגים שרופים ובלי מקררים ריקים בטלוויזיה, אז לא תוכל לזכות למנעמי השלטון המרכזי - אבל תזכה לתדמית שתעודד השקעות, תעודד את התושבים עצמם (אף-אחד לא יגיד להם "אה, אתה מ*שם*, זה מסביר הרבה"), ואולי לא תהפוך לאייקון חיובי, אבל לפחות לא תהייה אייקון שלילי. ישראל נמצאת במקום דומה - אנחנו לא רוצים להציג את עצמנו בעולם כמדינה אפופת טרור. אנחנו סובלים מספיק מהטרור גם בלי להגדיל את הצלחתו בהרחקת תיירות ומשקיעים. אבל אם אנחנו לא מציגים את עצמנו כקורבנות של טרור, אנחנו לא יכולים לזכות לרחמי העולם. מלכוד. לפלסטינים אין הבעיה הזו - לא אכפת להם להציג את עצמם כקורבן, כמקום שכל יום מתים בו אנשים ושקרבות מתחוללים בכל מקום (שזה, כמובן, תיאור די מדוייק של המציאות). לכן הם מנצחים במלחמת ההסברה. אנחנו לא נוכל אפילו להגיע לתיק"ו, עד שנרים ידיים ונתייאש לחלוטין מישראל. האם זה שווה לנו? |
|
||||
|
||||
לעניין ההסברה - שמעתי אתמול בלילה את ביבי ב cnn. הוא היה טוב. הוציא את העוקץ מעריקאת שדיבר אחריו, כאשר חזר והדגיש בפני המראיין, שעריקאת עומד לדבר דברים יפים לאוזן, אך לא לקנות את זה. |
|
||||
|
||||
ביבי הוא מסבירן טוב. הוא מדבר באופן רהוט, גם באנגלית וגם בעברית, ואהוד על חוגים רבים בארה"ב. אז למה לעזאזל הוא רוצה להיות ראש ממשלה שוב? מה מפריע לאנשים להשאר בתפקידים שהם טובים בהם? |
|
||||
|
||||
העיקרון הפיטרי. |
|
||||
|
||||
"במערכת מריטוקרטית מבוססת היררכיה, ללא אפשרות להורדה בדרגה, ימצא עצמו כל אדם בסופו של דבר בתפקיד בו הוא אינו טוב." ניסוח נכון? |
|
||||
|
||||
כן, כיוון שאדם מצויין בתפקיד שלו, מעוניין בקידום. הוא מתקדם, וגם שם מצטיין. ואז מתקדם שוב. עד אשר הוא מגיע לתפקיד שלא כל כך מתאים לו, או שלא מתאים לו בכלל. |
|
||||
|
||||
"ביבי הוא מסבירן טוב"?!?! אני יכול למצוא כמה וכמה אנשים שיחלקו על דעתך זו. יתרונו היחיד של ביבי על פני ראשי ממשלות אחרים הוא השפה האנגלית השגורה בפיו, ותו לא. במסעות המתוקשרים האחרונים שלו לארה"ב, ביבי לא ייצג את המדיניות האמיתית של ממשלת ישראל ושל אזרחיה, אלא את דעותיו האישיות בנוגע ל"טיפול בטרור". הוא העלה כמה טענות שקריות בנוגע ל"הישגים" שלו בטיפול בטרור בזמן כהונתו כראש ממשלה, והאמריקנים, שכידוע לא אוהבים לחשוב על הסיבות האמיתיות לשנאה ולאיבה כלפם וכלפי ישראל, קונים את זה. זה נכון, ביבי הוא אחד האנשים הרהוטים והשנונים ביותר שהפוליטיקה הישראלית זכתה לראות בשנים האחרונות, אך בנוגע לסגולותיו כמדינאי,אין ספק כי הוא כשלון אחד גדול. |
|
||||
|
||||
ממשיך להפתיע אותי איך שמו של ביבי נתניהו ממשיך להוציא אנשים מן הכלים בכל פעם. |
|
||||
|
||||
You gave me a lot of facts. Then came up with a conclusion. None of them have relevance to what I claimed, namely, that Netanyahu is a good public-relations character. Actually, only the first two lines of your response had any relevance to said subject. Now, if you were to actually read what I had written, you'd see that I specifically implied that Netanyahu was a lousy Prime Minister.
But of course, for some people, the mere idea that Netanyahu would have any good traits is an abomination. "Boo hoo," they say, "he beat our Holy Shim'on Peres, he must be pure, unadulterated evil!" Or something of that sort. Otherwise, I can't explain it. Boggles the mind, really. |
|
||||
|
||||
בגלל העיקרון הפיטרי. |
|
||||
|
||||
האם זהו שמו של העיקרון לפיו כל בן-אדם "ישתקע" בתפקיד שהוא גרוע בו (במערכת בה מקדמים ע"פ הצלחה וגו')? |
|
||||
|
||||
כן. יש לי תחושת דז'ה-וו חזקה מאד ביחס ל"איזכור של העיקרון הפיטרי באייל ובעקבותיו שאלת-ניחוש-נכון לגבי העיקרון", אך מנוע החיפוש מסרב לשתף פעולה. נא לרשום על שמי הזמנה ל-1 מאמר על דז'ה-וו + תרגום מוצלח של המושג לעברית. |
|
||||
|
||||
"It's a veja-du, Hawkhead. Something you wish never did happen."
|
|
||||
|
||||
או כמו ששחקן הבייסבול המפורסם יוגי ברה היה אומר |
|
||||
|
||||
מעבר לאיזכורים בדיון הזה, מצאתי רק את: תגובה 13082 . איזכור לעיקרון הפיטרי ללא שאלת הבהרה לגביו. אני, אישית, אינני זוכר שום דיון שכזה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אני מודה באשמה. זה הייתי אני שכתבתי על העיקרון הפיטרי בתשובה לכליל נאורי. כמה תגובות למעלה. תגובה 45776 כנראה שיובל רבינוביץ פספס את התגובה הזאת שלי, שנכתבה 22 ימים קודם. 20 ימים גרמו לתחושת דז'ה וו. |
|
||||
|
||||
אכן ראש הממשלה החכם לוי אשכול התמודד בדיוק עם הבעייה הזאת כשטבע בשנות ה-60 את הביטוי "שמשון דער נבעכער" (שמשון הנבעך)כדרך שבה עלינו להציג את עצמנו. ארה"ב לא הססה להציג את אסון התאומים, אך מתוך עמדה של מתמודד-מנצח, ועל רקע הדגל האמריקני וערכי החירות המאויימים- אך שסופם לנצח. ברור כי אייקון שלילי מתהווה רק כאשר מוצגים עזובה, יאוש, ואנשים הנכנעים לגורלם ולאנרכיה, ממש כבדוגמא שנתת. הבוז והדחייה הינם כמובן נחלתו של זה המוותר על רצון הלחימה שלו, ואשר ערכיו ומטרותיו אינם ראויים. |
|
||||
|
||||
ארשה לעצמי להביא ההשגות הכלליות הבאות: אסכולות רווחות בארץ של אנשי פרסום ישראליים אותם ספגת בלימודיך, הינם כושלות, לא אפקטיביות, ומביאות לתוצאות סרק ברובן המכריע. זאת בשל הנחות יסוד מפולשות בציניות בוטה המזניחות לחלוטין את הצד הערכי, במנוגד למקובל בארה"ב ובמערב אירופה. הצניקן המתפוצץ מאדרנלין מרצה לפניך את הגיגיו והברקותיו, הכובשות ואף משעשעות ומשכנעות ממבט ראשון. בחינה נוספת לאחר מכן מראה כי הינם שגויות וחסרות ערך לחלוטין. צרכן היעד נתפס כחסר מוח, עייף, קצר זכרון, ובעל סף שעמום גבוה וחסר יכולת לדחות סיפוקים. כפי שהגדיר אותו פרסומאי מוביל:" הוא שב הביתה מיום עבודה, רצוץ. האשה צועקת, הכלב נובח, הילדים צווחים. אז עזבו אותו מתוכן בעל משמעות" דומני שהדבר בעל הערך היחיד שנטלת מהם, הינו ההתנסחות במשפטים קצרים ובהירים (הנחת טווח הקשב הקצר).השאר, סבורתני, הינו זניח לחלוטין, ואף יובילך לרטוריקה דמגוגית שקופה לחלוטין, שמפאת כבודך כעורך, אין עוסקים בכך בהרחבה. הערכתי נתונה לך על המיומנות המצויינת בהחזקת האתר, לדעתי למרות (ולא בגלל)התורות שהרביצו בך, ותוך השענות על כשרון ויזמות טבעיים. יש להבין: אנשים אלה השחיתו דור שלם של ישראלים צעירים, בתרמם לתרבות כאילו-המונית קלוקלת, מתוך תפיסתם המוטעית את "איש ההמון" ההיפוטתי, ועוד ידובר על כך.תרומתם לכלכלה הינה שולית במקרה הטוב ונזקית במקרה הרע: במצב של נסיגה בסקטורים יצרניים שונים, הם נכשלו לחלוטין- בשל פירסום חסר תוצאות - בעידוד שוק של צריכה פנימית, ותרמו למיתון העמוק בו אנו נמצאים. אין זה מקרה כלל שאנשים כרב אורי זוהר, או ביבי נתניהו, שניצלו מעונשם של אלה, עולים באפקטיביות הפרסומית שלהם ובאימפקט של המסרים שלהם, לעין שיעור, כל אחד בנפרד על צוות של אלף מוחות כאלה. |
|
||||
|
||||
תשמח ודאי לשמוע שלא רק בארץ הפרסום לא מצליח במיוחד - 75 אחוזים ממסעות הפרסום הביאו לשינויים מזעריים, או שלא הביאו לשינוי בכלל, בארה"ב (וזאת על מאמר שכבר ציינתי כאן בעבר, וכרגע אינני זוכר את שם מחברו, אבל אפשר לחפש). השימוש שלי במשפטים קצרים הוא כלי ספרותי שהתחבב עלי הרבה לפני שהתחלתי ללמוד תקשורת, וניתן למצוא אותו (גם בקיצוניות של סדרת משפטים בני מילה אחת) בסיפורים רבים שלי. דעותי על פרסומאים, בלי קשר למקומם הגיאוגרפי, ידועה ברבים - אין לי שום חיבה או הערכה כלפיהם. מצד שני, אין לי גם הרבה הערכה להמונים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |