 |
צר לי לקלקל את החגיגה, אבל רומא מעולם לא הייתה ממש דמוקרטיה. ואם אני צריך לבחור מאורע שסימל את תחילת הסוף (שהיה בעצם שניה אחרי ההתחלה) אז אבחר ברציחתו של גאיוס גרקכוס. גיוס גראקכוס נרצח אחרי שהעלה לסנאט את הסעיף. ומאז השיטה של רצח כדי לסלק אוייבים פוליטיים נעשתה בון טון.
בעוד יומיים - הבחירות בסודן. הבחירות ימשכו עשרה ימים כאשר לא בטוח שכל תושבי הארץ הגדולה הזאת יצביעו. השילטון הנוכחי כבר החל במעצרים של מתנגדים פוליטיים. ההתייחסות שלנו לדמוקרטיה הסודנית (או כל דמוקרטיה אחרת בסגנון) היא כמו אל דמוקרטיה בערבון מוגבל. אין שם בג"ץ ואין שם ממש סדר. פחות או יותר זה היה המצב עוד הרבה לפני פומפיוס וקיסר. אם כבר רוצים הקבלה, אז הנה ההקבלה שלי. אסיפת העם היתה הריבון בעצם. וכשרומא גדלה להיות אמפריה, מי שהגיעו לאסיפות ולהכריע בפועל היו בעיקר תושבי רומא העיר. כך שאסיפת העם לא ייצגה את העם (כמו הכנסת של היום). הצרה הגדולה היא שתושבי רומא היו חסרי אמצעים ולכן נתנו את קולם לכל המרבה במחיר. סנטורים ופרשים (מעמד חברתי ברומא של אותם ימים) קנו קרקעות של תושבים מרוששים, וניהלו בינם לבין עצמם קרבות על כספים, עמדות כוח ומה לא. בנוסף, היו אלה הגנרלים שחזרו מהקרבות ורצו לצ'פר את החיילים. אבל אדמות אין. לכן הגנרלים היו מחכים מחוץ לעיר כדי שהסנאט יביא להם קצת מהירוק הירוק הזה או שהם עולים על העיר. אם זו דמוקרטיה אז אני צינצנת. (ועוד לא התחלתי לדבר על הבדלי המעמדות, על אזרחים לא שווי זכויות וחובות וכו). ובכלל, הרפובליקה הרומית היתה עסוקה בשינוי קונסטיטוציוני מתמיד.
ואם כבר הולכים על פי שיטתו של יוסי גורביץ, אז צריכים לבחור בשינוי חוק יסוד הממשלה, כשהרחיבו את הממשלה מ 18 חברים ל24. זה היה שינוי רק כדי שלברק תהיה קואליציה כמו שהוא רוצה. משם החל היחס המזלזל כלפי חוק יסוד.
אני מאמין בדמוקרטיה הישראלית. היא הוכיחה את עצמה ברגעי משבר רבים, כדוגמת רצח רבין. אני מייחס חשיבות רבה לתרבות השלטון. תרבות השלטון במדינת ישראל היא דמוקרטית בעיקרה. (לא כלפי הערבים).
מחקר סוציולוגי האשים את דן שילון והמעגל שלו, בהנמכת נבחרי הציבור. נבחרי הציבור מופיעים יחד עם הזונה והזמר, ובעצם ההתייחסות אליהם, יראת הכבוד בתודעה שלנו, הולכת ופוחתת. לדעתי קצב אשם באותו תהליך. קצב מנמיך את מוסד הנשיאות. כבר אין אישיות מהמעלה הראשונה המאיישת את מוסד זה, אלא אחד שהגיע להיות חבר ממשלה וסגן ראש הממשלה ובכך מיצה את עצמו. "העיקרון הפיטרי" חל עליו, באשר הוא עלה לתפקיד אחד יותר מהיכולות שלו.
|
 |